משל השוטה העשיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המשל של השוטה העשיר על ידי רמברנדט, 1627.

משל השוטה העשיר אחד ממשלי ישו המופיע בבשורת לוקס י"ב 16-21. המשל מתאר השקר באמונה שעושר יכול להבטיח שגשוג או חיים טובים.

המשל תואר בציורים על ידי אמנים כמו רמברנדט.

הרקע למשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשל שישו סיפר, הנו תגובה לבקשתו של אחד מהמאזינים בקרב קהל שומעיו, שפנה לישו וניסה לגייס אותו כמתווך לסיוע כנגד אחיו במחלוקת שקשורה לחלוקת הירושה במשפחה:[1] בתגובה ישו מזהיר את שומעיו מפני בצע הכסף, ומדגיש שחיי האדם לא תלויים ברכושו וקנייניו.

13 וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶחָד מִן־הָעָם רַבִּי אֱמָר־נָא אֶל־אָחִי וְיַחֲלֹק אִתִּי אֶת־הַיְרֻשָּׁה׃ 14 וַיֹּאמֶר אֵלָיו בֶּן־אָדָם מִי שָׂמַנִי עֲלֵיכֶם לְשֹׁפֵט וְלִמְחַלֵּק׃ 15 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רְאוּ וְהִשָּׁמְרוּ לָכֶם מִבְּצֹעַ בָּצַע כִּי חַיֵּי הָאָדָם אֵינָם תְּלוּיִם בְּהַרְבּוֹת קִנְיָנָיו׃


- בשורת לוקס י"ב 13-15, ברית חדשה, תרגום דליטש,

סיפור המשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישו מגיב בספרו את המשל הבא:

16 וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר שְׂדֵה אִישׁ עָשִׁיר אֶחָד עָשָׂה תְּבוּאָה הַרְבֵּה׃ 17 וַיַּחְשֹׁב בְּלִבּוֹ לֵאמֹר מָה־אֶעֱשֶׂה כִּי אֵין־לִי מָקוֹם לֶאֱסוֹף אֶת־תְּבוּאָתִי׃ 18 וַיֹּאמֶר אֶת־זֹאת אֶעֱשֶׂה הָרֹס אֲסָמַי וּבָנֹה גְּדוֹלִים מֵהֶם וְאֶכְנְסָה שָׁמָּה אֶת־כָּל־יְבוּלִי וְטוּבִי׃ 19 וְאֹמַר לְנַפְשִׁי נַפְשִׁי יֶשׁ־לָךְ טוֹבָה הַרְבֵּה לְשָׁנִים רַבּוֹת הִנָּפְשִׁי אִכְלִי שְׁתִי וְשִׂישִׂי׃ 20וְהָאֱלֹהִים אָמַר לוֹ אַתָּה הַכְּסִיל בְּעֶצֶם הַלַּיְלָה הַזֶּה יִדְרְשׁוּ מִמְּךָ אֶת־נַפְשֶׁךָ וַאֲשֶׁר הֲכִינוֹתָ לְּךָ לְמִי יִהְיֶה׃ 21 זֶה חֵלֶק הָאֹצֵר לוֹ אֹצָרוֹת וְלֹא יַעְשִׁיר בֵּאלֹהִים׃ 22 וַיֹּאמֶר אֶל־תַּלְמִידָיו לָכֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם אַל־תִּדְאֲגוּ לְנַפְשְׁכֶם מַה־תֹּאכְלוּ וְלֹא לְגוּפְכֶם מַה־תִּלְבָּשׁוּ׃

- בשורת לוקס י"ב 16-21, ברית חדשה, תרגום דליטש,

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדוגמה לתאוות בצע, מספר ישו את המשל על האיכר העשיר, אשר במשל זה מתואר באופן שלילי ביותר. על ידי החלפת אסמיו הקיימים, שאותן יהרוס, ויבנה במקומם אסמים חדשים גדולים יותר, הוא ימנע משימוש ("בזבוז של") בקרקע חקלאית למטרות אחסון, ובכך ימקסם (יגדיל מאוד) את הכנסתו. בהזדמנות זו הדבר גם יאפשר לו להמתין לעליית מחירי התבואה לפני מכירתה. אוגוסטינוס הקדוש העיר על כך שהחקלאי "תכנן למלא את נפשו בעודף זוללנות מיותרת ומופרזת מתוך גאווה והתעלמות מכל אותם עניים חסרי כל שקיבתם ריקה. הוא לא הבין שבטנם הריקה של העניים מהווים מחסנים הרבה יותר 'בטוחים' (במובן הרוחני לפני השופט במרומים) מאותם אסמים שרצה לבנות".[2]

שיחתו של האיכר עם עצמו, בבשורת לוקס, נושאת אופי שלילי, תוך שימוש תדיר בגוף ראשון בהתאם לאופיו האנוכי.  התייחסות  למושגים שקשורים לאני שלו, לרכוש שלו, לנפשו שלו, לטוב שלו וכו' מופיעים בקטע זה 11 פעמים.[3] ארלנד ג'י הולטגרן מעיר על כך שהמשל "מספק דוגמה לכל מה שלא צריך להידמות אליו". אדם שזהותו  קשורה ברכושו/ה או מעמדו/ה, ו/או הישגיו/גיה — והוא מונע על ידי השאיפה של רכישת אותם דברים -  יכול בנקל לסיים את חייו מבלי להיות מודע לקריאתו של אלוהים ולצורך להתייחס לצורכיהם של זולתו".

כסילותו של האיכר מתבטאת בעיקר בעובדה שעושר לא יכול לשמש בבחינת הבטחת העתיד: יום הדין יגיע מוקדם יותר ממה שהוא מצפה.[4]

תיאורים אמנותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשל הזה היה מתואר על ידי מספר אמנים, כולל רמברנדט, יאן לאוקן, ג'יימס טיסו, דייוויד טנירס הבן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משל השוטה העשיר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Joel B. Green, The Gospel of Luke, Eerdmans, 1997, ISBN 0-8028-2315-7, pp. 487-491.
  2. ^ Arthur A. Just, Luke, InterVarsity Press, 2003, ISBN 0-8308-1488-4, p. 208.
  3. ^ Arland J. Hultgren, The Parables of Jesus: A Commentary, Eerdmans, 2002, ISBN 0-8028-6077-X, pp. 104-109.
  4. ^ John Clifford Purdy, Parables at Work, Westminster John Knox Press, 1986, ISBN 0-664-24640-0, pp. 41-43.