משתמש:אורי מ./אנה אחמטובה

אַנָּה אַחמַטובה (רוסית: Анна Ахматова) (‏23 ביוני 1889 - 5 במרץ 1966), משוררת רוסית, מגדולי היוצרים בשפה הרוסית במאה ה-20 ומהבולטות שביוצרי המאה הזו. הייתה מהדמויות המרכזיות במה שמכונה תור הכסף בשירה הרוסית.

יצירתה של אחמטובה כוללת הן שירים ליריים קצרים, דוגמת "שירת הפגישה האחרונה", והן מחזורים שיריים ארוכים, דוגמת המחזור "רקוויאם" (1935 - 1940) המגולל את גורלו של העם הרוסי תחת שלטון הטרור של סטלין. שירתה עוסקת במגוון נושאים, החל מזמן וזיכרון, עבור דרך גורלה של האישה היוצרת וכלה בקורותיו של העם הרוסי.

חיים ויצירה

השנים הראשונות

אחמטובה פרסמה את ספר שיריה הראשון "ערב", ב-1912. ספר זה ייצג את זרם האקמאיזם - לו השתייכה אחמטובה, יחד עם בעלה, המשורר ניקולאי גומיליוב - בתיאוריו הפסיכולוגיים המינימלסטיים ובהקפדתו על לשון שירית קלאסית. יחד עם זאת, הוא היה לאחד מספרי השירה החשובים הראשונים שנכתבו ברוסית על ידי אישה, והניע נשים רבות לכתוב שירה. עד מהפכת אוקטובר ועליית הבולשביקים לשלטון ב-1917, הספיקה אחמטובה לפרסם שני קבצי שירה נוספים וקנתה לה שם מרכזי בעולם השירה הרוסי.

תחת השלטון הסובייטי

לאחר התבססות השלטון הסובייטי, אחמטובה בחרה, בניגוד לרבים מאנשי הרוח, שלא לעזוב את רוסיה. אולם החל מהמחצית הראשונה של שנות ה-20, היא נאלצה לסבול עויינות קשה של המשטר החדש. גומיליוב (ממנו התגרשה ב-1918) הוצא להורג ב-1921 באשמת קשירת קשר כנגד השלטונות. היא עצמה הוכרזה כ"אלמנט בורגני", והואשמה בכך ששירתה נוגדת את רוח הסוציאליזם. בגלל חוסר היכולת לפרסם את שיריה, היא נאלצה להתפרנס מתרגומי שירה משפות שונות. ב-1938, נעצר בנה, ההיסטוריון לב גומיליוב, ונשפט לעשר שנות מאסר במחנות עבודה. חוויותיה מהימים ההם, שימשו בסיס למחזור השירים "רקוויאם", שהיה אחד התיאורים הספרותיים הראשונים של תקופת ה"טיהורים" תחת שלטונו של סטלין. ב-1940 היא התחילה לכתוב את ה"פואמה ללא גיבור", בה ניסתה לשחזר את אווירת "תור הכסף" של ימי נעוריה; על גרסאותיה השונות של יצירה זו, היא עתידה לעבוד - עם הפסקות - במשך 25 שנה, למעשה עד סוף חייה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, אחמטובה נשארה בלנינגרד המכותרת על ידי הגרמנים. משם היא חולצה במטוס, לפי פקודתו האישית של סטלין - שעל אף כל הרדיפות החשיב אותה כ"נכס" חשוב של התרבות הרוסית - ופונתה לטשקנט שם שהתה עד סוף המלחמה.

לאחר מלחמת העולם ה-II

עם תום המלחמה, אחמטובה חזרה ללניגרד. תחילה נראה היה שהשלטונות עזבוה במנוחה, בייחוד בהתחשב בעובדה שבמהלך המלחמה היא כתבה שירים פטריוטיים שנועדו להרים את רוח העם. אולם דבר זה השתנה במהרה; ב-1946 היא נפגשה בביתה עם ישעיהו ברלין שעבד באותה עת בשגרירות הבריטית בברית המועצות. ככל הנראה (כך לפחות טענה אחמטובה עצמה), קיומה של פגישה זו, בלא אישור מהשלטון, עוררה את חמתו של סטלין. ב-1946, יצא צו מיוחד של המלגה הקומוניסטית, שתקף בחריפות את יצירתה של אחמטובה. ב-1949 בנה, לב גומיליוב, שוב נעצר ושוב נשפט ל-10 שנות מאסר במחנות עבודה. בעקבות מעצרו, אחמטובה שרפה שירים רבים, ואף את טיוטת המחזה "אנומה אליש" (על שם המילים שבהן נפתח סיפור הבריאה הבבלי). למרות הכל, אחמטובה לא התחרטה על הפגישה עם ברלין; חלק מהביוגרפים שלה מדברים על יחסה אליו כעל אהבה נכזבת. דמותו של ברלין מופיעה ככל הנראה בגרסאות המאוחרות של ה"פואמה ללא גיבור", ואחמטובה אף הקדישה לו את מחזור השירים "פריחת ורד הבר". אחמטובה וברלין היו עתידים להיפגש בעת ביקורה של אחמטובה באנגליה ב-1965.

שנות החיים האחרונות

לאחר מותו של סטלין ב-1953, הרדיפות כנגד אחמטובה פסקו, ספריה שבו ונדפסו בברית המועצות (אם כי בגרסאות מצונזרות) והיא אף פרסמה קבצי שירה חדשים. שיריה המאוחרים כתובים בשפה חופשית יותר, וניכר בהם המאמץ להחיות את קולם של אלה שהיו יקרים לה ואינם עוד בחיים.

ב-1964, אחמטובה הורשתה לבקר באיטליה שם הוענק לה פרס טאורמינה היוקרתי. בשנה שלאחר מכן, היא ביקרה באנגליה, שם הוענק לה תואר כבוד מטעם אוניברסיטת אוקספורד.

אנה אחמטובה נפתרה מהתקף לב בבית מרגוע שבו שהתה. פרסומה המשיך לגדול לאחר מותה, וכיום יש ברוסיה אנדרטאות שלה ומוזיאונים על שמה.

השפעות על הספרות העברית

שירתה המוקדמת של אחמטובה השפיעה על שתיים מהמשוררות המרכזיות בספרות העברית - רחל ולאה גולדברג. רחל תרגמה כמה שירים של אחמטובה, ואילו לאה גולדברג הוציאה, יחד עם אברהם שלונסקי את האנתולוגיה "שירת רוסיה" - בה כלולים גם שיריה של אחמטובה - שהשפיעה מאוד על משוררי שנות ה-40 וה-50 בארץ. ניתן להבחין בהשפעתה גם בשירים של הפזמונאית רחל שפירא.

בשנים האחרונות, המלחינה הישראלית זלטה רזדולינה מבצעת שירים למילותיה של אחמטובה בעברית בתרגומם של שלונסקי, רחל, עזרא זוסמן, אורה רונן ואחרים במופעה "אנה אחמטובה".

לקריאה נוספת

• שירת רוסיה, בעריכת ל. גולדברג וא. שלונסקי, תל אביב 1942 (מהדורה פקסימילית תשמ"ג).
• שיריה של אחמטובה בתרגום עמינדב דיקמן בספרו "דור שלי חיה שלי", משירת רוסיה במאה העשרים, שוקן 2003.
• תיאורו של ישעיהו ברלין את פגישותיו עם אחמטובה ועם בוריס פסטרנק בספרו רשמים אישיים, עם עובד, תשמ"ג.
• Amanda Haught, Akhmatova - A Poetic Pilgrimage, Oxford University Press, London. 1976 - ביוגרפיה שנכתבה על ידי חוקרת בריטית שהספיקה להתקרב אל אחמטובה בשנת חייה האחרונה.

קישורים חיצוניים

• מבחר מתרגומי רחל המשוררת לשיריה של אנה אחמטובה בפרויקט בן יהודה: שירת הפגישה האחרונה, אי ילדך השחור, הוי, משא זכרונות האהב והתפלל עלי.

• המופע "אנה אחמטובה" של המלחינה זלטה רזדולינה באתר של אומנות לעם .