משתמש:דן יוסף/דניאל פישר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Daniel B. Fisher, an American Psychiatrist, and a person who recovered from schizophrenia

ד"ר דניאל פישראנגלית: Daniel B. Fisher) הוא פסיכיאטר מארצות-הברית, פעיל לזכויות אנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית ובעל ידע מניסיון אישי בבריאות הנפש - כלומר, הוא עצמו חווה משברים נפשיים במהלך חייו וקיבל אבחנה פסיכיאטרית כמי שמתמודד עם סכיזופרניה. במהלך שנות התשעים פישר היה שותף להקמתו של "המרכז הלאומי להעצמה", ארגון שמייצג ומנוהל בידי ולמען אנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית ("a consumer/survivor/ex-patient-run organization", כהגדרתם), אשר עוסק בסינגור, מחקר, בניית כלים וסיוע למסגרות של תמיכת עמיתים. הוא ממשיך לפעול גם היום - כפסיכיאטר, כחוקר בתחום בריאות-הנפש וכפעיל בתנועה הצרכנית בבריאות-הנפש (השם המקובל לתאר את התנועה האקטיביסטית של אנשים הצורכים את שירותי בריאות הנפש, או מזדהים כ"מטופלים-לשעבר" או "שורדים" של המערכת)[1][2].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצעירותו דניאל פישר למד לתואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטה היוקרתית פרינסטון בארצות-הברית, ובשנת 1968 השלים דוקטורט בביוכימיה באוניברסיטת ויסקונסין. בין השנים 1968 ו-1973 הוא שימש כחוקר במכון הלאומי לבריאות-הנפש בארצות הברית, וחקר את הדופמין והסרוטנין - מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים) במוח האדם שנחשבים על פי המודל הביולוגי בפסיכיאטריה למנגנונים ביוכימיים המשפיעים על בריאות-נפשית, ועל תופעות כמו דיכאון ופסיכוזה. אלו היו הימים של התרופות הפסיכיאטריות הראשונות, והמחקרים על המוליכים העצביים במוח הציעו תיאוריה לאופן פעולתם של התרופות.

בעודו משמש כחוקר, ומחפש את התשובות וההסברים לבעיות נפשיות בתפקוד הנוירולוגי של המוח - פישר עצמו חווה על בשרו את אותם משברים אשר חקר במעבדה. בגיל 25 הוא חווה לראשונה את מה שהוא מגדיר היום "מצב של מציאות שעברה שינוי" ("altered reality") והפסיכיאטרים הגדירו פסיכוזה[3]. הוא אושפז בכפייה וקיבל אבחנה של סכיזופרניה, ובשנים הבאות אושפז בכפייה פעמיים נוספות.

באופן הדרגתי, וכשהוא נעזר במערכות יחסים בריאות עם בני משפחה וחברים, לרבות בת-זוגו באותו הזמן שהפכה בהמשך לאשתו, פישר הצליח כהגדרתו להשתחרר מ"המציאות שעברה שינוי" ולחזור ל"מציאות המוסכמת על כולם" ("consensual reality")[3]. הוא נעזר גם בפסיכותרפיה, עם מטפל שהתעקש לראות את המשבר הפסיכוטי שעבר כשלב בהתפתחות שלו כאדם[4].

פישר חווה את האשפוזים ואת היחס שקיבל במהלכם כטראומה, וכשחזר לעצמו גמלה בו ההחלטה לחזור לספסל הלימודים - והפעם ללמוד רפואה ולהיות פסיכיאטר: "גיסי היה רופא, ואני אמרתי לו שאני חושב שאני רוצה לחזור לבית-הספר לרפואה, להפוך לרופא ולשנות את המערכת - כי האשפוזים הם בלתי-אנושיים, ואנחנו צריכים אלטרנטיבות, אנחנו צריכים למצוא דרכים להגיע לאנשים ככה שלא יזדקקו לאשפוז. והוא אמר - אני בטוח שתוכל לעשות את זה"[4].

עבודתו המקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1976 פישר סיים את לימודיו בבית-הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, בבירת ארצות-הברית; הפסיכותרפיסט שלו הגיע לטקס הסיום שלו, כפי שהבטיח לו לאורך כל תקופת הטיפול[5]. הוא חיכה עד לסיום ההתמחות שלו בפסיכיאטריה לפני שנחשף כמי שבעצמו קיבל אבחנה פסיכיאטרית ועבר תהליך של החלמה[6].

פישר נעשה מעורב יותר ויותר בתנועה הצרכנית בבריאות-הנפש - התנועה האקטיביסטית של אנשים הנעזרים בשירותי בריאות הנפש ("צרכנים") הפועלים כדי לייצג את עצמם ולעודד שינוי במערכת. בשנת 1992, פישר הקים את "המרכז הלאומי להעצמה" (National Empowerment Center)[7], לצד פעילים אחרים בעלי ידע מניסיון אישי של התמודדות עם משברים נפשיים ואבחנה פסיכיאטריות - ד"ר פטרישיה דיגן, פסיכולוגית קלינית בעלת ידע מניסיון שאף היא אושפזה ואובחנה בסכיזופרניה בצעירותה[8]; והפעילה לזכויות אנשים עם מוגבלויות לורי אהרן, אף היא אישה בעלת ידע מניסיון[9]. המרכז עוסק בסינגור, מחקר, הכשרת עמיתים מומחים ואנשי מקצוע והפצת מידע, ופישר ממשיך לעמוד בראשו[10].

פישר פעל לאורך השנים כדי לעורר מודעות לרעיון ההחלמה בבריאות-הנפש - ולסבירות שהחלמה תתרחש, לרבות החלמה מלאה והפסקה של טיפול תרופתי[11][12]; ולעודד תמיכת עמיתים ומעורבות צרכנים בבריאות-הנפש[13]. הוא כתב מאמרים וספרים, וממשיך לעסוק בטיפול פרטי בגישת "דיאלוג פתוח". בראשית שנות האלפיים, פישר מונה לאחד החברים ב"וועדת הנשיא החדשה לחירות", שמונתה להגיש המלצות לגבי רפורמות במערך בריאות הנפש בארצות הברית (President's New Freedom Commission on Mental Health)[14] - ועדה שכונסה בצו נשיאותי של הנשיא ג'ורג' בוש הבן[15]. פישר כיהן בוועדה לצד פסיכיאטרים רבים נוספים, אך הוא היה הנציג היחיד של צרכני ומטופלי בריאות-הנפש. "בהתחלה הייתי קצת המום, בגלל שהייתי היחידי עם ידע מניסיון", הוא תיאר בריאיון את השתלבותו בוועדה. "אני הייתי אומר שהחלמה היא אפשרית - והם היו אומרים רמיסיה. וזה בגלל שהייתה טבועה בהם הגישה הרפואית"[4]. הוועדה המליצה באופן רשמי על אימוץ מודל ההחלמה כעקרון למערך בריאות-הנפש בארצות הברית[4].

פישר עושה שימוש בחשיפה ובידע מניסיון לא רק במסגרת הכתיבה שלו ופעילותו הציבורית, אלא גם במסגרת יחסים טיפוליים:

אנחנו מנסים לחשוף אותם לאנשים שעברו החלמה ושיכולים להיות מודלים לחיקוי. כשאני עובד עם אנשים שחווים פסיכוזה או תחלואה נפשית ארוכת-טווח, אני חולק איתם כמה מהחוויות האישיות שלי, כיצד גם אני בזמנים מסויימים שמעתי קולות והרגשתי שהטלוויזיה מדברת אליי[6].

לאחר שנים בהם דחף ופעל לרפורמות במערך בריאות הנפש, בשנת 2018, בנאום שנשא בהפגנה קטנה מחוץ לוועידת איגוד הפסיכיאטרים האמריקני, הוא אמר:

עשיתי טעות גדולה כשחשבתי שאם אהיה פסיכיאטר אוכל לשנות את המערכת מבפנים. [...] אנחנו צריכים מהפיכה, למעשה. אנחנו יכולים להיכנס לשיחה, אבל אנחנו גם צריכים שתהיה לנו התקיפות, שהשינוי חייב להיות עמוק[16].

יחסו לטיפול תרופתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פישר החל כאמור את דרכו המקצועית כדוקטור לביוכימיה שחקר את ההשערות להסברים ביולוגיים להתפתחות של בעיות נפשיות, השערות שניסו לספק הסבר וצידוק לתרופות פסיכיאטריות. לאחר שאושפז לראשונה הוא עשה שימוש בתרופות, אך עוד בשנות השבעים בחר להפסיק באופן הדרגתי את השימוש בהם: "טיפול תרופתי היה כלי שבו השתמשתי בזמן משברים, אבל אני ללא תרופות כבר 25 שנה", הוא כתב ב-2003[12]. על התהליך האישי שעבר, ממחקר ביוכימי על מוליכים עצביים במוח לעמדות הנוכחיות שלו הוא אמר פעם בריאיון: "לפני כן חשבתי שהתשובות הן בכימיה, עכשיו אני חושב שהן בלב האנושי - ביחסים אישים, יחסים אנושיים"[4].

בריאיון אחר אמר: "אני אגיד שוב, אני לא מתנגד לטיפול תרופתי. אני רק נגד הדרישה הזו שאנשים יקחו טיפול תרופתי לכל ימי חייהם, ולהיעדר הבחירה לגבי טיפול תרופתי"[17]. ובריאיון נוסף דיבר על הפעמים בהן הוא בוחר לרשום תרופות למטופלים: "אני לא יודע אם זה מוליך עצבי כזה או אחר, אבל ברור שכאשר אנשים הם מאוד מפוחדים או מבולבלים אז קשה להם ליצור קשר עם אדם אחר. בפעמים כאלו אני נותן מרשם לטיפול תרופתי ואומר - זה בשביל לעזור לך להשיג שליטה על עצמך ועל החיים שלך. בתקווה, לא תצטרך לקחת את זה לכל החיים"[6].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הביוגרפיה של דניאל פישר באתר המרכז הלאומי להעצמה
  2. ^ הביוגרפיה של דניאל פישר באתר NARPA, ארגון סינגורי למען אנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית.
  3. ^ 1 2 דניאל פישר, A New Understanding of “Psychosis”, Mad in America, ‏3 באוגוסט 2012
  4. ^ 1 2 3 4 5 ד"ר דניאל פישר מתראיין לטלוויזיה הציבורית של מדינת אורגון, באתר המרכז הלאומי להחלמה, ‏מאי 2017
  5. ^ דניאל פישר, We’ve Been Misled by the Drug Industry, המרכז הלאומי להעצמה, ‏2001
  6. ^ 1 2 3 Randall White, An Empowerment Model of Recovery From Severe Mental Illness: An Expert Interview With Daniel B. Fisher, MD, PhD, https://www.medscape.com/, ‏20 לינואר, 2005
  7. ^ Meet Daniel Fisher of NEC in Lawrence, http://bostonvoyager.com/, ‏ללא תאריך
  8. ^ הביוגרפיה של פטרישיה דיגן באתר NARPA, באתר http://old.narpa.org/
  9. ^ הביוגרפיה של לורי אהרן באתר NARPA
  10. ^ צוות המרכז הלאומי להעצמה, באתר הרשמי של המרכז
  11. ^ דניאל פישר, People can recover from mental illness, המרכז הלאומי להעצמה, ‏26 לינואר, 2017
  12. ^ 1 2 דניאל פישר, PEOPLE ARE MORE IMPORTANT THAN PILLS IN RECOVERY FROM MENTAL DISORDER, ‏2003
  13. ^ דניאל פישר, How Consumers Step Up to Design a Truly Recovery-based Mental Health System, המרכז הלאומי להעצמה, ‏2007
  14. ^ רשימת החברים בוועדת הנשיא החדשה לחירות
  15. ^ רקע להקמת וועדת הנשיא החדשה לחירות באתר הוועדה
  16. ^ דניאל פישר נואם בהפגנה בניו-יורק, באתר YouTube, ‏2018
  17. ^ ד"ר דניאל פישר מתראיין לסרט התיעודי Crazywise, באתר YouTube, ‏2014

קטגוריה:פסיכיאטרים אמריקאים קטגוריה:מתמודדים עם מגבלה נפשית: אמריקאים