משתמש:יונהה/ארגז חול 5

עבד שחור משוחרר, קורא לאנשים לשאת תפילות בהיותו המואזין הראשון באסלאם ]] המד'הב האסכולה המרכזית באסלאם מקבלת באופן מסורתי את מוסד העבדות. הנביא מוחמד ורבים ממלוויו קנו, מכרו,שחררו ושבו עבדים. העבדים נהנו מהיתרים אסלאמיים אשר שיפרון את מעמדם ביחס לזה שהיה בחברה הטרום אסלאמית . . בסוף המאה ה-19 ארע שינוי במחשבה האסלאמית ובפרשנות של הקוראן. העבדות החלה להתפש כמנוגדת לערכי האסלאם של צדק ושוויון. פרשנות זו לא התקבלה על ידי הוהאבים בערב הסעודית.

בחוק המוסלמי, נושא האסלאם והעבדות מפורט בהרחבה . הקוראן, וה"חדית'" רואים בשחרור העבד אקט הירואי. העבדות נתפסת כמצב שניתן להגיע אליו רק בנסיבות מוגבלות . מסיבות שונות, גידול אוכלוסיית העבדים לא הספיק על מנת לספק את הדרישה הגוברת לעבדים בקרב האוכלוסיה המוסלמית. כתוצאה מכך התפתח סחר עבדים המוני אשר היה כרוך בסבל רב ובאבידות רבות בנפש בשל תלאות השבי והשינוע של עבדים ממדינות לא מוסלמיות. בתאוריה, העבדות בחוק המוסלמי אינה בעלת צוויון גזעי ואינה נובעת מהבדלי צבע עור(אף כי הדבר לא היה תמיד כך בפועל).

סחר עבדים בעולם נהערבי היה שכיח ביותר במזרח אפריקה. רק בסוף המאה ה-19 דעכה התופעה. בראשית המאה ה-20 לאחר מלחמת העולם הראשונה שכחה בהדרגה תופעת העבדות בעולם האסלאם והפכה לבלתי חוקית בשל לחץ שהפעילו מדינות מערביות ביניהן בריטניה וצרפת]]. ברם עבדות תחת מרות האסלאם עודה קיימת ברפובליקות האפריקניות צ'אד, מאוריטניה, ניגריה, מאלי וסודן.

עבדות בחצי האי ערב טרם השפעת האסלאם

העבדות בחצי האי ערב לפני האסלאם הייתה שכיחה ביותר. כך היה גם ברוב אזורי העולם בתקופות קדומות ובראשית ימי הביניים. רוב העבדים בחצי האי ערב היו ממוצא אתיופי. סוחרים התעשרו על גבם של העבדים. מיעוט בקרב העבדים היו לבנים מגזע זר אשר הובאו כנראה על ידי נוודים ערבים (או על ידי שוביהם הבדווים). עבדים ערבים היו גם כן. עבד ערבי מפורסם הוא זייד איבן הרית'ה שלימים יהיה בנו המאומץ של מוחמד. אוכלוסיית העבדים התרחבה גם בשל המנהג לנטוש ילדים, לחטוף אותם או למכור אותם. אין בנמצא עדות חותכת באשר לקיומה של עבדות בשל חובות או למכירת ילדים לעבדות על ידי משפחתם. עדויות שכאלה מראות שהיו אלה מעשים חריגים. אדם חופשי יכל למכור את צאצאיו או את עצמו לעבדות. בנוסף הייתה לעיתים העבדות תוצאה של הפרת החוק כפי שהיה מקובל בקיסרות הרומית.

היו שתי דרגות של עבדים: עבד שנרכש ועבד שנולד בבית אדונו. האחרון, היה בבעלותו המלאה של האדון ולרוב עבד שכזה לא נמכר הלאה. נשים משועבדות אולצו לעיתים לעבוד בזנות לטובת אדונן בהתאם למנהגי המזרח הקרוב.

על פי עדויות מוקדמות מתקופת האסלאם "עבדים לאדונים לא מוסלמים... סבלו מעונשים אכזריים. סומאיה בינת קובאט ידועה כקדושה המעונה הראשונה באיסלאם. היא נרצחה בחניתו של אבו ג'אהל כאשר סירבה לוותר על אמונתה. בילאל שוחרר על ידי אבו בכר כאשר אדונו, אומאיה איבן חאלף רתם אבן כבדה לחזהו על מנת לאלצו להמיר את דתו."

נושא העבדות בקוראן

כריכת הקוראן. הקוראן כולל מספר אזכורים לגבי עבדים, נשים משועבדות, נשים פילגשות ושחרור עבדים

הקוראן מקבל בהבנה את מוסד העבדות. ראוי לציין שהמילה "עבד" נדירה ולרוב משתמשים ביטוי מה מאלאכאת אימאנוכום ("הדבר שבבעלות יד ימינך"). הקוראן מכר באי השוויון הבסיסי שבין אדון לעבד וזכויות האדון על העבד. ההיסטוריון ברושוויג מציין שמההיבט הרוחני " לעבד יש את אותו ערך שיש לאדם החופשי. בנוסף הנצחיות של נשמתו מובטחת בדיוק כמו לכל אדם אחר." הקוראן מכיר גם במוסד הפילגשות. האדון רשאי להפוך עבד ממין אישה לפילגשו. אם היא מוסלמית, רשאי האדון להנשא לה. ברם, ההתנזרות מומלצת בהרבה. הקוראן מעודד מבלי להורות על כך מפורשות לנהוג בחמלה כלפי העבד הוא ממליץ לשחרר את העבד. שחרור עבדים מומלץ על מנת לאפשר מחילה על חטאים וכן בהיותו פעולה שמפגינה רוחב לב. הקוראן מעודד אדונים לאפשר לעבדים להשיג או לרכוש את חירותם

התייחסות לעבדים קיימת בלפחות 29 פסוקים בקוראן. רוב הפסוקים עוסקים במעמד המשפטי של העבד. החומר המשפטי אודות עבדות בקוראן מוגבל לפדיון ןליחסי מין. על פי סיקאינגה, ההתייחסות של הקוראן לעבדות אינה בעלת אופי משפטי אלא בגדר המלצה בעלת אופי אתי

הקוראן מקבל את האבחנה בין עבד לבין אדם חופשי כעקרון הקשור בסדר טבעי ומשתמש באבחנה זו כדוגמה לחמלת האל, שכן אבחנה זו בין בני אדם מתיישבת עם הסדר הטבעי והאלוהי שקיים בטבע.. הקוראן אינו מתייחס לעבדים כאל קניין גרידא. אנושיותם מקבלת התייחסות כאשר מצויינת אמונתם , וכן רצונם להיות חופשיים. במקרה מסויים, הקוראן מכנה את העבד והאדון באותה מילה "רג'ול". מאוחר יותר פרשנים סברו שהעבדים שווים רוחנית למוסלמים החופשיים. למשל, פסוק , מאיץ במאמינים לשאת "משרתות מאמינות שהן בחזקת יד ימינכם". הקוראן מוסיף ומציין : "אחגד מכם הוא כמו האחר". ההביט האנושי לגבי העבדים מודגש בעת התייסות אל העבדים כאל חברים במשק הבית הפרטי, יחד עם הנשים והילדים.

קיים מכנה משותף רחב בין העבדות בקוראן לבין ההתיחסות אל העבדות בתרבויות השכנות באזור. ברם, היחס של הקוראן היה חדשני. ברנרד לוויס מציין שחקיקה ברוח הקוראן הביאה לשני שינויים בעבדות הקדומה, אשר לימים ישפיעו רבות : הנחת החופש והאיסור לשעבד אנשים חופשיים למעט במספר מצומצם של מצבים מוגדרים היטב. . שחרור עבדים כמעשה של בקשת מחילה בעבור חטאים מופיעה לראשונה בקוראן.. שידול נשים משועבדות לזנות אמנם רווח בתרבות המזרח הקרוב אך הוא אסור על פי הקוראן.

תורת המשפט האסלאמית

תורת המשפט האסלאמית המסורתית

עקרונות

במשפט האסלאמי, העבדות היא מצב מיוחד. החוק מניח חירות ("אל אסל הווה אלהורייה" -"העקרון הוא חירות") עבור אדם אם עברו ושורשיון אינם ידועים . העבדות נתפשת כעונש אלוהי בשל כפירה. עבדות חוקית הוגבלה לשני מיקרים : שבי בעת מלחמה (בתנאי שהשבוי אינו מוסלמי) או לידה אל תוך העבדות. מוסלמי חופשי לא יכול להיות משועבד אולם המרת דת של עבד לא מוסלמי אינה בהכרח גוררת את שחרורו. מעמד העבד לא הושפע מהמרת הדת לאסלאם.

טיפול

במקרה שהעבד חלה חובה להעניק לו טיפול. פדיון הוא מעשה הרואי באסלאם. על פי (סורה 24, 33), מתיר החוק האסלאמי לעבד לשלם דמי כופר עבור עצמו אם קיבל את הסכמת אדונו באמצעות חוזה הידוע בכינוי "מוכאתבה". עזיזה אל היברי, פרופסור למשפטים המתמחה במשפט האסלאמי, מציין שהן הקוראן והן החדית' מעודדים פעמים רבות את המוסלמים לנהוג בעבד בדחילו ורחימו. כמו כן מציין הפרופסור שמוחמד עצמו מהווה דוגמא לכך בפועלו ובמילותיו. לוי מסכם ואומר ש"התאכזרות לעבד הייתה אסורה." אל היברי מצטט את הנאום המפורסם האחרון של מוחמד וכן חדית'ים אחרים המדגישים כולם שכל המאמינים, בין אם הם חופשיים ובין אם הם משועבדים הם אחים. לואיס מסביר, "הנטייה ההומנית של הקוראן והחליפים הראשונים קיבלה דחיפה שלילית על ידי השפעות זרות", למרות כל זאת מציין לואיס כי "המנהג האסלאמי הייתה שיפור ניכר לעומת הנוהג של העת העתיקה ברומא ובביזנטיון." מוריי גורדן כותב : "לא היה זה מפתיע שמוחמד, אשר השלים עם הסדר הסוציו-פוליטי של התקופה, ראה בעבדות חלק מהסדר הטבעי של דברים בעולם. גישתו לעבדות הייתה רפורמיסטית אך לא מהפכנית. הנביא לא רצה להביא את העבדות לקיצה אלא לפנות ללב מאמיניו כדי שישפרו את יחסם אל העבדים." אימוץ העבדים כבני משפחה היה דבר מקובל על פי לוי. אם עבד נולד אל העבדות אזי אדונו לא מכר אותו למעט מקרים חריגים.

מעמד חוקי

העבדים במשפט האסלאמי לא הורשו לשאת תפקידים במשרדים הקשורים בניהול או בדת . עבדים חופשיים יכלו לשרת בכל משרד בחליפות לדוגמא אצל הממלוכים ששלטו במצרים במשך כ-260 שנים והסריסים אשר החזיקו במשרות צבאיות וניהוליות משמעותיות. העבדים רשאים להתחתן ברשות אדוניהם. אנהמרי שימל, מומחה בן זמננו בנושא עולם האסלאם, קובע שמאחר שמצב העבדים תחת האסלאם יכול רק להיות מושג על ידי היות אדם שבוי מלחמה או היותו צאצא לזוג עבדים, הרי שתופעת העבדות תפחת ככל שתתרחב השפעת האסלאם. הרפורמות האסלאמיות אשר קבעו את התנאים שמאפשרים כניסה לעבדות הגבילו את האספקה של עבדים חדשים. בראשית האסלאם, הובאו עבדים רבים בשל מסע בזק של כיבושים והתרחבות. אך עם התייצבותן ההדרגתית של החזיתות, התמתנה אספקת העבדים. השבויים של מלחמות מאוחרות יותר בין מוסלמים לנוצרים שוחררו תמורת כופר או הוחלפו.

לואיס גורס כי, הפיחות בכמות העבדים הביא לכך שערבים שהזדקקו לעבדים נאלצו לחפש עבדים במקומות אחרים על מנת להמנע מלהפר את ההגבלות המצויינות בקוראן. המשמעות הייתה הגברת יבוא העבדים מאזורים לא מוסלמיים, בעיקר מאפריקה. רבים מהעבדים מתו. פטריק מאנינג מציין שהחקיקה האסלאמית היוצאת נגד ניצול העבדים הצליחה להגביל באופן ניכר את היקף העבדות בחצי האי ערב אך הצליחה פחות באזור אומאיאד שם העבדות הייתה מקובלת משחר הימים. הוא מציין שעם חלוף הזמן ובמקביל להתפשטות האסלאם, ניסיון האסלאם להכיר בעבדות ולחוקק חוקים הקשורים לה דווקא הביא למיסוד העבדות ולהגנה עליה.

בראשית האסלאם אסור היה לשעבד יהודים, נוצרים ומוסלמים.) העבדות אז נתפשה כאמצעי להמיר את דתם של לא מוסלמים לדת האסלאם. מחויבות האדונים הייתה לעסוק בהוראה דתית. המרת הדת אמנם לא הובילה מיד לחירות אולם הבטיחה סוג של יחס הוגן והייתה תנאי מקדים לשחרור. רוב הרשויות הסוניות אשרו את הפדיון של כל "אנשי הספר". על פי חלק מהשופטים רק עבדים מוסלמים יכלו להשתחרר. בפועל מפיצי האסלאם באפריקה גילו לא פעם, יחס זהיר כלפי המרת הדת אשר הביאה לדלדול מאגר העבדים.

זכויות ומגבלות

העבד נחשב כנחות הן פיזית והן רוחנית כותב לוי. תחת החוק האסלאמי העבד הוא בן אנוש אך בד בבד הוא מהווה גם קניין. העבד זכאי לדמי מחיה מאדונו ביניהם מחסה, מזון, לבוש וטיפול רפואי. התנאים להם זכאי העבד חייבים להיות זהים לאלו של הקהילה. אם האדון מסרב לספק לעבד את התנאים הבסיסיים, העבד רשאי לשטוח את תלונותיו בפני שופט, אשר יכול לקנוס את האדון במכירת הטיבין שלו כנדרש על מנת לספק את צרכיו של העבד. אם האדון עני מכדי לממן את העבד, עליו למכור את העבד או להפטר ממנו כפי שיגזר עליו. לעבדים גם שמורה הזכות למנוחה במהלך הזמנים החמים ביותר של היום בקיץ.

עדות מהעבדים תקפה רק לעיתים נדירות בבית המשפט. מאחר שהעבדים נתפסים בחוק האסלאמי כנחותים, הרי שרצח העבד על ידי איש חופשי לא מצריך שהאחרון יומת כנקמה. הרוצח חייב לשלם לאדון פיצוי התואם את ערכו של העבד. בד בבד, העבדים עצמם נוטלים פחות אחריות על מעשיהם ומקבלים רק חצי מהעונש שמקבל אדם חופשי. למשל, בעוד איש חופשי יענש במאה הצלפות בשל יחסים טרם הנישואים, העבד יענש רק ב-50 הצלפות. נישואי העבדים מותרים רק בהנתן רשות מהאדון. השופטים חלוקים בדעותיהם בנוגע למספר הנשים שהעבד יכול לשאת. יש הגורסים כי מותרות רק שתיים ויש הגורסים כי מותרות ארבע נשים. זהות בן הזוג בנישואי העבד יכולה להקבע על ידי האדון והוא אף רשאי לכפות את הנישואים.

לעבדים אסור לעסוק במסחר או להחזיק בקניין. מותר להם לעסוק בפיננסים רק כבאי כוחו של האדון.

נישואים ופלגשות

נשים שעסקו בעבדות עסקו בעיקר כפלגשות. האדון המוסלמי היה זכאי על פי חוק לנצל מינית את הפלגשות, בעוד הדבר נאסר על נשים חופשיות אשר העסיקו עבדים ממין זכר. העבד יכול היה להנשא לאשה חופשייה אך הדבר לא זכה לעידוד. האסלאם מתיר יחסי מין בין האדון והפלגש מחוץ לנישואין. הדבר מוזכר בקוראן כ"מה מאלכאת אימאנוכם" (בעברית: מה שתחת יד ימינך).". על האדון מוטל האיסור להתרועע עם אשה אשר משועבדת לאשתו, . כמו כן נאסר על האדון להתרועע עם אשה אשר בבעלות אדם אחר מלבדו או אם היא נשואה. ברם האסלאם מתיר לאדון לפרק נישואין בין עבדיו גם שלא בהסכמתם.

במסורת הערבית העתיקה, ילדם של איש חופשי ועבדו הוא עבד גם כן אלא אם שוחרר על ידי אביו. בתיאוריה, ההכרה בילד על ידי האדון היתה רק בגדר אפשרות בחברה האסלאמית ולרוב לא נתן האדון הכרה בילדו. אם הילד מקבלת את הכינוי "אום ולד" (בעברית: אם של ילד), שיפור במעמדה שכן כך אין היא יכולה להימכר. בקרב הסונים, האם משוחררת מידית בעת מות אדונה. בשיעה, לעומת זאת, היא משוחררת רק עם ילדה עדיין בחיים.

אין מגבלה על מספר הפלגשות שיכולות להימצא בבעלות האדון. ברם, על האדון לשמור על חוקי הנישואין. כך למשל חל עליו איסור לקיים יחסים מיניים עם אחות של אשה משועבדת. באסלאם "הגברים זוכים לעידוד להינשא לנשים חופשיות בתחילה. אך אם אין בכולתם לממן אישה חופשיה, עליהם להינשא לאשה עבד במטרה שלא ידרדרו למעשים אסורים." ההגיון שמאחורי ההכרה בשפחה באסלאם הוא ש"הדבר מספק את היצר המיני של הנשים המשועבדות ומונע את נגע חוסר המוסר בקהילה המוסלמית." There is no limit on the number of concubines a master may possess. However, the general marital laws are to be observed, such as not having sexual relations with the sister of a female slave. In Islam, "men are enjoined to marry free women in the first instance, but if they cannot afford the bridewealth for free women, they are told to marry slave women rather than engage in wrongful acts." One rationale given for recognition of concubinage in Islam is that "it satisfied the sexual desire of the female slaves and thereby prevented the spread of immorality in the Muslim community." Most schools restrict concubinage to a monogamous relationship between the slave woman and her master, however, in reality in many Muslim societies, female slaves were prey for members of their owners' household, their neighbors, and their guests. In Shia jurisprudence - for which a good source is Al-Hilli - a master of a female slave may grant a third party the use of her for sexual relations.

Under the legal doctrine of kafa'a(lit."efficiency"), the purpose of which was to ensure that a man should be at least the social equal of the woman he marries, a freedman is not as good as the son of a freedman, and he in turn not as good as the grandson of a freedman. This principle is pursued up to three generations, after which all Muslims are deemed equally free. Lewis asserts that since kafa'a "does not forbid unequal marriages", it is in no sense a "Muslim equivalent of Nuremburg laws of Nazi Germany or the apartheid laws of South Africa. His purpose, he states, is not to try to set up a moral competition - to compare castration and apartheid as offenses against humanity."

שחרור העבד

The Qur'an and the hadith, the primary Islamic texts, make it a praiseworthy act for masters to set their slaves free. There are numerous ways in which a slave may become free. One way is through expiation for certain sins committed by the master, such as involuntary manslaughter or perjury. Other ways include emancipation through becoming an umm walad, who is freed upon her master's death along with her children, or an independent act of piety by the master, as recommended by the Qur'an. It is also commendable to manumit a slave who demands his freedom and is considered worthy of it. Another method is the mukataba contract: Levy states that "the slave may redeem himself if his master agrees and contracts to let him go on payment of a stipulated sum of money, which may be paid in two or more instalments, or on the giving of stipulated services or other consideration. If the consideration is a sum of money, the master must grant the slave the right to earn and to own property."

If the master makes a declaration of the slave's freedom, whether in jest or earnest, in the presence of the slave or another, then such a declaration becomes legally binding. Similarly, the master may promise manumission (verbally or in writing) that the slave is to be freed upon the former's death. Lastly, a slave is also freed automatically if she or he comes into the possession of a master who is directly related to her or him.

Gordon opines that the Quran in particular and Islamic jurisprudence in general have not placed a premium on manumission but held it out as one way for atonement of sin. He states that "Manumission was only one of several virtuous observances that the pious could avail themselves of and was by no means the most important," noting that other options include reaffirming faith in God and giving food to the poor. He concludes that "there was no contradiction between being a devout Muslim and a slave-owing one as well."

פרשנות מודרנית

The abolition movement starting in 19th century in England and later in other Western countries influenced the slavery in Muslim lands both in doctrine and in practice. One of the first religious decrees comes from the two highest dignitaries of the Hanafi and Maliki rites in the Ottomon Empire. These religious authorities declared that slavery is lawful in principle but it is regrettable in its consequences. They expressed two religious considerations in their support for abolition of slavery: "the initial enslaving of the people concerned comes under suspicion of illegality by reason of the present-day expansion of Islam in their countries; masters no longer comply with the rules of good treatment which regulate their rights and shelter them from wrong-doing."

According to Brunschvig, although the total abolition of slavery might seem a reprehensible innovation and contrary to the Qur'an and the practice of early Muslims, the realities of the modern world caused a "discernible evolution in the thought of many educated Muslims before the end of the 19th century." These Muslims argued that Islam on the whole has "bestowed an exceptionally favourable lot on the victims of slavery" and that the institution of slavery is linked to the particular economic and social stage in which Islam originated. According to the influential thesis of Ameer Ali, Islam only tolerated slavery through temporary necessity and that its complete abolition was not possible at the time of Muhammad.

According to Brockopp, some modern interpreters have accused the medieval interpreters of having subverted the Qur'an's demand for manumission contracts (see Mukataba). They have used the dramatic change in the institution of slavery in the seventh and eighth centuries to argue that the Qur'an would not have condoned the slaving practices common in Islamic history. Others have argued that the original intent of the Qur'an, when understood properly, was to abolish slavery altogether (cf. Arafat, Attitude).

The idea that Islam only tolerated slavery due to necessity has to some extent found its way into the circle of the Ulema. It has been unable to gain support among the Wahhabis of Arabia who are the uncompromising restorers of the example of Muhammad.

ההיסטוריה של העבדות תחת מרות האסלאם

הסיבות לקצב הגידול האיטי באוכלוסית העבדים

בריכת הרמון ומסביבה סריסים שחורים. .

According to Bernard Lewis, the growth of internal slave populations through natural increase was insufficient to maintain numbers right through to modern times, which contrasts markedly with rapidly rising slave populations in the New World. He writes that a contributing factor was the liberation of slaves as an act of piety, but the primary drain was the liberation by freemen of their own offspring born by slave mothers. Other factors Lewis describes for the low natural increase of slave populations in the Islamic world include:

1. Castration: A fair proportion of male slaves were imported as eunuchs. Levy states that according to the Qur'an and Islamic traditions, such emasculation was objectionable. Jurists such as al-Baydawi considered castration to be mutilation, stipulating law enforcement to prevent it. However, in practice, emasculation was frequent. In nineteenth century Mecca, the majority of eunuchs were in the service of the mosques.
2. Liberation of military slaves: Military slaves that rose through the ranks were usually liberated at some stage in their careers.
3. Restrictions on procreation: Among the menial, domestic, and manual worker slaves, casual mating was not permitted and marriage was not encouraged.
4. High death toll: There was a high death toll among all classes of slaves. Slaves usually came from remote places and, lacking immunities, died in large numbers. As late as the nineteenth century, Western travellers in North Africa and Egypt noted the high death rate among imported black slaves.

Segal notes that recent slaves, weakened by their initial captivity and debilitating journey, would have been easy victim to climate changes and infection. Children were especially at risk, and the Islamic market demand for children was much greater than the American one. Many blacks, both slave and free, lived in conditions conducive to malnutrition and disease, with effects on their own life expectancy, the fertility of women, and the infant mortality rate.

השלכות השקפותיו של מוחמד על העבדות

Short-term

According to Patrick Manning, the Islamic legislations against the abuse of the slaves convincingly limited the extent of enslavement in Arabian peninsula and to a lesser degree for the whole area of the whole Umayyad Caliphate where slavery existed since the most ancient times.

Long-term

Bernard Lewis writes: "In one of the sad paradoxes of human history, it was the humanitarian reforms brought by Islam that resulted in a vast development of the slave trade inside, and still more outside, the Islamic empire." He notes that the Islamic injunctions against the enslavement of Muslims led to massive importation of slaves from the outside. Murray Gordon concurs: "Muhammad took pains in urging the faithful to free their slaves as a way of expiating their sins. Some Muslim scholars have taken this mean that his true motive was to bring about a gradual elimination of slavery. Far more persuasive is the argument that by lending the moral authority of Islam to slavery, Muhammad assured its legitimacy. Thus, in lightening the fetter, he riveted it ever more firmly in place." According to Patrick Manning, Islam by recognizing and codifying the slavery seems to have done more to protect and expand slavery than the reverse.

סחר עבדים בעולם הערבי

13th century slave market in the Yemen

תבנית:Main The 'Oriental' or 'Arab' slave trade is sometimes called the 'Islamic' slave trade. Bernard Lewis writes that "polytheists and idolators were seen primarily as sources of slaves, to be imported into the Islamic world and molded in Islamic ways, and, since they possessed no religion of their own worth the mention, as natural recruits for Islam." Patrick Manning opines that religion was hardly the point of the slavery. Also, this term suggests comparison between Islamic slave trade and Christian slave trade. Furthermore, usage of the terms "Islamic trade" or "Islamic world" implicitly and erroneously treats Africa as it were outside of Islam, or a negligible portion of the Islamic world. Propagators of Islam in Africa often revealed a cautious attitude towards proselytizing because of its effect in reducing the potential reservoir of slaves.

The author Ronald Segal distinguishes the Islamic slave trade from that of the Atlantic or European slave trade by highlighting the aspects of its duration and its accent upon the subjugation of women: "It began in the middle of the seventh century and survives today in Mauritania and Sudan. With the Islamic slave trade, we're talking of 14 centuries rather than four." Further, "whereas the gender ratio of slaves in the Atlantic trade was two males to every female, in the Islamic trade, it was two females to every male."

In the 8th century Africa was dominated by Arab-Berbers in the north: Islam moved southwards along the Nile and along the desert trails. The Solomonic dynasty of Ethiopia often exported Nilotic slaves from their western borderland provinces, or from newly conquered or reconquered Muslim provinces. Native Muslim Ethiopian sultanates (rulership) exported slaves as well, such as the sometimes independent sultanate (rulership) of Adal (a sixteenth century province-cum-rulership located in East Africa north of Northwestern Somalia). For a long time, until the early 18th century Crimean Khanate maintained massive slave trade with the Ottoman Empire and the Middle East. Between 1530 and 1780 there were almost certainly 1 million and quite possibly as many as 1.25 million white, European Christians enslaved by the Muslims of the Barbary Coast. On the coast of the Indian Ocean too, slave-trading posts were set up by Arabs and Persians. The archipelago of Zanzibar, along the coast of present-day Tanzania, is undoubtedly the most notorious example of these trading colonies. East Africa and the Indian Ocean continued as an important region for the Oriental slave trade up until the 19th century. Livingstone and Stanley were then the first Europeans to penetrate to the interior of the Congo basin and to discover the scale of slavery there. The Arab Tippu Tib extended his influence and made many people slaves. After Europeans had settled in the Gulf of Guinea, the trans-Saharan slave trade became less important. In Zanzibar, slavery was abolished late, in 1897, under Sultan Hamoud bin Mohammed. The rest of Africa had no direct contact with Muslim slave-traders.

תפקיד העבדים

A system of plantation labor, much like that which would emerge in the Americas, developed early on, but with such dire consequences that subsequent engagements were relatively rare and reduced. Moreover, the need for agricultural labor, in an Islam with large peasant populations, was nowhere near as acute as in the Americas. Slaves in Islam were mainly directed at the service sector - concubines and cooks, porters and soldiers - with slavery itself primarily a form of consumption rather than a factor of production. The most telling evidence this is found in the gender ratio; among black slaves traded in Islam across the centuries, there were roughly two females to every male.

Almost all female slaves had domestic occupations. This included the gratification of the master's sexual impulses. This was a lawful motive for their purchase, and the most common one.

In recruiting barbarians from the "martial races" beyond the frontiers into their imperial armies, the Arabs were doing what the Romans and the Chinese had done centuries before them. In the scale of this recruitment, however, and the preponderant role acquired by these recruits in the imperial and eventually metropolitan forces, Muslim rulers went far beyond any precedent. It was not until the medieval Islamic state that we find military slaves in significant numbers, forming a substantial and eventually predominant component in their armies.

המאה ה-19 ואילך

Bishop Samuel Adjai Crowther of Nigeria (c. 1807 - 1891). He was captured by Islamic Fulani slave raiders at the age of 14 and emancipated by the intervention of the British Navy. He converted to Christianity and was later ordained as the first African bishop of the Anglican Church.

Slavery in Muslim lands was influenced by the revolution against slavery in 19th century in England and later in other Western countries which gave rise to a strong abolitionist movement in Europe. Contrasting with ancient and colonial systems, slaves in Muslim lands had a certain legal status and had obligations to as well as rights over the slave owner. Slavery was not only recognized but was elaborately regulated by Sharia law. Although emancipation of slaves was recommended, it was not compulsory. Lewis elucidates that it was for this reason that "the position of the domestic slave in Muslim society was in most respects better than in either classical antiquity or the nineteenth-century Americas" and that the economic situation of such slaves were no worse than (and even in some cases better than) free poors.

Ironically, the enlightened incentives and opportunities for slaves to be emancipated meant there was a strong market for new slaves and thus strong incentive to enslave and sell human beings. The processes of acquisition and transportation of slaves to Muslim lands often imposed appalling loss of life and hardships. The hardships of acquisition and transportation of slaves to Muslim lands drew attention of European opponents of slavery. The continuing pressure from European countries eventually overcame the strong resistance of religious conservatives who were holding that forbidding what God permits is just as great an offence as to permit what God forbids. Slavery, in their eyes, was "authorized and regulated by the holy law". Even masters persuaded of their own piety and benevolence sexually exploited their concubines, without a thought of whether this constituted a violation of their humanity. There were also many pious Muslims who refused to have slaves and persuaded others to do so. Eventually, the Ottoman Empire's orders against the traffic of slaves were issued and put into effect.

According to Brockopp, in 19th century, "Some authorities made blanket pronouncements against slavery, arguing that it violated the qurʾānic ideals of equality and freedom. The great slave markets of Cairo were closed down at the end of the nineteenth century and even conservative Qurʾān interpreters continue to regard slavery as opposed to Islamic principles of justice and equality."

Slavery in the forms of carpetweavers, sugarcane cutters, camel jockeys, sex slaves, and even chattel exists even today in some Muslim and non-Muslim countries (Some have questioned the use of the term slavery as an accurate description).

דיכוי העבדות במאה ה-20

Hamoud bin Mohammed, Sultan of Zanzibar from 1896 to 1902. He complied with British demands that slavery be banned in Zanzibar and that all the slaves be freed. For this he was decorated by Queen Victoria and his son and heir, Ali bin Hamud, was brought to England to be educated.

Unlike Western societies which in their opposition to slavery spawned anti-slavery movements whose numbers and enthusiasm often grew out of church groups, no such grass-roots organizations ever developed in Muslim societies. In Muslim politics the state unquestioningly accepted the teachings of Islam and applied them as law. Islam, by sanctioning slavery - however mild a form it generally took - also extended legitimacy to the nefarious traffic in slaves.

Writing about 1862 the English traveller W.G. Palgrave says that in Arabia he constantly met with negro slaves in large numbers. The effects of concubinage were apparent in the number of persons of mixed race and the emancipation of slaves he found to be common. Doughty, writing about 25 years later, made similar reports.

Slavery was common in the East Indies until the end of the 19th Century. In Singapore in 1891 there was a regular trade in Chinese slaves by muslim slaveowners, with girls and women used for concubinage.

At Istanbul, the sale of women slaves, both negresses and Circassians continued to be openly practised until the granting of the Constitution in 1908.

Emir Faisal I at Versailles in 1919. His slave (unnamed) is pictured at top right. Faisal served as King of Iraq from 1921 to 1933.

It was in the early 20th century (post World War I) that slavery gradually became outlawed and suppressed in Muslim lands, largely due to pressure exerted by Western nations such as Britain and France.

In 1925 slaves were still being bought and sold at Mecca in the ordinary way of trade. The slave market there consisted of the offspring of local slaves as well as those imported from the Yemen, Africa, and Asia Minor.

By the Treaty of Jedda, May 1927 (art.7), concluded between the British Government and Ibn Sa'ud (King of Nejd and the Hijaz) it was finally agreed to suppress the slave trade in Saudi Arabia. Then by a decree issued in 1936 the importation of slaves into Saudi Arabia was prohibited unless it could be proved that they were slaves at that date.

In 1953, sheikhs from Qatar attending the coronation of Queen Elizabeth II included slaves in their retinues, and they did so again on another visit five years later.

It was not until 1962 that all slavery practice or trafficking in Saudi Arabia was prohibited.

By 1969 it could be observed that most Muslim states had abolished slavery although it existed in the deserts of Iraq bordering Arabia and it still flourished in Saudi Arabia, the Yemen and Oman. Slavery was not formally abolished in Yemen and Oman until the following year. The last nation to formally enact the abolition of slavery practice and slave trafficking was the Islamic Republic of Mauritania in 1981.

Gordon describes the lack of homegrown Islamic abolition movements as owing much to the fact that it was deeply anchored in Islamic law. By legitimizing slavery and - by extension - traffic in slaves, Islam elevated those practices to an unassailable moral plain. As a result, in no part of the Muslim world was an ideological challenge ever mounted against slavery. The political and social system in Muslim society would have taken a dim view of such a challenge.

Slavery in the contemporary Muslim world

The issue of slavery in the Islamic world in modern times is controversial. Critics argue there is hard evidence of its existence and destructive effects. Others maintain slavery in central Islamic lands has been virtually extinct since mid-twentieth century, and that reports from Sudan and Somalia showing practice of slavery is in border areas as a result of continuing war and not Islamic belief.

Salafi and traditionalist juridical support for slavery

In recent years, according to some scholars, there has been a "worrying trend" of "reopening" of the issue of slavery by some conservative Salafi Islamic scholars after its "closing" earlier in the 20th century when Muslim countries banned slavery and "most Muslim scholars" found the practice "inconsistent with Qur'anic morality."

In 2003 a high-level Saudi jurist, Shaykh Salih al-Fawzan, issued a fatwa claiming “Slavery is a part of Islam. Slavery is part of jihad, and jihad will remain as long there is Islam.” He attacked Muslim scholars who said otherwise maintaining, “They are ignorant, not scholars ... They are merely writers. Whoever says such things is an infidel.” At the time of the fatwa, Al-Fawzan was a member of the Senior Council of Clerics, Saudi Arabia’s highest religious body, a member of the Council of Religious Edicts and Research, the Imam of Prince Mitaeb Mosque in Riyadh, and a professor at Imam Mohamed Bin Saud Islamic University, the main Wahhabi center of learning in the country.

According to multiple sources, religious calls have also been made to capture and enslave Jewish women. As American journalist John J. Miller said, "It is hard to imagine a serious person calling for America to enslave its enemies. Yet a prominent Saudi cleric, Shaikh Saad Al-Buraik, recently urged Palestinians to do exactly that with Jews: 'Their women are yours to take, legitimately. God made them yours. Why don't you enslave their women?'"

of Karbala expressed the view in 1993 that the enforcement of servitude can occur but is restricted to war captives and those born of slaves.

Dr. Abdul-Latif Mushtahari, the general supervisor and director of homiletics and guidance at the Azhar University, has said on the subject of justifications for Islamic permission of slavery:

"Islam does not prohibit slavery but retains it for two reasons. The first reason is war (whether it is a civil war or a foreign war in which the captive is either killed or enslaved) provided that the war is not between Muslims against each other - it is not acceptable to enslave the violators, or the offenders, if they are Muslims. Only non-Muslim captives may be enslaved or killed. The second reason is the sexual propagation of slaves which would generate more slaves for their owner."

עמדות באסלאם לגבי עבדות

Earlier in the 20th century, prior to the "reopening" of slavery by Salafi scholars like Shaykh al-Fawzan, Islamist authors declared slavery outdated without actually clearly affirming and promoting its abolition. This has caused at least one scholar (William Clarence-Smith) to bemoan the 'dogged refusal of Mawlana Mawdudi to give up on slavery' and the notable 'evasions and silences of Muhammad Qutb.'

concerning slavery, that was when slavery was a world-wide structure and which was conducted amongst Muslims and their enemies in the form of enslaving of prisoners of war. And it was necessary for Islam to adopt a similar line of practise until the world devised a new code of practise during war other than enslavement"

Qutb's brother Muhammad Qutb contrasted sexual relations between Muslim slaveowners and their female slaves with what is, in his view, the widespread and depraved practice of casual consensual sex in contemporary Europe:

Islam made it lawful for a master to have a number of slave-women captured in wars and enjoined that he alone may have sexual relations with them ... Europe abhors this law but at the same gladly allows that most odious form of animalism according to which a man may have illicit relations with any girl coming across him on his way to gratify his animal passions

Maulana Mawdudi of Jamaat-e-Islami has said:

Islam has clearly and categorically forbidden the primitive practice of capturing a free man, to make him a slave or to sell him into slavery. On this point the clear and unequivocal words of [Muhammad] are as follows:

"There are three categories of people against whom I shall myself be a plaintiff on the Day of Judgement. Of these three, one is he who enslaves a free man, then sells him and eats this money" (al-Bukhari and Ibn Majjah).

The words of this Tradition of the Prophet are also general, they have not been qualified or made applicable to a particular nation, race, country or followers of a particular religion.....After this the only form of slavery which was left in Islamic society was the prisoners of war, who were captured on the battlefield. These prisoners of war were retained by the Muslim Government until their government agreed to receive them back in exchange for Muslim soldiers captured by them.....

Shiekh Taqiuddin al-Nabhani, a shariah judge accredited by Al-Azhar University and founder of Hizb ut-Tahrir movement, gives the following explanation:

When Islam came, for the situations where people were taken into slavery (e.g. debt), Islam imposed Shari’ah solutions to those situations other than slavery. For example Islam clarified in relation to the bankrupt debtor that the creditor should wait until a time of ease for the debtor to pay. The Supreme (Allah) said in the Quran: "And if he is one in difficulty then waiting to a time of ease"'....It (Islam) made the existing slave and owner form a business contract, based upon the freedom, not upon slavery...It forbade the enslaving of free people with a comprehensive prohibition ... So Allah will deal with the seller of the free person. As for the situation of war, Islam prevented the enslaving of captives or prisoners of war absolutely. In the second year of the Hijrah, it clarified the rule of the captive in that either they are favoured by releasing without any exchange, or they are ransomed for money or exchanged for Muslims or non-muslim citizens of the Caliphate.

עבדות בעולם המוסלמי המודרני

While slavery is illegal in Saudi Arabia despite Shaykh al-Fawzan's fatwa, the proclamation carries weight among many Salafi Muslims. According to reformist jurist and author Khaled Abou El Fadl, it "is particularly disturbing and dangerous because it effectively legitimates the trafficking in and sexual exploitation of so-called domestic workers in the Gulf region and especially Saudi Arabia." Organized criminal gangs smuggle children into Saudi Arabia where they are enslaved, sometimes mutilated, and forced to work as beggers. When caught, the children are deported as illegal aliens.

According to the U.S. State Department:

Saudi Arabia is a destination for men and women from South and East Asia and East Africa trafficked for the purpose of labor exploitation, and for children from Yemen, Afghanistan, and Africa trafficking for forced begging. Hundreds of thousands of low-skilled workers from India, Indonesia, the Philippines, Sri Lanka, Bangladesh, Ethiopia, Eritrea, Somalia, and Kenya migrate voluntarily to Saudi Arabia; some fall into conditions of involuntary servitude, suffering from physical and sexual abuse, non-payment or delayed payment of wages, the withholding of travel documents, restrictions on their freedom of movement and non-consensual contract alterations. The Government of Saudi Arabia does not comply with the minimum standards for the elimination of trafficking and is not making significant efforts to do so. [3]

תבנית:Main Slavery continues today in modern Africa--with hereditary-, child- and prisoner of war-slavery taking place in various Islamic countries.

מקורות

General

• Al-Hibri, Azizah Y. (2003). "An Islamic Perspective on Domestic Violence". 27 Fordham International Law Journal 195.
• P.J. Bearman, Th. Bianquis, C.E. Bosworth, E. van Donzel and W.P. Heinrichs (ed.). "Abd". Encyclopaedia of Islam Online. Brill Academic Publishers. ISSN 1573-3912.{{cite encyclopedia}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: editors list (link)
• Bloom, Jonathan; Blair, Sheila (2002). Islam: A Thousand Years of Faith and Power. Yale University Press. ISBN 0-300-09422-1.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
• Clarence-Smith, Willian Gervase (2006). Islam and the Abolition of Slavery. Oxford University Press.
• Davis, Robert C. (2004). Christian Slaves, Muslim Masters. Palgrave, macmillian. ISBN 1-4039-4551-9. [4]
• Esposito, John (1998). Islam: The Straight Path. Oxford University Press. ISBN 0-19-511233-4. - First Edition 1991; Expanded Edition : 1992.
• Javed Ahmed Ghamidi (2001). Mizan. Lahore: Al-Mawrid. OCLC 52901690.
• Gordon, Murray (1987). Slavery in the Arab World. New York: New Amsterdam Press.
• Hasan, Yusuf Fadl; Gray, Richard (2002). Religion and Conflict in Sudan. Nairobi: Paulines Publications Africa. ISBN 9966-21-831-9.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
• Ed.: Holt, P. M ; Lambton, Ann; Lewis, Bernard (1977). The Cambridge History of Islam. Cambridge University Press. ISBN 0-521-29137-2.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
• Ingrams, W. H. (1967). Zanzibar. UK: Routledge. ISBN 0-7146-1102-6.
• Jok, Madut Jok (2001). War and Slavery in Sudan. University of Pennsylvania Press. ISBN 0-8122-1762-4.
• Juynboll (1910). Handbuch des Islamischen Gesetzes. Leyden.
• Khalil bin Ishaq. Mukhtasar tr.Guidi and Santillana (Milan, 1919).
• Levy, Reuben (1957). The Social Structure of Islam. UK: Cambridge Univerisity Press.
• Lewis, Bernard (1990). Race and Slavery in the Middle East. New York: Oxford University Press. ISBN 0-19-505326-5.
• Lovejoy, Paul E. (2000). Transformations in Slavery. Cambridge University Press. ISBN 0-521-78430-1.
• Manning, Patrick (1990). Slavery and African Life: Occidental, Oriental, and African Slave Trades. Cambridge University Press. ISBN 0-521-34867-6.
• Mendelsohn, Isaac (1949). Slavery in the Ancient Near East. New York: Oxford University Press. OCLC 67564625.
• Nasr, Seyyed (2002). The Heart of Islam: Enduring Values for Humanity. US: HarperSanFrancisco. ISBN 0-06-009924-0.
• Pankhurst, Richard (1997). The Ethiopian Borderlands: Essays in Regional History from Ancient Times to the End of the 18th Century. The Red Sea Press. ISBN 0-932415-19-9.
• Sachau (1897). Muhammedanisches Recht [cited extensively in Levy,R 'Social Structure of Islam']. Berlin, Germany.
• Schimmel, Annemarie (1992). Islam: An Introduction. US: SUNY Press. ISBN 0-7914-1327-6.
• Segal, Ronald (2001). Islam's Black Slaves: The Other Black Diaspora. New York: Farrar, Straus and Giroux.
• Sikainga, Ahmad A. (1996). Slaves Into Workers: Emancipation and Labor in Colonial Sudan. University of Texas Press. ISBN 0-292-77694-2.
• Tucker, Judith E.; Nashat, Guity (1999). Women in the Middle East and North Africa. Indiana University Press. ISBN 0-253-21264-2.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
• Ahmad A. Sikainga, "Shari'a Courts and the Manumission of Female Slaves in the Sudan 1898-1939", The International Journal of African Historical Studies > Vol. 28, No. 1 (1995), pp. 1-24

קישורים חיצוניים

• Islam, Colourism and the Myth of Black African Slave Traders
• עבדות וגזע במזרח התיכון מאת ברנרד לואיס
• קטע תיעודי של ה BBC, דת ואתיקה - עבדות באסלאם

הערות שוליים

[[:קטגוריה:אסלאם]] [[:קטגוריה:עבדות]] [[en:Islam and slavery]]