משתמש:יפת קפלן/אשדוד-ים
מצודת אשדוד ים ממוקמת במרחק של 5 ק"מ צפון מערבית מאשדוד. המצודה נבנתה בתקופת הברזל, על ידי המלך סרגון השני, מלך אשור, שביצר ערים פלשתיות בעת ביקורו בארץ ישראל ובתוכם אשדוד-ים, נמלה של העיר הפלשתית אשדוד.
במאה ה-4 אשדוד-ים, אשר כונתה ביוונית בתקופה הביזנטית "אזוטוס פאראליוס", שפירושו "אשדוד חוף", הוקמה כעיר מסחר משגשגת והייתה לאחת מערי נמל העשירות לאורך חוף הים הדרומי של ארץ ישראל.[1] . במאה ה-8 בתקופה המוסלמית הקדומה, נבנתה מצודת נמל בידי בית אומיה כנגד פלישת אוניות ביזנטיות לחופה של העיר. המצודה כונתה "קלעת אל מינה" שפירושה הוא "מצודת הים".[2]
בשנת 1033 לספירה נפגעה המצודה מרעידת אדמה שהכתה ברחבי הארץ. בתקופה הצלבנית בוצרה המצודה שוב ונקראה "קסטל ברואר". המצודה ננטשה בשנת 1260 ובהמשך שימשו המבנים מקלט ארעי לנוודים, עד לנטישה סופית.[3]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת הברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת הברזל במאה ה-8 לפנה"ס כבשה ממלכת אשור את ממלכת ישראל. מלך אשור, סרגון השני, דיכא ביד קשה את המרד שפרץ באשדוד בשלטון האשורי ובשנת 713 לפנה"ס הפכה למושבה אשורית.
בשנת בא תרתן אשדודה בשלח אתו סרגון מלך אשור וילחם באשדוד וילכדה
— ישעיה,כ',א'
מעידות על כך ארבע תעודות אשוריות מימי סרגון ושבר אסטלה של סרגון שנמצאה בחפירות באשדוד המפרשות את ההתרחשויות.[4]
בשנים 1965-1968, התנהלה חפירה ארכאולוגית בראשות ד"ר יעקב קפלן, בה נחשפו ביצורים, אשר ד"ר קפלן מייחסם למרד שהיה בראשותו של מלך אשדוד,ימני,כנגד אשור בשנת 712 לפנה"ס. מממצאי הביצורים ומממצאים קראמיים שתוארכו לתקופת הברזל ב' לא נמצאו שכבות יישוב מאוחרות יותר, רק בחלק המערבי שבזרוע הצפונית של הביצורים מכסות שכבות יישוב מאוחרות יותר לתקופה זו, החל מהמאה ה-4.[5]
במהלך החפירות שהתנהלו ב-2013 בראשותו של ד"ר אלכסנדר פאנטלקין, מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב ורשות העתיקות, נחשפו שרידים של מערכת ביצורים שמורכבת מחומת לבני בוץ בעובי של כארבע מטר, גובה של כשישה מטרים ואורך אינו ידוע[6]. החומה היא הליבה של מערכת סוללות וחלקלקות שמהוות ביצור מסיבי דמוי פרסה שמגן על מעגן מלאכותי. לדברי ד"ר פאנטקלין, מצב השתמרות החומה הוא מרשים ועל כן ניתן להסיק מהחומה כי ייתכן שאשדוד-ים בתקופה זו הפכה להיות המרכז האשורי ובה הנמל הראשי, כתוצאה מהמרד וכיבוש אשדוד, השערה נוספת היא שאשדוד-ים הייתה מוקד למאבק כלכלי בשל מיקומה בין האשורים לאשדוד. ד"ר פאנטקלין טען כי נכון לתקופת חפירתו אין לדעת מי בנה את הביצורים וכי דרוש עוד מחקר בנושא.[7]
התקופה הביזנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופה הביזנטית כונתה אשדוד-ים "אזוטוס פאראליוס", שפירושו "אשדוד חוף". העיר נזכרת כאחת מערי הנמל העשירות לאורך חופו הדרומי של הים התיכון בארץ ישראל. עיר משגשגת, בעלת מבני ציבור רבים ומרשימים, מזח רחב, רציף גדול, מזרקות, כנסיות ומבני מגורים מפוארים.[8]
במפת מידבא, מופיעה אשדוד-ים כעיר עמידה עם מזח, רציף ומדרגות אשר הוליכו הישר לבתים. במבנים הפונים לרחוב ישנם עמודים רבים.[1] בשנת 2013, לאחר חפירה ארכאולוגית של רשות העתיקות ובתום פיתוח לצרכי תיירות של חברת "חופית – החברה העירונית לפיתוח התיירות באשדוד",נמצאו שתי אחוזות קבר מהמאות 4-6 השייכות לחלק מבית הקברות הגדול של העיר אשדוד-ים. במבנה הקבורה המערבי נחשפו 3 מבני קבורה מקומרים שנבנו יחד. בקמרון הדרומי נמצאו אבני גולל באתרן שחסמו את פתח הקברים. במבנה הקבורה המזרחי שנמצא בסמוך לו, נמצאו מדרגות שירדו מפתח הכניסה והובילו למסדרון שבצדדיו קשתות המטויחות בטיח אדום, בהם נקברו המתים.
לדברי סער גנור, ארכיאולוג מחוז אשקלון ברשות העתיקות, "הקברים שנחשפו שייכים לטיפוס הקברים המפוארים, בהם נקברו בני המעמד הגבוה בתקופות הרומית והביזנטית. מבני קברים מטיפוס זה ייחודים למישור החוף הדרומי של ארץ ישראל".[9]
התקופה המוסלמית הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכיבוש הערבי במאה ה-7 בארץ ישראל מידי הביזנטים, הביא לבניית מצודה על שרידיו של היישוב הביזנטי על ידי הח'ליף האומיי "עבד אל-מלכ". המצודה הייתה מרשימה ושימשה להגנה על העיר מפני פלישה ימית וכאות אזהרה לספינות אויב ביזנטיות.[3] המצודה כונתה בשם "קלעת אל-מינה", כמוה הוקמו עוד לאורך החוף בארץ ישראל, לבנון וסוריה של ימינו, אך "קלעת אל מינה" נשתמרה טוב מכולן. המצודה נחרבה ככל הנראה בשנת 1033 ברעידת אדמה וננטשה.[1]
המצודה כללה שרשרת של מצודות ומצדים, 8 מגדלים, שחלקם עגולים וחלקם מרובעים, שמרו על קשר עין ואפשרו איתות על סכנה והזעקת תגבורת מבירת המחוז, רמלה. באתר נשתמרו שרידי חומות המצודה שמתארן מלבני והן בנויות כורכר מסותתות, התוחמות את השטח בגודל של 40x60 מטר. בצד הפנימי של החומות נבנו שתי קומות של מחסנים וחדרים. למצודה שתי כניסות: במזרח – מהיבשה ובמערב – מהים. בחצר המצודה התגלו שתי בארות, בחלקה הצפוני ובחלקה הדרומי. מעל הבאר הדרומית נבנתה במה שמובילות אליה ארבע מדרגות. צמוד לבמה ניצבו שני עמודי שיש, כנראה בשימוש משני, שנשאו מתקן שאיבה. מדרום לבאר נחפר מאגר מים, שניקז מי גשמים דרך מרזבי חרס. [10] כמו כן נמצאו חרסים ומטבעות עתיקים.[3]
במסגרת תוכנית הפיתוח של העיר אשדוד, נכון לשנת 2014, מבנה המצודה מוכשר כמוקד תיירות ימי וארכיאולוגי. [2]
התקופה הצלבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך התקופה הצלבנית, בשנת 1099, עם מסע הצלב הראשון, בוצרה המצודה שוב ונקראה "קסטל ברואר", על שמו של ניקולאס דה ברואר, אביר ממסדר הלורד יו מרמלה.[1] תאריך בניית המבצר אינו ידוע, הוא רשום במפות ימיות מתקופת הצלבנים. אין מידע לגבי פעילותה, מלבד שבשנת 1106 חנה במבצר המלך בלדווין הראשון, בעת אחד ממסעי המלחמה באשקלון.[11] המצודה נעזבה לאחר גירוש הצלבנים מהארץ בשנת 1290 ובהמשך שימשו המבנים מקלט ארעי לנוודים עד לנטישה סופית.[3]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 מצודת אשדוד-ים באתר קטעים בהיסטוריה, 19 באוגוסט 2013
- ^ 1 2 אשדוד שעל הים: הארכיאולוגיה כמשאב תיירות סער גנור, דבר עבר, רשות העתיקות, אוגוסט 2014, עמ' 23-22
- ^ 1 2 3 4 ראובן וונש, אורן טל, דורית סיון, ח' אשדוד ים, באתר חדשות ארכיאולוגיות, חפירות וסקרים בישראל, גליון 125, 8 באוגוסט 2013
- ^ בשנת בא תרתן אשדודה, פרופ' יהודה אליצור, עיונים בספר ישעיהו, ירושלים, תשל"ד
- ^ ד"ר יעקב קפלן, מעוזו של ימני באשדוד ים, מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, החברה לחקירת ארץ ישראל, 1969, עמ' 137-130
- ^ החומה לא נחשפה במלואה
- ^ מיכל רשף, ממצא נדיר: ביצורים מהתקופה האשורית התגלו באשדוד, באתר חדשות וואלה, 14 באוגוסט 2013
- ^ מצודה חבויה בחוף הים – קלעת אל מינה, באתר הסטוריה על המפה, 7 באפריל 2012
- ^ אחוזות קבר מרשימות מהתקופה הרומית והביזנטית שנחשפו באשדוד-ים נפתחות לביקור הקהל הרחב, אתר רשות העתיקות, ינואר 2014
- ^ דב נחליאלי, יומנא מסארווה, מיקי עין גדי, פלביה סונטג אשדוד-ים, חדשות ארכיאולוגיות, חפירות וסקרים בישראל, רשות העתיקות, 2000, כרך 112, 128-126
- ^ מירון בנבנישתי,מבצרי הצלבנים במדינת ישראל-תיאורם ותולדותיהם, קרית ספר, 1965