משתמש:ליאור/משנה ויקיפדית/מסכת שמחה
לשם שלום, המסכת פתוחה לעריכת כל אדם בכל עת חולין.
לשם שמחה, ניתן ללטש המילים כטוב לבך עד שישמחו כל נפש.
הבהרה: ההלכה אינה מקור בלעדי לפסיקות הלכה ויקיפדית.
שימוש משני[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאי תרומה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חמישה, לא יתרומו; ואם תרמו, אין תרומתן תרומה: החירש, והשוטה, והקטן, והתורם את שאינו שלו, והנוכרי שתרם את של ישראל, ואפילו ברשותו--אין תרומתו תרומה.
— מסכת תרומות, פרק א', א
קצרמרים לשכתוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
חמישה לא יתרומו; ואם תרמו, תרומתן תרומה: האילם, והשיכור, והערום, והסומא, ובעל קרי--לא יתרומו; ואם תרמו, תרומתן תרומה.
— מסכת תרומות, פרק א', ו
סטטיסטיקת משתמשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשלושה פרקים משערים את הכלכלה--בבכורות, ובסייפות, ובאמצע הקיץ. המונה, משובח; והמודד, משובח ממנו; והשוקל, משובח משלושתן.
— מסכת תרומות, פרק ד', ו
מה שעשינו בארבעים ושמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
(נא השלימו הקישורים לארכיון המזנון)
בכל יום, כוהנים עולים במזרחו של כבש, ויורדים במערבו; והיום, עולים באמצע, ויורדים באמצע. רבי יהודה אומר, לעולם כוהן גדול עולה באמצע. בכל יום, כוהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור; והיום, מן הקיתון של זהב. רבי יהודה אומר, לעולם כוהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב.
— מסכת יומא, פרק ד', ה'
חסימת משתמש ותיק[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמר להם הממונה, צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה; אם הגיע--הרואה אומר, בורקי. מתיה בן שמואל אומר, האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון; והוא אומר, הין.
ג,ב ולמה צרכו לכך: פעם אחת עלה מאור הלבנה, ודימו שהאיר המזרח; שחטו את התמיד, והוציאוהו לבית השריפה. והורידו כוהן גדול לבית הטבילה. זה הכלל היה במקדש--כל המסך את רגליו, טעון טבילה; וכל המטיל מים, טעון קידוש ידיים ורגליים.
— מסכת יומא, פרק ג', א'-ב'
שכתוב ערך מועמד למחיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קונם שאיני נושא לפלונית כעורה, והרי היא נאה, שחורה, והרי היא לבנה, קצרה, והרי היא ארוכה--לא מפני שהיא כעורה ונעשת נאה, שחורה ונעשת לבנה, קצרה ונעשת ארוכה, אלא שהנדר טעות. ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הניה, והכניסוה לבית רבי ישמעאל וייפוה. אמר לו רבי ישמעאל, בני, מזו נדרת הניה, אמר לו לאו; והתירו רבי ישמעאל. באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר, בנות ישראל נאות הן, אלא שהענייות מנוולתן.
— מסכת נדרים, פרק ט', ט'
והמבין יבין[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך ניקרו פלשתים את עיניו. אבשלום התנאה בשיערו, לפיכך נתלה בשיערו; ולפי שבא על עשר פילגשי אביו--לפיכך נתנו בו עשר לונכייות, שנאמר "ויסובו עשרה נערים, נושאי כלי יואב; ויכו את אבשלום, וימיתוהו" (שמואל ב יח,טו). ולפי שגנב שלוש גניבות--לב אביו, ולב בית דין, ולב אנשי ישראל, שנאמר "ויגנב, אבשלום, את לב, אנשי ישראל" (שמואל ב טו,ו); לפיכך נתקעו בו שלושה שבטים, שנאמר "וייקח שלושה שבטים בכפו, ויתקעם בלב אבשלום--עודנו חי, בלב האלה" (שמואל ב יח,יד).
— מסכת סוטה, פרק א', ח'
ליקוטי ליפשיץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
אאוטינג[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראית את הראש המפוקסל של א' בחדשות? אני עשיתי משהו הפוך. מזהים את הראש של קצב, אבל לא את הגוף. אני רוצה שלא יזהו את הגוף שלו. הרי אדם יכול היום לרצוח את אמא שלו, את הבת שלו ואת אחותו, וכל מה שאכפת לו זה שלא יראו את הפנים שלו.
עדיף להימנע מהצבעות.[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיליתי שהדמוקרטיה היא אסון. היא יוצרת הממוצעים הכי גדולה שיש.
כל החברה עוסקת בממוצע, שזה אומר פשרה, שזה אומר רייטינג, שזה אומר הצבעות רוב, שזה אומר בינוניות.
כשאומרים שהרוב קובע, זה נשמע נורא טוב. כשאומרים שהממוצע קובע, זה כבר הרבה פחות טוב. כמו שמרקס נתן לקומוניזם זמן מוגבל, גם הדמוקרטיה היא לא לנצח. היא תגיע בעצמה למסקנה שאי אפשר לבחור דברים על ידי הממוצע. ניקולאי גוגול כבר עסק בזה מזמן. גם הנרי מילר וג'וזף הלר. אלה הסופרים היחידים שהתעסקו במה שבאמת מעניין אותי. היחיד שבארץ מגיע לרומת האלה וקצת מתפספס זה יורם קניוק, שהוא יוצר ענק. חוץ ממנו אין כאן שום דבר מעניין.
— אורי ליפשיץ, שם
הבהרת חשיבות עם הזמן[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנשים לא עושים היסטוריה. היסטוריה עושה אנשים.
תרבות לא יוצרים, תרבות נוצרת.
ריקוד עם לא יוצרים, ריקוד עם נוצר.
— אורי ליפשיץ , שם