משתמש:מארליס סטונברג/הפרעת אישיות התמכרותית חברתית

שגיאות פרמטריות בתבנית:מקורות
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

הפרעה זו גולתה בשנת 2020

אבחנה

1 דיכאון

2 עייפות

3 התמכרות קלה למשחקים

4 חרדת נטישה

5 מחשבות טורדניות

6 תסמונת אכילה לילית

7 קושי להירדם

גורמים

1 חשש בעיקר אצל נשים

2 טראומה שהיה קשה להסתגל אליה

גישות פסיכולוגיות [עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי התאוריה הפסיכואנליטית, תחושת החרדה נוצרת על ידי המבנה הראשוני והיצרי של האישיות, הסתמי (איד) המתמודד עם דרישות המציאות ועם הסופר אגו. היא נועדה לגלות סכנות פנימיות וחיצוניות ולהזהיר את האדם מפניהם. חלק מהתהליכים המתקיימים בנפש נמצאים בלא-מודע של האדם. זיגמונד פרויד פירט שלושה סוגי חרדה:

גורמי סיכון להתפתחות הפרעת אישיות התמכרותית חברתית [עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיפה להתעללות מינית או גופנית בילדות מהווה גורם סיכון משמעותי להפרעת אישיות התמכרותית חברתית בחיים הבוגרים. לנטייה להפרעת אישיות התמכרותית חברתית ולחלק מהתסמינים הגופניים הנלווים אליהן, כמו נטייה לסחרחורות או למעי רגיז, נמצא גם בסיס גנטי.

על פי סקר בריאות הנפש העולמי, ההסתברות לפתח הפרעת אישיות התמכרותית חברתית או דיכאון יורדת עם הגיל. הפרעות דיכאון או הפרעת אישיות התמכרותית חברתית גורמות למוגבלות בעיקר בתחומים של יחסים חברתיים ויחסים בין אישיים. בתחומים של עבודות הבית או עבודה מחוץ לבית, אחוז המדווחים על מוגבלות גבוהה מסיבות נפשיות . השילוב של הפרעה נפשית מתחום הפרעות מצב הרוח והחרדה ומחלה גופנית גורם לחוויה סובייקטיבית של מוגבלות גבוהה יותר מאשר חוויה הפרעה נפשית בלבד, ויותר מאשר מחלה גופנית בלבד. היה הגבוה ביותר בהשוואה לשאר המדינות. לעומת זאת, בהפרעות דיכאון, אחוז הפונים לטיפול בישראל היה נמוך בהשוואה לרוב המדינות.

.

הבסיס הביולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעגלים עצביים בהם מעורבים אזורי מוח כמו האמיגדלה וההיפוקמפוס, הם אלו שנחשבים כבסיס הביולוגי של החרדה. בניסויי סריקות PET נמצא כי בעת הצגת ריח או טעם דוחים או מאיימים, מוגברת זרימת הדם לאמיגדלה, והנבדקים דיווחו על תחושת חרדה מתונה. הממצאים עשויים להעיד על כך שמקורה של תחושת החרדה הוא במנגנון פיזיולוגי שנועד להגן על האדם על ידי מניעת התנהגויות מזיקות.

תגובת הגוף להופעה של גירוי מאיים היא הפעלה של ציר ההיפותלמוס-בלוטת יותרת המוח-בלוטת יותרת הכליה (ציר ה-HPA). גרעין האמיגדלה מפעיל את ההיפותלמוס, שבתורו מפריש את ההורמונים CRH וזופרסין אל ההיפופיזה שבתגובה מפריש את ההורמון ACTH שמגיע עם זרם הדם אל בלוטת יותרת הכליה, כשהתוצר הסופי הוא הפרשה שלקורטיזול מבלוטת יותרת הכליה. הקורטיזול מוכר כ"הורמון הדחק", היות שהוא משפיע על המטבוליזם בגוף, מעודד עליה ברמת הגלוקוז בדם, מסייע בפירוק של גליקוגן בכבד, מעלה לחץ דם ומפחית את תגובות מערכת החיסון. בנוסף יש הפרשה של הורמונים קטכולאמינים (אדרנלין ונוראדרנלין) מבלוטת יותרת הכליה. ,הקורטיזול וההורמונים הנוספים המשתחררים מבלוטת יותרת הכליה מובילים לעלייה בקצב פעימות הלב וקצב הנשימה (על מנת שיגיע יותר דם עשיר בחמצן אל השרירים), הגברה של מערכות קשב וירידה בתפקוד של פונקציות גופניות לא חיוניות (כגון מערכת העיכול). כלומר, הורמונים אלה מכינים את הגוף לתגובה אופטימלית למצבי חירום על ידי הפניית משאבים לתפקודים חיוניים וצמצום משאבים לתפקודים שאינם דחופים.

ג'וזף לדו בספרו "המוח הרגשי" מתאר שני מסלולים קודמים לציר ה-HPA, המתריעים בפני האמיגדלה על מצב סכנה. המסלול הראשון הוא המסלול המהיר, בו הגירוי המפעיל את האמיגדלה מגיע אליה ישירות ממערכת החושים. גירוי זה עשוי להיות מולד (מתריע על סכנות המקודדות בקוד הגנטי, כגון פחד מנחשים) או נרכש (מתריע על גירויים שהאדם למד מניסיונו לזהות כאיום, גם כאשר איום זה סובייקטיבי) המסלול המהיר מעורר באופן מיידי תגובות של "הלחם או ברח". המסלול השני הוא המסלול האיטי, בו אותות הקלט עוברים דרך קליפת המוח לעיבוד נוסף באזור שבו מתרחשים תהליכי החשיבה. כלומר, האדם חושב על הגירוי ואז מחליט האם זהו גירוי המתריע על סכנה או לא (חשיבה זו יכולה להיות לא מודעת). גם במסלול זה תתעורר תחושת פחד אך באופן מחושב.

מסקנה נוספת שעולה ממחקריו של ג'וזף לדו היא, שאצל אנשים חרדתיים החרדה אינה תגובה ישירה לסכנה, אלא לתגובה הטבעית של הגוף לסכנה. כלומר, האדם חווה את התגובה הטבעית כסכנה כשלעצמה ומגיב באופן רצוני כדי לבלום אותה. דבר זה מוביל למעגל קסמים בו החרדה מגבירה את עצמה. מסקנה זו תואמת לתוצאות מחקר נוסף שהראה כי אנשים שאינם חוששים מלחץ נפשי אינם נפגעים מתופעות חרדה

מתח וחרדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציר הסטרס (לחץ) - מתאר את פעולת מערכת העצבים הסימפתטית בתגובה לסכנה. בעת חשיפה לאיום, מציפה מערכת זו את המוח בנוראדרנלין (הורמון שתפקידו להורות על מיקוד והאצה של הפעילות המנטלית והמוטורית). במקביל מוצף הגוף באדרנלין ובקורטיזול, הורמונים שתפקידם בין היתר להזרים אנרגיה זמינה אל תאי השרירים האוטונומיים והרצוניים.

מתח - מתח הוא מצב שבו האיזון התקין של טונוס השרירים מופר. מתח עשוי להיות תגובה לגירויים חיצוניים המביאים לעומס יתר ודריכות, כמו גם לגירויים פנימיים כמו תחושות ורגשות הנחווים כשליליים. תגובה זו מביאה לכיווץ שרירים מתוך ניסיון להחזיר את תחושת השליטה. אלא שפעולה זו אינה מועילה, ולאורך זמן היא עלולה להתקבע בהתניה כמתח כרוני, שתבטא בכיווץ שרירים קבוע, לא רצוני ולא מודע.

מתח כשלעצמו אינו יוצר תחושות חרדה, אך כאשר במקביל אליו יש חשיפה לגירוי מאיים המערכת הסימפתטית מכווצת בעוצמה את השרירים המתוחים ממילא, דבר הגורם לתחשות חרדה. (מכיוון שבתנאים מסוימים המערכת הסימפתטית מביאה להרפיית השרירים, ייתכן שכיווץ זה אמור להיות שלב מקדים להרפייתם, מה שקרוי 'הרפיה אקטיבית). אופי החרדה משתנה בהתאם לאזורים המתוחים בגוף. ניסיון להחזיר את השליטה בשרירים מגביר עוד את המתח ובהתאם שוב את החרדה, וחוזר חלילה.

השפעה על התפקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת אישיות התמכרותית חברתית מאפשרת לאדם לדמיין דברים ככל האפשר ואם שעסוקים מדי בדאגות אז המוח מתמלא בידע והתפקוד נעשה יותר ויותר גרוע והחברה מתקשה

השפעה על היצירתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבה מסתעפת מקושרת להנמכה באינהיביציה.

הסבר אפשרי לכך הוא שאינהיביציה נמוכה מאפשרת לרעיונות ומושגים להישאר זמן ארוך יותר בזיכרון עבודה.

הפרעת אישיות התמכרותית חברתית יכולה להשפיע על הדימיון עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת אישיות התמכרותית גורמת

לגרום לדימיון מפותח מאוד

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "משתמש:מארליס סטונברג/הפרעת אישיות התמכרותית חברתית".