משתמש:סנדוויץ בננה/ענת בצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ענת בצר (נולדה ב-1965) היא אמנית, ציירת ופסלת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה ברמת גן ב-1965.

בשנת 1993 סיימה את לימודיה במדרשה לאמנות ברמת השרון, בה למדה בין היתר אצל האמנים רפי לביא, יאיר גרבוז וציבי גבע. עם סיום לימודיה ב-1989 נסעה ללונדון, בה חיה ויצרה כארבע שנים. בשובה החלה להציג בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות.

בין השנים 1996 - 2008 לימדה בצר אמנות במדרשה לאמנות בית ברל. כיום בצר חיה ויוצרת בבית שלה בתל אביב.

עבודתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצר החלה את דרכה האמנותית כציירת ורשמת. במהלך השנים התפתחה והתרחבה עבודתה לפיסול ולמיצב, לבסוף חזרה אל ציור. עבודת המיצב הראשונה שלה היא "Sister Within a Brain Storming" אותה הציגה (במקביל לסדרת ציורי ה-Sisters) בתערוכה "מטא סקס" (אוצרת תמי כץ פרימן). מיצבים נוספים של בצר: "באהבה לאבא ואמא", "גברים בבית" (אוצרת נעמי אביב), ו"שלוש, שתיים, אחת" במוזיאון הרצליה (אוצר דורון רבינא).

בשנת 2003 בחרה לחזור לעסוק בציור, בו היא עוסקת עד היום.

בצר מגדירה את האמנות הקונספטואלית כשפת האם שלה.

עבודתה של בצר הן בציור והן בפיסול היא פורמליסטית במהותה, ועוסקת בפירוק והרכבה של חומרי היצירה בצד העיסוק המתמיד שלה בנושא "הבית". ציוריה לרוב מביטים על מקום אחר, רחוק. זוהי בחירה המבקשת מבט רענן דווקא על המוכר והקרוב. בצר לוקחת קונסטרוקציות ומפרקת אותן, בין אם זה בטקסטים או אובייקטים. פירוק ובניה, רכיבים של בית מגורים שפורקו למשהו גולמי, או צילום שפירקה והרכיבה מחדש בעזרת ציור.

מחקר מעמיק לתוך התרבות - ספרות, קולנוע ותולדות האמנות, הוא חומר הגלם בעזרתו מנסחת בצר את עבודותיה כמסע, כחיפוש ודרך מחקר זה מנסה לנסח את מקומה שלה.

בציורי היערות והנופים השכבות הציוריות המכסות, זולגות ו"מלכלכות" את פני הציור, מרמזות לכך שאין זה נוף תמים. אופן הציור מייצר נוסח של אינסופיות פוטנציאלית. דווקא מתוך הסנטימנט מתברר הדיון בבדידות האקזיסטנציאליסטית ובהכרה בריק, כל זאת ללא ויתור ומתוך התמסרות ליפה ולנשגב.

בצר מושפעת מנחום טבת, איליה קבקוב, לואיז בורג'ואה, ואלכסנדר רודצ'נקו. יחס לתולדות האמנות: פיקאסו, מונדריאן, אנדי וורהול.

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־2010 הציגה תערוכת יחיד בגלריית ג'ולי מ., תל אביב בשם: "Run בצר Run". בתערוכה הוצגו ציורי שמן גדולים על קנבס, שבצר ציירה על בסיס תצלום קיים. הציורים מתארים דימויים הלקוחים מעולם הצייד וטבע דרמטי. חלק מהציורים בצבעי שחור לבן וחלקם בצבעים ירוק, צהוב, וכחול זוהרים ומטרידים. הדמויות שמופיעות הן דמויות של גברים שצדים: דובים, דגים, עופות. בשניים מהציורים מופיע ולדימיר פוטין, באחד הוא חשוף חזה בתוך סבך, ובשני הוא עם חולצת הסוואה ביער. בצר עוסקת בתחביב גברי - ציד, ובוחרת להציג את תמונת ניצחון, הצייד המנצח והקורבן מוטל על ידו. בצר מתמקדת בקורבנות, בנזקים ויוצרת פרופיל מאשים של התליין, של הצייד. הציד כמשחק גברי מהווה ביטוי כח נטול אלמנט מוסרי. ההתייחסות לציד כספורט, שוללת את זכות הקיום של הצד השני. הציידים הם אנשים פשוטים שעושים זאת מתוך תחביב, והצגתם מאופקת, ריאליסטית וייצוגית. את צילומי הצייד שציירה, בצר מצאה בחיפושה באינטרנט מבלי לדעת מראש מה הדימוי שהיא מחפשת.[1]

ב-2018 הציגה בבית גראוויטי תערוכה בשם: "מקום הנחמד". שם התערוכה לקוח מספר בראשית ומתאר פינה ששימרה את השלווה, התום והיופי של העולם שקדם לחטא הקדמון. בתערוכה, הציגה ציורים בוטניים של צמחים המקשטים רקע, ומסגרת שבתוכה כותרת או שורה משיר. מרבית השירים שמופיעים נכתבו או בוצעו על ידי זמרות שהיו חלק מגל שהמשיך את ה"ריוט גירל" ונתן במה מרכזית יותר למוזיקאיות; ביורק, פי ג'יי הארווי, שירלי מנסון, אלאניס מוריסט, שמתחו את גבולות המדיום מבחינת סגנון ותכנים וביקשו להתנער מהסטריאוטיפים המגדריים. בציורים שבתערוכה ביקשה בצר להתמקד בדקורציה, ואיך להפוך דקורציה לבעלת משמעות. את הדימויים לציורים בצר שאבה מההיסטוריה של האמנות, מספרי בוטניקה ומקטלוגים טקסונומיים ישנים של צמחים ובעלי חיים. במוקד הסדרה ישנה עבודה גדולה הבנויה מעשרות ציורי תרנגולים הערוכים בסצנות סטטיות של יחידים, זוגות ולעיתים שלשות.[2]

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1994 השתתפה בצר בתערוכה קבוצתית שאצרו תמי כץ-פרימןֹ ותמר אלאור, במשכן לאמנות בעין חרוד, בשם "מטא-סקס, זהות, גוף ומיניות". בצר הציגה בתערוכה מיצב חדר בשם "Sister Within a Brain Storming", בו היא שמה שטיחי סף עשויים סיבי קוקוס הודי ושטיחי קיר באריגת צמר. בנוסף, ציירה עם שמן על קנבס חמישה ציורים בהם עשתה שימוש בתבניות של ציורי ילדים הלקוחים מספרי פסיכולוגיה, ציורים המתארים את מוסד המשפחה, את תפקוד האם והאב מנקודת מבט ילדית.[3]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1993 - "שתי תערוכות יחיד", גלריה סדנאות האמנים, תל אביב
  • 1994 - "תערוכת יחידה", גלריה בית האמנים בירושלים
  • 1997 - "דויד: זה נכון. ריכטר,", גלריה ג'ולי מ., תל אביב
  • 1998 - "באהבה לאבא ואמא", גלריה ג'ולי מ., תל אביב
  • 2000 - "עננה", גלריה ג'ולי מ., תל אביב
  • 2001 - "ציורים מכאן, ציורים משם וציורים שבאו מן הדרך", גלריה מדרשת אורנים
  • 2002 - "צל הרים", גלריה "תמונע", תל אביב
  • 2003 - "שלוש, שתיים, אחת", מוזיאון הרצליה, הרצליה
  • 2004 - "ענת בצר", גלריה ג'ולי מ., תל אביב
  • 2007 - "אנקת גבהים", גלריה ג'ולי מ., תל אביב
  • 2008 - "ענת בצר", גלריה ארמנו טדסקי, מילאנו, איטליה
  • 2009 - "גשם סגול", גלריה ג'ולי מ., תל אביב
  • 2010 - " Run בצר Run ", גלריה ג'ולי מ., תל אביב
  • 2010 - "גשם סגול", גלריה ג'ולי מ., טורונטו
  • 2012 - "יער" ,The Gallery at the J, טורונטו
  • 2013 - "Forget-Me-Not”, גלריה ג’ולי מ., תל אביב
  • 2018 - "מקום הנחמד", בית גראוויטי, תל אביב.

תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1994 - "מטא-סקס", מוזיאון עין חרוד
  • 1998 - "ילדים טובים, ילדים רעים", מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 2004 - "זמן לאהבה", גלריה זמן לאמנות, תל אביב
  • 2004 - "איך להסביר אמנות לארנבת מתה", גלריה קלישר, תל אביב
  • 2005 - "כוח", תחנת הכוח רידינג, תל אביב
  • 2005 - "זונות", גלריה המדרשה, תל אביב
  • 2006 - "ליקוי", גלריה ג'ולי מ., תל אביב
  • 2007 - "שטוח", גלריה בצלאל, תל אביב
  • 2007 - "מרוץ שליחות", מוזיאון חיפה, חיפה
  • 2008 - "ובסוף נמות", אמנות צעירה בשנות התשעים בישראל, מוזיאון הרצליה
  • 2009 - "Constellation", גלריה ארמנו טדסקי, רומא
  • 2011 - "The Woods are Lovely, Dark, and Deep", גלריה אסיה גייסברג, ניו יורק.
  • 2011 - "הוצאה להורג", גלריה מנשר, תל אביב
  • 2011 - "מונה ומכנה", מוזיאון הרצליה, הרצליה
  • 2011 - "דו"ח מעבדה", מפעל השפד"ן, ראשון לציון.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ענת בצר, 'קטלוג התערוכה "שלוש, שתיים, אחת"', מוזיאון הרצליה לאמנות, 2003
  • ייתכן שאני מציירת, רוברטו קונטי, 2009
  • התראה על רגש, דורון רבינא, 2003
  • לירות תמונות, קטע מתוך שיחה בין גליה יהב לציבי גבע, 2011

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ענת בצר, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
  • ענת בצר, באתר גלריה ג'ולי מ.
  • קטלוג התערוכה "Run Betzer Run"
  • קטלוג התערוכה "Purple Rain"
  • מיכל וילצקי, האמן 17: ענת בצר, באתר וואלה! NEWS, 24 במאי 2007
  • איתן בוגנים, אמן על האש: הסיגריות שאחרי, באתר ערוץ עשר, 30 ביוני 2005 (במקור, מאתר "nana10")
  • עוזי צור, עוצם עין אחת גבר-גבר שחור-לבן, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2010
  • תמונת השער במגזין "מטעם", גיליון 25, 2011
  • ענת בצר, שיר: סטנוגרמות מיטה, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2018

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שחר גולן סריג, ראיון עם ענת בצר, ידיעות אחרונות, 24.12.2010
  2. ^ ראיון עם ענת בצר
  3. ^ "מטא-סקס, זהות, גוף ומיניות" (קטלוג תערוכה), אוצרות: תמי פרימן-כץ ותמר אלאור, עין חרוד: המשכן לאמנות, 1994