משתמש:ראומה ראמן/אבי כץ (מאייר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבי כץ
לידה

שנת 1949

פילדלפיה, פנסילבניה, ארה"ב
תחום יצירה איור, קריקטורה, קומיקס, ציור
מקום לימודים

אוניברסיטת קליפורניה

בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב
שפות יצירה עברית, אנגלית
פרסים והוקרה

עיטור אנדרסן

פרס זאב לספרות

פרס יד ושם לספרות ילדים ונוער

ציון לשבח מאונסק"ו

אבי כץ (באנגלית: Avi Katz; נולד בשנת 1949) הוא צייר, מאייר, קומיקסאי וקריקטוריסט ישראלי. מאייר בעיקר ספרי ילדים ונוער, ספרי מדע בדיוני ועבור עיתונים. נחשב לאחד מן המאיירים הפוריים ביותר בתחום הספרות והעיתונות בישראל. חבר וקריקטוריסט קבוע בארגון הבינלאומי Cartooning for Peace[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כץ נולד וגדל בפילדלפיה, פנסילבניה שבארצות הברית. כילד למד במערכת החינוך היהודית בעיר, תחילה בבית הספר היהודי ע"ש סולומון שכטר, ולאחר מכן באקדמיה העברית עקיבא. באותן שנים החל להתעניין באמנות, והתנסה בציור בשמן ואיור בהשראת סיפורים שקרא. "במהלך התיכון עבדתי כשמרטף אצל מורה, והשגחתי על שני ילדיו שהיו ידועים כקשים. הצלחתי לשכנע אותם לשחק וללכת למיטה בשקט על ידי כך שציירתי סצנות שהם בדיוק קראו בספר "ההוביט"... שלחתי כמה מהציורים לג'.ר.ר טולקין וקיבלתי בחזרה מכתב אישי מהאיש והאגדה עצמו, שאמר שאני המאייר הראשון שבאמת קלט את הגמדאים שלו"[2]. בגיל 12 נרשם לשיעורי ציור ורישום מודל בבית הספר לאמנות Samuel S. Fleisher Art Memorial. בבגרותו למד אמנות באוניברסיטת קליפוניה בברקלי. בזמן הלימודים הציג שתי תערוכות יחיד של עבודותיו מאותה תקופה. לאחר מכן, המשיך את הכשרתו בבצלאל, ירושלים, שם למד בהנחית אמנים ותיקים בהם אברהם אופק ויוסף הירש. כץ סיים את לימודיו במגמה לאמנות בשנת 1973. בהמשך החליט לעבור לישראל באופן רשמי ולקבוע בה את מקום מגוריו[3].

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום לימודיו פנה כץ אל תחום החינוך, ועבד כמורה לאמנות בתיכון תלמה ילין. במקביל המשיך לצייר והציג את עבודותיו בתערוכות יחיד בתל אביב, יפו, ירושלים ורמת גן, ובתערוכות שונות בארצות הברית, מצרים, פורטוגל, צרפת ונורבגיה. בשנת 1980 עזב את מקצוע ההוראה והתמסר לקריירה כמאייר עצמאי.

עיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כץ החל לפרסם איורים וקריקטורות בעיתונים ישראליים רבים, ביניהם "הארץ", "דבר", "העולם הזה" ובמגזינים שונים בהם "אנשים", "עולם הספורט", ורצועת קומיקס שבועית ב"מעריב לילדים" בשם וירטואלה. בשנת 1990 היה חבר בצוות ההקמה של כתב העת הדו-שבועי "ג'רוזלם ריפורט". איוריו הרבים הופיעו בכל הגליונות מאז יציאת העיתון לאור, בעמודי השער ולצד כתבות בנושאי פוליטיקה, טכנולגיה וחברה, כמו גם במדורי ביקורת ספרים וביקורת מסעדות. מלבד אלו, בעשור האחרון פרסם כץ קריקטורות בטור אישי בעל אופי סאטירי תחת השם From the Sketchbook בעמוד האחורי של העיתון. לפני מספר שנים, במסגרת קיצוצים מקיפים שנעשו בעולם העיתונות, פוטר כץ מעבודתו כשכיר בג'רוזלם ריפורט, אולם עד מהרה קהל הקוראים שם לב להעדרו ודרש את שובו. מחאת הקוראים הועילה וכץ שב למערכת העיתון ולמדורו בעמוד האחורי, אולם כפרילנסר. למרות ירידה משמעותית בהכנסה, סיפר: "עשיתי את העמוד הזה כמעט לגמרי בשביל הכיף, ובשביל להציג את עצמי בחלון הראווה. זה השאיר אותי מחובר קצת לקהילה הבינלאומית של הקריקטוריסטים"[4].

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לעבודתו בעיתונות, אייר כץ עד כה למעלה מ-170 ספרי ילדים ונוער בשפות העברית והאנגלית, ספרי לימוד לבתי הספר היסודיים, וספרי מדע בדיוני ופנטסיה. הוא נחשב לאחד מחלוצי הציור הדיגיטלי בישראל, ואיוריו נעשים לרוב בטכניקת ציור מסורתית באמצעות דיו או עפרון יחד עם צבעי מים, בשילוב טכניקה דיגיטלית של עיבוד ממוחשב, על מנת להגיע אל "תוצאה סופית אומנם דיגיטלית, אך נראת מצויירת ביד ככל שניתן"[2]. הספרים אותם מאייר כץ פונים לרוב לקהל הצעיר, ונעים על קשת רחבה של סוגות ספרותיות ותחומי עניין, החל מקלאסיקות ישראליות ומתורגמות ("הרוזן ממונטה כריסטו" בהוצאת "כתר"), דרך סיפורים היסטוריים המבוססים על דמויות מן התנ"ך ("שלמה המלך והדבורה" בהוצאת "עופר"), על מורשת יהודית ("צ'יקה הכלבה בגטו" בהוצאת “מורשת”), על ההיסטוריה המודרנית של ארץ ישראל ("איזה מן שם זה תאודורה" בהוצאת "הקיבוץ המאוחד"), ועד ספרי הרפתקאות ואגדות עם. איוריו לרוב מצויירים בסגנון ריאליסטי, ושואבים השראה מדמויות היסטוריות מוכרות יותר או פחות, ומהחיים האמיתיים של הקוראים. ארבעה מן הספרים אותם אייר זכו בפרס אנדרסן היוקרתי[5], שמונה בפרס זאב לספרות[6], וספרים נוספים זכו בפרס סידני טיילור[7], פרס טרודי בירגר[8], פרס יד ושם לספרות ילדים ונוער[9], Gold Triangle Award[10], Storytellers World Award[11], [12]Mom’s Choice Award ופעמיים בפרס National Jewish Book Award[13] וכן, בציון לשבח של אונסק"ו[9].

למרות שכץ ידוע בראש ובראשונה כמאייר, בתיק העבודות שלו ניתן למצוא גם שלושה ספרי ילדים שהוא עצמו כתב: "Joseph and the Very First Cat" אשר יצא לאור בארצות הברית, "הארנב שלא היה שפן" (בשיתוף פעולה עם שמואל בנשלום) וספרו השלישי, "הדינוסאורים".

מדע בדיוני ופנטזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לאיור לספרי ילדים ונוער, כץ עוסק גם באיור ספרי מדע בדיוני ופנטזיה ויש הרואים בו "אמן המדע הבדיוני והפנטזיה הבולט ביותר של ישראל כיום"[14]. איוריו מעטרים כריכות של ספרים רבים בנושא, ביניהם סדרת הספרים הידועה "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" (בהוצאות "כתר"), האנתולוגיה "מבחר הסיפורת הבדיונית" בעריכת רוברט סילברברג (בהוצאת "עם עובד") והספר המעוטר "התחנה המרכזית" מאת לביא תדהר, אשר זכה בפרס קמפבל לרומן מדע בדיוני הטוב ביותר לשנת 2017[15]. הוא נמנה על מייסדי האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטסיה אשר הוקמה במאי 1996 והיה למאייר הבית האחראי לכל שערי "המימד העשירי", כתב העת של האגודה, אשר יצא לאור עד שנת 2009[16]. מלבד אלו, כץ אייר גם פוסטרים רבים עבור פסטיבל אייקון השנתי ועיצב סדרת בולים בנושא המיליניום החדש עבור דואר ישראל[17].

קריקטורת החזירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2018 פרסם הג'רוזלם ריפורט קריקטורה פוליטית שאייר כץ כביקורת על שחיתות שלטונית בפרפרזה ישירה על הספר "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול[18]. בקריקטורה, המבוססת על צילום של אוליבייה פיטוסי, מוצגים ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו וחברי קואליציה מן הליכוד כחזירים במהלך צילום סלפי מיד לאחר אישור "חוק הלאום" בכנסת, ומעליהם הציטוט המפורסם, אותו הוגים קבוצת החזירים בספר: "כל החיות שוות, אך יש כאלו ששוות יותר". בעקבות מחאות של אנשי ארגוני הימין, הוחלט במערכת העיתון לפטר את כץ לאלתר לאחר כמעט 30 שנה[19]. מהלך זה עורר דיונים רבים בנוגע לחופש הביטוי, וזכה לסיקור נרחב בישראל ובעולם. הוא גרר אחריו גינויים רבים הן מצד אנשי תקשורת ותרבות והן מצד ארגונים שונים, בהם גם ארגון העיתונאים. העיתונאי הותיק חיים ווצמן אף התפטר ממערכת הג'רוזלם ריפורט כצעד מחאתי[20].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לפסלת והקרמיקאית רחל לונדון-כץ, ואב לשלושה בנים.

קישוריים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Cartoonists catalog / Avi Katz, Cartooning for Peace
  2. ^ 1 2 Society of Children's Book Writers and Illustrators, Interview with Avi Katz, SCBWI Israel
  3. ^ Mordechai Beck, Character Parts, From The Illustration Magazine, ‏Spring 2009
  4. ^ אורן פרסיקו, "היום כל מי שמבקר את השלטון נחשב לבוגד", באתר העין השביעית, ‏13 בספטמבר 2018
  5. ^ IBBY Honour List (since 1956)
  6. ^ גרשון ברגסון, נספח מס' 1 פרס זאב, באתר אוניברסיטת אוהיו סטייט - סיפריות האוניברסיטה
  7. ^ Sydney Taylor Book Award
  8. ^ מרב יודילוביץ', פרס טרודי בירגר לספרות ילדים יוענק לנעמי שמואל, באתר YNET, ‏9 בפברואר 2005
  9. ^ 1 2 המסע שלי עם אלכס, באתר הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים
  10. ^ Yaacov Peterseil, Princess Alopecia, Google Books
  11. ^ The 1998 Storytelling World Award Winner and Honor Titles
  12. ^ The Mom’s Choice Awards
  13. ^ Nation­al Jew­ish Book Awards
  14. ^ אליהו אשד, אבי כץ - צייר העבר והעתיד, באתר המולטי יקום של אלי אשד, ‏30 בספטמבר 2012
  15. ^ John W. Campbell Memorial Award Winners
  16. ^ נועה מנהיים, מחתרת המד"ב: המדריך המלא, באתר YNET, ‏1 באוקטובר 2001
  17. ^ בולים וסדרות, באתר התאחדות בולאי ישראל, ‏5 בדצמבר 2000
  18. ^ Avi Katz, From the Sketchbook: All Animals are equal, but some more than others, The Jerusalem Report, ‏25 ביולי 2018
  19. ^ ענת ביין-לובוביץ', בגלל קריקטורת החזירים: הופסקה עבודתו של המאייר אבי כ"ץ, באתר גלובס, ‏25 ביולי 2018
  20. ^ CBS/AP, Israeli mag sacks cartoonist for Netanyahu-as-pig drawing, CBS News, ‏26 ביולי 2018
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:ראומה_ראמן/אבי_כץ_(מאייר)&oldid=33669322"