משתמש:Bravo123/ארגז חול/לשבור את החזיר

לשבור את החזיר הוא סיפור קצר מאת אתגר קרת. הסיפור מסופר מגוף ראשון, ומציג לקויים בחברה הישראלית, בצד תיאורים פסיכולוגיים ורגשיים. הסיפור נבחר להיות אחד מן הסיפורים הקצרים שנכללים בבחינת הבגרות בספרות. הסיפור פורסם בספרו השני של קרת געגועי לקיסינג'ר (הוצאת זמורה-ביתן 1994).

עלילה

{{פרטי עלילה}} הסיפור מתחיל בכך שילד בשם יואב רוצה שאביו יקנה לו בובה של בארט סימפסון. אמו מסכימה אבל אביו מתנגד לכך בחריפות. הוא טוען ש"ילדים שקונים להם כל מה שהם רוצים נהפכים לפושטקים" ולכן הוא מעלה רעיון "חינוכי": הוא קונה ליואב קופת חיסכון בדמות חזיר ומכריח אותו לשתות כוס שוקו בבוקר ולקבל בעבור כך כסף. אם יש קרום של חלב בשוקו, יואב מקבל שקל, אם אין קרום, יואב מקבל רק חצי שקל, ואם הוא "ישר מקיא אחרי זה", אז הוא לא מקבל כסף בכלל. יואב חושב שהחזיר מכוער והוא קורא לו פסחזון "על שם איש אחד שפעם גר בתיבת הדואר שלנו ושאבא שלי לא הצליח לקלף לו את המדבקה". יום אחד אביו מרים אותה ובודק שהיא אינה מרשרשת (הקופה מלאה בשקלים). האב מתרצה שכן יואב הצליח לחסוך מספיק כסף. הוא מגיש לו פטיש כדי שישבור את הקופה. אבל יואב, שהספיק להיקשר לחזיר, אינו מסוגל לשוברו, והוא מבקש עוד יום אחד של דחייה. האב מסכים, ומתרצה עוד יותר כי הוא חושב שיואב פיתח מודעות לכסף. אמו ואביו יוצאים מן החדר והוא מתחיל לבכות. לאחר שאביו הולך לישון הוא לוקח את הקופה, יוצא מהבית ומשאיר את קופת החיסכון בשדה קוצים. הוא נפרד מהחזיר כאילו היה חברו הטוב. {{סוף פרטי עלילה}}

ניתוח הסיפור

אקספוזיציה

מן הפסקה הראשונה של הסיפור, האקספוזיציה, ניתן ללמוד על הדמויות, זמן התרחשות הסיפור ומיקומו.

• דמויות
  • יואב – ילד קטן. גילו המדויק של הילד לא מסופק, אך ניתן להסיק שהוא בן עשר או פחות, על פי צורת דיבורו ומשלבו הלשוני.
  • אביו של יואב – שמו לא מופיע בסיפור והוא מצטייר כאדם נוקשה וקפדן.
  • אימו של יואב – גם שמה אינו מופיע בסיפור, היא ממעטה לפעול לאורך הסיפור, ועל כן היא מוצגת כדמות פסיבית.

• זמן התרחשות
  • לא ניתן זמן מדויק בסיפור, אך לפי הסלנג ועל סמך בקשתו של הילד לבובה של בארט סימפסון, ניתן להניח שהסיפור מתחרש בסוף המאה העשרים.

• מקום
  • ישראל, המטבעות שנדחפות לחריץ בגבו של החזיר הם שקלים. כמו כן, שמו של הילד הוא יואב - שם ישראלי ותנ"כי מובהק.

גוף הסיפור

הסיפור מציג משפחה שלא מתפקדת כהלכה. הבן מבקש בובה והאב מסרב לקנות לו אותה בטענה מגוחכת – "ילדים שקונים להם הכל נהיים פושטקים ואחר כך גונבים מקיוסקים". הפתרון שהאב מציע, הוא לטפח בילדו מודעות לכסף. הוא מכריח אותו לשתות כוס שוקו בבוקר, שאותו הילד כה שונא, וכך לקבל שקל או חצי שקל. השתייה של השוקו מקבילה בראשו של האב לעבודה – על הילד לעשות משהו שהוא לא אוהב או לא רוצה כדי לקבל תמורה. בסיפור הקורא לא נתקל בדיון בנושא זה בין הילד לאביו. ניתן להסיק מכך שני דברים: או שהילד ציית מיד לרעיון האב מתוך פחד ממנו, או שהילד התווכח ומחה ללא הצלחה ומסיבה זו או אחרת הוא לא מספר על כך. מכך אנו למדים על אופיו הקר של האב – הוא לא מתעניין ברגשותיו של הילד, ואינו מציע אפשרות אחרת שתמצא חן בעיני יואב. האב יכול היה להציע אפשרויות "עבודה" נוספות ליואב, כמו ניקוי חדרו, שטיפת הרצפה, הורדת הזבל וכדומה. כל אלו היו כנראה מטלות נוחות יותר ליואב, מאשר לשתות כוס של שוקו עם קרום חלב ולהשתדל שלא להקיא מיד לאחר מכן.

על סלידתו של יואב מהחזיר תחילה ניתן ללמוד מהמשפט "המצאתי לו גם שם, אני קורא לו פסחזון, על שם איש אחד שפעם גר בתיבת דואר שלנו ושאבא שלי לא הצליח לקלף לו את המדבקה." הילד מחליט לקרוא לחזיר בשם פסחזון כדי להכעיס את האב, כדי לעשות לו דווקא ולהזכיר לו את אותו שכן שלא אהב ושאינו מצליח להיפטר משמו על תיבת הדואר. קופת החסכון, החזיר פסחזון, שונה מכל הצעצועים האחרים של יואב: "פסחזון הוא לא כמו הצעצועים האחרים שלי, הוא הרבה יותר רגוע, בלי אורות וקפיצים ובטריות שנוזלות לו בפנים." החזיר מסמל פשטות מפני שזהו צעצוע שלא מנגן, ולא מרעיש, אך עם זאת הוא מסמל את הקפטליזם ואת הרעיון של האב לחסוך בכסף. החזיר מצליח לכבוש את ליבו של הילד בעזרת חיוך - החיוך מסמל חמימות, תום ואהבה והוא מוזכר בסיפור שש פעמים.

אמו של הילד מופיעה בסיפור כדמות פסיבית, היא אינה מדברת או מתערבת ברעיון של האב, לאורך כל הסיפור. לאחר שהאב גילה שהקופה התמלאה במטבעות "הוא חזר אחרי דקה כשביד אחת הוא גורר את אמא וביד השנייה הוא מחזיק פטיש". האם מוצגת כ"חפץ", בעזרת אנלוגיה לפטיש. בהמשך הילד אומר "ואני הסתכלתי על העיניים השבורות של אמא". קיים כאן פער ספרותי – לא ניתן להבין מדוע אמו עצובה, אבל ניתן להסיק שהיא אינה מרוצה מיחסיה עם האב. פרשנות אחרת היא שייתכן שהאם מרחמת על הילד שאביו מחמיר איתו כל כך. זהו שביב של תקווה בסיפור אם אכן זה כך – הילד זוכה למעט הפגנת רגשות (גם אם שלילית) מאחד מהוריו.

כאשר ההורים יוצאים מחדרו, לאחר שהוא ביקש יום נוסף כדי לקבל עוד מטבע ורק לאחר מכן לשבור את הקופה, הוא פורץ בבכי. ההורים אינם חוזרים לחדר ואינם מבחינים בכך בכלל. דבר זה מדגים כמה שהוריו לא יודעים להקשיב ללבו ולתמוך בו. לאחר שהאב הולך לישון יואב מתגנב מהבית ומניח את פסחזון בשדה קוצים. קטע זה מבהיר שיואב בכלל לא פיתח "מודעות" כפי שאביו חשב בתחילה, ואין לכסף בכלל ערך בעיניו, הרי שהוא איבד קופת חיסכון מלאה במטבעות. אבל מצד שני מתרחש דבר מפליא: יואב, שחי בסביבה כה קרה, קפדנית ומחמירה מראה רגשות חיוביים של אהבה, דאגה וחברות. הוא התחיל לדאוג לקופת החיסכון שלו כאילו הייתה חזיר אמיתי. הוא בעצמו אומר בסיפור "שימות הבארט סימפסון, שאני אתן עם הפטיש בראש לחבר?", וכן שאביו מנער את החזיר הוא אומר "תיזהר אבא, אתה עושה לפסחזון כאב בטן" וגם "פסחזון! תיזהר אתה מחרסינה. דיר באלק אם אתה קופץ מהשולחן". אבל המופלא מכול הוא שיואב אוהב את החזיר ללא תנאים, כפי שהוריו אמורים לאהוב אותו: "פייר, אני אוהב אותך יותר מאבא ואמא. ואני גם יאהב אותך תמיד, לא חשוב מה, אפילו אם תפרוץ לקיוסקים". האהבה של הילד לקופת החזיר אינה תלויה בדבר, זוהי אהבת אמת.

אפשר למצוא בסיפור תהליך מסוים של התבגרות. הילד, דווקא בשל חינוך כושל ולקוי של ההורים (האב בסיפורנו) למד מהי חברות, מהי נאמנות, ומהי נחישות. למעשה הוא הצליח להערים על אביו, לרמות אותו בכך שביקש עוד יום של דחיה ובכך הצליח להציל את חברו הטוב ביותר. היה זה מבצע הצלה למען החזיר. יואב אינו מתחבר לעולם הערכים והעקרונות של האב והוא פשוט "שובר" אותם על ידי שבירת מילותיו של האב - האב דרש בתוקף שהחזיר יישבר אך יואב דאג שדבר כזה לא יקרה. הוא יודע שהוא לא יראה את פסחזון לעולם, אבל הוא מוכן להקריב את החברות ביניהם רק כדי להגן על חייו של החזיר.

הסיפור מספר על ילד שמו יואבי. יואבי ילד רגיש, נחוש ואף חבר אמיתי. בסיפור זה מתרחש קונפליקט בין האב לבנו בשיטת החינוך של האב: הילד רוצה את בובת הבארט סימפסון לעומת אביו שאיננו בעד קנייה זו. מטרותיו של האב דווקא טובות: הוא רוצה שהילד לא יגדל להיות "פשוטק שגונב מקיוסקים", אך מביע זו בדרך קשוחה ופוגעת.

האם חסרת ההתגוננות דווקא דעותיה ברורות, למרות שהיא לא מביעה את דעתה בצורה חד משמעית ניתן להבין לפי התיאורים כי דווקא הסכימה לקניית הבובה אך האב איננו מבקש את דעה ומתייחס אליה כחפץ שניתן לגרור ממקום למקום. האם חלשה ולא מביעה את דעתה בבית.

הילד חש עצב רע ו"כתמורה" האב נותן לו קופת חיסכון בצורת חזיר ואומר לו שאם רוצה את בובת הבארט סימפסון הוא יצטרך לעבוד קשה. עד שלא ישמעו קולות רשרוש מן קופת החיסכון לא יקנו לו את הבובה שהוא כל כך רוצה. בהתחלה דעתו של הילד על החזיר פגומה: הוא אינו אוהב אותו ומתאר אותו כמכוער. אך לאחר זמן קצר משנה את דעתו בהקשר החזיר ומתחיל לחבב אותו במובן כלשהו, ואף נותן לו שם, "פסחזון", ולאחר מכן אפילו נותן לו תכונות אנושיות. בנתיים הילד מרגיש כי החזיר הוא חבר טוב שלו ויחד איתו מקבל יואבי עקרונות של חברות טובה.

אך לא עבר זמן רב והאב לוקח את החזיר ומנענע אותו ושם לב שהוא אינו מרשרש והנה הגיע הזמן לשבור את החזיר. האב לקח פטיש על מנת לשבור את החזיר ונוצר מצב שהאב תופס בידו את הפטיש וביד השנייה גורר את האם. הילד מבקש רחמים "עוד יום אחד" כדי להיות עם החזיר ובהזדמנות זו מבריח יואבי את החזיר לשדה. ניתן לומר כי בעצם הוא חינך את האב לעקרונות של חברות טובה.

מוטיבים

• הסיפור מכיל מילות סלנג רבות, המסמלות את הכעס של הילד כלפי האב ואת האווירה הכללית בביתו: "דיר באלק", "נו, תשבור אותו". כמו כן, הסלנג היא תופעה סגנונית קבועה בסיפורי אתגר קרת. הוא משקף דרכי השיח הרווח בתקופתנו, בה מרבים לדבר בסלנג.
• הסיפור כולל חזרות רבות על מילים. המילה דווקא בולטת בסיפור ומראה את רצונו של הילד להתנקם באביו ולהוכיח שהוא הצודק: "אמא דווקא כן רצתה", "החזיר דווקא נחמד".
• הדיבור של האב תוקפני ובא להראות על חוסר הרגישות שלו, אי הנכונות שלו לשמוע את האחרים, את הרצון לכפות את דעתו על הסובבים: ""למה שנקנה ...למה שנקנה לו", "נו, תשבור כבר את החזיר." והאב חוזר שוב: "נו, תשבור אותו". החזרה מלמדת על רוגז ועצבנות (במיוחד בציטוט השני: "תשבור אותו"). האב חוזר בגאווה על הביטוי (שהוא די מרגיז כשלעצמו): "את רואה שצדקתי". בהמשך הסיפור הוא שוב אומר: "את רואה?...".

הסיפור מסופר מפיו של הדמות הראשית הלא היה יואב. הוא מספר את הסיפור מנקודת מבטו שלו ומעביר לקוראים את תחושת הכעס והעצב שלו מפרשה זו, אך עם זאת הוא מספר את כל האמת ומציג את תמימותו הילדותית.

קישורים חיצוניים

• הסיפור "לשבור את החזיר" מאת אתגר קרת
• ניתוח של הסיפור מאתר תיכון השרון על שם רוטברג
• סיכום של הסיפור

{{קטגוריה:סיפורים}}