לדלג לתוכן

אתגר קרת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אתגר קרת
אתגר קרת, 2016
אתגר קרת, 2016
לידה 20 באוגוסט 1967 (בן 57)
רמת גן, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יהודי
עיסוק סופר
מקום לימודים תוכנית הכתיבה הבין-לאומית, אוניברסיטת תל אביב, אהל שם (בית ספר) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כתיבה סיפורים קצרים
יצירות בולטות געגועי לקיסינג'ר, הקייטנה של קנלר
תקופת הפעילות מ-1991
בן או בת זוג שירה גפן עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים לב קרת
פרסים והוקרה
האתר של אתגר קרת
חתימה חתימתו של אתגר קרת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אֶתְגָּר קֶרֶת (נולד ב-20 באוגוסט 1967) הוא סופר, מחזאי, תסריטאי, במאי, קומיקסאי, פזמונאי ושחקן קולנוע ישראלי. חתן פרס ספיר. פרופסור חבר[1] במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

קרת נולד, גדל והתחנך ברמת גן. בן הזקונים של אפרים ואורנה קרת[2] (קרוטוצובסקי), ניצולי השואה מפולין. מכיוון שנולד פג בחודש השישי להריון, אמו קראה לו ׳אתגר׳ בשל האתגר שהוצב בפניו לשרוד ולחיות למרות גיל ההריון הצעיר בו נולד[3].

למד בבית הספר אהל שם. שירת בצה"ל כמפעיל מחשב ביחידה של אגף התכנון.

איור מאת דוד פולונסקי לספר "לילה בלי ירח" (2006)

הספר הראשון שפרסם קרת, "צנורות" (1992), כמעט ולא זכה להתייחסות. לאחר מכן פרסם את "געגועי לקיסינג'ר" ומשזה הצליח, החלו להימכר מהדורות רבות של "צנורות" אשר יצא בעקבות זאת במהדורה מעודכנת[4]. אחריו הופיעו עוד ארבעה קובצי סיפורים, שישה ספרי ילדים ושלושה ספרי קומיקס, ביניהם ספרי קומיקס עם רותו מודן ואסף חנוכה. עקב הצלחתו של אתגר קרת, פרסמו יוצרים צעירים רבים קובצי סיפורים קצרים שניכרו בהם השפעותיו (כמו למשל "כולם מתים בסוף" של אדם מעוז), אך רק מעטים זכו להצלחה כמו זו של קרת.

אתגר קרת הוא מהסופרים העבריים המתורגמים ביותר. ספריו תורגמו ליותר מ-45 שפות[5]. כמו כן, כתביו התפרסמו בעיתונים ומגזינים שונים בעולם, ביניהם New York Times, Le Monde, The New Yorker, The Guardian, The Paris Review וב-Zoetrope.

קרת כותב גם לטלוויזיה, לתיאטרון ולקולנוע. בין היתר כתב בשלוש העונות הראשונות של "החמישייה הקאמרית".

קרת מרצה משנת 2006 בחוג לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. עד שנת 2005 הרצה במסגרת החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. בנוסף העביר קרת סדנאות כתיבה באוניברסיטאות שונות בישראל ובעולם, כגון אוניברסיטת ניו יורק, אוניברסיטת איווה, אוניברסיטת Wesleyan בקונטיקט ו-Freie שבברלין וכן הרצאות אורח באוניברסיטאות ייל, הארוורד, פרינסטון, סטנפורד, אוקספורד, קיימברידג', מק'גיל ועוד.

יצירתו "צפירה", העוסקת בניגודים במציאות הישראלית העכשווית, נכללה במסגרת תוכנית הלימודים לבחינת הבגרות בספרות[6] כמו גם סיפוריו "לשבור את החזיר" ו"שקיות של יום הולדת".

קרת פרסם מיצירותיו גם באתר "במה חדשה" המהווה במה ליוצרים חדשים, אף שהפך לסופר בעל מוניטין עוד קודם להקמתו של אתר זה. מעל ל-100 סרטים קצרים ברחבי העולם מבוססים על סיפוריו.

סגנון כתיבה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבתו של קרת נחשבת על ידי רבים פוסטמודרנית, אבסורדית והומוריסטית. היא עמוסת מליצות, קלישאות, סמלים משומשים וחיקוי של ז'אנרים מוכרים מהתרבות הפופולרית, שקרת עושה בהן שימוש אירוני על פי רוב. בדרך כלל משולבת בכתיבתו עגה ושפה יומיומית. זהו מאפיין כתיבה פוסטמודרני, משום שהוא מערער על ההבחנה בין תרבות גבוהה לנמוכה. השתלשלות האירועים נגללת לפעמים מנקודת מבט של ילד או של משקיף מהצד - דמויותיו נמצאות בדרך כלל בשולי החברה ונכשלות פעם אחר פעם. בכתיבתו מובעים געגועים לתחושה של חוסר מודעות המאפיינת עבר נוסטלגי, שאף על פי שהיה פגום מבחינות רבות, אנשים לא היו מודעים לפגמיו. סיפוריו של קרת מרבים להתייחס לעצמם ולקורא ועל ידי כך לפרוץ את גבולות היצירה המקובלים[7]. המציאות המתוארת בסיפוריו היא לעיתים קרובות מציאות פנטסטית, אבל הדמויות מתייחסות אליה בבנליות ומסרבות להשתומם מהאירועים החריגים שקורים סביבן. בכתיבתו של קרת ניכרת נטייה ברורה לתפיסות אקזיסטנציליסטיות[8][9].

עיבודים ליצירותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 העלה תיאטרון אורנה פורת בשיתוף סמינר הקיבוצים את "אניהו" שבעה סיפורים בבימויו של רועי נווה.

בשנת 2017 העלה התיאטרון הקאמרי את המחזה "פתאום דפיקה בדלת" מאת צבי סהר ועודד ליטמן ובבימויו של סהר המבוסס על אוסף סיפורים קצרים מתוך הספר "פתאום דפיקה בדלת".

בשנת 2019 העלה התיאטרון הקאמרי את המחזה "אניהו" מאת אתגר קרת ורוני סיני על פי הסיפור "השמנמן", בבימויה של שירילי דשא.

בשנת 2023 העלה התיאטרון הקאמרי את "חובזה", מחזה המבוסס על סיפורי אתגר קרת[10].

קולנוע וטלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות התשעים היה שותף כתסריטאי של שלוש עונות בתוכנית הסאטירה והמערכונים הישראלית הפופולרית "החמישייה הקאמרית".

בשנת 1996 שודר בערוץ 2 הסרט "מלכה לב אדום" שאת התסריט שלו כתב קרת שגם ביים יחד עם רן טל.

בשנת 1997 יצא הסרט "בומרנג" של הבמאי אסף שחר, על פי סיפור קצר של קרת. הסרט זכה בפרס ראשון בפסטיבל סרטים ביפן.

בשנת 2000 יצא לאקרנים סרט הקולנוע הישראלי "משהו טוטאלי" אשר מבוסס על תסריט אותו קרת כתב.

בשנת 2001 יצא לאקרנים סרט הטלוויזיה "אבא'לה" בכיכובו של שמיל בן-ארי אשר מבוסס על תסריט אותו קרת כתב.

בשנת 2006 יצא לאקרנים הסרט ההוליוודי "חותכי ורידים: סיפור אהבה", מסוגת הקומדיה הרומנטית, אשר מבוסס על הנובלה של קרת "הקייטנה של קנלר". הסרט זכה במגוון פסטיבלים בארצות הברית וכן היה מועמד לפרס השופטים בסאנדנס.

בשנת 2007 יצא לאקרנים הסרט "מדוזות" - סרט הביכורים של קרת ובת זוגו שירה גפן. הסרט הוצג במסגרת פסטיבל קאן 2007 וזכה בפרס מצלמת הזהב, הנחשב לפרס היוקרתי ביותר המוענק ליוצרים בתחילת דרכם, ובשני פרסים במסגרת "שבוע הביקורת" – אחת התחרויות הנלוות לתחרות המרכזית: פרס הבימוי מטעם איגוד היוצרים הצרפתי ו"פרס המבקרים הצעירים".

בשנת 2008 יצר קרת עם אשתו שירה גפן את הסרט הקצר "?What about me" (ומה איתי?) במלאת 60 שנה לארגון זכויות האדם העולמי.

בשנת 2009 יצא לאקרנים (בארצות הברית ובאוסטרליה) סרט אנימציה מסוג סטופ-מושן בשם "9.99$". הסרט נוצר בהפקה ישראלית-אוסטרלית, התסריט נכתב בידי אתגר קרת והבמאית תתיה רוזנטל. הסרט מספר על קורותיהם של דרי בניין משותף, ומשלב מספר סיפורים של קרת. הפיק עם דב אלפון את הסרט "מה יש לנו בכיסים", שהתקבל לפסטיבל סאנדנס 2013.

ב-1 במאי 2020 הושקה המיני-סדרה צרפתית-בלגית "המתווך", אותה כתב וביים יחד עם אשתו, שירה גפן ואשר שואבת השראה מסיפוריו של קרת. הסדרה, אשר כיכבו בה השחקנים שרה אדלר ומתייה אמלריק, הופקה עבור תאגיד השידור הצרפתי ARTE, קטפה את פרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל "לה רושל" בצרפת.

שירים ומוזיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירים פרי עטו של קרת הולחנו והוקלטו על ידי אביתר בנאי, ערן צור והפה והטלפיים.

בשנת 2010 יצא לאור הספר "התנהגויות היסטריות" מאת דן אלון, הכולל עיבודים לקומיקס לסיפורים של קרת ושל שהם סמיט[11][12].

בשנת 1993 זכה בפרס ראשון בפסטיבל עכו על "מבצע אנטבה המחזמר" אשר כתב עם יונתן בר גיורא. הסרט הקצר "מלכה לב אדום" אשר כתב וביים עם רן טל, זכה בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע ובמקום ראשון בפסטיבל מינכן. קרת זכה גם בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (1996), ובפרס שר התרבות לקולנוע. כמו כן אתגר קרת הוא אמן נבחר של הקרן למצוינות בתרבות. הוא זכה מספר פעמים באות ”ספר פלטינה“ מאת פרס התאחדות המול“ים וכן זוכה פרס וינגייט הבריטי (2008) ופרס הספר הזר בסן פטרבורג (2012).

ב-14 ביולי 2010, יום הבסטיליה, קיבל אתגר קרת את עיטור אביר מסדר האמנויות והספרות על תרומתו המשמעותית לאמנות ולספרות בצרפת וברחבי העולם. העיטור מוענק על ידי שר התרבות והתקשורת בצרפת.

בשנת 2012 זכה קרת בפרס ניומן המוענק מטעם אוניברסיטת בר-אילן[13].

בשנת 2012, סיים Jakub Szczęsny לבנות עבור אתגר קרת בית בוורשה, בירת פולין, הנקרא "The Keret House" (בית קרת) (אנ'). הבית נמצא בשטח שהיווה בעבר חלק מגטו ורשה. מבנה הבית מיוחד, רוחבו המקסימלי הוא 152 ס"מ והמינימלי הוא 92 סנטימטר בלבד. זהו הבית הצר ביותר בעולם[14].

קרת הוא זוכה פרס ברונפמן לשנת 2016, על קידום והפצת ערכים יהודיים ואוניברסליים ברחבי העולם[15].

בינואר 2019 זכה בפרס ספיר על ספרו "תקלה בקצה הגלקסיה"[16]. כמו כן, המהדורה האנגלית של הספר, Fly Already: Stories, זכתה בפרס הNational Jewish Book של ארגון ה (JBC (Jewish Book Council בקטגוריית הספר העלילתי הטוב ביותר. הפרס מאפשר לזוכה לתרגם את ספרו לכל שפה שיבחר. קרת בחר לתרגם את הספר ליידיש.

בשנת 2021 זכה קרת בשנית בפרס ראש הממשלה ליצירה ע"ש ראש הממשלה לוי אשכול[17].

סיפוריו של קרת תורגמו לעשרות שפות ברחבי העולם[18].

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי לשחקנית שירה גפן (בתו של יהונתן גפן). בנו הוא השחקן לב קרת. מתגורר בתל אביב.

אתגר קרת משמאל עם ג'ונאס קרלסון בשנת 2009

סיפורים קצרים למבוגרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי ילדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילן יוחסין

[עריכת קוד מקור | עריכה]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב פינחס דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דב קלימקר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב אברהם דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
אליהו דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צבי שוורץ
 
רחל שוורץ
 
דבורה דיין
 
שמואל דיין
(ח"כ)
 
 
בלה (ויונה) הורביץ
 
 
 
 
 
אריה דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ראומה ויצמן
בעלה: עזר ויצמן
(נשיא המדינה)
 
רות דיין
 
משה דיין
(רמטכ"ל ושר חוץ וביטחון)
 
אביבה גפן
בעלה: ישראל גפן
(נכדו של הרב שם טוב גפן)
 
זוהר דיין
(לוחם הבריגדה)
יגאל הורביץ
(שר אוצר)
 
עמוס הדר
(ח"כ)
 
מרדכי דיין
 
משה דיין
(שגריר)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דב שיאון
(דובר צה"ל)
 
יעל דיין
(ח"כ)
 
 
אודי דיין
(פסל)
 
 
 
 
עוזי דיין
(סגן הרמטכ"ל וח"כ)
 
אב: יגאל תלמי
תמר דיין
 
 
 
אילנה דיין
(עיתונאית)
 
דני דיין
(יו״ר הנהלת יד ושם)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סב: יעקב שריד
אב: יוסי שריד
 
 
קרוליין לנגפורד
 
אסי דיין
(במאי, שחקן, וסופר)
 
מוקי בצר
(אלוף-משנה)
 
נורית גפן בצר
(מאיירת)
 
נורית גפן
 
יהונתן גפן
(משורר ועיתונאי)
 
אווה חדד
(שחקנית)
 
ענת בן ארי
 
צפריר בן ארי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישי שריד
(עו"ד וסופר)
 
רחלי שריד
(רופאה)
 
ליאור דיין
(סופר, עיתונאי)
 
שאול בצר
(במאי, תסריטאי וסופר)
אביב גפן
(מוזיקאי)
 
שירה גפן
(שחקנית וסופרת)
 
אתגר קרת
(סופר ותסריטאי)
 
 
 
גון בן ארי
(סופר, תסריטאי ובמאי)
 
 
  • באילן יוחסין זה מופיעים רק אישים שזכו לפרסום וחוליה המקשרת בין דורות ואבות המשפחה.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

על כתביו ויצירותיו:

מן העיתונות בעולם:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ המחלקה לספרות עברית אתר אוניברסיטת בן-גוריון
  2. ^ עופר אדרת, גם אחרי 70 שנה בארץ נותרה פולניה: אורנה קרת, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2019
  3. ^ ענת טנר, סיפורי החיים עצמם, באתר ynet, 26 בפברואר 2021
  4. ^ ראיון עם אתגר קרת על לימודי כתיבה וספרות לאתר "לימודים בישראל"
  5. ^ אתגר קרת באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
  6. ^ ספרות תכנית הלימודים לחטיבה העליונה, באתר משרד החינוך פורטל עובדי הוראה
  7. ^ יגאל שוורץ, אתגר קרת במהלך מסוכן שעלול לגרום לו לאבד קוראים, באתר ישראל היום, 20 ביוני 2024
  8. ^ רומן כצמן, ‏געגועים למיתוס: אישיות, אתיקה ואידיאולוגיה במיתופואסיס הפוסטמודרני של אתגר קרת, מכאן ד', ינואר 2005, עמ' 39-38, עמ' 20–41
  9. ^ אתר למנויים בלבד יאיר אשכנזי, עם חפצים ובובות: האתגר בהעברת סיפוריו של אתגר קרת אל הבמה, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2017
  10. ^ אתר למנויים בלבד ננו שבתאי, בהצגה יש יופי עדין ואמירה ביקורתית, באתר הארץ, 6 ביולי 2023
  11. ^ נירית אנדרמן, עכבר העיר אונליין, קומיקס על פי סיפור של אתגר קרת, באתר הארץ, 23 ביוני 2010
  12. ^ עמוד הקומיקס "התנהגויות היסטריות" באתר הרשמי של היוצר דן אלון (באנגלית)
  13. ^ מיה סלע, פרס ספרותי ראשון לאתגר קרת, באתר הארץ, 18 במרץ 2012
  14. ^ World's Narrowest House במגזין de-zeen (באנגלית)
  15. ^ אתר למנויים בלבד גילי איזיקוביץ, אתגר קרת זכה בפרס ברונפמן — 100,000 דולר, באתר הארץ, 13 ביוני 2016
  16. ^ יובל פלוטקין, הזוכה בפרס ספיר לשנת 2018: אתגר קרת, באתר ynet, 21 בינואר 2019
  17. ^ משרד התרבות והספורט הכריז על הזוכות והזוכים בפרסי היצירה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול לשנת 2021
  18. ^ אתגר קרת (באנגלית) באתר המכון לתרגום ספרות עברית
  19. ^ אתר למנויים בלבד יוענה גונן, הסיפורים ב"אוטוקורקט" נראים כאילו הורכבו מקרעי סיפוריו הקודמים, באתר הארץ, 18 ביוני 2024
  20. ^ אתר למנויים בלבד עופרה רודנר, אתגר קרת ושירה גפן מעבירים שיעור בדמיון, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2023