רחמים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: כתיבה לא אנציקלופדית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אשה מרחמת על אנשים עניים

רחמים הם מצב רגשי חברתי, המתעורר בתגובה למצוקתו של אחר, ומדרבן את הפרט לעזור לבעל המצוקה. הרחמים נועדו לשרת את המבנה החברתי על ידי מתן תמיכה אנסטינקטיבית לבן החברה שחווה נפילה ארעית - קרי מצוקה - שבהינתן העזרה הוא ישוב למעמד הקודם.

הצד המקבל של הרחמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשתחושת הרחמים באה לידי ביטוי אצל המרחם (המרוחק המשונן) - כגון במבט רך - היא תעורר אצל המרוחם את הרגש המקביל. אצל המרוחם הרגש שמסונכרן עם המרחם (המרוחק) כן יבטא הכנעה וינסה לנטרל את כל הצדדים המאיימים שבאישיותו. הרגש אצל המרוחם (הקרוב) יתאפיין לרוב בדמעות או בכי (גם הבכי הוא סטטוס ארעי. המרוחם לא יחוש מרוחם אלא אם כן אחר ישדר לו את הרחמים מהצד של הנותן. הרחמים מהצד הנותן והרחמים מהצד המקבל מקפידים להסתנכרן, משום שהמרוחם מצוי במצב פגיע וחשוף, ועל כן עדיף שהמצב הזה יתעורר רק בעת הצורך ובסביבה בטוחה (כשיש מרחם).

רחמים עצמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רחמים עצמיים

רחמים עצמיים הם מצב פסיכולוגי המתאפיין באמונת האדם בהיותו קורבן נסיבות חסרות מזל ולכן ראוי לניחומים. הרגש יכול להיות מכוון גם כלפי הזולת כשהמטרה היא לזכות בתשומת לב, באמפתיה או בעזרה.

הרחמים בדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים הלא סימטריים שבין האל לאדם - האל האדיר מול האדם האפסי - יוצרים מתח תמידי שנע בין תלותיות ודומיננטיות אלוהית, לבין אהבת המרוחם לחומל האולטימטיבי, לבין מצב של האל העוזר שאינו מרחם, לבין תחושת המאמין בחמלתו האין סופית של האל.

רחמים היא אחת המידות של מסדרי האבירות ודת הנצרות, והיא מתקשרת למושגים כמו צדק ומוסר ביחסים בין אדם לחברו. ביהדות מופנית פעמים רבות תפילה לאלוהים שינהג על פי מידת הרחמים (רחמי שמים), כלומר, לא יעניש על פי החוק היבש (על פי מידת הדין) אלא יגלה חמלה.

אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, רַחֵם עָלֵינוּ וְעַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, כִּי אֵין כָּמוֹךָ ה' אֱלֹהֵינוּ, אָנָּא שָׂא נָא פְשָׁעֵינוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ, אֵל חַי וְקַיָּם הֶחָסִין בַּכֹּחַ, חָסִיד וְטוֹב עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, כִּי אַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ. אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם וּמָלֵא רַחֲמִים, עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. שְׁמַע מַלְכֵּנוּ תְּפִלָּתֵנוּ, וּמִיַּד אוֹיְבֵינוּ הַצִּילֵנוּ. שְׁמַע מַלְכֵּנוּ תְּפִלָתֵנוּ וּמִכָּל צָרָה וְיָגוֹן הַצִּילֵנוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַתָּה, וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא, אַל תַּנִּיחֵנוּ. אַל תַּעַזְבֵנ אָבִינוּ, וְאַל תִּטְשֵׁנוּ בּוֹרְאֵנוּ, וְאַל תִּשְׁכָּחֵנוּ יוֹצְרֵנוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:

סדור תפלה - נוסח אשכנז - סדר שני וחמישי

חודש הרחמים והסליחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חודש זה מכונה במסורת "חודש הרחמים והסליחות", מכיוון שהוא מקדים את ראש השנה ויום כיפור, ונוהגים בו להשכים ולהרבות בתפילות מיוחדות הנקראות "סליחות". הספרדים משכימים לאמירת סליחות מתחילת החודש לעומת האשכנזים הנוהגים באמירת סליחות רק מתחילת השבוע האחרון לפני ראש השנה.

בחסידות מקובל לומר שבניגוד לשאר השנה בה המלך (האל) נמצא בארמון, באלול: "המלך בשדה", כלומר קרוב ונגיש לעם[1]. על פי חז"ל, לאחר שנשתברו הלוחות, משה עלה בפעם השנייה להר סיני בראש חודש אלול, על מנת לקבל את הלוחות השניים וירד לאחר ארבעים יום ביום כיפור.

משמעות מיוחדת נודעה לחודש אלול בקרב אנשי תנועת המוסר המרבים בו בלימוד מוסר ובעריכת חשבון נפש. חשיבותו של החודש בתנועה זו מתבטאת בכתביו של אבי התנועה, רבי ישראל סלנטר, בייחוד באותה איגרת העוסקת כולה בהתנהגות הראויה לחודש זה (איגרת יד בספרו "אור ישראל").

רחמים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהקשר המשפטי, נאשם שנמצא אשם בעוון רצח יכול לבקש חנינה (מילה נרדפת לרחמים) מהוצאה להורג.

מצב מנוגד לחלוטין הוא המתת חסד, שבו ממיתים אדם בגלל רגש רחמים כלפיו.

מקרה מפורסם של רחמים בספרות מתרחש במחזה הסוחר מוונציה כאשר פורטיה מבקשת משילוק להפגין רחמים.

קיימים מספר ארגונים שמשלבים את המילה "רחמים" בשמם כדי לתאר את מטרותיהם. ביניהם "צבאות הרחמים", "אחיות הרחמים" ו-"מקדש הרחמים והצדקה". כמו כן, ישנו גם שם משפחה העונה לשם רחמים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


  1. ^ ראו לקוטי תורה לרבי שניאור זלמן מלאדי, פרשת ראה, דף לב