משתמש:Derish37/טיוטה

מוחמד תקי בהאר (תעתיק מדויק: מחמד תקי בהאר, פרסית: محمد تقی بهار) היה משורר איראני בולט שחי באיראן בין השנים  1886 - 1951. לאור כישרון הכתיבה הבולט שלו, בשנת 1903 מונה תקי בהאר על ידי מט'פר אל-דין שאה להיות משורר החצר של השאה, וכונה "מלכ א-שעראא" (מלך המשוררים). בתקופת המהפכה החוקתית (1911-1905) בשלהי התקופה הקאג'ארית ויתר על תפקיד זה ומילא תפקיד מרכזי במהפכה. בנוסף, בהאר כיהן כשר התרבות והחינוך תחת ממשל מחמד רצ'א שאה פהלוי ב-1945, והותיר אחריו מורשת מתמשכת הן בספרות והן בהיסטוריה האיראנית המודרנית.

ילדות ותחילת הדרך בכתיבה

מחמד תקי בהאר נולד ב-10 בדצמבר 1886 במשהד, עיר הבירה של מחוז ח'ראסאן בצפון מזרח איראן. [1] אביו היה מחמד כאט'ם צבורי, שהחזיק גם הוא בתואר הכבוד מלכ א-שעראא ("מלך המשוררים"), כלומר משורר החצר של השאה. אמו הייתה אישה אדוקה ממוצא גאורגי.²

בהאר החל את לימודיו היסודיים כשהיה בן שלוש, עם אביו המשורר בתור מורה לקריאה וכתיבה. כשהגיע לגיל שש ונכנס לחינוך פורמלי בהאר כבר שלט בקריאה בפרסית ובקוראן, ובגיל עשר כתב את השיר הראשון בקריירת הכתיבה שלו. בשנותיו המאוחרות יותר, המשיך בהאר את לימודיו בשפה הפרסית ובקוראן אצל אדיב נישאפורי, משורר מסורתי ומומחה בחקר ספרות, בפרט ספרות ח'ראסאנית עתיקה.²

כשהיה בן 14, אביו של בהאר הצמיד אותו לדודו, שהיה מוכר זכוכית, במטרה לרכוש מקצוע, וכך לימודיו פסקו למספר שנים. כשהיה בן 18, אביו נפטר ובהאר חזר ללימודיו והתמקד בלימודי ערבית. לימודיו הובילו אותו להיחשף לספרים מודרניים ממצרים ולגישות מערביות כלפי מדע וקדמה.²

בתקופה זו בהאר חיבר קצידה, שיר במבנה ובכתיבה ערבית קלאסית, ושלח אותה למט'פר אל-דין שאה קאג'אר, השאה מהשושלת הקאג'ארית שמלך באיראן באותה תקופה. מט'פר אל-דין שאה התרשם מכתיבתו של בהאר עמוקות והעניק לו את התואר "מלכ א–שעראא", ובכך מינה אותו לתפקד משורר החצר של השאה.¹

פעילות פוליטית

תקופת השושלת הקאג'ארית:

בשנת 1906, כשבהאר היה בן 20, פרצה באיראן המהפכה החוקתית, שבמסגרתה האוכלוסיה האזרחית באיראן הובילה התנגדות מזוינת לשלטון השאה לטובת מימוש אידיאולוגיות חוקתיות. בתקופה זו בהאר הצטרף לאגודה "אנג'מאן-י סעאדת" שלקחה חלק במאבק האזרחי במהפכה החוקתית. בשנים 1909-1908 בהאר התחיל לכתוב שירים ומאמרים בעלי מסרים פוליטיים.²

בשנת 1910 בהאר השתתף בהקמת המפלגה הדמוקרטית במשהד והקים כתב עת עצמאי בשם "נו בהאר". בכתבים שפרסם ב"נו בהאר" היו בעיקר מסרים דמוקרטיים–ליברליים, אך גם מסרים נגד המעורבות הרוסית במהפכה החוקתית באיראן, ואלה הובילו להפעלת לחץ על בהאר לסגור את כתב העת. למרות הסגירה והלחצים הפוליטיים, לאחר זמן קצר בהאר שב לכתוב את "נו בהאר".^{1, 2}

בשנת 1914 בהאר נבחר כנציג למג'לס (הפרלמנט האיראני) השלישי ועבר לטהראן, שם המשיך בפרסום "נו בהאר". בשנים שלאחר מכן המשיכה מעורבותו הפוליטית במג'לס ובמפלגה הדמוקרטית, והוא נבחר גם למג'לס הרביעי.²

התקופה הפהלוית:

בזמן ההפיכה באיראן בשנת 1921 וסוף תקופת שלטון השושלת הקאג'ארית, בהאר נאסר על ידי צ'יא אל–דין טבאטבאי שהיה ראש הממשלה לאחר הפלת השושלת הקאג'ארית מכיוון שסירב להשתתף בהפיכה. שלושה חודשים לאחר ההפיכה בהאר שוחרר וקיבל בחזרה את מקומו במג'לס, אך הפסיק את תפקידו בעריכת כתבי עת שונים והפסיק לכתוב כתבים פוליטיים.²

מספר שנים מאוחר יותר, כשהיה חבר גם במג'לס החמישי, בהאר התנגד לתנועתו של רצ'א חא'ן, המנהיג הצבאי של ההפיכה שעתיד להקים את השושלת הפהלוית באיראן. בשל התנגדותו, בהאר קיבל איומים על חייו, ולבסוף אף בוצע ניסיון התנקשות בחייו בזמן ישיבת מג'לס. בהאר ניצל מניסיון החיסול מכיוון שבשל דמיון חיצוני נרצח במקומו עיתונאי שסיקר את אותה ישיבה. לאחר אירוע זה, בהאר הפסיק את עיסוקו בפוליטיקה וחזר להתמקד בכתיבה.²

בשנת 1941, כאשר ברית המועצות ובריטניה פלשו לאיראן כחלק ממלחמת העולם השנייה,  בהאר החליט לחזור למעורבותו הפוליטית. הוא החל מחדש את פרסום "נו בהאר" ופרסם מהדורה ראשונה של כתב עת בנושא היסטוריה של מפלגות פוליטיות. בשנת 1945 בהאר נבחר פעם נוספת למג'לס והתמנה לתפקיד שר החינוך, אך פרש לאחר מספר חודשים על מנת להוביל את המפלגה הדמוקרטית באיראן, וכך סיים את הקריירה הפוליטית שלו. בשנותיו האחרונות בהאר סבל משחפת וכתוצאה מהמחלה נפטר בשנת 1951. ^1,2

כתביו

על אף שפרסם כתבים ויצירות רבים גם לאורך חייו, מרבית יצירותיו של בהאר פורסמו רק לאחר מותו, על ידי אחיו מחמד מלכזאדה. כמות היצירות והתרומה של בהאר לספרות האיראנית המודרנית היו עצומות, והן המחישו את היותו משורר מעל לכל, למרות עיסוקיו הרבים בפוליטיקה. אחד המאפיינים הבולטים של בהאר לאורך הקריירה הספרותית שלו הוא שהוא התפתח והתאים את עבודתו, הן את סגנון הכתיבה והן את הנושאים עליהם כתב, לאתגרים המשתנים שניצבו בפניו לאור השינויים במציאות החברתית סביבו. בהאר כתב בפרסית רהוטה ועשירה, היה בעל סגנון כתיבה ייחודי ונחשב למומחה בשימוש בשפה פרסית עשירה, ואף לימד כתיבה במשרד התרבות האיראני.³ בשל אופי הכתיבה שלו והנושאים בהם עסק, חלק מכתביו של בהאר משמשים כמקורות ראשוניים לחקר ההיסטוריה הפוליטית באיראן, וחלק מהשירים שכתב הולחנו ומושמעים באיראן עד היום.^1,3

הסגנון העיקרי של שירים בו כתב והתמחה בהאר הוא קצידות, מבנה כתיבה עתיק לשירה ערבית קלאסית. בהאר נחשב לכותב המשמעותי ביותר של שירים מסוג זה במאה העשרים ואפילו מהמשמעותיים ביותר במאות השנים האחרונות.²

סגנון הכתיבה של בהאר ברוב השירים והיצירות שחיבר משלב שמירה על המסורת ומודרניות. ברוב המוחלט של שיריו בהאר שמר על מבנה פרסי מסורתי, למעט מספר שירים שבהם התנסה בכתיבה במבני בתים שאפיינו תרבויות אחרות.² השמירה על המסורת הערבית לא הייתה רווחת בקרב משוררים אחרים באותה תקופה, שפיתחו גישה אנטי–אסלאמית ואנטי–ערבית.³ והנושאים שעליהם כתב תמיד חיברו את יצירותיו להתרחשויות המודרניות, ויצרו את החיבור בין המסורת להווה. ¹

לאורך חייו אופי הכתיבה של בהאר והנושאים עליהם כתב השתנו רבות. השירים הראשונים שחיבר היו שירי הספד לאביו. בשנים שלאחר מות אביו שיריו היו בעלי מאפיינים דתיים בולטים יותר. מאפייני הכתיבה של בהאר המשיכו להשתנות לאורך השנים, באופן שממחיש את התחזקות והתעצבות התודעה הפוליטית–חברתית שלו. הנושאים בהם עסק בכתיבתו הפכו להיות יותר מקושרים למצב הפוליטי והחברתי באיראן, ושיריו פורסמו בעיתונים. חלק משיריו בתקופות שבהן היה מעורב פוליטית בטהראן נחשבו אפילו לתגובה אישית שלו להתרחשויות החברתיות במדינה.²

בשנת 1918, כאשר מעורבותו הפוליטית הייתה יחסית נמוכה, בהאר ייסד כתב עת בשם "דאנשכדה " (Dāneškada) יחד עם כותבים ששלטו בשפות אירופאיות. בכתב העת פורסמו גרסאות פרסיות ליצירות שתורגמו משפות אירופאיות שונות, ויצירות אלה גיוונו בצורה משמעותית את יצירותיו של בהאר באותה תקופה. ^1,2

באותה תקופה בהאר המשיך גם בכתיבה על נושאים חברתיים–פוליטיים באיראן, כאשר הביקורת הפוליטית שהביע ביצירותיו התגברה והגיעה לשיא בשנת 1925 עם עליית השושלת הפהלוית. בשנים אלה בהאר כתב ביקורת מפורשת כלפי רצ'א שאה, והיא זו שהובילה למאסרו. כפי שפעילותו הפוליטית פסקה בין שנים אלה ל–1941, כך גם כתיבתו הפסיקה להתמקד בנושאים פוליטיים, ובשנים אלה יצירותיו עסקו בנושאים מגוונים. רבים משיריו בתקופה זו עסקו בחוויותיו בכלא ובהתמודדותו עם מחלת השחפת.² בשנת 1942 בהאר פרסם ספר לימוד עבור תכנית לימודי הדוקטורט בשירה פרסית, שנקרא "סבכשנאסי" (סגנון), שנחשב עד היום לאחד מכתבי הבסיס בספרות הפרסית המודרנית כולה.⁴

מקורות

1.      Editors of Encyclopaedia Britannica. "Bahār." Encyclopedia Britannica, January 1, 2024. https://www.britannica.com/biography/Muhammad-Taqi-Bahar.

2.     "Bahar, Mohammad-Taqi"

https://www.iranicaonline.org/articles/bahar-mohammad-taqi.

3.     Ahmadi, Wali “The Institution of Persian Literature and the Genealogy of Bahar’s ‘Stylistics.’” British Journal of Middle Eastern Studies 31, no. 2 (2004) pp. 141–152.

4.     Jabbari, Alexander. " The Introduction to Mohammad-Taqi Bahār’s Sabkshenāsi." Journal of Persianate Studies, Vol. 15 (2022), pp. 257-258.