שושלת פהלווי

שושלת פהלווי
دودمان پهلوی

שלט האצולה של שושלת פהלווי, ובהתאם סמלה של איראן
מדינה	המדינה האימפריאלית של איראן, איראן
מייסד	רזא שאה פהלווי
השליט האחרון	מוחמד רזא שאה פהלווי
ראש הבית הנוכחי	רזא כורש עלי פהלווי
תקופת השושלת	12 בדצמבר 1925 – 11 בפברואר 1979 (המהפכה האסלאמית) (53 שנים)
→ השושלת הקאג'ארית איראן ←

שושלת פַּהְלַוִוי (בפרסית: دودمان پهلوی) היא שושלת המלוכה האחרונה באיראן. תחילתה של השושלת ב־1925, כאשר הוכתר רזא ח'אן לשאה במקום אחמד שאה קאג'אר מהשושלת הקאג'ארית והקמת המדינה האימפריאלית של איראן וסופה בהדחתו של מוחמד רזא שאה פהלווי במהלך המהפכה האסלאמית ב-1979. הטוען לכתר פהלווי כיום הוא רזא כורש עלי פהלווי, והוא פועל נגד משטר הרפובליקה האסלאמית מהגלות.

רזא שאה פהלווי (1925–1944)

ערך מורחב – רזא שאה פהלווי

שמו המקורי של רזא שאה פהלווי היה רזא ח'אן, והוא עלה לשלטון לאחר שביצע הפיכה צבאית מוצלחת באיראן ב־1921.

הוא כיהן כשר המלחמה וכמפקד העליון של צבאו, ומ־1923 היה גם ראש הממשלה. ב־1925 הכריז על עצמו כשאה (קיסר). ב־1935 שינה את שם ארצו מפרס לאיראן. הוא ביצע רפורמות במדינתו והידק את הקשרים עם שכנותיה. לאור ניסיונו להתקרב לגרמניה הנאצית אילצו אותו בעלות הברית ב־1941 לוותר על כיסאו לבנו מוחמד רזא שאה, והוא הוגלה לדרום אפריקה, שם מת.

מעמדות חברתיים

הרפורמות שהנהיג רזא שאה הובילו לשינויי מעמד בחברה הפרסית ולהקמת סדר מעמדות חדש:

• השכבות הדומיננטיות: השכבות הדומיננטיות בתקופת שושלת פהלווי המוקדמת היו דומות לאלו של תקופת השושלת הקאג'ארית המאוחרת. השכבות הללו כללו את בני בית המלוכה, ביורוקרטים ברמה גבוהה, בעלי אדמות גדולים, ח'אנים שבטיים, אנשי דת (עולמא) מרכזיים וסוחרים משגשגים. עם הזמן בוצעה עקירה הדרגתית של סוחרים משגשגים על ידי יזמים וסוחרים תעשייתיים חדשים, קבלנים, מהנדסים יועצים, מממנים ובנקאים. כמוה התרחשה עם הזמן שחיקה בכוחם ובמעמדם של אנשי הדת ובעלי הקרקעות המסורתיים.
• מעמד הביניים החדש: צמיחת הביורוקרטיה, הביקוש הגובר לטכנאים ולמנהלים בכל הרמות במגזר הציבורי והפרטי, וההתרחבות המהירה של החינוך בסגנון מערבי תרמו לעליית מעמד ביניים לא יזומי, שכלל אנשי מקצוע עצמאיים, עובדי מדינה, צבא של כוח אדם, עובדי רפואה ושירותים מדיניים וטכנאים במפעלים פרטיים. חברי מעמד זה היו הסוכנים העיקריים לבניית המדינה ולמודרניזציה בתקופת פהלווי, אולם היעדר הזדמנויות להשתתפות פוליטית משמעותית, במיוחד בשני העשורים האחרונים של אותה תקופה, יצר אמביוולנטיות, חוסר שביעות רצון, ובסופו של דבר התנגדות פעילה למשטר בקרב רבים מבני המעמד הזה.
• מעמד הביניים המסורתי: השכבות הדתיות הישנות (נודעו בתור חובשי הטורבן), סוחרים ואמנים. כל אלו גילו חוסן כלכלי ותרבותי יוצא דופן במהלך תקופת פהלווי. הסוחרים נותרו בסיס הכוח הפיננסי והפוליטי של ממסד הפקידים השיעי ומעוזן של תנועות מחאה פוליטיות פופולריות, כולל התנועה האנטי-רפובליקנית של 1925, המניע להלאמת נפט בשנת משנת 1932 ועוד. אמנים ובעלי חנויות מסורתיים מיקמו לרוב את חנויותיהם במרכזים העירוניים הישנים ולאורך רחובות הרבעים העירוניים החדשים. הם פעלו עם הון מוגבל, עבדו בעבודות ידניות והעסיקו בדרך כלל אחד או יותר חניכים וצעירים.
• מעמד העובדים: בשנות העשרים של המאה ה-20 כמעט כל העובדים הפרסים היו עדיין מועסקים בעבודות יד ותעשיות מסורתיות קטנות אחרות. למשל, בטהראן, שם עסקו 5,000 אומנים ו-7,000 חניכים במלאכות השונות בשנת 1926, בעוד רק כמה מאות הועסקו בקבוצות קטנות במפעלים מודרניים כגון מפעלי טקסטיל, בתי דפוס ותחנות כוח. בשנות ה־30 גדלו כוחו וכשירותו הטכנית של כוח העבודה התעשייתי. בסוף העשור היו יותר מ-260,000 עובדים בענפי התעשייה, הכרייה, הבנייה, התחבורה והמלאכה השונים, כמעט פי שלושה בהשוואה לתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה.
• מעמד החקלאים: בתקופת שושלת פהלווי ירד חלקם של איכרים ואנשי שבט באוכלוסייה הכוללת של פרס מכ-80 אחוזים בראשית שנות העשרים לכ-50 אחוזים בסוף שנות ה־50. בני השבטים הנודדים במיוחד איבדו את חשיבותם הדמוגרפית תחת שלטון פהלווי, וירדו מכ-25 אחוזים מהאוכלוסייה בעת עלייתו של רזא שאה לשלטון אל פחות מחמישה אחוזים, בתוך שלושים שנה. למעשה, כלל המבנה החברתי של בני השבטים השתנה ורוב השינוי התרחש עקב התיעוש הרחב והמודרניזציה בתקופת שלטונו של רזא שאה.
• מעמד האישה: המודרזיציה בתקופתו והצמיחה הכלכלית שנוצרה כתוצאה ממנה, למספר שנים, יצרה תמריצים למעורבות עמוקה יותר של הנשים בכלכלה ובחברה. בשנים 1936–1941 החלה באיראן תנועה חברתית לקידום זכויות הנשים במדינה. התנועה נתקלה בהתנגדות מטעם הממסד הדתי, שמנע התארגנות פוליטית פמיניסטית. עם זאת, הממשל כן שיתף פעולה עם ארגוני נשים במאבקים ספציפיים ופעל להפחתת נישואי ילדים, פוליגמיה, הדרה מהחברה הציבורית והפרדה בחינוך.

מוחמד רזא שאה פהלווי (1944–1980)

דיוקן משפחת פהלווי מאת Bimeh Melli בין השנים 1960–1975

ערך מורחב – מוחמד רזא שאה פהלווי

מוחמד רזא שאה פהלווי עלה לשלטון לאחר יציאת אביו לגלות והנהיג רפורמות בארצו. בשנת 1946, לאחר משבר איראן במסגרת המלחמה הקרה, נסוגו כוחות הצבא האדום האחרונים מאיראן. מתנגדו העיקרי היה איש הדת האייתוללה רוחאללה ח'ומייני, שגלה מארצו ב־1963 והגיע לצרפת. לאחר ההפיכה שהתרחשה ב־1953 שבמסגרתה הודח ראש הממשלה מוחמד מוסאדק, השיג מוחמד רזא שאה סמכויות שלטון אוטוקרטיות וקידם תהליכי רפורמות מרחיקי לכת בסגנון מערבי, שנודעו בכינוי הכולל "המהפכה הלבנה". מוחמד רזא שאה פהלווי הודח במהפכה האיראנית ב־1979 על ידי ח'ומייני. לאחר שהודח ב־1979, גלה ברחבי העולם עד שנקבר במצרים ב־1980. הסכם אלג'יר שחתם השאה עם משטר סדאם חוסיין בעיראק, התמוסס לאחר המהפכה האסלאמית עם פרוץ מלחמת איראן–עיראק. השאה קיים יחסים חמים עם מדינת ישראל, המדינות קיימו ביניהן סחר פורה שכלל סחר בנפט, טכנולוגיה ותעשייה.

רזא כורש עלי (1980 ואילך) - השאה הגולה

דגל אירן עם סמל האריה והשמש בעצרת סולידריות למען העם האיראני בחולון 14.1.2026

ערך מורחב – רזא כורש עלי פהלווי

רזא כורש עלי פהלווי גלה לארצות הברית לאחר מהפכת ח'ומייני (1979). הוא ייסד ומוביל את הממשלה האיראנית הגולה, ארגון אופוזיציה שהוקם כדי לקדם מעבר דמוקרטי חילוני באיראן לאחר הפלת משטר האייתולות של הרפובליקה האסלאמית של איראן.

במהלך ההפגנות באיראן (2025–2026) שהחלו כתנועת מחאה חסרת הנהגה מרכזית, נשמעו קריאות רבות להשבתו של רזא פהלווי. ב-10 בינואר פרסם רזא פהלווי, יורש העצר האיראני הגולה, קריאה לאזרחי איראן להחריף את המחאה. הוא קרא לעובדים במגזרים מרכזיים במשק לפתוח בשביתה כללית, וכתב שאין להסתפק בהפגנות אלא להיערך לכיבוש מרכזי הערים והחזקתם. הוא קרא למפגינים לצאת לרחובות בשעות מוגדרות, להתכנס במוקדים מרכזיים ולהיערך לשהות ממושכת, ופנה לכוחות הביטחון בבקשה לשבש את מנגנון הדיכוי ולהצטרף למחאה. ב-18 בינואר פרצו האקרים לשידורי הטלוויזיה הממלכתית למשך כעשר דקות, שבמהלכן הוקרנו מסרים של יורש העצר הגולה, רזא פהלווי. הוא קרא לכוחות הביטחון להצטרף לעם, ולא להשתמש נגדו בנשק.

אילן יוחסין

מקרא: השאה של איראן   בן לבית פהלווי, שאימו איראנית ומוסלמית, ולא ממוצא קאג'ארי   רעיית השאה, המספור לפי סדר הנישואים לשאה

גבר   אישה   אנשים חיים   קשר הורות (קו היורד מטה)   קשר נישואים

עבאס עלי עבאס עלי

מלכי פרס מבית קאג'אר מלכי פרס מבית קאג'אר

מרים סוואדכוהי מרים סוואדכוהי 1

תאג' איירומלו תאג' איירומלו 2

רזא 1925–1941 רזא 1925–1941

תוראן אמיר סולימאני תוראן אמיר סולימאני 3

עצמת דולתשאהי עצמת דולתשאהי 4

המדם א-סולטנה המדם א-סולטנה

ע'ולאם רזא ע'ולאם רזא

עבדול רזא עבדול רזא

אחמד רזא אחמד רזא

שמס שמס

פאוזיה פואד פאוזיה פואד 1

סוראיה אספנדיארי סוראיה אספנדיארי 2

מוחמד רזא 1941–1979 מוחמד רזא 1941–1979

שאהבאנו פארה דיבה שאהבאנו פארה דיבה 3

אשרף אשרף

עלי רזא (הראשון) עלי רזא (הראשון)

כאמיאר כאמיאר

מחמוד רזא מחמוד רזא

שהנאז שהנאז

יסמין יסמין

רזא כורש עלי הטוען לכתר רזא כורש עלי הטוען לכתר

פארהנאז פארהנאז

עלי רזא (השני) עלי רזא (השני)

ליילה ליילה

פטריק עלי פטריק עלי

פאטמה פאטמה

חמיד רזא חמיד רזא

נור זהרא נור זהרא

אימאן לעיא אימאן לעיא

פארה מיתרא פארה מיתרא

איריאנה ליילה איריאנה ליילה

דאוד דאוד

ראו גם

• הניסים המלכותיים של איראן
• המהפכה האיראנית
• פארה דיבה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שושלת פהלווי בוויקישיתוף

• איראן, היסטוריה, שושלת פהלוי, 1925-1979, דף שער בספרייה הלאומית