משתמש:Guy0307/ארגז חול/WWE
ה- WWE - World Wrestling Entertainment הוא גוף עסקי בארצות הברית המארגן מופעי היאבקות מקצועית. כיום זהו הארגון המצליח ביותר בתחום זה. המופעים אינם ספורט במובן הרגיל של המילה אלא מעין סוג של טלנובלה או אופרת סבון בעלת תסריט ובו המתאבקים בונים מערכת יחסים כלשהי ביניהם. במסגרת העלילה דמויות המתאבקים מתמודדות על תארי אליפויות שונים וכך נוצר רושם מוטעה שמדובר באירוע ספורטיבי.
בעבר ה-WWE נקרא World Wrestling Federation, WWF. שמה של החברה שונה מ-WWF ל-WWE בעקבות תביעה משפטית של הקרן העולמית לשימור חיות הבר (World Wildlife Fund, שגם קיצורם היה WWF).
WWE היא חברה ציבורית, אך רוב המניות נמצאות בשליטתו של יושב הראש, וינס מקמהן הבן, אשתו לינדה מקמהן - עוזרת יושב הראש, בנו שיין מקמהן וביתו סטפני מקמהן. לכל בני משפחתו היה בעבר תפקיד מסוים גם בעלילת התוכנית וגם כיום מדי פעם רואים אותם בהופעות אורח.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע והיסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1915 קידם רודריק ג’ימס “ג’ס” מקמהן, סבו של יושב הראש הנוכחי, וינס מקמהן הבן, קרב אגרוף בין ג’ס וויליארד וג’ק ג’ונסון. בקרב זה, שהתרחש ב-5 באפריל, איבד ג’ונסון את תארו לג’ס וויליארד בהוואנה, בירת קובה. עשר שנים מאוחר יותר, בשנת 1925 הצטרף מקמהן אל טקס ריקרד בקידום ארועי אגרוף באולם מדיסון סקאוור גארדן בניו יורק. באותה תקופה הארגון של ג’ס מקמהן התרכז בעיקר בארגון ערבי אגרוף ושירה או קונצרטים.
רק משנת 1935 עברו המקמהנים לעסוק בהיאבקות מקצועית. וינס מקמהן האב, בנו של ג’ימס מקמהן, החל לקחת חלק גדול בניהול העסק, במיוחד בצד ההיאבקות. אולם משפחת מקמהן לא יכלה לקדם קרבות וארועי היאבקות במדיסון סקאוור גארדן בעקבות שנאתו של שותפם לעסקיהם הקודמים, טקס ריקרד, לספורט הזה. המדיניות הפכה מאוחר יותר, הודות למאמציו של שטוטס מנדט והמיליונר ברנר מקפדאן.
ה-CWC וה-WWF[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר 1953 השתלטו וינס מקמהן האב, בנו של ג'ס, ומקדם ההאבקות שטוטס מנדט על קבוצת ההיאבקות באזור הצפון-מזרחי בארצות הברית שהייתה חלק מאיגוד ההיאבקות ה-NWA. הקבוצה הזו הכתירה אלוף בלתי מעורער שעבר מחברת היאבקות אחת לאחרת והגן על תאריו ברחבי העולם. חברתו של מקמהן נקראה Capitol Wrestling Corporation או בקיצור CWC.
במקור הריצה חברה זו מופעים באולם "טרנר", שהיה בעל 2,000 מקומות ישיבה. לאחר מכן גדל הארגון והשפעתו השתרעה גם באזורי ניו אינגלנד, ניו יורק, ניו ג'רזי ופנסילבניה. הארגון הגדיל את רווחיו באופן ניכר לאחר שחתם על חוזה עם ערוץ טלוויזיה מקומי. בשנת 1956 התחילה חברת CWC לשדר תוכניות היאבקות בשידור ישיר. CWC שלטו בהיאבקות בצפון-מזרח ארצות הברית באמצע המאה ה-20, כשההיאבקות עדיין הייתה מחולקת למחוזות.
WWF[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1963 היה "נער הטבע" באדי רוג’רס אלוף איגוד ההיאבקות NWA והקרבות שלו נקבעו על ידי מונדט. שאר מתאבקי ה-NWA כעסו בגלל שלעיתים נדירות רוג’רס התאבק מחוץ לצפון-מזרח. לכן הוחלט שמונדט ו-CWC יעזבו את ה-NWA לטובת ארגון חדש שהקימו, ה-WWWF (קיצור של World Wide Wrestling Federation). רוג’רס הפסיד את תואר הNWA ללו תז בטורונטו ב-23 בינואר 1963. באמצע אפריל הוענק לרוג’רס תואר ה-WWWF אחרי שנטען שהוא ניצח בטורניר בריו דה ז'נרו, ברזיל, דיווח זה התברר מאוחר יותר כפיקטיבי. לבסוף תואר ה-WWWF הצטרף בחזרה ל-NWA ב-1971 והתואר העולמי שלהם ירד למעמד של תואר אזורי.
בשנת 1979 שינה ה-WWWF את שמו ל-WWF, הקליט יותר. השם WWF עומד עבור World Wrestling Federation ("פדרציית ההיאבקות העולמית").
הפריצה הגדולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1983 לקחו וינס מקמהן הבן וחברתו "טיטן ספורט" את השליטה על ה-WWF מאביו. מקמהן המבוגר כבר ביסס את תרבות ההיאבקות בצפון ארצות הברית באמצעות העלאת מופעי היאבקות שהתמקדו יותר בבידור ופחות בספורט. התחרויות בין המתאבקים כבר לא היו אירועי ספורט בהם הכשרוני יותר מנצח אלא אירועים מתוסרטים במטרה לגרום לעניין רב יותר בקרב הקהל.
מקמהן הצעיר החל בתהליך התפשטות עבור ליגת ההיאבקות ובכך החל נוגש בשווקים של מתחריו. הוא אף מכר את זכויות השידור לרשתות טלויזיה וכן זכויות הפצה לקלטות וידאו של אירועי ההיאבקות שאירגן. הוא הגדיל לעשות והשתמש בכסף שצבר ממכירות אלו כדי לקנות כשרונות ממתחריו. בכך שבר סטטוס קוו בקרב התאחדויות ההיאבקות השונות.
בעקבות צעדים אלה הכריזו שאר ארגוני ההיאבקות מלחמה על ה-WWF. וינסנט מקמהן האב הזהיר את בנו ואף חשש לחייו, אך תחת להקשיב לאזהרות אלו, הגדיל הבן את יומרותיו: ה-WWF החלה לקיים סיורי הופעות במדינות השונות באמריקה. יוזמה נועדת שכזאת דרשה הון גדול, דבר שהביא את ה-WWF לסף קריסה כלכלית.
ה-WWF לא זכה להצלחה רבה עד שוינס מקהמן הבן הגה את "רסלמניה". "רסלמניה" היה אירוע היאבקות גדול ששילב בין קרבות מתוסרטים על תארי האליפות לבין מופעי מוזיקת רוק ובידור בכיכובם של ידוענים (בין הידוענים המזוהים ביותר עם אירועים אלו נמצאים מיסטר טי והזמרת סינדי לאופר). השילוב בין רוק להיאבקות הוכיח את עצמו כהצלחה גדולה ומהר מאוד מחירי זכויות השידור של "רסלמניה" הרקיעו שחקים.
בעקבות ההצלחה אורגנו ערבים דומים, אך "רסלמניה" שמר על הבכורה כאירוע השיא בהיאבקות, כאשר באירוע זה התרחשו הקרבות הגדולים ביותר על תארי האליפות בין "יריבים" מושבעים.
ההצלחה רק גברה ועקב כך שודרו האירועים הללו במסגרת שיטת "שלם וצפה" (Pay Per View). הכוכב הגדול של אירועי "רסלמניה" באמצע שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 היה המתאבק האלק הוגאן.
"הקברן" (The Undertaker) ויוקוזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עידן הזהב של ה-WWF בתחילת שנות ה-90 העלה על נס שני מתאבקים: יוקוזונה, שדמותו הייתה של מתאבק סומו יפני, והקברן. במופע הבידור "רסלמניה 9" (1993) יוקוזונה זכה בתואר האליפות אחרי שהביס את ברט "היטמן" הארט. יוקוזונה החזיק בתואר רק דקות ספורות, שכן אז הגיח לזירה האלק הוגאן ותוך זמן קצר הביס אותו וזכה בתואר. בקרב החוזר שאורגן בין השניים השתמש מאמנו של יוקוזונה במצלמה שהתפוצצה להוגאן בפרצוף, על מנת לאפשר ליוקוזונה להחזיר לעצמו את התואר.
בסדרת ההישרדות של 1993 הוקמה נבחרת "כל אמריקה", שמנהיגה הייתה דמות המתאבק לקס לוגר, אשר כבר קרא תיגר על יוקוזונה באירוע אחר. בנבחרת היו גם "הקברן" וצמד האחים ריק וסטוק סטיינר. מולם הוצבה נבחרת הזרים, שכללה את יוקוזונה, לודוויג בורגה וצמד מתאבקים קנדים - הקוובקים. באותו קרב נראה שאי אפשר היה לעצור את יוקוזונה עד ש"הקברן" נכנס לפעולה. הוא הצליח לשרוד את מהלך הסיום של יוקוזונה, בו הוא קופץ במלוא משקלו על יריבו, והצליח להפיל את יוקוזונה מחוץ לזירה. יוקוזונה ניסה לעצור בכל דרך את "הקברן" אך נכשל. לבסוף שניהם נפסלו מהקרב, לאחר שעברו את רף הזמן המותר לשהייה מחוץ לזירה.
בעקבות אירוע זה הוחלט לקיים קרב ב"רויאל ראמבל" של 1994, בו המפסיד "ימות" ויוכנס לארון מתים. על פי התסריט, "הקברן" ניצל את פחדו של יוקוזונה מפני ארונות מתים כדי לשלוט בקרב, אך כאשר נראה שהוא הוליך להביסו, התכנסו המתאבקים ה"רעים" שהתאחדו כנגד "הקברן" ולבסוף הכניסו אותו לתוך ארון המתים. סיפור העלילה גרס ש"הקברן" אכן מת, אך נשמתו נשבעה לנקום. במציאות, "מותו" של הקברן שימש כתירוץ למתאבק שגילם אותו, מרק קלאווי, להחלים מפציעה.
כעבור חצי שנה החלה ה-WWF להקרין פרסומות לקראת חזרתו של "הקברן". לבסוף הוא שב לקרב נגד יוקוזונה, שפורסם על ידי ה-WWF כ"קרב נקמה". גם זה היה קרב "ארון מתים", אך הפעם יוקוזונה סיים בתוך הארון. קרב זה סיים את דרכו של יוקוזונה ב-WWF תחת התדמית הנוכחית של מתאבק הסומו היפני (מאוחר יותר חזר יוקוזונה כשותפו של אוון הארט)
"הקברן" ויוקוזונה סימנו עידן של פופולריות ויצירת סמלי תרבות חדשים עבור הWWF. "הקברן" עצמו נחשב לאחד המתאבקים הפופולרים ביותר בקרב המפעל עד היום. בנוסף ל-4 תארי אליפות ו-6 תארי זוגות שברשותו, דמותו של "הקברן" מחזיקה בשיא ייחודי: מאזן של 16-0 בקרבות "רסלמניה".
התחרות עם WCW[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות הצלחתה של ה-WWF, קנה המיליונר טד טרנר את ליגת ה-NWA ושינה את שמה ל-WCW. מנהל התחרויות היה אריק בישוף, שנהנה ממשאבים כלכליים הודות לגב הכלכלי של טרנר. ב 1994 החל טרנר לקנות את כוכבי ה-WWF. בין השאר נקנו האלק הוגאן, "מאצ'ו מן" רנדי סבאג', לקס לוגר, סקוט הול ("רייזר ראמון"), קווין נאש ("דיזל") ורבים אחרים.
ב-1995 עלתה לשידור בימי שני תוכנית היאבקות שבועית ב-TNT, רשת הכבלים של טרנר. התוכנית נקראה WCW MONDAY NITRO, "ניטרו ימי שני של WCW" והתחרתה ישירות בתוכנית הדגל של ה-WWF MONDAY NIGHT RAW, "ימי שני הכואבים", על קהל הצופים. תוכנית זו הביסה את ה-WWF ברייטינג וזכתה להצלחה רבה הודות לרכש המסיבי של כוכבי WWF וקוי עלילה שונים. ביניהם היה סיפור "אחוות ה-NWO" - קבוצת דמויות מתאבקים ששמה לעצמה למטרה להשתלט על כל הענף ולזכות בכל התארים.
מקמהן הגיב ע”י יצירת כוכבים חדשים כדי להחזיר לעצמו את השליטה באהדת הקהל ובאותו זמן הידק את החוזים עם מתאבקי ה-WWF על מנת שיהיה קשה יותר ל-WCW לקנות את כשרונותיו. למרות מהלכים אלה, ה-WWF המשיכה להפסיד כסף. קווי העלילה המציאותיים של WCW גרמו לתשומת הלב לרדת מהסיפורים הלא עדכניים והילדותיים של ה-WWF והגימיקים של עידן הרוק-היאבקות.
הדפיקה במונטריאול[עריכת קוד מקור | עריכה]
היריבות בין WWF וה-WCW החל בשנת 1997, כאשר מקמהן החליט להוציא את אלוף ה-WWF ברט "היטמן" הארט מחוץ לחברה.
בשנה קודמת, 1996, ה-WCW הציעו להארט לעבור אליהם. מקמהן הציע למתאבק חוזה עם משכורת נמוכה יותר, אך משך החוזה היה 20 שנה והארט החליט להישאר. למרות הסכמתו של הארט, מקהמן מיד התחרט על העסקה וטען שהוא בבעיות כספיות. מקהמן איים בביטול החוזה והציע לברט לעשות את הטוב ביותר בשבילו ולחתום עם ה-WCW. יותר מאוחר טען מקמהן שהוא יכול לשלם את הכסף של החוזה ורצה שהארט ישאר, אך כאשר נשאל וינס על קווי העלילה העתידיים של הארט, ענה שהארט הוא לא חלק מהתוכניות ארוכות הטווח שלו. כתוצאה מכך הארט בחר לחתום אצל ה-WCW.
מקמהן החל לשאוג מהאפשרות שהארט יעזוב בעודו מחזיק בתואר האליפות בו זכה בשנה הקודמת. דאגה זו הייתה מבוססת, שכן מוקדם יותר אלופת הנשים של ה-WWF, אלונדרה בלייז, עברה ל-WCW בזמן שהחגורה הייתה בידה, וזרקה אותה באחד מפרקי "ניטרו". החשש היה שהארט יופיע ב-WCW כשהוא מחזיק את חגורת אליפות ה-WWF. למרות שברט הארט הבטיח שדבר כזה לא יקרה, מקהמן נשאר מודאג ועל כן הוחלט שבקרב האחרון שלו ב-WWF יפסיד הארט את החגורה.
קרב זה היה בסדרת ההישרדות (Survivor Series 1997) שנערך במונטריאול, קנדה. הארט הקנדי אמר שהוא מוכן להעביר את החגורה, אבל לא ל"יריבו" שון מייקלס ולא במונטריאול. הארט הציע להעביר את החגורה למתאבק אחר או למייקלס מחוץ לקנדה, אך מקהמן היה נחוש בדעתו.האולטימטום של ברט חצה כמה גבולות ולכן הוחלט לסטות מהסיום המתוכנן (פסילה כפולה בעקבות התערבויות חיצוניות) של הקרב בין מייקלס והארט: שון מייקלס נעל על ברט את מהלך ההכנעה שארפשוטר ששייך לברט וזה היה הסימן המתוכנן לשופט כדי לסיים הקרב ולתת את האליפות לשון מייקלס לפי הוראתו של מקמהן. הארט טען שזה לא היה הסיום עליו סוכם עמו וירק על מקמהן ישר אחרי צלצול הפעמון בעוד שהמוזיקה של מייקלס מתנגנת. לאחר מכן ברט בעט מתסכול בחפצים וזרק מסך טלויזיה בטרם עזב את הזירה. מאוחר יותר באותו לילה דווח שברט ומקמהן נכנסו לתגרה מילולית אמיתית.
עידן האטיטוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
עידן ה"אטיטוד" (Attitude, "גישה") היה מבוסס בעיקר על הפופולריות של "סטון קולד" סטיב אוסטין ("קר כאבן", "קר רוח"), שהיה אהוב על המעריצים מאז זכייתו בתחרות "מלך הזירה" ב-1996, אז שיחק כחלק מהמתאבקים ה"רעים". בעזרת הגישה הקשוחה והאנטי-ממסדית שאומצה לדמותו זכה אוסטין באהדתם של המעריצים, ומנהלי ה-WWF החליטו לעשות לו שינוי תדמית שיהפוך אותו לאחד מה"טובים" ב"רסלמניה 13".
במשך שנת 1997 פיתח אוסטין את הסטטוס שלו כדמות מורדת על ידי ערעור על כל דמות סמכותית ב-WWF. הוא השתמש ב"סטאנר" ("המהמם", מהלך הסיום האופייני שלו) לשדרן ג’ים רוס, למנהל "סרג’נט סלאת’ר" ("סמל מרחץ דמים"), ובסופו של דבר גם לבעלים של ה-WWF בעצמו, וינס מקמהן. בנוסף, פוזרו הצהרות ואמירות מבין גורמים ב-WWF שיצרו את הרושם שישנו ריב אישי בין מקמהן לאוסטין.
עידן ה"אטיטוד" התחיל באירוע המרכזי של "רסלמניה 14", בו סטיב אוסטין נלחם נגד שון מייקלס על אליפות ה-WWF עם המתאגרף מייק טייסון כשופט מיוחד. שיאו של הקרב היה הוויכוח המילולי בין אוסטין לטייסון, כאשר בסופו אוסטין הניף "אצבע משולשת" לעבר טייסון. המטרה הייתה להדהים את המעריצים שרכשו את האירוע במסגרת שידורי "שלם וצפה" ממה שהם ראו, לשנות את התדמית הילדותית לה הם ציפו מה-WWF.
לאחר אירוע זה מעריצים רבים של הענף החלו להעדיף את ה-WWF על פני ה-WCW. עלילה זו הצליחה לגרום לכך שבפעם הראשונה מזה 18 חודשים ה-WWF הביסו את ה-WCW ברייטינג.
במשך שנת 1998 החלו לפרוץ מתאבקים פופלארים אחרים ב-WWF (כמו "הרוֹק", "הסלע"). הרייטינג והפופולריות של ה-WWF עלו בהתמדה והביאו לארגון חשיפה תקשורתית גדולה יותר.
עידן ה"אטיטוד" הסתיים ב"רסלמניה 17", כאשר התסריט הציג את אוסטין כמוכר את נשמתו ל"שטן" (וינס מקמהן) בכדי לזכות באליפות ה-WWF מידי "הרוק". כך נשברה שוב התדמית של סטיב אוסטין כדמות החצופה.
סטיב אוסטין נבחר כשופט המיוחד בקרב בין וינס מקמאן לדונאלד טראמפ בשנת 2007.
מותו של אואן הארט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-23 במאי 1999 בקנזס סיטי, מיזורי, המתאבק אואן הארט (אחיו של ברט הארט), בדמות ה“בּלוּ בלֵייזר" ("השורף הכחול"), נקבע לעשות כניסה מרשימה, שבה הוא היה אמור “לעוף” לתוך הזירה ע”י שלשול מגג האולם באמצעות כבל. באמצע הפעלול הריתמה של הארט ניתקה בפתאומיות והוא צנח מגובה 25 מטר לתוך הזירה. הוא הובהל לבית החולים הקרוב, אך נפטר מפצעיו מספר דקות לאחר שהגיע.
השדרן ג'ים רוס הודיע על הטרגדיה הנוראית הזאת לקהל בארוע ברגע שהחדשות על מותו של הארט החלו להגיע, אך כמו כן הכריז שלמרות האסון, המופע ימשך. ההחלטה להמשיך את הארוע הייתה ועדיין שנוייה במחלוקת. זאת הייתה כפולה שכן שמעבר לעצם למותו של הארט, הטשטוש בין האלימות המתוסרטת והמזויפת שעל הבמה למציאות גרם למותו להראות כעוד פיתול בעלילה.
לילה לאחר מכן תוכנית ה-RAW הוקדשה לאואן הארט והופק שידור מיוחד בן שעתיים שבו היו קרבות שמוקדשים לו. במהלך הערב הובאו מספר אנשים שדיברו והעלו זיכרונות על אואן הארט. כך הודגש שמותו היה מציאותי ולא חלק מתעלול עלילתי.
שדרוג עסקי ורכישת ה-WCW[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-23 באפריל 1999 WWF הציגה תוכנית חדשה שנקראה "סמאקדאון" (Smackdown, "הטחה לרצפה" בתרגום חופשי). ב-24 באוגוסט נהפכה "סמאקדאון" לתוכנית שבועית ומאז נשארה התוכנית הכי מצליחה ברשת השידור הארצית UPN. "סמאקדאון" צולמה ושודרה במקביל לתוכנית המקורית של ה-WWF, MONDAY NIGHT RAW.
מנהלי ה-WWF הכריזו על רצונם לגוון את עסקיהם, כולל מעודני לילה, סרטים והוצאת ספרים. בשנת 2000 הכריזה ה-WWF, יחד עם הרשת הטלווזית NBC, על הקמת ה-XFL, ליגת פוטבול מקצוענית חדשה. הליגה לא ממש הצליחה ורשת NBC הורידה את שידורי הליגה מהמסכים כעבור שנה.
בעקבות ההצלחה הגדולה של עידן ה"אטיטוד" הרייטינג של ה-WWF החל לעלות ו-WCW, מתחרתה העיקרית, החלה לדעוך. מצבה הכספי של ה-WCW היה גרוע ובעליה החדשים, החברה AOL טיים וורנר, חיפשו דרך לצמצם את ההפסדים. בשנת 2001 קנתה ה-WWF את ה-WCW במחיר 7 מיליון דולר בלבד.
מספר חודשים לאחר הרכישה מקמהן ומנהל ה-WCW, אריק בישוף, דיברו והשלימו. בישוף הוחתם ב-WWE, שמה החדש של ה-WWF, כשחקן בדמות המנהל הכללי של התוכנית RAW. מעריצים רבים העריכו שהיה מוטב עבור הליגות השונות לו היו מחכות עד לפתרון חלק מקווי העלילה של ה-WCW.
World Wrestling Entertainment[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות התביעה המשפטית של הקרן העולמית לשימור חיות הבר, הידועה גם כ-WWF, פדרציית ההיאבקות שינתה את שמה ל World Wrestling Entertainment, או בקיצור WWE. ההפסד המשפטי של פדרציית ההיאבקות נבע מהפרת החוזה שלה עם הקרן לגבי שימוש בשם WWF בבריטניה בלבד. ברגע שהפדרציה החלה להיות חברה בינלאומית, היא הפרה את ההסכם ועל כן פנו הצדדים להכרעת בית המשפט, אשר הכריע לטובת הקרן.
בלי ה-WCW כמתחרים, ה-WWE החליטו לפצל את סגל המתאבקים לשתי תוכניות מרכזיות: RAW ו"סמאקדאון".ביוני 2006, ליגת ה-ECW חזרה וקיבלה תוכנית משלה, וגם היא נחשבת כיום לתוכנית מרכזית. לכל תוכנית יש את המנהל משלה, סגל יחודי וכן אלופים ואליפויות שונים. כך, לדוגמה, ל-RAW יש את "אליפות ה-WWE ול"סמאקדאון" יש את חגורת ה"אליפות העולמית במשקל כבד", ול-ECW יש את אליפות ה-ECW. מדי פעם ערבבו את הסגלים מחדש על מנת ליצור גיוון ועניין בקרבות. השינוי הגביר את ההצלחה והעלה את הרייטינג של שלוש התוכניות.
אבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים האחרונות עלתה קרנו של המתאבק האנטר הרסט הלמסלי, שידוע יותר בראשי התיבות שלו "טריפל H" (בתרגום חופשי: H משולש, שכן ראשי התיבות של שמו הם HHH). דמותו של טריפל H זכתה ב-10 תארי "אליפות העולם" תוך שהיא מאגדת חבורה של כשרונות ששימשו כשומרי ראשו, ואף סייעו לו "לנצח" בקרבות. לסטייבל (קבוצה) זה הוא קרא "אבולוציה" ועל פי קו העלילה, מטרת הסטייבל הייתה לשלוט בענף ולזכות בכל התארים. הסטייבל המקורי כלל את טריפל H, את "נער הטבע" ריק פלייר (שדמותו, בעלת 16 תארי אליפות, נחשב למתאבק המלוכלך ביותר בענף), "מחסל האגדות" רנדי אורטון ו"החיה" דייב בטיסטה. מולם עמדו כריס בנואה, שלטון בנג'מין ו"אדג'" (קצה).
בשנת 2004 החל הסטייבל להתפרק כאשר רנדי אורטון זכה בתואר האליפות מכריס בנואה וכתוצאה מכך תקף אותו טריפל H הזועם. שבועיים אחר כך הפסיד אורטון את התואר לטריפל H. בעקבות התקפה זו פרש אורטון מהסטייבל ויחד עם כריס בנואה וכריס ג'ריקו החלו להטריד את חבריה שנותרו. חרף ניסיונתיהם הרבים לזכות בתואר האליפות של טריפל H הם נכשלו ו"אבולוציה" רק התחזקה.
המפנה הגדול התרחש בעקבות ה"רויאל רמבל" של 2005. דייב בטיסטה מ"אבולוציה", שדמותו נחשבה למתאבק החזק ביותר ב-RAW, ניצח בקרב 30 אנשים כדי לקבל זכות להתמודד על אחד משני תארי האליפות, אשר באחד מהם החזיק טריפל H. באותה שנה, ב"רסלמניה 21", הביס בטיסטה את טריפל H וזכה ממנו בתואר. גם בקרבות החוזרים לא הצליח טריפל H לקחת את התואר מבטיסטה, שבינתיים עבר ל"סמאקדאון" במסגרת ערבוב מחדש של סגלי המתאבקים.
עד סוף השנה הסתיים קו העלילה הזה ו"אבולוציה" התפרקה לחלוטין, כאשר בטיסטה ואורטון עברו ל"סמאקדאון" (אחרי שכל אחד מהם הסתכסך עוד קודם לכן עם טריפל H) ואילו טריפל H וריק פלייר הסתכסכו ביניהם ונהפכו לאויבים מרים.
ECW[עריכת קוד מקור | עריכה]
ה-Extreme Championship Wrestling) ECW) הייתה ליגת היאבקות שפעלה בשנות התשעים, ודגלה בקרבות אקסטרים (הארדקור).
באפריל 2001 הכריז הבעלים, פול היימן, על פשיטת רגל, ובאותה שנה ה-WWE קנתה אותה. ה-WWE אימצה חלק ממתאבקי ECW לליגה שלה, הוציאה ספרים ו-DVD על ECW, ושילבה את ECW בערוץ שבבעלותה.
ביוני 2005 הציגה WWE אירוע איחוד של ליגת ה-ECW וכך גם ביוני 2006, האירוע נקרא "סטוץ/לילה חד פעמי" ובאנגלית "One Night Stand".
ביוני 2006 הודיעה ה-WWE על החזרת ליגת ה-ECW למתכונת פעילה החל מ-13 ביוני 2006, ושידורה בערוץ Sci Fi כל יום שלישי.
ל-ECW יש גם תואר אליפות משלה- ECW World Heavyweight Championship, ובו מחזיק קיין.
האירועים המרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך השנה עורך ה-WWE מספר אירועים מרכזיים, בהם מוצגים מופעי קרבות על תארים וקרבות מיוחדים. האירועים הללו ארוכים יותר ומשודרים במסגרת שלם וצפה במקום בכבלים.
| חודש | שם הארוע | מותג |
|---|---|---|
| ינואר | "מהפכת השנה החדשה" | align="center""WWE RAW" |
| רויאל ראמבל | משותף | |
| פברואר | "אין דרך החוצה" | "WWE Friday Night SmackDown" |
| מרץ/אפריל | רסלמניה | משותף |
| מרץ/אפריל | "WWE Backlash" | "WWE RAW" |
| מאי | "WWE Judgment Day|יום הדין" | "WWE Friday Night SmackDown" |
| יוני | "סטוץ לילה אחד" | ECW |
| "WWE Vengeance" | "WWE RAW" | |
| יולי | "הקטטה האמריקאית הגדולה" | "WWE Friday Night SmackDown" |
| אוגוסט | "סאמר סלאם" | משותף |
| ספטמבר | "WWE Unforgiven" | "WWE RAW" |
| אוקטובר | "WWE No Mercy" | "WWE Friday Night SmackDown" |
| נובמבר | "שלישי האסור/ראשון הדיגיטלי" | RAW |
| "Survivor Series" | משותף | |
| דצמבר | December to Dismemebr | ECW |
| "WWE Armageddon" | "WWE Friday Night SmackDown" |