לדלג לתוכן

משתמש:Inbalarad/נדיז'דה אנטיזרסקיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Inbalarad.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Inbalarad.

נדיז'דה אנטיזרסקיה היא בוגרת מלחמת העולם השנייה (וטרנית) נולדה ב-4 בספטמבר 1922 וכחלק משירותה ב"צבא האדום" לקחה חלק בשחרור מחנה הריכוז אושוויץ.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נדיז'דה אנטיזרסקיה נולדה בלנינגרד שבברית המועצות ב- 4.9.1922 .בשנים 19411945 הייתה אחות כירורגית צבאית, השתתפה בקרבות בלנינגרד, רוסיה הלבנה, ובשחרור אירופה מידי בנאצים.

כאשר המלחמה החלה בלנינגרד, היא הייתה חייבת להצטרף לצבא מכיוון שבברית המועצות היה חוק גיוס חובה לנשים בעלות מקצוע רפואי. היא הייתה חלק מ-6,000 אחיות וחובשות יהודיות שהיו חלק מ-20,000 נשים יהודיות שגויסו לצבא מתוך 800,000 נשים בחיל הרפואה שגויסו לצבא בשל היותן רופאות, ומיד מצאה את עצמה במרכז הפעילות בחזית. מלנינגרד עברה למדינות הבלטיות, לאחר מכן לבלרוס, לפולין ולגרמניה. היא השתתפה בשחרור מחנה הריכוז אושוויץ, שעליו פיקד היהודי אנטולי שפירו והגישה סיוע רפואי לאלה שהצליחו להגיע ליום השחרור. עם סיום המלחמה היא הייתה בברלין במסגרת החזית הבלרוסית השנייה ואף חתמה גם היא כמו רבים אחרים על בניין הרייכסטאג . היא המשיכה לעבוד בלנינגרד כאחות בקופת חולים ובשנת 1994 עלתה לישראל ומאז מתגוררת באריאל.[1]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

את בעלה לעתיד יורי, נכה מלחמה, הכירה באחד מבתי החולים בהם שירתה יחד איתו, ובשנת 1994 עלו יחד לישראל. יורי נפטר שנה לאחר מכן, ונקבר בירושלים. כיום נדיז'דה בת 90 והיא בין ותיקי המלחמה הבודדים מהעיר אריאל שעלה בידם להותיר חותם על הריסות הרייכסטאג.

זכרונות מהתקופה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נדיז'דה זכרה את היום שבו כולם ידעו שהמלחמה עומדת להיגמר, שהם ניצחו. "הייתה לנו אפשרות לסייר בכל הרייכסטאג. היו שם לוחמים רבים שלנו. כולם הרגישו את הניצחון בכל תא בגופם. אחר כך גילינו שזה היה יכול להיגמר רע מאוד לכמה מאתנו מפני שברייכסטאג התחבאו נאצים. אך, למרבה המזל, הלכנו מחדר לחדר בלשכה האימפריאלית מבלי שנפגענו. אני הייתי משווה את המבנה הזה לקתדרלת "איסק הקדוש" בלנינגרד. הכול שם היה מרשים. כיום, זכורות לי במיוחד אין ספור החתימות על עמודי הרייכסטאג. העמודים היו ענקיים, ובכל זאת היו מלאים בחתימותיהם של חיילנו. יותר מכל היו זכורות לי כתובות ה"הידד!! ניצחנו". זה היה יום שמח, זיכרון לכל החיים."

לנדיז'דה הוענק עיטור הנקרא "המלחמה הפטריוטית הגדולה", כמו כן קיבלה מדליות על ההגנה על לנינגארד ועל שחרור ערים שונות ברחבי אירופה.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מנערים את האבק- מבצע וטרן, באתר מבצע וטרן