אנטולי שפירו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנטוליי פאבלוביץ' שפירו
Анатолий Павлович Шапиро
Anatoliy Shapiro.jpg

אנטולי שפירו בערוב ימיו
נולד 18 בינואר 1913
מקום לידה קונסטאנטינוגראד, גוברניית פולטבה, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתFlag of Russia.svg
נפטר 8 באוקטובר 2005 (בגיל 92)
מקום פטירה ניו יורק ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית
השתייכות הצבא האדוםRed Army flag.svg  הצבא האדום
תקופת שירות 1935 - 1938, 1941 - 1947
דרגה רב סרן (מאיור) רב סרן
תפקידים צבאיים

פיקוד על יחידת חומרים נפיצים וחבלה בחטיבת סיור ימית מס' 76 (חייל נחתים) ובהמשך על הגדוד כולו
מפקד גדוד באוגדת סיור מס' 30 על שם העיר אירקוטסק
מפקד גדוד באוגדת סיור מס' 100 השייכת לגיס מס' 106

מלחמות וקרבות

מבצע דונבאס
קרב קורסק
קרב דנייפר
מבצע ויסלה - אודר
הקרב על פראג

עיטורים

2 עיטורי הכוכב האדום
2 דרגות עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה והעיטור הנוסף יחד עם שאר לוחמי מלחמת העולם השנייה ב1985
צלב סגולה זהוב מפולין (2005)
גיבור אוקראינה (2006)
סה"כ 20 עיטורים כולל אלו שלעיל

תפקידים אזרחיים

חבר מועצת העיר טרם המלחמה, מהנדס בתחנת כוח הידרואלקטרית

המצבה על קברו של שפירו

אנטולי פאבלוביץ' שפירורוסית: Анатолий Павлович Шапиро;‏ 18 בינואר 1913 - 8 באוקטובר 2005) היה קצין יהודי בצבא האדום, שעמד בראש הגדוד ששחרר את אסירי מחנה אושוויץ ב-27 בינואר 1945. שפירו הוא גם זה שפתח את שערי המחנה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפירא נולד בעיירה קונסטנטינוגרד (כיום קרסנוגרד) שליד חרקוב, במזרח אוקראינה. למד הנדסה והוראה בעיר זפורוז'יה. בשנת 1935 גויס לצבא למשך שנה אחת, שבמהלכה עבר הסמכה לקצונה. בשנים 1937 - 1939 היה מרצה בבית ספר להנדסאים ולאחר מכן כיהן כחבר מועצת העיר זפורוז'יה.

עם הפלישה הגרמנית לברית המועצות לא גויס לצבא כיוון שהיה פטור מהגיוס מתוקף תפקידו כחבר מועצת העיר, אך באוקטובר 1941 התנדב לצבא. הוא מונה לתפקיד מפקד מחלקת קשר בחטיבה הימית מס' 76 - חטיבת חי"ר שהורכבה מלוחמי צי הים השחור שספינותיהם טובעו או הוצאו מכלל שימוש. במסגרת החטיבה לחם בדרום רוסיה, בצפון הקווקז, השתתף בקרבות לשחרור העיר רוסטוב ובקרב קורסק. התקדם בסולם הדרגות והתפקידים - היה מפקד פלוגה, סגן מפקד גדוד ובקיץ 1943 מונה לתפקיד מג"ד. במהלך הקרבות נפצע כמה פעמים. באוקטובר 1943 פורקה החטיבה ושפירו הועבר לדיוויזיית הרגלים ה-100, בה מונה לתפקיד מפקד אחד הגדודים. יחד עם יחידתו השתתף בצליחת נהר הדנייפר ובקרבות לשחרור קייב, בשחרור בלארוס ופולין.

בינואר 1945 היה גדודו של שפירו יחידת החוד של האוגדה במסגרת ההתקפה רבתית של הצבא האדום בפולין (מבצע ויסלה-אודר). ב-27 בינואר הובקע קו ההגנה הגרמני בקרבת העיירה אושוויץ וגדודו של שפירו הגיע אל המחנה אושוויץ-1. דרך הגישה אל המחנה הייתה ממוקשת וחבלני הגדוד עמלו כמה שעות על פירוק המוקשים. לאחר מכן הגיע שפירו בראש חייליו אל שערי המחנה ופתח אותם.

בראיון על יום שחרור המחנה, שישים שנה לאחר השחרור, אמר שפירו:

הדבר הראשון שראיתי היה קבוצה של אנשים שעמדו בחוץ, בשלג, ונראו כמו שלדים, הלובשים מדי אסירים וסחבות על רגליהם במקום נעליים. הם היו כל כך חלשים עד כדי כך שלא יכלו להפנות את ראשם. אמרנו להם: "הצבא האדום הגיע לשחרר אתכם". הם לא האמינו לנו בהתחלה. הם התקרבו אלינו ונגעו בנו כדי לראות שזה היה אמיתי.

– ‏[1]

כאשר נשאל כיצד הרגיש כיהודי שהיה ראשון משחררי היהודים באושוויץ, ענה:

הייתי מאוד גאה להיות בין ראשוני המשחררים, לא כל כך מפני שהייתי יהודי שמשחרר את המחנה, אלא בגלל שאנחנו, הצבא האדום, שחררנו אותו.

כמה ימים לאחר שחרור המחנה נפצע שפירו באחד הקרבות. פציעתו מנעה ממנו להמשיך בתפקידי שדה - הוא עבר לשרת בתפקידי מטה במפקדת הארמייה ה-65. לאחר סיום המלחמה במאי 1945 המשיך לשרת בצבא עד לשנת 1947, אז השתחרר מהשירות בדרגת מָאיוֹר (רב-סרן).

לאחר שחרור מהצבא חזר לעיר זפורוז'יה ועבד כמהנדס בתחנת כוח הידרואלקטרית.

בשנת 1992 היגר עם משפחתו לארצות הברית. התגורר בקוני איילנד. נפטר ב-8 באוקטובר 2005 ונקבר בבית העלמין היהודי של קווינס.

עיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Walter Ruby, "Auschwitz liberator honored by Poland";‏ Heather Robinson, "'It Was Skin and Bones': Soldiers Remember Auschwitz"