משתמש:M1xture/פאסטום

**פאסטום**
**אתר מורשת עולמית**
	שני המקדשים ששימשו כמקום פולחן לאלה היוונית הרה
מדינה	איטליה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1998, לפי קריטריונים 3, 4

פאסטום (באיטלקית: Paestum^[1]) הייתה עיר יוונית עתיקה לחופי הים הטירני ביוון הגדולה. חורבות העיר ידועות בשל שלושת המקדשים היוונים מהסדר הדורי שנבנו בין השנים 600 לפנה"ס ו-450 לפנה"ס ושומרו במצב טוב עד היום. חומות העיר והאמפי תיאטרון שומרו ללא פגע ושרידי קורות של מבנים רבים נוספים, בנוסף למספר דרכים מרוצפות, נשארו עד היום. האתר פתוח לציבור הרחב וכיום מכיל מוזיאון לאומי ובו ממצאים מהאתר היווני העתיק פוסה דל סלה (אנ').

לאחר הקמת העיר על ידי מתיישבים יוונים בשם פוסידוניה (ביוונית עתיקה: Ποσειδωνία) העיר נכבשה על ידי לוקאנים איטלקים מקומיים ולאחר מכן על ידי הרומאים. הלוקאנים קראו לעיר פאיסטוס ולאחר מכן העיר קבלה את שמה הנוכחי מידי הרומאים.^[2] העיר נעזבה בימי הביניים המוקדמים ונשארה חסרת מתיישבים ומבקרים עד המאה ה-18. כיום שרידי העיר נמצאים באזור פראציונה שבקומונה קאפציו (אנ') בנפת סלרנו שבדרום איטליה. הקומונה המודרנית נמצאת דרומית לאתר הארכאולוגי, מאופיינת בחופים גדולים ומשמשת כאתר נופש.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המלומד היווני סטראבון העיר הוקמה בשם פוסידוניה Poseidonia על שם אל הים היווני פוסידון. העיר נבנתה על ידי אכאים יוונים שהגיעו מסיבאריס (אנ'). המתיישבים בנו ביצורים סמוך לחופי הים אך לאחר מכן עברו לתוך פנים הארץ בחיפוש אחר נקודה גבוהה יותר.^[3] הביצורים ככל הנראה נבנו מדרום לעיר על צוק, היכן שנמצאת העיר אגריפולי (אנ') כיום. על פי המסורת העיר נקראה על שם מקום פולחן לפוסידון שנבנה באזור. התאריך המדויק בו נבנתה העיר אינו מצוין במקורות היסטוריים עתיקים אך הממצאים הארכאולוגים מתארכים את שנת בניית העיר לאזור 600 לפנה"ס. ^[4]

על פי סברות שונות, ייתכן שהמתיישבים הראשונים כלל לא היו אכאים אלא טרויזנים. אריסטו כתב כי קבוצה של טרויזנים גורשה מסיבאריס על ידי האכאים.^[5] גאיוס יוליוס סולינוס קרא לעיר "מושבה דוריאנית"^[6] וסטראבון הזכיר שטרויזן נקראה בעבר פוסידוניה.^[7] כתוצאה מכך נטען שהעיר נבנתה על ידי טרויזנים.^[8] סברה נוספת אומרת כי העיר נבנתה על ידי סיבארים ודוריאנים גם יחד. ^[4]

מבנה האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האטרקציות המרכזית באתר כיום הם שלושת המקדשים היוונים העתיקים שנבנו בין השנים 550 לפנה"ס ו-450 לפנה"ס שנבנו בצורה אופיינית לתקופה. המקדשים בעלי עמודים גדולים קמורים שנבנו בשיטת האנטזיס כך שהם נעשים רחבים יותר ויותר ככל שהם מתקרבים לקרקע. עמודי האבן הם בעלי כותרות רבות המדמות פטריות הפוכות.

מבין שלושת המקדשים אך ורק המקדש השני של הרה נשאר בעל אנטבלטורה מעל עמודי האבן, כשלשנים האחרים נשאר רק ארכיטרב.

המקדשים הוקדשו להרה, אתנה ופוסידון. שני המקדשים שהוקדשו להרה נמצאים זה ליד זה בעוד שהמקדש שהוקדש לאתנה נמצא בצידו השני של האתר. ישנם מקדשים רומים ויוונים אחרים באתר אך הם פחות משומרים משלושת המקדשים המרכזיים. בשונה ממקומות אחרים, במקדשים כמעט ולא נמצא שיש ונמצאים בהם מספר תבליטי אבן. בנוסף לתבליטים נשמרה גם פיסת טרקוטה שנמצאת כיום במוזיאון.

העיר העתיקה של פאסטום משתרעת על שטח של 120 הקטאר לערך, רק ב-25 הקטאר מכלל הטח של האתר נערכו חפירות ארכאולוגיות, השטח בו נערכו החפירות כולל את שלושת המקדשים המרכזיים וכן מבנים מרכזיים אחרים. 95 ההקטאר הנותרים לא נחקרו בכלל. העיר מוקפת בחומת הגנה באורך 4750 מטרים, עוביה בין חמישה לשישה מטרים גובה הוא כ-15 מטרים. בחומה נמצאים 24 מגדלי שמירה מרובעים ועגולים. ייתכן שבעבר היו 28 מגדלים אך הם נהרסו במהלך עבודות לבניית כביש ראשי במאה ה-18 שחילקו את האתר לשניים.

שלושת המקדשים היוונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקדש הראשון של הרה שנבנה באזור 550 לפנה"ס על ידי מתיישבים יוונים, הוא המקדש העתיק ביותר בפאסטום. ארכאולוגים מהמאה ה-18 קראו למקדש "הבזיליקה" כיוון שחלקם חשבו שמדובר במבנה רומאי.

הקדשות ופסלי טרקוטה מרמזים על כך שהאלה שלכבודה נבנה המקדש היא הרה. מאוחר יותר, מזבח התגלה בחפירות ליד המקדש באזור המצוי מתחת לכיפת השמיים, דבר האופייני למקדשים יוונים. שיטת הבנייה הזו אפשרה למאמינים להקריב קורבנות בלי להיכנס לסלה (אנ') או למקום קדוש פנימי אחר.

העמודים עליהם נתמכים המקדשים הם בעלי אנטזיס או אלמנט קימור אנכי דומה לאורכם, דבר המעיד על בנייה קדומה יותר ממקדשים אחרים. חלק מהכותרות בראש העמודים שימרו את צבעם המקורי עד היום. ^[9] קירות המקדש עבים יותר ממקדשים אחרים, ככל הנראה כיוון שישנם שתי דלתות ושבעה עמודים הממשיכים עד למרכז הסלה, דבר שאינו אופייני למקדשים יוונים בדרך כלל. ^[10]

המקדש השני של הרה נבנה בין 450 לפנה"ס ו-460 לפנה"ס צפונית למקדש הראשון. בעבר הדעה הרווחת הייתה כי המקדש יועד לפוסידון ולא להרה. לעמודי המקדש את עשרים התלמים האופיינים לעמודים אחרים אלא 24 תלמים. העמודים במקדש השני של הרה גם רחבים יותר מעמודים אחרים והמרווח בין כל עמוד ועמוד קטן יותר. בנוסף להרה, המקדש שימש בעבר כמקום פולחן לזאוס וישות נוספת שזהותה אינה ידועה. בצידו המזרחי של המקדש ניתן לראות שרידים של שני מזבחות, אחד גדול והשני קטן יותר. המזבח הקטן הוא תוספת רומאית שנבנתה כאשר הדרך המובילה לפורום נסללה וחצתה את המקדש הגדול. סברה אחרת אומרת שייתכן שבעבר המקד הוקדש להרה וגם לפוסידון ומספר פסלים הנמצאים סביב המזבח יכולים להעיד על כך.

בנקודה הגבוהה ביותר באתר, במרחק מה משני המקדשים שהוקדשו להרה, נמצא המקדש השלישי של אתנה. המקדש נבנה באזור 500 לפנה"ס ובעבר הדעה הרווחת הייתה שהמקדש נבנה לצרס (אלת החקלאות הרומאית) (אנ').^[11] שלושה קברים נוצרים הנמצאים ברצפת המקדש מראים שבעבר המקדש ככל הנראה שימש ככנסייה נוצרית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר העוסק בפאסטום (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ refs ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

^ "Paestum". מילון קולינס. HarperCollins. נבדק ב-18 באוגוסט 2019. {{cite web}}: (עזרה)
^ ¹ ² Lesky, Michael (Tübingen); Muggia, Anna (Pavia) (באוקטובר 2006). Cancik, Hubert; Schneider, Helmuth (eds.). "Poseidonia, Paistos, Paestum". Brill's New Pauly. נבדק ב-5 בנובמבר 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
^ ¹ ² סטראבון, Geographica 5.4.13
^ ¹ ² Cerchiai, Jannelli & Longo 2004, p. 62.
^ ¹ ² אריסטו, Politics (Aristotle)|Politics, 5.1303a.20
^ ¹ ² סולינוס, De mirabilibus mundi 2.10
^ ¹ ² Strabo, Geographica 8.6.14
^ ¹ ² Hall, Jonathan M. (2008). "Foundation Stories". In Tsetskhladze, Gocha R. (ed.). Greek Colonisation: An Account of Greek Colonies and Other Settlements Overseas. Vol. 2. Leiden: Brill. p. 391. ISBN 978-90-04-15576-3.
^ "Le meraviglie di Paestum, 1:32-1:38"
^ "The early temple of Hera, known as the ‘Basilica’"
^ "The temple of Athena"
^ Graham, A. J. (1999). Colony and Mother City in Ancient Greece. Manchester, England: Manchester University Press. p. 114. ISBN 978-0-7190-5739-7.
^ Diodorus Siculus (2006). Green, Peter (ed.). Books 11–12.37.1: Greek History 480-431 B.C., the Alternative Version. Austin, Texas: University of Texas Press. p. 173. ISBN 978-0-292-71277-5.
^ Holloway, R. Ross (2006). "The Tomb of the Diver". American Journal of Archaeology. 110 (3): 365–388. JSTOR 40024548.
^ Rutter, N. K. (1970). "Sybaris—Legend and Reality". Greece and Rome. 17 (2): 168–176. doi:10.1017/S0017383500017836. JSTOR 642759.

[1] "Paestum". מילון קולינס. HarperCollins. נבדק ב-18 באוגוסט 2019. {{cite web}}: (עזרה)

[bril-2] ¹ ² Lesky, Michael (Tübingen); Muggia, Anna (Pavia) (באוקטובר 2006). Cancik, Hubert; Schneider, Helmuth (eds.). "Poseidonia, Paistos, Paestum". Brill's New Pauly. נבדק ב-5 בנובמבר 2013. {{cite journal}}: (עזרה)

[stra5.4.13-3] ¹ ² סטראבון, Geographica 5.4.13

[FOOTNOTECerchiaiJannelliLongo200462-4] ¹ ² Cerchiai, Jannelli & Longo 2004, p. 62.

[aris-5] ¹ ² אריסטו, Politics (Aristotle)|Politics, 5.1303a.20

[soli-6] ¹ ² סולינוס, De mirabilibus mundi 2.10

[stra8.6.14-7] ¹ ² Strabo, Geographica 8.6.14

[hall-8] ¹ ² Hall, Jonathan M. (2008). "Foundation Stories". In Tsetskhladze, Gocha R. (ed.). Greek Colonisation: An Account of Greek Colonies and Other Settlements Overseas. Vol. 2. Leiden: Brill. p. 391. ISBN 978-90-04-15576-3.

[9] "Le meraviglie di Paestum, 1:32-1:38"

[10] "The early temple of Hera, known as the ‘Basilica’"

[11] "The temple of Athena"

[grah-12] Graham, A. J. (1999). Colony and Mother City in Ancient Greece. Manchester, England: Manchester University Press. p. 114. ISBN 978-0-7190-5739-7.

[gree-13] Diodorus Siculus (2006). Green, Peter (ed.). Books 11–12.37.1: Greek History 480-431 B.C., the Alternative Version. Austin, Texas: University of Texas Press. p. 173. ISBN 978-0-292-71277-5.

[holl-14] Holloway, R. Ross (2006). "The Tomb of the Diver". American Journal of Archaeology. 110 (3): 365–388. JSTOR 40024548.

[rutt-15] Rutter, N. K. (1970). "Sybaris—Legend and Reality". Greece and Rome. 17 (2): 168–176. doi:10.1017/S0017383500017836. JSTOR 642759.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]