משתמש:Shakedhever/מגדל פצאל

מגדל פצאל נבנה בימי בית שני על ידי הורדוס לזכר אחיו פצאל. המגדל ניצב מצפון לארמון הורדוס אשר נבנה בגבולה המערבי של ירושלים הקדומה ונמצא בנקודת השקה מעל גיא בן הינום ונחל צולב. המגדל תואר על ידי יוסף בן מתתיהו כבניין יפיפה ומסותת בדיוק רב וכמתעלה על בניינים רמים ומרהיבים מוכרים בעולם. המגדל שימש בתקופות שונות כאמצעי הגנה ומקום ביצור במלחמה על העיר וכיום ישנה מחלוקת לגבי הישרדותו של המגדל.

מקור שמו

המגדל נבנה ע"י הורדוס בתקופת שלטונו על העיר לכבוד אחיו פצאל כמצבת זיכרון לאחר שהתאבד בשבי הפרתים[1]. המצבה שבנה לכבודו של אחיו היתה מהיפות ביותר שבנה הורדוס מפאת הכבוד, החיבה ואהבה הגדולה שרחש לו. בנוסף לבניית המגדל, בנה הורדוס גם יישוב לזכרו של פצאל ושמו פצאליס הנמצא בבקעת הירדן. המגדל שימש לשני תפקידים. ראשית, אנדרטה לזכרו של פצאל, ושנית שימש המגדל כאמצעי ביטחון המגן על ממלכת הורדוס. את המגדל בנה הורדוס במקביל לבניית שני מגדלים נוספים - מגדל היפיקוס ומגדל מרים, אשר קרויים גם הם על שם שני קרוביו.[2]

ארכיטקטורה

הורדוס שאף שמגדל פצאל יראה כארמון מלכים בגלל אהבתו הגדולה לאחיו, ולכן דאג שדבר לא יחסר למגדל. במצודה כולה בנה הורדוס שלושה מגדלים, ומגדל פצאל היה הגבוה מבינהם. יסודו המוצק של המגדל היה ארבעים אמה וגובהו גם כן. המגדל כולו היה בעל מידות אורך ורוחב זהות לחלוטין. מעליו וסביבו בנה הורדוס סטיו מפואר שגובהו עשר אמות והוא היה מוגן במעקים ובמחיצות מגן. מעל למרכז הסטיו בנה הורדוס מגדל נוסף אשר נחלק לדירות מהודרות וכלל חדר אמבט מפואר. ראש המגדל היה מעוטר בצריחי פינה ובשיניות וגובהו הכולל של המגדל היה כתשעים אמה.

„בתבניתו דמה למגדל שעל האי פארוס בשולח את אורו אל המתקרבים בספינותיהם לאלכסנדריה; אך בהיקפו עלה עליו בהרבה“

יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים ה', ד', ג'

בשל מיקומם של מגדלי הורדוס ובינהם מגדל פצאל, נראו השלושה גבוהים בהרבה מכפי שהיו באמת מכיוון שהחומה שעליה ניצבו נבנתה על גבעה גבוהה וכך נוסף להם גובה רב. אבני המגדל נחצבו משיש לבן, והן היו גדולות וכבדות עד כדי כך שלא היה ביכולתו של אדם לשאתן. צורת הבניה של המגדל באה לידי ביטוי בכך שהאבנים הוצמדו זו לזו, כך שלא ניכרו נקודות החיבור בשום צד של האבן. המגדל דמה למקשת סלע אחת שידי סתתים עיבדו אותה ועיצבו את תבניתה וזוויותיה.[1]

תפקידו המשוער של המגדל

בתחילה, נבנה המגדל כאגף בארמונו של הורדוס אשר ישמש כמגדל שמירה על ארמונו המפואר. בתקופת המרד הגדול תקפו המורדים את ארמון הורדוס וכבשו אותו מידי הצבא הרומי. המורדים פלשו למגדל פצאל ושם טבחו בחיילים רומים רבים. בנוסף המטירו מהמגדל זרקים על כל מי שניסה להתקרב אליו כך שחיילים רבים נפלו בצידי החומה ליד המגדל. המורדים גם הציתו את המצודה כדי לפגוע בחיילים הרומים אך המגדל עצמו לא נשרף, רק גגו עלה באש. המורדים העלו באש מקצת מתכולת המגדלים - פצאל היפיקוס ומרים, כמו פרטי ריהוט מפוארים וכדומה, אך לבסוף הביצורים עצמם לא נהרסו. לאחר מכן בשנת 69 לערך מגדל פצאל היה בסיסו העיקרי של שמעון בן גיורא אחד ממנהיגי המרד הגדול. בנפילת העיר כל שלושת המגדלים נפלו בידי הרומאים בלא שנפגעו פגיעה קשה. לאחר שהצבא הרומי הרג ובזז חלקים גדולים מהעיר, ציווה טיטוס להרוס עד היסוד את העיר כולה ואת בית המקדש אך להשאיר על כנם את המגדלים העולים על כולם ברום קומתם - פצאל, היפיקוס ומרים. זאת על מנת להשאיר עדות בפני הדורות הבאים על תפארת העיר ועל חוזק ביצוריה.  [1]

השערות אודות גורלו של המגדל

כיום, חלוקות הדעות אודות גורלו של המגדל. יש שאומרים ששרידי המגדל קיימים בחצר מצודת דוד, והמגדל אשר נקרא כיום "מגדל דוד" הוא למעשה מגדל פצאל. אך יש שאומרים שמגדל דוד הוא שרידיו של מגדל היפיקוס אשר נבנה ע"י הורדוס בסמוך למגדל פצאל. כיום מגדל דוד מתנשא לשני שליש מהגובה שהיה מגדל פצאל בבנייתו. על פי הערכות, השם "מגדל דוד" דבק במגדל פצאל מכיוון שבכתבי ההסטוריון יוסף בן מתתיהו מופיע כי "מצודת דוד המלך" שכנה בעיר העליונה של ירושלים, כלומר בהר ציון. כאשר הנוצרים הביזנטים חיפשו אתרים הקשורים בדוד- אבי השושלת שממנה לפי המסורת הנוצרית נולד גם אביו של ישו, הם כנראה הסיקו כי המגדל העצום המתנשא מעל העיר בשולי הר ציון הוא שריד מאותה מצודה וכך ככל הנראה הוענק השם למקום. במאה ה-19 נדד השם אל שארית המגדל הגבוה בדרום המצודה שהפך לסמלה של העיר העתיקה.