לדלג לתוכן

גיא בן הינום

גיא בן הינום
גיא בן הינום, בריכת הסולטאן החוצה את הגיא ודרך חברון בשוליו. חומות העיר העתיקה ומגדל דוד נראים ברקע, מצד שמאל. המגדל הבולט ביותר בתמונה של כנסיית הדורמיציון בהר ציון.
גיא בן הינום, בריכת הסולטאן החוצה את הגיא ודרך חברון בשוליו. חומות העיר העתיקה ומגדל דוד נראים ברקע, מצד שמאל. המגדל הבולט ביותר בתמונה של כנסיית הדורמיציון בהר ציון.
מידע כללי
סוג עמק, בית קברות יהודי עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מיקום ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°46′09″N 35°13′41″E / 31.76916667°N 35.22805556°E / 31.76916667; 35.22805556
(למפת ירושלים רגילה)
 
גיא בן הינום
גיא בן הינום
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הגיא בתמונה משנת 1900 לערך
חלקו המזרחי של גיא בן הינום

גֵּיא בֶן הִנֹּם (או בקיצור גֵּיא הִנֹּם) הוא שמו של גיא בירושלים הנזכר רבות במקרא, וכיום מזוהה כגיא המקיף את העיר העתיקה ואת הר ציון ממערב ומדרום וסופו בנחל קדרון. מקום זה הוא מקור השם גיהנום שניתן למקום שאליו, על פי האמונה, יגיעו החוטאים לאחר המוות.

ראשית יובליו העליונים של גיא בן הינום בקו פרשת המים הארצי סמוך לשכונת רחביה ולשכונת עזרת ישראל שבמרכז העיר ירושלים. חלקו המרכזי של הגיא מתחיל בסביבת ממילא ומגיע עד למרגלות סינמטק ירושלים. חלקו התחתון מתחיל למרגלות הסינמטק ומסתיים במפגשו עם נחל קדרון, כ-200 מטרים מדרום לעיר דוד. במהלך חלקו המרכזי והתחתון הולך גיא בן הינום ומעמיק וגדותיו הופכות מצוקיות.[1] נראה שבגיא בן הינום עברה אחת הדרכים שהובילו לירושלים בימי קדם.[2]

גיא בן הינום במקרא

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיא בן הינום מוזכר לראשונה בספר יהושע בחלק מתיאור גבולות נחלות השבטים יהודה ובנימין בעת חלוקתן. נראה כי הוא שימש כנקודת ציון בולטת, שכן הוא מופיע כמה פעמים בתיאורים אלה: ”וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב הִיא יְרוּשָׁלִָם” (יהושע ט"ו, ח); ”וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל” (שם, י"ח, טז) וכדומה. גם בתיאור חלוקת הנחלות בימי נחמיה מופיע הגיא כסימן גבול: ”זָנֹחַ עֲדֻלָּם וְחַצְרֵיהֶם לָכִישׁ וּשְׂדֹתֶיהָ עֲזֵקָה וּבְנֹתֶיהָ וַיַּחֲנוּ מִבְּאֵר שֶׁבַע עַד גֵּיא הִנֹּם” (נחמיה י"א, ל). השם בן הנם אינו מפורש די צרכו. יש המשערים שמקור השם בשמו של אדם, הינום, שהיו לו קרקעות באותו הגיא, אם כי שם זה אינו מצוי בשפה הכנענית או בשפות שמיות אחרות. נראה כי הניסיון לקשר את השם הינום עם נהמת הילדים שהועלו שם באש אין לו על מה שיסמוך ואינו אלא דרשה מאוחרת.[1]

פרסומו המפוקפק של הגיא ניתן לו עקב היותו מקום עבודת המולך – פולחן עבודה זרה שהתקיים בזמנו של הנביא ירמיה, ערב חורבן הבית הראשון: "וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי. לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד הַתֹּפֶת וְגֵיא בֶן הִנֹּם כִּי אִם גֵּיא הַהֲרֵגָה וְקָבְרוּ בְתֹפֶת מֵאֵין מָקוֹם" (ירמיהו ז', לא-לב). הנביא ירמיה, בנבאו על חורבן בית המקדש הראשון, מנבא כי למקום יקראו גיא ההריגה, לומר כי כל כך הרבה יהיו המתים בחורבן, עד שימלאו את גיא בן הנם במתים, אשר יהיו ”לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ”. המקום היה קרוב יחסית לעיר ירושלים של אותם ימים, במרחק קצר מאוד מהחומה המערבית ונראה שנבחר לפולחן זה בשל היותו סמוך לעיר ומחוץ לה.

גיא בן הינום שימש כמקום קבורה מימי קדם ועד התקופה העות'מאנית. בשתי גדותיו של הגיא התגלו עשרות מערות קבורה מימי הבית הראשון[3] ומימי הבית השני.[4] כמה מן הקברים מתקופת הבית השני, שנמצאים בחלקו המזרחי והתחתון של גיא בן הינום, סמוך למפגשו עם נחל קדרון, מפוארים ביותר. הקבורה באזור נמשכה גם בתקופה הביזנטית ובתקופות מאוחרות יותר, בעיקר באזור חקל דמא.[5] בימי הביניים נוסד בגדתו הדרומית של הגיא בית הקברות הקראי ובתקופה העות'מאנית נוסד מצפונו, במורדות הר ציון, בית הקברות סמבוסקי.

בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 הוקמו בעמק שתי שכונות יהודיות: גו'רת אל-ענב, מצפון לבריכת הסולטאן, סמוך למקום שבו נמצא היום מתחם חוצות היוצר, ושמאעה מדרום לבריכת הסולטאן, למרגלות הר ציון והסינמטק. בתקופת המנדט הבריטי הידלדלה האוכלוסייה היהודית בשתי השכונות ובהדרגה הן הפכו מעורבות. בעקבות המרד הערבי (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, 1936-1939) נטשו היהודים לחלוטין את השכונות והן הפכו לשכונות ערביות. בשנת 1948, בעקבות קרבות מלחמת העצמאות, ננטשה ג'ורת אל-ענב ולימים נהרסה, בשל היותה על קו הגבול בין ישראל לירדן.[6] שכונת שמאעה שננטשה אף היא על ידי הערבים חזרה להיות שוב שכונה יהודית, אך היא פונתה ונהרסה בראשית שנות ה-70 והשטח שבו שכנה שולב בגן הלאומי סובב חומות ירושלים.[7] המבנה היחיד הקשור באופן ישיר לשכונה שנותר קיים הוא המבנה המשמש היום כמרכז העירוני למוסיקה על שם אלפרט, שבתקופה שבה הייתה השכונה קיימת שימש כבית כנסת, כמועדון תקוותנו וכסניף של תנועת נוער.

בתקופת מלחמת העצמאות הופעל רכבל צבאי מעל הגיא, שקישר בין מלון הר ציון לבין העמדות הישראליות שהיו על הר ציון. הרכבל שימש להובלת אספקה ובמקרה נדיר אף לפינוי פצועים, והופעל רק בשעות הלילה. הרכבל נשמר במצב כשיר בכל תקופת הקו העירוני. ב-1972 הוחלט להקים במקום את מוזיאון הרכבל שינציח את פעילותו במקום. בשנת 1987 הלך פיליפ פטי במסגרת אירועי הפתיחה של פסטיבל ישראל ה-20 על חבל דק בגובה 150 מ' מעל לגיא בן הינום.[8]

בתקופת ירושלים החצויה היה חלק מגיא בן הינום בשטח ירדן, חלקו בשטח ישראל וחלקו בשטח ההפקר שהיה בין הקו הירדני לבין הקו הישראלי. הגיא כולו הוכרז כבר בשנות השבעים כגן לאומי סובב חומות ירושלים, ועובר בתוכו שביל ירושלים. בגיא ממוקמים פארק טדי, חוצות היוצר, בריכת הסולטאן, שהוסבה לתיאטרון פתוח למופעים רבי משתתפים, הסינמטק של ירושלים והמרכז העירוני למוזיקה ע"ש אלפרט. דרך חברון, הדרך המובילה משער יפו דרך דרום העיר לעבר בית לחם וחברון, מתחילה בצידו המזרחי של הגיא, חוצה אותו בגשר, וממשיכה בצידו המערבי. חלקו הצפון-מערבי של הגיא מהווה פארק מטופח מטעם עיריית ירושלים. חלקו הדרום מזרחי עובר מאז 2020 שיקום ופיתוח על ידי רשות הטבע והגנים ואלע"ד אחרי שנים רבות של הזנחה. כחלק מהפיתוח הוקמה החווה בגיא שמשחזרת חקלאות קדומה ארץ ישראלית,[9] והוקם הגשר התלוי[10] הארוך בארץ שנמתח לאורך של 202 מטרים, מחבר בין מורדות שלוחת אבו תור למורדות הר ציון.

בראש חלקו התחתון של הגיא, סמוך לרחוב המלאך בלבן, ישנו מצוק המשמש גם כאתר טיפוס צוקים והוא אתר הטיפוס הראשון בארץ. במשך שבע שנים היה האתר אסור לטיפוס ובחודש אפריל 2014 הותר שוב לטיפוס.

מבנים ושטחים ציבוריים בגיא בן הינום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • י' ביבר, גיא בן הינום ונחל קידרון, יד בן צבי, ירושלים 1991

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 אלי שילר, גיא בן הינום, קרדום: דו ירחון לידיעת הארץ 21-23, תשמ"ב, עמ' 106-120
  2. עומרי עבאדי ובועז זיסו, עולי רגל, דרכים וקברים בדרך לירושלים בימי הבית השני, מחקרי יהודה ושומרון כח, 2, 2019, עמ' 165-185
  3. גבריאל ברקאי, בתי הקברות של ירושלים בימי הבית הראשון, ספר ירושלים בתקופת המקרא, תש"ס, עמ' 233-270
  4. עמוס קלונר ובועז זיסו, עיר הקברים של ירושלים בימי הבית השני, ירושלים, תשס"ג, עמ' 172-192
  5. גדעון אבני, צבי גרינהוט וטל אילן, שלוש מערות-קבורה חדשות מימי בית שני בחקל דמא שבנחל קדרון, קדמוניות 99-100, תשנ"ג, עמ' 100-110
  6. ראובן גפני, למרגלות העיר ובין הגבולין: שכונת ג'ורת אלענאב בירושלים כמשקפת שינויים גאוגרפיים היסטוריים בלב ירושלים, אופקים בגאוגרפיה 84, 2013, עמ' 24-40
  7. ראובן גפני, חיים ב'שדה הדמים': יהודים, ערבים ושוב יהודים בשכונת שמאעה (שערי-ציון) בירושלים, 1900-1970, קתדרה 161, תשע"ז, עמ' 85-116
  8. ⁨חדשות⁩ | עמוד 5 | 19 מאי 1987 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  9. החווה בגיא - חקלאות קדומה בלב ירושלים
  10. גלעד כרמלי, לאורך 202 מטר מעל ל"גיהינום": הגשר התלוי הגדול בארץ נחנך בירושלים, באתר ynet, 30 ביולי 2023