נחל צולב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נחל צולב ביחס לגאיות העיר העתיקה
שלט רחוב מהתקופה המנדטורית. הכיתוב בעברית (התחתון) נמחק בתקופת שלטון ירדן
לעומת כיתוב אחיד ברחוב דוד
קצה רחוב השלשלת במבט משער השלשלת והר הבית, 1925
נתיב הנחל כיום (רחוב דוד) בשעת בוקר קודם פתיחת חנויות השוק
רחוב דוד מגגות השוק

נחל צולב או נחל העֵרֶב הוא גיא קטן, החוצה את העיר העתיקה של ירושלים ממערב למזרח – משער יפו ועד שער השלשלת שבהר הבית. לאורך הגיא עוברים כיום רחוב דוד ורחוב השלשלת, המהווים יחד את אחד הצירים הארוכים של שוק העיר העתיקה בירושלים.

השם "נחל צולב" ניתן על ידי נחמן אביגד. השם "נחל הערב" הוא מלשון שתי וערב.[1]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר העתיקה של ירושלים שוכנת על שתי גבעות, המוקפות בשלושה גאיות עמוקים: גיא בן הינום ממערב; נחל קדרון ממזרח; והגיא המרכזי (או "הגיא האמצעי"), המפריד בין שתי הגבעות. נחל צולב (או "הגיא הצולב") הוא היחיד החוצה את השטח ממערב למזרח, ומכאן שמו.

תחילתו של הגיא בפסגת גבעה קטנה, המפרידה בין גיא בן הינום ובין נחל צולב, ואשר עליה שוכנת המצודה הידועה בשם "מגדל דוד". משם משתפל הנחל בתלילות מזרחה, ומתחבר לגיא המרכזי מתחת להר הבית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחל צולב היה גבולה הטבעי של ירושלים בימי קדם, וזאת בשל היותו גבול טופוגרפי מובהק בצפונה של העיר. נקודת התורפה של ירושלים הייתה תמיד גבולה הצפוני, שכן בחלק זה נפתח מישור רחב, המאפשר הצבת כוחות צבא ללא קושי. לא בכדי הקבילו יושבי ירושלים את נבואת ירמיהו: "מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ" (ירמיהו, א', י"ד) על עירם, שכן לאורך כל ההיסטוריה נכבשה העיר תמיד מצפון. בשל כך הייתה חשיבותו של נחל צולב גדולה, וכבר המלך חזקיהו הציב לאורכו את 'החומה הרחבה', שהגנה על העיר מצפון בימי בית המקדש הראשון.

בתקופת בית שני שימש תחילה נחל צולב כגבול טבעי בצפון, שלאורכו עברה חומת העיר. לאחר הרחבת העיר צפונה על ידי המלך הורדוס ובניית "החומה השנייה", הפך הנחל לחלק מהעיר, ואת מקום החומה בחלקו המזרחי של הנחל תפסה אמת המים של הורדוס, שבקטע זה עברה על גבי קשת גדולה ("קשת וילסון") מעל ציר הטירופיאון (הגיא המרכזי) ונכנסה אל רחבת הר הבית. חשיבותו של הנחל כמחסום טופוגרפי טבעי ירדה בחלוף השנים, עם התרחבות העיר צפונה. גיא נחל צולב הפך לרחוב פנימי בעיר, שניצל את הטופוגרפיה, ואיפשר מעבר נוח יחסית ממערבה של העיר למזרחה; כמו כן הוא חיבר בין שני רחובות הקארדו - המערבי והמזרחי, שחצו את העיר מצפון לדרום.

במפת מידבא מהתקופה הביזנטית ניתן אולי לזהות את קצהו של הרחוב, שחצה את העיר בציר מערב-מזרח, לאורך תוואי נחל צולב: קטע רחוב זה נראה בתחתית המפה, סמוך לחומתה המערבית. שליטיה של העיר נאלצו בכל תקופה ליצור מחסום טופוגרפי מלאכותי לצפון העיר, וכבר בתקופה הערבית-המוסלמית הראשונה (640–1099) נחצב חפיר עמוק וארוך לאורך החומה הצפונית. נחל צולב שימש, כאמור, כרחוב בתוך העיר, שאיפשר מעבר למתפללים ישירות להר הבית, דרך שער שעבר בתוואי קשת וילסון.

הצלבנים היו הראשונים שקירו את הרחוב העובר לאורך הנחל, כחלק מפעולות פיתוח השווקים בירושלים, ונראה כי בשלב זה קיבל הרחוב את ה"ברך" בנקודת מפגשו עם ציר הקארדו הראשי (המערבי). מאז ועד ימינו לא ניתן לצעוד ישירות לאורך תוואי הנחל, אלא - בנקודה זו השוכנת בלב העיר העתיקה - יש לפנות ימינה כמה מטרים, ומשם להמשיך מזרחה.

הממלוכים פילסו את שתי גבעות העיר העתיקה, תוך בניית בתים ורחובות על גבי עמודים מעל הטירופיאון. עם "העלמתו" של תוואי הטירופיאון, הוסתר גם תוואי נחל צולב, בעקבות כיסוי קשת וילסון והפיכתה למבנה-תמך אחד מני רבים בעיר. הצועד היום ברחוב העובר לאורך הגיא מתקשה להבחין בהבדל הטופוגרפי, אך המתבונן בו מלמעלה (מגג המצודה למשל) יכול להבחין בקלות ב"נפילת הגובה" משני צדיו.

שמות הרחוב העובר בנחל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרחוב העובר בתוואי הנחל נקרא כיום בשני שמות: חלקו המערבי (משער יפו ועד נקודת המפגש) נקרא, מאז התקופה הצלבנית לפחות, בשם "רחוב דוד", ואילו המשכו (עד הר הבית) מכונה "רחוב השלשלת" או "רחוב שער השלשלת" (בערבית: באב א-סילסילה), על שם השער שבהר הבית אליו הוא מוביל.

ההיסטוריון והגאוגרף המוסלמי מוג'יר א-דין מדווח, בשנת 1496:

רחוב דוד הוא הרחוב הראשי של העיר. תחילתו בשער השלשלת וסופו בשער המחראב, המוכר כיום בשם "שער חברון" (כלומר שער יפו). הוא מחולק לכמה קטעים שלכל אחד שם מיוחד... מקור השם "רחוב דוד": לאדוננו דוד הייתה מנהרה מתחת לפני הקרקע משער השלשלת ועד למצודה, שהייתה ידועה לפנים בשם "מחראב דוד" ושבה גר. המנהרה הזאת עדיין קיימת ולעתים נחשפים לעין חלקים ממנה בצורת מרתפים קמורים בנויים היטב. דוד היה הולך בה מביתו אל הר הבית.

מוג'יר א-דין, תולדות ירושלים וחברון עברית: אדר ארנון[2]

במאה ה-19 כונה חלקו העליון של הרחוב (מרחבת שער יפו ועד ההצטלבות עם רחוב הנוצרים), "שארע אל-בטרק" (רחוב הפטריארכיות) וזאת על שום הפטריארכיה היוונית-קתולית והפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית שנמצאות מצפון לרחוב ובניין הפטריארכיה הארמנית הנמצא מדרום לו. חלק זה אופיין בריבוי מוסדות בנקאות, דואר ומלונות, כמחציתם בבעלות יהודים והשאר בבעלות בני העדות השונות. מההצטלבות עם רחוב הנוצרים ועד מפגש השווקים, בחלק שעובר ברובו מתחת לקמרון, נקרא הרחוב "שארע אל-בזאר" (רחוב השוק) והתאפיין בחנויות ודוכנים רבים בבעלות מוסלמים בעיקר. בהמשך נקרא הרחוב "שארע באב א-סילסילה" (רחוב שער השלשלת). אופיו וצורתו של קטע זה כמעט ולא השתנו עד ימינו[3].

בתקופת המנדט הבריטי הוחזר שם החלק העליון של הרחוב ל"רחוב דוד".

התוואי במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקו המערבי של נחל צולב משמש כיום כשוק תוסס בעיר העתיקה, ורחובות דוד והשלשלת משמשים כיום כנתיב המרכזי היחיד כמעט, המאפשר מעבר ישיר ממערב למזרח דרך סמטאות העיר העתיקה. במסגרת פיתוחו של השוק לאחר איחוד ירושלים העתיקה והחדשה במלחמת ששת הימים ב-1967 עברו הרחובות כמה "מתיחות פנים" שהתבטאו בריצוף חדש, צביעת דלתות החנויות בצבע אחיד (גוני כחול וירוק) וחיזוק הקמרונות. כן הותקנו רמפות קטנות במדרגות, כדי לאפשר מעבר של כלי רכב קטנים ומריצות, המביאים את הסחורות אל החנויות. מאחר שהנחל ממשיך להוות אגן ניקוז טבעי של סביבותיו, שולבו ברצפת הרחוב עשרות פתחי ביוב בצפיפות של כמעט אחד לכל שני מטרים, כדי לאפשר גישה קלה לצנרת במקרה של סתימה.

הרחוב מהווה מוקד למפגש יומיומי בין יהודים לערבים, שכן הוא משמש כמעבר נוח הן לכותל המערבי, והן למסגד אל אקצה שבהר הבית. עקב כך הוא הפך למוקד חיכוך, ואירעו בו מספר אירועי טרור.

שער השלשלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שער השלשלת

בסוף הרחוב, בכוון הר הבית, נמצא שער השלשלת (ערבית: باب السلسلة באב א-סִלסִלה), שהעניק את שמו לרחוב כולו. בית השער הוא מן התקופה הצלבנית ומשקף מציאות בה רוחב רחוב השלשלת היה כפול מאשר בימינו. השער מורכב משני שערים - שער השלשלת ושער השכינה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שבתי זכריה, יהודים ומוסדות יהודיים ב"רחוב השלשלת" בירושלים העתיקה, צור אות, 1995.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישראל רונן, ירושלים לדורותיה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 92.
  2. ^ קרדום 21-23, יולי 1982, עמ' 249.
  3. ^ שבתי זכריה, סוחרים ובעלי מלאכה יהודים בעיר העתיקה, ירושלים 2002, עמ' 149.