נבט יצחק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נבט יצחק
אין תמונה חופשית
לידה 1975 (בת 44 בערך)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלית
מקום לימודים מכללה אקדמית הדסה ירושלים (1996)
מוסררה בית הספר לצילום, מדיה ומוזיקה חדשה ע"ש נגר (2000)
בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב (2005)
עלמא בית לתרבות עברית (2007) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה וידאו ארט, מיצב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס לנדאו (2014) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נבט יצחק (נולדה ב-1975 בירושלים) היא אמנית וידאו ומיצב ישראלית הבונה מיצבים תוך שימוש בחומרים ארכיוניים וחקר הבנית הזהות בקטגוריות תרבותיות, ובחינת מסורות מזרחיות ומערביות. כלת פרס ביאטריס קולינר מטעם מוזיאון ישראל, פרס עידוד היצירה של משרד התרבות, פרס שמואל גבעון ממוזיאון תל אביב ופרס לנדאו מטעם מפעל הפיס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבט יצחק נולדה בירושלים, למדה צילום והדמיה דיגיטלית במכללת הדסה, המשיכה בלימודי אמנות במוסררה בית הספר הרב תחומי לאמנות וחברה ע"ש נגר והשלימה את לימודי התואר השני בבצלאל. לאחר מכן השתתפה בתוכנית עמיתים בעלמא בית לתרבות עברית, בתל אביב-יפו.

עבודותיה, מיצבי וידאו וקונצרטים חזותיים, מפרקות יסודות והגדרות ממשמעויותיהן המקובעות, בוחנות את מרכיבי התרבות ומערערות על הפרדה מקטבת בין מזרח ומערב[1]. באמצעות עריכה של חומרים ארכיוניים מצולמים, ומניפולציות דיגיטליות על המתאם בין צליל לתמונה ומימד הזמן, נוצרת התבוננות על הבניית העבר ומשמעות חדשה לשיח הזהויות. "רבים מהמיצבים שיצחק יוצרת מקיימים דיאלוג עם התרבות המוסלמית דרך מקורות אמנותיים כמו שטיחים פרסיים, כתבי יד וחפצים אחרים או דרך המוזיקה של פריד אל-אטרש ואום כלתום. היחס למקורות אלו ארוג ביצירתה בתוך מערכת היחסים השברירית והטעונה שבין האסלאם לישראל של היום"[2]

עבודותיה נכללות באוספי מוזיאון תל אביב לאמנות – בתערוכת האוסף הישראלי החדשה, וכן במוזיאון ישראל. נבט יצחק מציגה ברציפות בתערוכות במוזיאונים ובגלריות בארץ ובעולם.

הקרנות ענק ("וידאו מאפינג") של עבודותיה הוצגו על תיאטרון הבימה ב-2013, עם אבי בנימין, בתיאטרון ירושלים במסגרת פסטיבל ישראל 2016, ועל היכל התרבות בתל אביב, יחד עם רן סלוין במסגרת חגיגות השמונים לתזמורת הפילהרמונית הישראלית, 2016.

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "תערוכה תמידית", המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב, 2018. אוצרת: סאלי הפטל-נוה.
  • המוזיאון לאמנות עכשווית, קליבלנד, ארצות הברית, OFF THE RULING CLASS, 2015-2016, Curator: Rose Bouthillier, MOCA, Cleaveland.
  • WarCraft, 2015, גלריה יוסי מילוא, ניו יורק.
  • "ארץ יצורי הפרא", 2014. גלריה נגא, תל אביב.
  • "אוריינט אקספרס", 2013-2014. המוזיאון לאמנות האסלאם, ירושלים. אוצרת: סאלי הפטל-נוה.
  • "שמש של סוף יום", 2013. קו 16 - גלריה קהילתית לאמנות עכשווית, נוה אליעזר, תל אביב. אוצרת סאלי הפטל-נוה.
  • "שמחה גדולה הלילה", 2009. מיצב אודיו-וידאו המשלב הקרנה בשני ערוצים וסאונד, 10:43 דק' בלופ, מוזיאון פתח תקווה לאמנות. אוצרת: דרורית גור אריה
  • "Schneckentempo (בקצב החילזון), שנקנטמפו", 2007. מיצב אודיו-וידאו בארבעה ערוצים, 18:53 דק' בלופ, גלריה בצלאל, ת"א.
  • "מגדל דוד מצדיע למגדלי התאומים", 2004, אירוע האמנות "הערת שוליים" במגדל דוד בירושלים.

השתתפות בתערוכות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "המוזיאון מציג את עצמו 2", אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון, 2015-2017, מוזיאון תל אביב. אוצרת: אלן גינתון.
  • "מוזיאון תל אביב לאמנות מבקר בברלין", 2015, במרטין-גרופיוס-באו, ברלין, גרמניה.
  • "חוזר ושב", Recurrence: Rituals, Place and History, 2015, המרכז העירוני לאמנות (NIMAC), ניקוסיה, קפריסין.
  • "הקונצרט", 2013, מיצב וידאו וסאונד, במסגרת התערוכה "המטען" מוזיאון הרצליה לאמנות. אוצרות: נירית נלסון ורותם רוף.
  • Beyond No-Mans Land, 2013, גלריה אנדראה מסלין, ניו יורק, ארצות הברית. Meislin Projects.
  • נבט יצחק ואבי בנימין, 2013, Classics the Dub, עבודת וידאו של קונצרט ויזואלי על קיר הבימה, בתערוכה "בחזרה להיכל". אוצרת: רז סמירה.
  • "הר התקווה", 2012.עבודת וידאו, אוהבים אמנות. עושים אמנות. אוצרת: לאה אביר.
  • "שש בש", "עלשאן מליש ר'ירק (בגלל שאין לי אחר מלבדך)", 2011. מיצב אודיו-וידאו על גובלן מטופל (6 דק' בלופ), מוזיאון פתח תקווה לאמנות. אוצרת: הדס מאור.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכל בן חורין, עבודת מסורת, קול הדימוי בשנקנטמפו ובשמחה גדולה הלילה של נבט יצחק, המדרשה, 15, הדימוי המוקרן, 2013.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נירית נלסון ורותם רוףשטר מטען, נבט יצחק, מוזיאון הרצליה לאמנות, ‏מאי 2013
  2. ^ מתוך נימוקי ועדת פרס ביאטריס קולינר