ניקולאס השני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ניקולאס השני
Nicolas II
Papa Nicolaus II.jpg
מדינה ממלכת ארל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 ביולי 1061
פירנצה, מרקיזות טוסקנה, האימפריה הרומית הקדושה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה סנטה מריה דל פיורה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק איש דת, כומר קתולי עריכת הנתון בוויקינתונים
דת נצרות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
רובר גיסקאר מוכתר כדוכס על ידי האפיפיור

ניקולאס השנילטינית: Nicolaus II; ‏980 לערך - 27 ביולי 1061) היה אפיפיור מ-24 בינואר 1059 ועד מותו. נולד בשם ג'רארד דה בורגוניי (Gérard de Bourgogne). התיקון החשוב ביותר שתיקן הוא הסדרת הקונקלווה, בחירת האפיפיור על ידי מועצה של קרדינלים, ולא עוד בחירה על ידי גורם פוליטי חילוני (כגון אחד מאצילי לאטיום או קיסר האימפריה הרומית הקדושה) כפי שהיה לפני כן.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בטירה ליד מרקורי שבמחוז רון-אלפ בצרפת של היום, דאז חלק מממלכת ארל, שהייתה שייכת לבורגונדיה. ניהל אורח חיים של נזיר ומשנת 1046 כיהן כבישוף פירנצה. ב-1055 אירח את האפיפיור ויקטור השני ואת היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בוועידה שהתקיימה בעיר ושבה הטיף לצניעות הכמורה.

עם מות האפיפיור סטפנוס התשיעי נבחר ברומא, על ידי רוזן טוסקולום, בכיר אצולת לאטיום החילונית שהחזיקה נחלות חקלאיות סביב רומא, האנטי-אפיפיור בנדיקטוס העשירי. רוב הקרדינלים ובראשם הקרדינל המתקן רב ההשפעה הילדברנד (לימים האפיפיור גרגוריוס השביעי) התנגדו לבחירה ואלו ששהו ברומא נאלצו להמלט מהעיר. בדצמבר 1058 התכנסו הקרדינלים הגולים בסיינה. הילדברנד הציע לתפקיד את ג'רארד דה בורגוניי, שנבחר ובחר בשם ניקולאס השני.

ניקולאס החל לנוע לכיוון רומא. הוא ערך ועידה אקומנית בסוטרי, שם גינה את בנדיקטוס העשירי ונידה אותו. ניקולאס קרא לעזרתו את רובר גיסקאר מלך ממלכת סיציליה הנורמנית, שסייע לו לעלות על רומא ולגרש משם את בנדיקטוס העשירי ותומכיו. גיסקאר נשבע אמונים לאפיפיור כואסל וקיבל ממנו בתמורה את סיציליה, בה פעל גיסקאר למיגור הכוחות הלא-קתוליים (ערבים וביזנטים) ואת פולייה וקלבריה (כיום מחוזות בדרום איטליה). עם סיוע הכוחות הצבאיים המשמעותיים של גיסקאר חיזק ניקולאס את כוחו ואת עצמאותו במיקוח הן מול הקיסרות הביזנטית וכנסייתה במזרח והן מול האימפריה הרומית הקדושה (הגרמנית) במערב. עוד סייעה לתחושת העצמאות והעוצמה של האפיפיור העובדה שהיינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, היה רק ילד בן 9 באותה עת.

מיד עם כניסתו לתפקיד ברומא בראשית 1059, שלח את פטרוס דמיאנוס למילאנו כדי להכריע בעימות בין ראשי הכנסייה המקומית, שבה היו נפוצים השוחד ונישואי הכמרים, לבין מתנגדיהם (סיעת "המתקנים", ברוח מנזרי קלוני) שביקשו להשיב את טוהר המידות על כנו. פטרוס דמיאנוס אחז בעמדה נחרצת כנגד השחיתות וכפה על ראשי הכנסייה את סמכותה של רומא.

הבולה In nomine Domini[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הניצחון הצבאי על רומא והניצחון הרוחני במילאו נפנה ניקולאס לתקן את התיקון הגדול ביותר - הוצאת הסמכות לבחירת אפיפיור מידי רשויות חילוניות, המסתמכות על עושר או על עוצמה צבאית והעברתו לסמכות בלעדית של בכירי הכנסייה. בפסחא של 1059 כינס בארמון הלטראנו 113 קרדינלים והכין יחד עמם את הבולה In nomine Domini (בשם האדון). הבולה קבעה כי[1]:

  1. אין לקיסר האימפריה הרומית הקדושה שום סמכות למנות אפיפיור
  2. השמעונות (רכישת משרות כנסייתיות בכסף) היא בלתי חוקית
  3. עם מותו של אפיפיור יתכנסו כל הקרדינלים הבישופים ויחליטו בינם לבין עצמם על מועמד להחליפו
  4. הקרדינלים יצביעו עת המועמד הנבחר
  5. תשמר זכותם של בעלי תפקידי כמורה נמוכים יותר ושל חילונים להציע מועמדים מטעמם
  6. המועמד ייבחר מבין הכמורה הרומאית, רק אם לא נמצא מועמד מתאים מתוכה, ייבחרו מועמדים מדיוקסיות אחרות
  7. גם אם מלחמה, או אירוע אחר כלשהו, יימנע את הכתרתו החוקית של האפיפיור הנבחר, הוא יזכה (מרגע ההכרזה) לסמכות מלאה
  8. הכס הקדוש מעניק את זכות אשרור הבחירה לקיסר, אך מקורה של זכות זו בכס הקדוש והוא יכול לשלול אותה בכל עת (זכות זו, שהתבטאה למעשה בזכות הוטו של המלכים הקתוליים (Jus exclusivae) בוטלה רק ב-1903)
  9. הסמכה (אינווסטיטורה) חילונית של כוהני-דת היא בלתי-חוקית (בפרט, מלך או דוכס אינם יכולים למנות בישוף מטעמם ולתת לו פיאודום כואסל שלהם. מכאן יוצא שמינוי בישופים היא זכות בלעדית של הכס הקדוש)

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולאס השני מת בפירנצה ב-27 ביולי 1061, כבן 81, ונקבר בקתדרלה שלה, סנטה מריה דל פיורה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
סטפנוס התשיעי
אפיפיור
(רשימה)
הבא:
אלכסנדר השני