נפתלי סלומון

נפתלי (אריה לייב) סלומון (1917 ירושלים העתיקה - 2006) היה צייר ישראלי ומורה לציור.

נולד ב-1917 בירושלים. דור שישי בארץ. נצר ליואל-משה סלומון. בוגר סמינר למורים בירושלים. בד בבד עם לימודי ההוראה למד אצל הצייר והפסל זאב בן צבי. בשנת 1939 הצטרף לקבוצה ראשונה ללימודים בסטודיו אבני בתל אביב, שם למד עם אהרון אבני, פרופסור שור, והפסל משה שטרנשוס.

ביוגרפיה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפתלי (אריה לייב) סלומון נולד בירושלים. אחד מחמישה אחים ואחיות. דור שישי לאברהם-שלמה זלמן, שעלה מליטא בסוף המאה ה-18. צאצא של אותו אב קדום היה יואל משה סלומון, שיצא בשנות ה-70 של המאה ה-19 מחומות העיר העתיקה והיה לאחד האבות המייסדים של פתח-תקוה. נפתלי הוא נצר לאחד האחים שהעדיפו להישאר בירושלים. סלומון שהגיע מבית דתי, החל לצייר מגיל 10. למרות היות אימו חרדית, נשלחו ילדי המשפחה לבתי ספר כלליים. נפתלי יועד להיות מורה ונשלח ללמוד בסמינר. בגיל 17 עזב סלומון את סמינר המורים, את הדת ואת ירושלים, תפס טרמפ על משאית ונסע לתל אביב בהחלטה ללמוד ציור.

שנות ה-40[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנות ה-40, ברקע מלחמת העולם, מתפקד כחבר ומפקד בהגנה, מתפרנס מעבודה במחצבה וכאיש ביטחון במושב בית-הילל שבאצבע הגליל. עם זאת את סלומון הצעיר התפרן לא עוזב הרצון העז להפוך לאמן. הוא מתקבל ללא תשלום, בכעין מלגה, לסטודיו של אהרון אבני במרתף ברחוב פרישמן. מוקד הפעילות של סטודיו אבני הכיל את מי שכונו בהמשך דור הביניים של אמני ישראל. בין המורים היו יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי אשר מרדו באבני ב-1945, שהיה אמן ומורה שמרן בעיניהם, ופתחו סטודיו עצמאי משלהם אליו פרשו רב תלמידיו של אבני. לאחר זמן קצר, הפורשים מן הסטודיו הפכו לגרעין קבוצת ׳אופקים חדשים׳ שהיה לאבן דרך משמעותית בתולדות האמנות הישראלית. "אני" אמר סלומון, "לא עזבתי יחד איתם, בעיקר מנימוקים של הכרת תודה לאבני, שקיבל אותי ללימודים חינם אין כסף." אפשר שההחלטה ההיא, להישאר נאמן לאבני, מסבירה את מיקומו בדפי ההיסטוריה של אמני ישראל.

לסלומון לא היה גורו, גם לא אבני, הוא לא עקב אחרי טרנדים, הוא לא נטל חלק בוויכוח ההיסטורי בין יוסף זריצקי למרדכי ארדון (ותלמידיהם) באשר לאופי הראוי -מקומי או אוניברסלי- לאמנות הישראלית.

ב-1949 התיישב סלומון בחולון בהיותה עיירה מוקפת חולות. הוא צייר כל יום בסטודיו קטן מלא בציורים פזורים, בצד סלון המשפחה. ההתבודדות כנראה עיצבה את דיוקנו האמנותי, כמו את גורלו, שנותר במידה רבה מחוץ להקשר ההיסטורי. ואולי דווקא השהות הזו מחוץ למיינסטרים היא זו שהקנתה לו מקוריות אמנותית ועצמאות מחשבתית.