נשיקות גנובות
 | |
| בימוי |
פרנסואה טריפו  |
|---|---|
| הופק בידי |
מרסל ברבר, פרנסואה טריפו |
| תסריט |
פרנסואה טריפו |
| עריכה |
אנייס גולימוט |
| שחקנים ראשיים |
ז'אן-פייר לאו |
| מוזיקה | אנטואן דוהאמל |
| צילום | דניס קלרוול |
| מדינה | צרפת |
| חברת הפקה |
לה פילם דו קארוס |
| חברה מפיצה |
יונייטד ארטיסטס, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
14 באוגוסט 1968 |
| משך הקרנה |
87 דק' |
| שפת הסרט | צרפתית |
| סוגה |
קומדיה רומנטית, סרט דרמה |
| תקציב | $350,000[1] |
| פרסים |
פרס לואי דלוק |
| סרט קודם | אנטואן וקולט |
| סרט הבא | תרגיל בנישואין |
| סרטים בסדרה |
400 מלקות אנטואן וקולט נשיקות גנובות תרגיל בנישואין אהבה במנוסה |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
נשיקות גנובות (צרפתית: Baisers volés) הוא סרט דרמה קומדיה רומנטית צרפתי משנת 1968 בבימויו של פרנסואה טריפו, בכיכובם של ז'אן-פייר לאו, דלפין סייר וקלוד ג'ייד. הסרט הוא הסרט השלישי בסדרת הסרטים של פרנסואה טריפו על אנטואן דואנל, קדמו לו הסרטים "400 המלקות" והסרט הקצר "אנטואן וקולט" (אנ'). בסרט זה מתחילה מערכת היחסים של אנטואן דואנל עם כריסטין דרבון, מערכת יחסים שממשיכה להתפתח בשני הסרטים הבאים והאחרונים בסדרת הסרטים על דואנל: "תרגיל בנישואין" ו"אהבה במנוסה".
שמו של הסרט בצרפתית מגיע משורה בשיר של שארל טרנה "Que reste-t-il de nos amours" (עברית: מה נותר מאהבתנו), שיר שמשמש גם כמנגינת החתימה של הסרט. הסרט היה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.
הסרט מתחיל עם שׁוֹט צִדּוּד (Pan Shot) אל השערים הנעולים של הסינמטק הצרפתי, אז בארמון שאיו. על השערים יש שלט "סגור". זוהי התייחסותו של טריפו לפרשת לנגלואה בה פוטר ראש הסינמטק, אנרי לנגלואה בידי ממשלת צרפת. בסופו של דבר הוא הוחזר לתפקידו לאחר שמספר יוצרי סרטים צרפתים, ביניהם טריפו, מחו בדרכים שונות על המהלך.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנטואן משתחרר מהצבא עם הכותרת שאינו כשיר, ויוצא לחפש את אהובתו, הכנרת כריסטין דרבון. הוא כתב לה הרבה (אבל, היא אומרת, לא תמיד יפה) בזמן הצבא. מערכת היחסים ביניהם הססנית ולא פתורה. כריסטין יוצאת לסקי עם חברים כאשר אנטואן מגיע, והוריה שמחים לראותו. לאחר שנודע לה שאנטואן חזר מהשירות הצבאי, כריסטין הולכת לקבל את פניו בעבודה החדשה שלו כפקיד לילה במלון. עד מהרה אנטואן מפוטר מעבודתו במלון. אם סופרים גם את שירותו הצבאי, במהלך הסרט אנטואן מאבד שלושה מקומות עבודה ודי ברור שהוא הולך לאבד גם את עבודתו הרביעית והאחרונה. כל זה מסמן את הקושי של אנטואן למצוא את זהותו ולהשתלב במהלך החיים. אנטואן מתחיל לעבוד כבלש פרטי. במסגרת עבודתו, הוא מתחזה לעובד בחנות נעליים, במטרה לגלות למה כל העובדים של הבוס שונאים אותו. במהלך תקופה זו יחסיו עם כריסטין פחות קרובים. הוא מתוודע בעבודה לאשתו של הבוס ומתאהב בה. הוא רב עם כרסיטין, ואומר לה שמעולם הוא לא העריץ אותה. בעקבות יחסיו עם אשתו של הבוס הוא רוצה לעזוב את עבודתו בחנות הנעליים, ולפיכך מפוטר מסוכנות הבילוש. העבודה הבאה שלו היא טכנאי טלוויזיה. בתקופה זו יש נתק בינו לבין כריסטין בעקבות הריב ביניהם. כריסטין נשארת בבית הוריה לעבד ומקלקלת בכוונה את הטלוויזיה ומזמינה שירות תיקונים. החברה שולחת את אנטואן כדי לתקן את הטלוויזיה, אבל הוא לא ממש מצליח. בבוקר הם נמצאים יחד באותה מיטה. סצנת הסיום של הסרט מציגה את המאורסים הטריים אנטואן וכריסטין, מטיילים בפארק. גבר מוזר שעוקב אחרי כריסטין במשך ימים ניגש לבני הזוג ומצהיר על אהבתו לכריסטין. הוא מתאר את אהבתו כ"קבועה" ובניגוד לאהבה ה"זמנית" של "אנשים זמניים". כשהוא מתרחק, כריסטין מניחה שהאיש אינו שפוי. אנטואן, שמזהה קווי דמיון בין דבריו של האיש להתנהגותו כלפי כריסטין מודה ש"הוא חייב להיות".
קאסט[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ז'אן-פייר לאו - אנטואן דואנל
- קלוד ז'אד - כריסטין דברון
- דלפין סייריג - פביאן טברד
- מייקל לונסדייל - ז'ורז' טברד
- הארי-מקס - מר אנרי
- אנדרה פלקון - מר בליידי, מנהל סוכנות הבילוש הפרטית
- דניאל צ'קלדי - אביה של כריסטין
- קלייר דוהמל - אמה של כריסטין
- קתרין לוץ - קתרין
- מרטין פרייר - מנהל
- ז'אק ריספל - מר קולין
רפרנסים לסרטים של טריפו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בתחילת הסרט ניתן לראות את דואנל קורא תרגום לצרפתית של הרומן של וויליאם אירי (קורנל וולריך) משנת 1947 ולס לתוך החשיכה, עליו מבוסס סרטו הבא של טריפו, בת הים של מיסיסיפי.
- קולט טאצי ובעלה אלברט מופיעים בהופעת קמיע קצרה. היא מקנטרת את דואנל על כך שלא יצר איתה קשר, ואומרת שהוא לא נהג "לפחד מהטלפון". זוהי התייחסות לעלילה של אנטואן וקולט מ-1962.
ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
"נשיקות גנובות" זכה לביקורות טובות על ידי מבקרים מרחבי העולם. לסרט יש דירוג של 97% באתר Rotten Tomatoes, ציון שמבוסס על 29 ביקורות עם דירוג ממוצע של 7.8/10. באתר נכתב "נשיקות גנובות הוא סרט המשך מעולה ל-"400 המלקות" בו הדמות של אנטוען דונל הופכת לדמות סימפתית, מטופשית ורומנטית".
דני פירי תיאר את הסרט כ"המדיטציה השנונה, העצובה ומלאת התובנות של פרנסואה טריפו על אהבה, הכוללת תשוקה, חיזור, בלבול, קונפליקט, רומנטיקה, קנאה, חוסר נאמנות, חוסר יושר, מין, כיבוש ומחויבות (ומחשבות שניות)".
פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שָׁנָה | טקס פרסים | קטגוריה | מוּעֲמָד | תוֹצָאָה |
|---|---|---|---|---|
| 1970 | פרסי מועצת הביקורת הלאומית | סרטים מובילים בשפה זרה | נשיקות גנובות | זכייה |
| פרסי האגודה הלאומית למבקרי קולנוע | הסרט הטוב ביותר | נשיקות גנובות | מועמדות | |
| הבמאי הטוב ביותר | פרנסואה טריפו | זכייה | ||
| שחקנית המשנה הטובה ביותר | דלפין סייריג | זכייה | ||
| 1969 | פרסי אוסקר | הסרט הטוב ביותר בשפה זרה | נשיקות גנובות | מועמדות |
| פרסי גלובוס הזהב | הסרט הטוב ביותר בשפה זרה | נשיקות גנובות | מועמדות | |
| הסינדיקט הצרפתי של מבקרי הקולנוע | פרס מליס | נשיקות גנובות | זכייה | |
| פרסי חוג מבקרי הקולנוע של ניו יורק | שחקנית המשנה הטובה ביותר | דלפין סייריג | מועמדות | |
| התסריט הטוב ביותר | ברנרד רבון, קלוד דה ג'יראי, פרנסואה טריפו | מועמדות | ||
| 1968 | מחברות הקולנוע | רשימת 10 הסרטים המובילים בשנה זו | פרנסואה טריפו | מקום שמיני |
| פריקס לואי דלוק | הסרט הטוב ביותר | נשיקות גנובות | זכייה |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"נשיקות גנובות", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"נשיקות גנובות", באתר נטפליקס
"נשיקות גנובות", באתר AllMovie (באנגלית)
"נשיקות גנובות", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "נשיקות גנובות", באתר אידיבי
"נשיקות גנובות", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Balio, Tino (1987). United Artists: The Company That Changed the Film Industry. University of Wisconsin Press. p. 282. ISBN 978-0-2991-1440-4.
| בקרת זהויות |
|
|---|