פרס אוסקר לסרט הבין-לאומי הטוב ביותר
| מיקום הטקס | לוס אנג'לס, קליפורניה |
|---|---|
| מדינה | ארצות הברית |
| הגוף המעניק | האקדמיה האמריקאית לקולנוע |
| תקופת הפרס | 1956–הווה (כ־69 שנים) |
| אתר רשמי | |
  | |
פרס אוסקר לסרט הבין-לאומי הטוב ביותר (באנגלית: Academy Award for Best International Feature Film, עד שנת 2019 נקרא פרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר (Best Foreign Language Film)) הוא אחד מפרסי אוסקר המוענקים מדי שנה על ידי האקדמיה האמריקאית לקולנוע. הפרס מוענק לסרטי קולנוע באורך מלא (בני 40 דקות לפחות) שהופקו מחוץ לארצות הברית, ואשר נעשה בהם שימוש עיקרי בשפה מדוברת שאיננה אנגלית. בישראל ובמדינות נוספות השתרש המושג "סרט זר" לשם תיאור סרט העומד בתנאים אלה ודומים.
עד שנת 1947 לא הוענקו פרסי אוסקר נפרדים לסרטים בינלאומיים, והסרט היחיד שאינו דובר אנגלית שהועמד לפרס הסרט הטוב ביותר עד אז הוא "האשליה הגדולה" (1937). החל משנה זו ועד 1955 הוענקו פרסים מיוחדים לסרטים בינלאומיים שיצאו לאור בארצות הברית, אך פרסים אלה לא הוענקו בקביעות ולא היו תחרותיים (לא הוכרזו מועמדים לפרס טרם ההכרזה על הזוכה). בטקס האוסקר ה-29 (1956) הוענק לראשונה פרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, והוא ממשיך להיות מוענק עד היום.
הפרס שונה מפרסי אוסקר האחרים בכך שהוא אינו מוענק ליוצרי הסרט אלא למדינה שאותה הסרט מייצג (ברגע הזכייה הוא נמסר לידיו של במאי הסרט). רובם המוחלט של פרסי אוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר וכן הפרסים המיוחדים שקדמו להם הוענקו לסרטים אירופאיים: החל מ-1947 הוענקו 48 פרסים לסרטים מאירופה, 5 לסרטים מאסיה, 3 לסרטים מאפריקה ו-2 לסרטים מיבשת אמריקה (3 פרסים נוספים הוענקו לברית המועצות). פדריקו פליני ביים מספר שיא של 4 סרטים זוכי הפרס לסרט הבינלאומי, אם כי ויטוריו דה סיקה ביים מספר זהה של סרטים זוכים, אם מחשיבים גם את הסרטים שזכו בפרס מיוחד לפני 1956. אינגמר ברגמן ביים 3 סרטים זוכי הפרס וסרט נוסף בבימויו, "זעקות ולחישות" (1973), הועמד לזכייה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר.
כללים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ייחוד נוסף של הפרס הוא שמועמדות לפרס זה אינה מחייבת את הצגתו של הסרט בארצות הברית. הסרט חייב לצאת לאקרנים במדינה שהוא מייצג (ולהיות מוקרן בבית קולנוע מסחרי במשך שבעה ימים רצופים לפחות) בתקופה המוגדרת על ידי האקדמיה האמריקאית. התקופה המוגדרת עבור רוב פרסי אוסקר האחרים היא השנה המלאה שלפני השנה בה מתקיים הטקס, אך התקופה המוגדרת עבור סרטים בינלאומיים היא קצרה יותר ומסתיימת בדרך כלל עוד לפני סוף השנה. למשל, התאריך האחרון להגשת סרטים בינלאומיים בשנת 2007 היה בסוף ספטמבר, בעוד שליוצרים האמריקאים היה עוד שלושה חודשים להגיש את סרטיהם.
מספר סרטים נפסלו על ידי האקדמיה מלהתחרות על הפרס, ביניהם הסרט הישראלי "ביקור התזמורת" (2007) שנפסל בעקבות שימוש יתר בשפה האנגלית. כלל נוסף מחייב שליטה אמנותית מספקת בסרט של המדינה שהוא מייצג. הסרט היחיד שנפסל על ידי האקדמיה לאחר שהיא כבר הכריזה עליו כאחד מחמשת המועמדים הסופיים הוא "מקום בעולם" (1992), שייצג את אורוגוואי, אך בשלב מאוחר התברר כי הוא מהווה הפקה משותפת בין ארגנטינה וספרד, ומפר את הכלל שמחייב שליטה אמנותית מספקת של המדינה המיוצגת. בנוסף קיים כלל האוסר על סרט להתחרות אם הוא שודר בעבר בטלוויזיה או באינטרנט.
החל מ-2006 סרט הנשלח לתחרות לא חייב להיות דובר שפה רשמית של המדינה שהוא מייצג. האקדמיה נימקה את ההחלטה בפשטות בכך שנאלצה לפסול את הסרט האיטלקי "פרטי" (2004) העוסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני ודובר עברית וערבית, ששתיהן אינן שפות רשמיות של איטליה. השינוי בכלל איפשר בין השאר לקנדה לשלוח לתחרות את הסרט "מים" (2004) דובר השפה ההינדית, בעוד שלפני כן קנדה יכלה לשלוח לתחרות אך ורק סרטים דוברי צרפתית. לעומת זאת, השינוי בכלל לא סייע לסרטים מארצות הברית שאינם דוברי אנגלית להיות מועמדים לפרס. כך, למשל, נמנע מ"מכתבים מאיוו-ג'ימה" (2006, דובר יפנית) ומ"אפוקליפטו" (2006, דובר אחת משפות בני המאיה) מלהתמודד על הפרס, על אף ששני הסרטים זכו במועמדויות לפרס גלובוס הזהב לסרט הבינלאומי הטוב ביותר שכלליו מחמירים פחות ("מכתבים מאיוו-ג'ימה" אף זכה בפרס). סרטים מהאזורים המבודדים רשאים להתחרות על הפרס.
כל מדינה רשאית לשלוח סרט אחד (ולא יותר) מדי שנה לאקדמיה, והסרט חייב להיבחר על ידי אנשי תעשיית הקולנוע. הסרטים נשלחים לאקדמיה בהיותם מתורגמים לכתוביות, וחברי האקדמיה צופים בהם ובוחרים חמישה מועמדים סופיים בהצבעה אנונימית. ההצבעה על הזוכה בפרס מוגבלת לחברי אקדמיה שצפו בכל אחד מחמשת הסרטים. החל מ-2006 החלה האקדמיה לפרסם רשימה של עשרה סרטים שמתוכם ייבחרו חמשת המועמדים הסופיים שבוע לאחר מכן.
סרט שלא נשלח להתחרות על הפרס לסרט הבינלאומי רשאי להתחרות על פרסי אוסקר אחרים. כך למשל "דבר אליה" (2002) לא ייצג את ספרד בתחרות על הפרס לסרט הזר, אך מאידך זיכה את פדרו אלמודובר בפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר. "דרום אמריקה באופנוע" (2004) זכה בפרסי פרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר ולשיר המקורי הטוב ביותר, אך נמנע ממנו מלהיות מועמד לפרס הסרט הזר מכיוון שהוא נוצר בקופרודוקציה בין מספר מדינות, ללא שליטה אומנותית עיקרית של אחת מהן. עד כה הועמדו 15 סרטים שאינם דוברי אנגלית לזכייה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר (שמתוכם רק פרזיטים זכה בפרס): "האשליה הגדולה" (צרפת, 1937); "זד, הוא עדיין חי" (אלג'יריה, 1969); "המהגרים" (שוודיה, 1971); "זעקות ולחישות" (שוודיה, 1972); "הדוור" (איטליה/ספרד, 1994); "החיים יפים" (איטליה, 1997); "נמר, דרקון" (טאיוואן, 2000); "מכתבים מאיוו-ג'ימה" (ארצות הברית, 2006); "בבל" (ארצות הברית, 2006); "אהבה" (אוסטריה, 2012); "רומא (מקסיקו, 2018); "פרזיטים" (קוריאה הדרומית, 2019); "מינארי" (ארצות הברית, 2020); "הנהגת של מר יוסוקה (יפן, 2021); "במערב אין כל חדש" (גרמניה, 2022); "אמיליה פרז" (צרפת, 2024); ו-"אני עדיין כאן" (ברזיל, 2024).
האקדמיה פסלה את הסרט הפלסטיני "התערבות אלוהית" (2002) מלהתחרות על הפרס בנימוק שכלליה אינם מכירים בפלסטין כמדינה הרשאית לשלוח סרט לתחרות. החלטה זו זכתה למחאות מצד פעילים פרו-פלסטיניים על רקע החלטות קודמות של האקדמיה לאשר סרטים מהונג קונג ומפוארטו ריקו. שלוש שנים מאוחר יותר הצליח "גן עדן עכשיו" (2005) לזכות במועמדות לפרס כנציגה של פלסטין, אך לאחר מחאות מצד ארגונים פרו-ישראליים ויהודיים החליטה האקדמיה להכיר בסרט כנציגה של הרשות הפלסטינית ולהכריז עליו כך במהלך הטקס. מאוחר יותר, הוצג הסרט "עומאר" (2013) שנבחר כמועמד לפרס, כנציג פלסטין.[1]
שטח שהיה שנוי במחלוקת הוא פוארטו ריקו. אשר מהווה שטח חסות של ארצות הברית, ולתושביה יש אזרחות אמריקאית. בשנת 1989 סרט מהאי היה מועמד לפרס זה, אך בשנת 2011 האקדמיה החליטה כי פוארטו ריקו לא תוכל להגיש עוד מועמדים לקטגוריה.
זוכים ומועמדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]השנה המצוינת היא שנת יציאת הסרט לאקרנים, והמדינה המצוינת היא זו שיוצגה על ידי הסרט בטקס האוסקר. הסרטים ששמם מצוין בלועזית הם אלה ששמם מעולם לא תורגם לעברית. שיאי הזכיות והמועמדויות, נכון ל-2013, שייכים לאיטליה שזכתה ב-14 פרסים (11 פרסים תחרותיים ושלושה פרסי כבוד) מתוך 28 מועמדויות ולצרפת שזכתה ב-12 פרסים מתוך 34 מועמדויות. ישראל היא המדינה שמחזיקה בשיא המועמדויות ללא זכייה (10 מועמדויות ללא זכייה). פורטוגל מחזיקה בשיא הגשות הסרטים ללא מועמדות (30 הגשות סרטים)
| שנות ה־40 |
|---|
| 1947 |
 "מצחצחי הנעליים" – ויטוריו דה סיקה [א]
|
| 1948 |
 "Monsieur Vincent" – מוריס קלוש [א]
|
| 1949 |
| "גונבי האופניים" – ויטוריו דה סיקה [א]
|
| שנות ה־50 |
|---|
| 1950 |
| "Le mura di Malapaga" – רנה שלמנט [א]
|
| 1951 |
 "רשומון" – אקירה קורוסאווה [א]
|
| 1952 |
| "משחקים אסורים" – רנה שלמנט [א]
|
| 1954 |
| "Gate of Hell" – טיינוסיוק קינוקאסה [א]
|
| 1955 |
| "סמוראי: אגדת מוסאשי" – הירושי אינאגקי [א]
|
| 1956 [ב] |
| "לה סטרדה" – פדריקו פליני
|
| "ג'רווייז" – רנה שלמנט
|
 "האלוף מקפניק" – הלמוט קאוטנר
|
| "הנבל הבורמזי" – קון איצ'יקאווה
|
 "קיוויטוק" – אריק באלינג
|
| 1957 |
| "לילות כביריה" – פדריקו פליני
|
 "אמא הודו" – מהבוב ח'אן
|
| "בלילה, כשהשטן בא" – רוברט סיודמק
|
| "שערי פריז" – רנה קלייר
|
 "תשע נפשות" – ארנה סקואן
|
| 1958 |
| "זה הדוד שלי" – ז'אק טאטי
|
| "אנו הגנבים" – מריו מוניצ'לי
|
 "הדרך שאורכה שנה" – ג'וזף דה סנטיס
|
| "נשק והאדם" – פרנץ פיטר וירת
|
 "נקמה" – חואן אנטוניו בארדם
|
| 1959 |
| "אורפאו נגרו" – מרסל קאמוס
|
| "הגשר" – ברנהרד ויקי
|
| "המלחמה הגדולה" – מריו מוניצ'לי
|
| "ילד משני עולמות" – אסטריד הנינג-ינסן
|
 "כפר ליד הנהר" – פונס רדמקרס
|
| שנות ה־2020 |
|---|
| 2020/21 |
| "עוד סיבוב" – תומאס וינטרברג
|
 "האיש שמכר את עורו" (אנ') – כאותר בן הניה
|
 "ימים טובים" (אנ') – דרק צאנג
|
 "לאן את הולכת, אאידה?" (אנ') – יסמילה זבניץ'
|
 "קולקטיב" (אנ') – אלכסנדר ננאו
|
| 2021 |
| "הנהגת של מר יוסוקה" – ריוסוקה המגוצ'י
|
| "האדם הגרוע בעולם" (אנ') – יואכים טרייר
|
| "יד האלוהים" – פאולו סורנטינו
|
| "לברוח" – יונאס פוהר רסמוסן
|
 "לונאנה: יש יאק בכיתה" – פאוו צ'וינינג דורג'י
|
| 2022 |
| "במערב אין כל חדש" – אדוארד ברגר
|
 "אי-אה" – יז'י סקולימובסקי
|
 "ארגנטינה, 1985" – סנטיאגו מיטר
|
 "נערה שקטה" (אנ') – קולם בארט
|
 "קירבה" – לוקאס דהונט
|
| 2023 |
 "אזור העניין" – ג'ונתן גלייזר
|
| "אחוות השלג" – חואן אנטוניו ביונה
|
| "חדר המורים" (אנ') – אילקר קטאק
|
| "ימים מושלמים" – וים ונדרס
|
| "קפיטאנו" – מתאו גארון
|
| 2024 |
 "אני עדיין כאן" – וולטר סאלס
|
| "The Girl with the Needle" – מגנוס פון הורן
|
| "אמיליה פרז" – ז'אק אודיאר
|
| "זרע התאנה הקדושה" – מוחמד רסולוף
|
 "עם הזרם" – גינטס זילבלודיס
|
סרטים שנשלחו מטעם ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מועמדים ישראלים לפרס אוסקר
ישראל החלה לשלוח לאקדמיה האמריקאית סרטים לשם התמודדות על הפרס ב-1964. אף סרט ישראלי לא זכה עד כה בפרס. נכון ל-2021 הועמדו לזכייה בפרס 10 סרטים ישראליים, כמות המועמדויות השנייה בגודלה עבור מדינה מיבשת אסיה במשותף עם ברית המועצות, כאשר ליפן 12 מועמדויות. ב-1964 נמנה הסרט הישראלי "סאלח שבתי" של אפרים קישון בין חמשת המועמדים הסופיים לפרס, ב-1971 זכה למועמדות סרטו של קישון "השוטר אזולאי", ב-1972 היה מועמד סרטו של משה מזרחי "אני אוהב אותך רוזה", ב-1973 סרטו של מזרחי "הבית ברחוב שלוש", ב-1977 סרטו של מנחם גולן "מבצע יונתן" (שהפסיד לסרטו של משה מזרחי "כל החיים לפניו" שזכה עבור צרפת) וב-1984 סרטו של אורי ברבש "מאחורי הסורגים". מאז 1991 ועד היום, הסרט המייצג את ישראל הוא הזוכה בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר, כאשר יוצאי הדופן הם "אביבה אהובתי" שזכה ב-2006 בפרס אופיר במשותף עם "אדמה משוגעת" ובהצבעה חוזרת הוחלט לשלוח את האחרון, ו"ביקור התזמורת" שכאמור נפסל ב-2007 על ידי האקדמיה האמריקאית מאחר שדיאלוגים רבים בו היו באנגלית, ועל כן לא התאים לקטגוריה. במקומו נשלח הסרט שהאקדמיה הישראלית זיכתה בכמות השנייה בגודלה של קולות, "בופור" של יוסף סידר, אשר היה למועמד הראשון מטעם ישראל לפרס מזה 23 שנים. מועמדות זו פתחה רצף של מועמדויות ישראליות לפרס כשלאחריה הגיעו מועמדויות ל"ואלס עם באשיר" של ארי פולמן ב-2008, ל"עג'מי" של סכנדר קובטי וירון שני ב-2009 ולסרטו של יוסף סידר "הערת שוליים" ב-2011.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 הסרט זכה בפרס לשם כבוד, ולא פרס תחרותי.
- ^ בטקס זה, שמות המפיקים נכללו במועמדויות לקטגוריה, במקום הבמאי.
- ^ למרות שסרטים שהופקו בתוך ארצות הברית אינם זכאים להיכלל בפרס, סרטים שהופקו בשטחים של ארצות הברית מעבר לים היו זכאים באותה תקופה. פוארטו ריקו, טרה נוליוס של ארצות הברית, יכלה אפוא לקבל מועמדות עבור הסרט. עם זאת, כלל זה שונה בשנת 2011 ומנע הגשות פוארטוריקניות.
- ^ לא מדובר במועמדות רשמית. לאחר שהמועמדויות הוכרזו, נחשף מידע שהראה כי סרט זה הופק כולו בארגנטינה, ולא הייתה בו שליטה אמנותית מאורוגוואי שעומדת בתנאים המינימליים. הסרט הוכרז כבלתי זכאי והוסר מההצבעה הסופית.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פרס אוסקר לסרט הבין-לאומי הטוב ביותר (באנגלית)- ויש גם לא-אמריקאים, באתר "האוזן השלישית"
נירית אנדרמן, איך עובדת המכונה המשומנת שמריצה את "פוקסטרוט" לאוסקר?, באתר הארץ, 12 בינואר 2018
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ The Times Of India, Academy drops 'territories' in Palestine reference, 17 January 2014