400 המלקות
 | |
| בימוי |
פרנסואה טריפו  |
|---|---|
| הופק בידי |
פרנסואה טריפו |
| תסריט |
פרנסואה טריפו, מרסל מאוזי |
| עריכה |
מריה-יוזפה יויוט |
| שחקנים ראשיים | ז'אן פייר לויד |
| מוזיקה |
ז'אן קונסטנטין |
| צילום |
אנרי דקאי |
| מדינה |
צרפת |
| חברת הפקה |
Les Films du Carrosse |
| חברה מפיצה | Cocinor |
| הקרנת בכורה | 4 במאי 1959, צרפת |
| משך הקרנה |
99 דק' |
| שפת הסרט | צרפתית |
| סוגה |
סרט דרמה, סרט פשע |
| פרסים | פרס הבימוי הטוב ביותר בפסטיבל קאן |
| סרט הבא |
Stolen Kisses |
| דף הסרט ב-IMDb | |
  | |
"400 המלקות" (בצרפתית: Les Quatre Cents Coups) הוא סרטו הראשון של הבמאי הצרפתי פרנסואה טריפו. הסרט נחשב לראשון מבין סרטי הגל הצרפתי החדש ולחשוב שבהם.
עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
400 המלקות הוא סרט אוטוביוגרפי המנסה לתאר את חוויות ילדותו של הבמאי טריפו מהפן הרגשי - כיצד הרגיש טריפו כנער. זהו הסרט הראשון מבין חמישה, המתאר את קורות חייו של גיבור הסרט, אנטואן. בסרט זה אנטואן הוא מתבגר פריזאי. הוא נולד לפני שאימו נישאה ושלאחר לידתו נישאה לגבר מבוגר ממנה, כדי לתת לו תחושת שייכות לתא משפחתי. נישואין אלו אינם מאושרים ואימו של אנטואן מאשימה אותו במצבה. המשפחה מתמודדת עם קשיים כלכליים ונאלצת להסתפק באמצעי מחיה זולים ומועטים.
אנטואן נסחף לתעלולים ילדותיים בעידוד חבריו ללימודים. הוא משתכנע לגנוב את מכונת הכתיבה של אביו החורג במטרה למוכרה תמורת כסף. לאחר שאיננו מצליח למכור את המכונה, אנטואן מנסה להחזירה לחדר העבודה של האב, אך מתגלה על ידי השומר, שמזעיק את אביו החורג. הוריו מנצלים את ההזדמנות כדי להיפטר מאנטואן, שהפך עבורם לנטל מיותר על חייהם, ומוסרים אותו למשטרה. אימו של אנטואן מעבירה בהדרגה את אחריותה על בנה לידי מערכת המשפט והרווחה עד אשר לבסוף היא זונחת אותו לחלוטין. אנטואן מובא למעצר ומשם מובל למוסד לעבריינים צעירים.
אנטואן מצליח לבסוף לברוח מהמוסד לעבריינים צעירים והסרט מסתיים בתמונה בה הוא עומד על שפת הים, וגורלו אינו ידוע.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט זכה לפרסים רבים, לרבות הפרס לבימוי הטוב ביותר בפסטיבל קאן. התסריט היה מועמד לאוסקר, אך לא זכה.
חשיבות הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט היווה את נקודת הפתיחה של הגל הצרפתי החדש - סגנון קולנוע אשר שם את היחיד במרכז ומשלב טכניקות חדשניות, כגון שימוש בשוט צילום ארוך ומורכב במקום במספר שוטים. הגל הצרפתי החדש עוסק בנושאים אקזיסטנציאליסטים ואלו מובעים היטב בסרט זה, בו הגיבור נאלץ להתמודד עם ניכור החברה ממנו אט-אט, עד אשר הוא מאבד כל שייכות לעולם.
סצנת הסיום מציבה את הגיבור על שפת הים לאחר שברח ממוסד השיקום בו הושם. בסצנה זו מבקש הבמאי להדגיש כיצד הגיבור נותר ללא כל נקודת התייחסות בעולם, ללא תחושת שייכות לדבר. במהלך הסרט הוא איבד את התא המשפחתי שלו, הופרד מחבריו, הושם בידי מערכת המשפט והענישה ולבסוף ברח אף ממנה. כעת איננו שייך עוד לשום דבר והוא נאלץ להכיר באבסורדיות של עצם קיומו.
כאשר הסרט הוצג בפסטיבל קאן הוא נחשב לחדשני ומיוחד. הסרט החל תנועה חדשה של במאים צרפתיים (אשר לאחר מכן השפיעו על יוצרי סרטים ברחבי העולם) אשר השתמשו בטכניקות בהן השתמש טריפו ובטכניקות דומות כדי לממש את חזונם האקזיסטנציאליסטי.
פירוש השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם הסרט, "400 המלקות", לקוח מתוך הביטוי הצרפתי "faire les 400 coups" (מילולית: "לעשות את 400 המלקות") שמשמעותו לעורר מהומות. התרגום הישיר גרם לבלבול בקרב חלק מהצופים בחשבם כי מדובר בסרט העוסק בענישה גופנית, אך לא כן. למעשה תרגום הסרט לעברית שגוי, שכן מקור הביטוי הוא בתותחי הצי הצרפתי שהיו מסוגלים לירות 400 פעמים עד שיהיה צורך להחליפם. פירושו המקורי של הביטוי "לעשות את 400 המכות (של התותח)" הוא להעביר זמן רב במלחמה, ומכאן, באופן מושאל, זמן רב בהרפתקאות מפוקפקות שונות. שמו הנכון של הסרט בעברית הוא אפוא 400 המכות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"400 המלקות", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"400 המלקות", באתר נטפליקס
"400 המלקות", באתר AllMovie (באנגלית)
"400 המלקות", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "400 המלקות", באתר TV.com (באנגלית)
- "400 המלקות", באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
פסטיבל כאן: תוכנית רדיו המוקדשת לניתוח הסרט "400 המלקות", בהגשת דני מוג'ה ויונתן גת
