נתן נלסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נתן נלסון
Nathan Nelson, 2013 D1125-088 (cropped).jpg
נתן נלסון, 2013
לידה 1 בינואר 1938 (בן 81)
אביחיל, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והנצחה פרס ישראל (2013) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נתן נֶלסון (נולד ב-1 בינואר 1938) הוא פרופסור לביוכימיה וביולוגיה מולקולרית ומבנית. חתן פרס ישראל בחקר מדעי החיים לשנת תשע"ג (2013). הוא פרסם למעלה מ-240 מאמרים מדעיים שצוטטו למעלה מ-15,000 פעמים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נלסון נולד לגניה ומשה במושב אביחיל ב-1938. אביו, שהגיע לארץ ישראל ב-1918 מארצות הברית כחייל בגדוד העברי, היה חלוץ ממייסדי רמת גן, גן חיים ואביחיל. משפחת אמו הייתה מראשוני רמת גן. נלסון שירת בנח"ל המוצנח ובמסגרתו היה חבר קיבוץ גבים. בעקבות מחלת אביו, עזב את הקיבוץ על מנת לטפל במשק באביחיל.

ב-1961 פרופ' אלעזר כוכבא, שהיה מורו של נלסון שכנע אותו ללמוד ביולוגיה באוניברסיטת תל אביב באבו כביר. נלסון השלים שם 3 תארים, עד לדוקטורט (ב-1970 בהדרכתו של פרופ' יוסקה נוימן). בתקופה זו פגש ונישא לחנה לבית בורשטין. לימים נולדו להם שלושה ילדים. את הפוסט-דוקטורט עשה נלסון אצל פרופ' אפרים רקר באוניברסיטת קורנל בארצות הברית. ולאחריו הוזמן ללמד בטכניון בחוג לביולוגיה. ב-1980 קודם לדרגת פרופסור מן המניין. לאורך השנים היה בשבתונים בביוצנטרום בבזל אצל פרופ' ג'ף שץ ובאוניברסיטת קורנל אצל פרופ' רקר.

ב-1985 נענה להצעתו של פרופ' רון קבק להצטרף למכון לביולוגיה מולקולרית בחברת Roche בארצות הברית שם עסק במחקר בסיסי. ב-1995 חזר לישראל ויסד את קבוצת המחקר שלו במחלקה לביוכימיה באוניברסיטת תל אביב. בנוסף להוראה ולמחקר היה מהמובילים להקמת מרכז לקריסטלוגרפיה ע"ש דניאלה ריץ' באוניברסיטת תל אביב, שהוקם בתקציב מינימלי, ועמד בראשו בין השנים 2005–2011. נלסון היה חבר בחבר הנאמנים ובוועד המנהל של אוניברסיטת תל אביב, סגן יו"ר המכון לביולוגיה מולקולארית ותאית של יונסקו בוורשה, ונשיא האגודה הביוכימית הישראלית. ב-2011 קיבל מענק מחקר חמש שנתי למדענים בכירים מה-European Research Council ‏(ERC).

עבור הישגיו המדעיים זכה נלסון בפרסים ואותות של כבוד ובהם פרס הומבולט (Humboldt), חברות ב-EMBO, פרס קציר של ILANIT, ובתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות סצ'ואן בסין ואוניברסיטת בולוניה באיטליה. נתן נלסון הוא חתן פרס ישראל בחקר מדעי החיים לשנת תשע"ג (2013).

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו של נלסון עוסקים בחלבונים הממוקמים בקרום התא. הישגיו העיקריים הם בתחומים של חלבוני V-ATPase, נשאי נוירוטרנסמיטרים (חומרים המוליכים אותות בין תאי עצב) ונשאים של יוני מתכות ופוטוסינתזה.

V –ATPase[עריכת קוד מקור | עריכה]

V-ATPase הוא קומפלקס המצוי בקרומים תאיים המפרק מולקולות ATP, ומנצל את האנרגיה המתקבלת מן הפירוק כדי להעביר חומרים לתוך אברוני התא בניגוד למפל הריכוזים של החומר. נלסון חקר שמרים המסוגלים להתקיים ללא הקומפלקס הזה, ובכך איפשר לחקור את המבנה שלו ולאתר את הגנים המקודדים אותו. ממצא זה היה הבסיס לשורה של מחקרים שהתמקדו ב-V-ATPase. רבים מהגנים המקודדים[דרושה הבהרה] את מרכיבי הקומפלקס התגלו במעבדתו של נלסון, ואחד החלבונים אף הופק בגביש שמבנהו פוענח. לחלבון זה אף הוצע מנגנון פעולה[דרוש מקור: דרושות הפניות קונקרטיות למאמרים].

נשאים במוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

נלסון חקר חלבונים המשמשים נשאים להעברת מוליכים עצביים דרך קרום תא העצב. לדוגמה, הוא היה שותף לגילוי הגן שמקודד את הנשא של המוליך העצבי חומצה גאמא-אמינובוטירית (ידוע בקיצור כ-GABA. חלבון זה מורכב מ-12 מקטעים חוצי-ממברנה, והוא הגן הראשון שפורסם שמקודד לנשא של מוליך עצבי כמו גם הראשון שפורסם שמקודד נשא של חומצת אמינו[דרושה הבהרה]. נשאים נוספים של מוליכים עצביים התגלו ואופיינו במעבדתו[דרושה הבהרה].

נשאי מתכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נלסון חקר נשאי מתכות, ומחקריו בשמרים סיפקו הסבר לעמידות ורגישות לחיידקים מחוללי מחלות בעכברים ובבני אדם, ובהן צרעת ושחפת. נלסון הראה שבזבובי דרוזופילה (זבובי פירות) ניתן להתגבר על חוסר הטעם שמופיע כתוצאה מפגם בגן המקודד לחלבון זה, על ידי תוספת של מתכות כמו מנגן וברזל למזונם[דרושה הבהרה].

פוטוסינתזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוטוסינתזה היא תהליך המשמש להפקת אנרגיה ותרכובות אורגניות מתרכובות אי-אורגניות בחלק מהיצורים החיים. תהליך הטמעת האור, בו פעילים ארבעה קומפלקסים של חלבונים ממברנליים, היה מרכז התעניינותו של נלסון מתחילת הקריירה המדעית שלו. מתוכם חקר שלושה:

  • קומפלקס הציטוכרומים b6-f וממברנות הכלורופלסטים.
  • קומפלקס PSI, האחראי לקליטת האור והפיכתו מאנרגיה פיזיקלית לאנרגיה כימית.
  • ATP synthase, או CF1, שמייצר את מולקולות ה-ATP המשמשות כ"מטבע אנרגיה" בכל האורגניזמים.

הישגו הבולט ביותר בתחום זה הוא פיענוח מבנה ה-photo system I ‏(PSI) של צמחים עילאיים בעזרת שיטות קריסטלוגרפיות. פתרון הגביש חשף מבנה הכולל 18 חלבונים שונים בעלי 46 קטעים חוצי ממברנה, כ-170 מולקולות כלורופיל (החומר הירוק בצמח שקולט אור), כ-30 קרוטנואידים (קולטי אור מסוג שונה שגם מגינים מנזקי חמצון), ועוד. קומפלקס זה הוא המסובך ביותר שנפתר מבין הקומפלקסים הממברנליים (הקרומיים). נלסון מצא שכאשר גביש ה-PSI, שממדיו זעירים ביותר (נמדדים באלפיות של מ"מ) מואר בלייזר בסביבה נטולת חמצן, הוא מייצר מתח חשמלי של למעלה מ-10 וולט.

אותות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נתן נלסון בוויקישיתוף