סטפן גראייק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית
קברו של שלום סטפן גראייק בבית העלמין בהרצליה

שלום סטפן גרָאיֶיקפולנית: Stefan Grajek;‏ 15 בדצמבר 1915 - 13 ביוני 2008) היה מלוחמי מרד גטו ורשה.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גראייק נולד בשנת 1915 בוורשה שבפולין. בפרוץ מרד גטו ורשה גראייק היה בין הלוחמים באזור בתי המלאכה של טבנס ושולץ. לאחר ימים אחדים יצא מהגטו כדי להכין דירות מסתור ומפלט ללוחמים לאחר הקרבות, וחזר לגטו כדי להוביל לוחמים לדירות שהכין. לאחר המרד התפזרו הלוחמים שנותרו באזור היערות שמסביב לורשה. גראייק עמד בראש הקבוצה הראשונה של חברי האי"ל, שהתמקמה בחורשת לומיאנקי, כשבעה קילומטרים מוורשה. עם פרוץ המרד הפולני, גראייק ורבים מחבריו הצטרפו לפרטיזנים הפולנים שלחמו באזור בצבא הנאצי. אחרי דיכוי המרד הפולני הסתתר גראייק עם קבוצת חברים בהנהגת מורדי גטו ורשה בדירות ובמרתפי מסתור.

אחרי מלחמת העולם השנייה פעל גראייק בפולין לשיקום שארית הפלטה היהודית בפולין.[2] היה ממייסדי "ועד הבריחה" בלובלין, שהגה את תוכנית הבריחה של שארית הפלֵטה, ריכוזה והכנתה לעלייה לארץ ישראל. בניגוד לאבא קובנר, מנהיג קבוצת הלוחמים שתמכו בהעלאת חברי התנועות החלוציות לארץ ישראל לאלתר, גראייק (בדומה לצביה לובטקין ויצחק צוקרמן) גרס, שיש להישאר באירופה ולרכז את המאמץ בארגון כל הניצולים לעלייה המונית ארצה במסגרת "תנועת הבריחה". מי שהייתה לרעייתו, אוטה וארגון-גראייק, נטלה חלק בפעולה מיוחדת לאסוף ולרכז אלפי ילדים ולהכינם לעלייה ארצה באמצעות תנועת הבריחה.[3]

גראייק עלה לישראל ב-1949 והיה ממקימי קיבוץ לוחמי הגטאות[4]. גם בארץ הוא היה פעיל ציבורית. בין השאר שימש כיו"ר הארגון הפרטיזנים העולמי ויו"ר התאחדות עולי פולין. היה חבר ההנהלה והוועד המנהל של יד ושם.

גראייק חיבר שלושה ספרים על המרד והשנים שלאחריו.

הקים את המרכז היהודי העולמי ללימוד ולחקר יהדות פולין באוניברסיטת תל אביב.[2]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלושה ימי קרב. תל אביב: מערכות, 1972
  • המאבק על המשך החיים: יהודי פולין בשנים 1949-1945. תל אביב : עם עובד, 1989
  • בתום ארבעים שנה. תל אביב: עם עובד, 1984

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]