סטפן גראייק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סטפן גראייק
עצרת מחאה נגד השגריר הגרמני הראשון בישראל. סטפן גראייק צועד ראשון מימין. לידו יצחק זנדמן
עצרת מחאה נגד השגריר הגרמני הראשון בישראל. סטפן גראייק צועד ראשון מימין. לידו יצחק זנדמן
לידה 15 בדצמבר 1915
ורשה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 ביוני 2008 (בגיל 92)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין הישן בהרצליה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
קברו של שלום סטפן גראייק בבית העלמין בהרצליה

שלום סטפן גרָאיֶיקפולנית: Stefan Grajek;‏ 15 בדצמבר 1915 - 13 ביוני 2008) היה מלוחמי מרד גטו ורשה.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גראייק נולד בשנת 1915 לחיה וישראל בוורשה שבפולין. בשנות ה-30 נמנה עם מנהיגי תנועת פועלי ציון. בפרוץ מרד גטו ורשה גראייק היה בין הלוחמים בפיקודו של אליעזר גלר באזור בתי המלאכה של טבנס ושולץ. לאחר ימים אחדים יצא מהגטו כדי להכין דירות מסתור ומפלט ללוחמים לאחר הקרבות, וחזר לגטו כדי להוביל לוחמים לדירות שהכין. לאחר המרד התפזרו הלוחמים שנותרו באזור היערות שמסביב לוורשה. גראייק עמד בראש הקבוצה הראשונה של חברי האי"ל, שהתמקמה בחורשת לומיאנקי, כשבעה קילומטרים מוורשה. עם פרוץ המרד הפולני, גראייק ורבים מחבריו הצטרפו לפרטיזנים הפולנים שלחמו באזור בצבא הנאצי. אחרי דיכוי מרד ורשה ב-1944 הסתתר גראייק עם קבוצת חברים בהנהגת מורדי גטו ורשה בדירות ובמרתפי מסתור.

אחרי מלחמת העולם השנייה פעל גראייק בפולין לשיקום שארית הפלטה היהודית בפולין.[2] היה ממייסדי "ועד הבריחה" בלובלין, שהגה את תוכנית הבריחה של שארית הפלֵטה, ריכוזה והכנתה לעלייה לארץ ישראל. בניגוד לאבא קובנר, מנהיג קבוצת הלוחמים שתמכו בהעלאת חברי התנועות החלוציות לארץ ישראל לאלתר, גראייק (בדומה לצביה לובטקין ויצחק צוקרמן) גרס, שיש להישאר באירופה ולרכז את המאמץ בארגון כל הניצולים לעלייה המונית ארצה במסגרת "תנועת הבריחה". מי שהייתה לרעייתו, אוטה וארגון-גראייק, נטלה חלק בפעולה מיוחדת לאסוף ולרכז אלפי ילדים ולהכינם לעלייה ארצה באמצעות תנועת הבריחה.[3]

גראייק עלה לישראל ב-1949 והיה ממקימי קיבוץ לוחמי הגטאות[4]. גם בארץ הוא היה פעיל ציבורית. בין השאר שימש כיו"ר הארגון הפרטיזנים העולמי ויו"ר התאחדות עולי פולין. היה חבר ההנהלה והוועד המנהל של יד ושם.

גראייק חיבר שלושה ספרים על המרד והשנים שלאחריו.

הקים את המרכז היהודי העולמי ללימוד ולחקר יהדות פולין באוניברסיטת תל אביב.[2] סטפן גראייק נפטר בתל אביב ונטמן בבית העלמין הישן בהרצליה ליד רעייתו, אוטה (1925-2005).

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלושה ימי קרב. תל אביב: מערכות, 1972
  • המאבק על המשך החיים: יהודי פולין בשנים 1949-1945. תל אביב : עם עובד, 1989
  • בתום ארבעים שנה. תל אביב: עם עובד, 1984

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]