סידני קרק
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| ||
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
סידני קרק (באנגלית: Sidney Lionel Kark; 22 באוקטובר 1911, יוהנסבורג – 18 באפריל 1998, ירושלים, ישראל) היה רופא יהודי-דרום אפריקאי, פרופסור וחלוץ של שיטות רפואה חברתית בעולם, בדרום אפריקה ובישראל. גישה זו (Community Oriented Primary Care: COPC) הפכה לגישה חשובה ומרכזית ברפאות משפחה בעולם.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד ב-1911 ביוהנסבורג למשפחה יהודית שהגיע מליטא. לאחר סיום לימודי התיכון, בשנת 1929, החל ללמוד רפואה באוניברסיטת ויטווטרסראנד (Witwatersrand University) ביוהנסבורג, אולם נאלץ להפסיק עקב קשיים כלכליים. הוא חזר ללימודים לאחר מכן וסיים אותם בשנת 1936. קרק היה פעיל מאוד בקרב הסטודנטים ששאפו לשוויון זכויות לשחורים בתקופת האפרטהייד בדרום אפריקה.
סידני קרק פגש בשנות לימודיו את זוגתו לחיים, לה נישא בשנת 1939 - ד"ר אמילי ישפן (Dr Emily Jaspan), רופאה וחלוצה בבריאות הציבור, ויחד הם עבדו בשיתוף שנים רבות והפכו למייסדי גישת הרפואה החברתית COPC בדרום אפריקה.
בשנת 1938 שירת סידני כקצין הרפואה של משרד הבריאות הדרום אפריקאי לבחינת בריאותם ותזונתם של ילדי דרום אפריקה. לאחר מכן ייסד ועמד בראש פרויקט חלוצי להקמת מרכז בריאות קהילתי בפוללה שבאזור נטאל בדרום אפריקה. אזור זה היה עני ביותר והתגוררו בו שחורים משבט הזולו. קרק עבד שם במשך שש שנים ופיתח באותן שנים רבות מהגישות של הבריאות הציבורית. מכיוון שהבין שהעוני אחראי לבעיות הבריאות של האוכלוסייה, פעלו הרפואיים במרפאה שלו לשפר את מצב הדיור, סניטציה ונגישות המזון של הציבור. סידני, אמילי וצוות הרופאים והאחיות שעבדו עמם, פעלו יחד עם אנשי השבטים המקומיים ליצור מודעות לחשיבות תזונה נכונה, הנקת תינוקות, היגיינה, אכילת ירקות אריים ויצירת גינות ירק ועוד בקרב המקומיים. פעילותם הפכה למודל מרכזי ובעקבותין ייסדו מרכזי בריאות קהילתיים רבים ברחבי דרום אפריקה, שגרמו לעליה משמעותית בהשרדות תינוקות, בריאות הקהילה ומודעות לרפואה מונעת.
בשנת 1946 הקים סידני את המרכז לבריאות המשפחה והקהילה בדרבן, שם לימד רופאים ואחיות מקומיים (שחורים, צבעוניים הודים) ואנשי בריאות נוספים את שיטות הבריאות הציבורית שפיתח ויישם בפוללה. גשיה זו הייתה שונה מהמקובל באותם ימים בדרום אפריקה של האפרהייד, בה מעמד הרופאים והאחיות השחורים היה נמוך ביותר. סידני ואמילי, יחד עם הצוות שלהם שכלל רופאים ואחיות יהודים ואחרים, פעלו ליצירת הנהגה מקומית של רופאים ואחיות דרום אפריקאיים, מה שהיה מהפכני באותם הימים.
בשנת 1958 עזבו סידני ואמילי יחד עם משפחתם וחלק מאנשי הצוות שלהם את דרום אפריקה עקב ממשל אפרטהייד שניסה להגביל את צעדיהם המועילים והחשובים בתחום הרפואה החברתית בשבטי הזולו ובקרב השחורים בדרום אפריקה. הם עברו לארצות הברית לאוניברסיטה מובילה, University of North Carolina, Chapel Hill, בה ייסדו את המחלקה לרפואה חברתית.
בשנת 1959 הגיע סידני עם משפחתו לישראל במשימה של ארגון הבריאות העולמי, בה הקים באוניברסיטה העברית בירושלים את המחלקה לרפואה חברתית, שם לימד עד לפרישתו בשנת 1980. סידני ואמילי, יחד עם חלק מאנשי הצוות שלהם מדרום אפריקה ורופאים ואחריות אחרים, ייסדו מרכז ראשון מסוגו בישראל ובעולם שנקרא "הדסה הקטנה" בקרית יובל שבירושלים. במרכז רפואי חלוצי זה, שהפך למודל עולמי, הקימו מרכז לרפואה חברתית וקהילתית שפעל ברפואה מונעת ורפואת משפחה עבור עולים ממדינות צפון אפריקה והמזרח התיכון שגרו בשכונה. המרכז פעל במשך עשרות שנים והכשיר רופאים ואחיות רבים בתחום רפואת המשפחה, רפואה חברתיץ וקהילתית.
סידני ואמילי הקימו את המסלול לתואר שני הבינלאומי של בריאות הציבור (Maters of Public Health), שהפך לתוכנית דגל שהכשירה מאות רופאים, אחיות, אנשי בריאות הציבור ומומחים אחרים מכל רחבי העולם בתחום הרפואה החברתית, תוכנית הפעילה עדיין ומושכת סטודנטים מרחבי העולם, כולל ארצות מתפתחות רבות.
אשתו אמילי למדה עם סידני רפואה והייתה שותפה לכל פעילויותיו לאורך השנים. בנו, ג'רמי קרק הוא פרופסור לרפואה ואפידימיולוג באוניברסיטה העברית והדסה בירושלים, וזוגתו של ג'רמי, רות קרק היא פרופסורית לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
סידני קרק ואמילי (ישפן) קרק היו נשואים במשך כ-60 שנה ויש להם שלושה ילדים, קרול קרק, ג'רמי קרק וויליאם (בילי) קרק.
סידני ואמילי כתבו אוטוביוגרפיה על פועלם בתחום הרפואה החברתית מדרום אפריקה ועד ישראל:
Promoting Community Health: From Pholela to Jerusalem, 1999, by Emily Kark and Sidney Kark