סיטת הצוקים

סיטת הצוקים
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	ציפורי שיר
תת־סדרה:	דמויי־דרור
משפחה:	סיטיים
סוג:	סיטה
מין:	סיטת הצוקים
שם מדעי
	Sitta neumayer; ‏מיכאהלס, 1830

סִיטַּת הַצּוּקִים (שם מדעי: Sitta neumayer) היא מין של ציפור ממשפחת הסיטיים, השייכת לסדרת ציפורי השיר והיא היחידה בבני משפחתה שנמצאת בישראל. תפוצתה היא בדרום אירופה ודרום אסיה, מקרואטיה ויוון עד איראן ודרומה עד סוריה, לבנון וישראל.

בישראל היא נפוצה באיזור החרמון עד גובה של 1650 מטר. למרגלות הבניאס בתחומי החורש שבהר דב ובנחל שיאון וכן בנוף הסלעים הצחיחים שבכתף החרמון. במג'דל שמס נמצאים קינונים של סיטה זו אפילו בקירות בתים. כמו כן, דווח על תצפיות בודדות של סיטות אלה במצוקי רכס רמים ובאיזור מערת קשת בגליל המערבי.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיטה הבוגרת היא בגודל דרור, בעלת מבנה מוצק, כנפיים קצרות וזנב קצר ועבה. זנבה אפור וחסר קצוות לבנים, רגליה חזקות ומקורה סולד קמעה בדומה לזה של הנקר. גחונה לבן, צדי גופה ורדרדים חומים, גבה כחול-אפור ופס עין שחור בולט בראשה.

הסיטות ניזונות מחרקים, מזרעים ומאגוזים קשים. את האגוזים הן מפצחות בעזרת מקורן, הן תוקעות את האגוז בחריץ אדמה או נקיק ומנקרות בו עד פיצוחו.

ייחודן של הסיטות הוא באופן דילוגן במורד עץ: הן מדלגות במורדו כשראשן כפוף מטה ולא מעלה כשאר הציפורים. כשמה הסיטה שוכנת על עצים במקומות סלעיים, היא שוכנת לבדה.

קריאתה של הסיטה חזקה, ולכן לרוב אנו שומעים אותה לפני שאנו חוזים בה.

קן הסיטה כדורי או חרוטי, הוא עשוי טיט והיא מדביקה אותו אל משטח סלע, או חוסמת בטיט נקרה בסלע, בהשאירה פתח צר לכניסה.

באפריל מטילה הנקבה 4 עד 10 ביצים גדולות עגלגלות שצבען לבן מבריק ועליהן כתמים גדולים בצבע חום-אדמדם. הנקבה לבדה דוגרת על הביצים 12–14 יום, וכל אותו הזמן מאכיל אותה בן זוגה. אחרי הבקיעה עוזר הזכר להאכיל את הגוזלים. הגוזלים מתחילים לעוף בחודש יוני. במהלך חודשי הקיץ הם משוטטים בלהקות קטנות ובמשפחות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזריה אלון, החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 6 - עופות, עמוד 405. משרד הביטחון – ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע, 1986, ISBN 9650500685
הינצל, פיטר, פרסלאי, הציפורים – מגדיר שדה שלם, נוסח עברי יצחק כפכפי, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1975, עמוד 270.