לדלג לתוכן

מג'דל שמס

מג'דל שמס
סמל היישוב
סמל היישוב
היישוב מג'דל שמס מכוסה שלג
היישוב מג'דל שמס מכוסה שלג
שם בערבית مجدل شمس
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה דולאן אבו סאלח
גובה ממוצע[1] 1,230 מטר
תאריך ייסוד 1595
סוג יישוב יישוב 10,000–19,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2025 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 11,356 תושבים
    - מתוכם, תושבי ישראל 11,352 תושבי ישראל
    - דירוג אוכלוסייה ארצי 168
    - שינוי בגודל האוכלוסייה +0.4% בשנה
  - צפיפות אוכלוסייה 739 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי 178
תחום שיפוט[2] 15,360 דונם
    - דירוג ארצי 97
33°15′55″N 35°46′13″E / 33.2651678813235°N 35.7701565611255°E / 33.2651678813235; 35.7701565611255
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2021[3]
3 מתוך 10
    - דירוג ארצי 180
מדד ג'יני
לשנת 2019[2]
0.4265
    - דירוג ארצי 78
לאום ודת[2]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2023
אוכלוסייה לפי גיל[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 6.0%
גילאי 5 - 9 7.5%
גילאי 10 - 14 8.5%
גילאי 15 - 19 9.0%
גילאי 20 - 29 15.9%
גילאי 30 - 44 21.6%
גילאי 45 - 59 20.5%
גילאי 60 - 64 3.7%
גילאי 65 ומעלה 7.4%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2023
פרופיל מג'דל שמס נכון לשנת 2022 באתר הלמ"ס
http://www.majdal.co.il

מַגְ'דַל שַׁמְסערבית: مجدل شمس) היא מועצה מקומית דרוזית במחוז הצפון בישראל, השוכנת צפונית לרמת הגולן, במורדות כתף חרמון שבחרמון. היישוב ממוקם מאות מטרים ספורים מערבית לגבול ישראל–סוריה, בצמידות לגדר הגבול, ופחות מק"מ דרומית לגבול ישראל–לבנון. הוא נחשב לפיכך ליישוב השני הצפוני ביותר בישראל, אחרי מטולה. גובהו הממוצע הוא 1,229 מטר מעל גובה פני הים, ולפיכך הוא נחשב ליישוב הגבוה בישראל. רבים מתושבי מג'דל שמס, כמו רבים מהדרוזים ברמת הגולן, מגדירים עצמם כאזרחים סורים, ובחרו במעמד תושבי קבע בישראל ולא אזרחים ישראלים. ב-1982 הוכרזה מג'דל שמס כמועצה מקומית, ובראשה עומד כיום דולאן אבו סאלח.[4]

מקור שמו של מג'דל שמס בארמית והגייתו השתנתה בהשפעת הערבית. פירוש השם "מגדל שמש"[5]. היישוב נקרא כך מכיוון שבזריחה קרני השמש מגיעות אליו לפני כל שאר היישובים באזור, בשל גובהו הרב. יש הסוברים כי השם מג'דל שמס הוא גלגול שמה של "בית שמש" המקראית,[6] הנזכרת בספר שופטים כאחת הערים בנחלת שבט נפתלי.[7]

מג'דל שמס שוכן צפונית לרמת הגולן, במורדות הר החרמון. גובהו הממוצע 1,229 מטר מעל גובה פני הים, ולפיכך הוא היישוב הגבוה בישראל. הוא שוכן כמה מאות מטרים מערבית לגבול הסורי, בצמידות לגדר הגבול, והוא היישוב השני הכי צפוני בישראל, אחרי מטולה.

יער מג׳דל שמס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשולי הכפר, במדרון הדרומי של הר חרמון, צומח יער מג'דל שמס שנקרא גם יער נמרוד[8]. זהו יער מעורב של עצי מחט נטועים עם עצי חורש טבעי. בדרומו נמצא פארק מג'דל שמס, המהווה אתר לפיקניק ונקודת תצפית ייחודית הצופה על עמק החולה, שלוחות החרמון, מבצר נמרוד, דרום לבנון והרי נפתלי.

קק"ל החלה בנטיעת היער בשנת 1987, והיער משתרע כיום על פני 156 דונם בלבד. הוא אחד היערות הנטועים המיוחדים של קק"ל: זהו היער הצפוני ביותר שנטעה הקרן בישראל; הוא צומח ברום של כ-1,100 מ' מעל פני הים – היער הנטוע הגבוה בישראל; והוא נטוע גם על תצורות גאולוגיות עתיקות – מתקופת היורה. עם העצים הנטועים נמנים אורן קפריסאי, ברוש אריזוני, ארז אטלנטי, ברוש מצוי ואורן הצנובר[8].

הצומח הטבעי הוא חורש ים-תיכוני ובתה פתוחה[9]. מגוון הסלעים באזור זה (גיר ודולומיט קשים של תצורת חרמון, חוואר, חרסית, אבני חול ומחדרים מגמתיים), בשילוב של נביעות מים ושטחים פתוחים תורם לעושר רב של מיני צמחי בר. צומח החורש כולל לבנה רפואי, אלון מצוי, אגס סורי, ושיחי קידה שעירה (תצורת כידוד), ועל אבני הגיר גדלים גם עוזרר קוצני ואחירותם החורש. בשטחים הפתוחים צומח הבתה הוא שילוב של קידה שעירה, אחירותם החורש עם סירה קוצנית. במקומות הלחים צומחים ערברבה שעירה ופטל קדוש. ניתן למצוא גם צמחים נדירים יחסית כגון: בן חורש רחב עלים, סחלב שלוש השיניים, סחלב איטלקי, סחלב ריחני, אזוביון דגול, סחלבן החורש, דבורנית גדולה, אצבעית רומאית ושפתן מצוי[8].

על אף ייחודו של היער, קיומו עמד בסכנה, שכן תוכנית פיתוח של מג'דל שמס ביקשה להרחיב את היישוב על חשבון העצים. קק"ל יצאה למאבק, הסבירה את חשיבותו של היער ושכנעה את גורמי התכנון ואת אנשי מג'דל שמס שחשוב לשמור על המקום[8].

ביער מג'דל שמס קיימות חמש נביעות קטנות, רובן עונתיות. המים נובעים באזור שלתוכו חדרה מגמה, הבאה לידי ביטוי בסלעי בזלת. נביעות אלה הן מים בתת-הקרקע הנאספים לאורך קו המגע בין סלעי הבזלת לסלעי הגיר וממנו הם זורמים החוצה לפני השטח. רק במקום אחד מתקיימת נביעה כל השנה – היא עין קעקאן. מי המעיין נאספים לבריכה בנויה (5X7 מ'), ולידה צומחים עצי אלון התולע[8].

לפי שיטת קפן לסיווג אקלימים, בשל גובהו של הכפר, מתקיים בו אקלים ים-תיכוני כאזור מעבר בין הטיפוס הסובטרופי עם קיץ חם (Csa) לזה הממוזג יותר עם קיץ קריר (Csb)[10]. באופן כללי, במג'דל שמס הקיץ יבש עם לילות נוחים ולעיתים קרירים, בעוד שהחורף קר ורטוב, ומושלג מעת לעת. מדי חורף מתרחשים בממוצע כמה אירועי שלג[11][12]. בשל מיקומו במורדות החרמון וגובהו, זהו היישוב הקר, הגשום והמושלג ביותר בשטח מדינת ישראל. כמות המשקעים הממוצעת היא בין 1,150 מ״מ ל-1,200 מ״מ לשנה.

קיימת שונות גדולה בכמויות המשקעים משנה לשנה. לדוגמה, בין השנים 1968–1981 בהן התבצעו מדידות משקעים במג׳דל שמס, בעונת המשקעים 1968–1969, שהייתה גשומה מאוד בצפון הארץ, נמדדו 2,192 מ״מ של גשם ושלג בכל העונה, כאשר 846 מ״מ מהם נמדדו בחודש ינואר 1969. אלה הן כמויות המשקעים הגבוהות ביותר שנמדדו לעונה ולחודש בתחומי מדינת ישראל. לעומת זאת בעונת המשקעים 1972–1973 נמדדו 722 מ״מ בלבד[13].

אקלים במג'דל שמס ממוצעים אקלימיים: טמפרטורות 2006–2020 מתוך מפות השירות המטאורולוגי, משקעים מחושבים לתקופה הסטנדרטית 1961–1990 מנתוני השירות המטאורולוגי
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 7.0 7.8 12.4 17.2 21.3 25.4 27.0 27.2 25.9 20.4 15.5 10.2 18.1
טמפרטורה יומית ממוצעת (C°) 3.3 3.8 7.3 11.4 15.2 19.3 21.4 21.6 19.7 14.7 10.1 5.5 12.7
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) -0.5 -0.2 2.2 5.5 9.0 13.2 15.7 15.9 13.5 8.9 4.6 0.7 7.4
משקעים ממוצעים (מ"מ) 278 239 161 79 19 1 0.5 0.5 5 40 131 235 1190
ימי משקע ממוצעים (≥1 מ"מ) 14.6 12.6 10.7 5.8 3.0 0.3 0.1 0.1 0.8 4.8 7.9 12.3 73
לחות יחסית ממוצעת (%) 82 74 67 58 51 48 54 55 59 56 65 74 62
מקור: דו"חות אקלימיים Israel Meteorological Service
תמונה היסטורית של הכפר

בשטח הכפר נמצאות חורבותיו של יישוב יהודי קדום, והתגלו בו שרידים מהמאות השנייה והשלישית לספירה. בין השרידים נמנית גם מערת קבורה, המכונה בפי המקומיים "מקברת אל-יהוד" ("בית הקברות של היהודים"). החוקר זאב וילנאי מתאר את האתר בספרו "גולן וחרמון", ומציין כי נמצאו בו יסודות מבנים ומערות קבורה מהתקופה הרומית.

על פי אגדות מקומיות, בסוף המאה ה-16 ישב באזור שבו שוכן היישוב כיום, שודד דרכים בשם אל-עבד. אנשי הכפר המוסלמי הסמוך, ג'ובתה א-זית, שהיה ממוקם באזור שבו שוכן כיום המושב נווה אטי"ב, פנו למנהיג הדרוזים בהרי השוף, האמיר פח'ר א-דין אל-מעני, וביקשו ממנו לסייע להם לסלק את אל-עבד מדרכי המסחר. האמיר אכן שלח לוחמים ממשפחות בריק ופרחאת שחיסלו את השודד. בתמורה לסיוע קיבל האמיר מאנשי הכפר את האדמות שעליהן הוקם היישוב מג'דל שמס, ומשפחות בריק ופרחאת היו הראשונות שהתיישבו בו.[14] היישוב נוסד בשנת 1595 במטרה לעבות את ההתיישבות הדרוזית במקום.

במהלך המרד הדרוזי הכפר שימש כבסיס לכנופיות שפעלו נגד השלטון הצרפתי[15]. היישוב היה חלק מסוריה מאז הקמתה ב־1946 ועד למלחמת ששת הימים ב-1967. במלחמת ששת הימים נכבש היישוב ומאז הוא נמצא בשליטה ישראלית. כמה מתושביו עזבו לסוריה במהלך המלחמה והפכו לפליטים. מהכיבוש ב־1967 ועד לחקיקת חוק רמת הגולן ב-1981, היה הכפר נתון לממשל צבאי, ובראשית שנות ה־70 כיהן יהודה אלבשן בתפקיד מושל הכפר. במהלך מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 הופצץ היישוב פעמים רבות ו-10 מתושביו נהרגו.

מ־1981 ועד 2018 מונו ראשי המועצה וחברי המועצה במג'דל שמס ובשְלוש המועצות הדרוזיות האחרות ברמת הגולן על ידי שר הפנים ולא נבחרו בבחירות דמוקרטיות. בשנים 1993–2004 היה סלים שופי ראש המועצה המקומית הממונה. בבחירות לרשויות המקומיות ב-2018 נערכו לראשונה בחירות במועצות אלו.[16] רוב התושבים במג'דל שמס החרימו את הבחירות, ואחוז ההצבעה עמד על 3.39% בלבד. בבחירות אלו נבחר דולאן אבו סאלח לתפקיד ראש המועצה.

ב-27 ביולי 2024 פגעה רקטה במג'דל שמס של ארגון הטרור חזבאללה במגרש כדורגל וגרמה למותם של 12 ילדים ונערים בגילאים 10–16, ולפציעתם של יותר מ־30 ששיחקו במקום.[17][18]

זהות עדתית ופוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסל סולטאן אל-אטרש במג'דל שמס
גבעת הצעקות ליד מג'דל שמס. החבית המוצבת על מוט וצבועה בפסי אדום-לבן (מופיעה בתמונה מימין לגג המבנה) מסמנת את המקום שממנו אסור לסורים להתקרב לגדר החדשה

רובם המוחלט של תושבי מג'דל שמס הם דרוזים, המהווים מחצית מהאוכלוסייה הדרוזית ברמת הגולן.[19] קודם למלחמת ששת הימים התגוררו במג'דל שמס גם תושבים נוצרים ועלווים. בשנת 1951 נעצרו כ־20 מתושבי הכפר באשמת ריגול לטובת ישראל על ידי שליט סוריה, אדיב שישכלי, שרדף את הדרוזים. במשפט נגזר עליהם גזר דין מוות, אך בעקבות הדחתו של שישכלי, הומתק גזר הדין למאסר עולם. לאחר מלחמת יום כיפור הם שוחררו והותר להם לגור בכפר דרוזי בסביבות דמשק, וכעבור זמן-מה הורשו לחזור לרמת הגולן.[20]

לאחר מלחמת ששת הימים והכיבוש הישראלי, נקבע גבול ישראל–סוריה כמה מאות מטרים מזרחית ליישוב. המציאות הפוליטית החדשה הובילה לניתוק תושבי הכפר מסוריה, בין היתר מהכפר הסמוך חדר, שעימו קיימו קשרי משפחה ענפים, קשרי מסחר ותרבות. מאידך, גרם השינוי לחיבור מוגבר עם הדרוזים בישראל. בדומה לשאר היישובים הדרוזיים ברמת הגולן, רבים מהתושבים רואים עצמם כאזרחי סוריה עד היום, ולפיכך בחרו שלא להחזיק באזרחות ישראלית אלא בתושבות קבע בלבד.

בני משפחות מהכפר המתגוררים משני עברי הגבול הישראלי-סורי, מצאו שיטה של תקשורת על גבעה ב"עין א-תינה" שבמבואות הכפר, באמצעות צעקות לקרוביהם שבעברו הסורי של הגבול,[21] לעיתים בסיוע מגאפונים, מה שהקנה למקום את הכינוי "גבעת הצעקות"[22] (تلة الصّيحات). לעיתים המקום מכונה גם "ואדי הדמעות" (وادي الدّموع). תושבי היישוב יכולים לגשת עד קרוב מאוד לקו הגבול, אך בני משפחתם תושבי סוריה יכולים להגיע רק עד נקודה במרחק של כ־200 מטרים מקו הגבול. עלילת הסרט "הכלה הסורית" משנת 2004, העוסק במציאות הדרוזית ברמת הגולן, מתרחשת ביישוב ומספרת את סיפורה של גבעת הצעקות. במהלך העשור השני של המאה ה-21 התמעטו פגישות אלו לאור המצב הבלתי יציב בגבול, ולאור התפתחות אמצעי התקשורת האינטרנטיים כגון סקייפ וזום.

גבעת הצעקות התפרסמה באמצעי התקשורת בישראל ובעולם, בעיקר בעקבות ההפגנות בסוריה (2011) ואירועי יום הנכבה ויום הנכסה של אותה שנה. ביום הנכבה, פרצו כ-130 פליטים פלסטינים המתגוררים במחנות פליטים בסוריה מאז 1948, את גדר הגבול ונכנסו ליישוב. במהלך העימותים האלימים בינם לבין כוחות צה"ל, יידו המפגינים אבנים ופצעו 7 חיילים ישראלים. בתגובה השיבו החיילים באמצעים לפיזור הפגנות ובאש חיה, שממנה נהרגו 4 פלסטינים ונפצעו 6. לבסוף פוזרו המפגינים והוחזרו לסוריה. כעבור חודש, במהלך אירועי "יום הנכסה", הפגינו מאות פלסטינים סורים מול "גבעת הצעקות" וניסו שוב לפרוץ את גדר הגבול. מנגד, תושבי מג'דל שמס החלו בידויי אבנים לעבר חיילים ושוטרים.[23] גם במקרה זה הגיבו כוחות צה"ל באמצעים לפיזור הפגנות ובאש חיה, ועל פי גורמים סוריים נהרגו 14 מפגינים כתוצאה מהירי ומעלייה על מוקשים.[24] כלקח מאירוע זה ולאור ההתפתחויות בסוריה נבנתה גדר גבול גבוהה וחזקה לאורך כל רמת הגולן.

תושבי הכפר היו מעורבים בכמה פרשיות ריגול ועבירות ביטחוניות נגד מדינת ישראל. המרכזית שבהן נחשפה ב־1973, אז נעצרו מעל 50 מתושבי הכפר בחשד שהשתייכו לרשת ריגול שהפעיל שכיב אבו ג'בל, קצין מודיעין סורי תושב הכפר.[25] ב־2010 פשיטה משטרתית על בית הוריו של תושב הכפר שנחשד בריגול הובילה להתפרעות המונית, לנזק לניידות משטרה ולכיתור כוח משטרתי קטן, שחולץ בהתערבות מנהיגים מקומיים מהכפר.[26][4] בשנת 2012 הואשם תושב הכפר בריגול למען סוריה.[27]

כלכלה ופיתוח תשתיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכפר בשנת 2009

ביולי 1969, לאחר הכיבוש הישראלי, נמסר שהושלמה רשת החשמל בכפרי הדרוזים שברמת הגולן.[28] בינואר 1971 נחנכה בכפר מערכת חשמל מקומית, מבוססת גנרטור, שסיפקה חשמל לבתי הכפר בשעות הערב.[29] בחלק מבתי הכפר היה חשמל עוד בימי השלטון הסורי.[30] כיום אספקת החשמל לכפר מתבצעת באמצעות צובר. חברת החשמל מוכרת את החשמל למועצה המקומית בתעריף נמוך מהמקובל, והמועצה אחראית על תחזוקת מערכת החשמל הפנימית בתוך העיירה. מאפיין זה מוביל לקשיים באספקת חשמל בתוך העיירה, עקב קשיים בתחזוקת המערכת.

פרנסתם העיקרית של התושבים היא חקלאות, בעיקר גידול תפוחים ודובדבנים, במטעים הממוקמים במורדות הכפר, בעיקר בבקעת יעפורי. בחורף מתפרנסים כמה מתושבי הכפר גם מהשכרת ציוד גלישה לתיירים הבאים לחרמון הסמוך. מגמת פיתוח התיירות והשכרת הצימרים התבטאה גם בהקמתו של מלון הבוטיק "נרקיס" ובהפעלתה של מסעדה המגישה אוכל דרוזי מסורתי ובעין א-תינה ("עמק התאנים") הסמוך ל"גבעת הצעקות" שבמבואות הכפר.

בינואר 2020 אושרה בניית שכונה חדשה במקום, שתכלול 800 יחידות דיור, בית מלון ושטחי מסחר.[31] במרץ 2023 הופקדה בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תוכנית מתאר ליישוב, שכוללת בניית 2,700 יחידות דיור.[32] לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף דצמבר 2025 (אומדן), מתגוררים במג'דל שמס 11,356 תושבים, מתוכם 11,352 תושבי ישראל (מקום 168 בדירוג רשויות מקומיות בישראל).  שינוי בגודל האוכלוסייה +0.4% בשנה. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ג (2022-2023) היה 86.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2022 היה 7,105 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,864 ש"ח).[33]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מג'דל שמס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות – לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף דצמבר 2025 (אומדן), בכל יתר היישובים – לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2024.
  2. 1 2 3 4 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2023
  3. הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
  4. 1 2 אלי סניור, המהומות במג'דל שמס: בשל פרשת ריגול, באתר ynet, 12 ביולי 2010
  5. "هوية الجولان من خلال أسماء قراه وبلداته" (בערבית). The Directorate-General of Antiquities and Museums. 24 בנובמבר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  6. יהודה אליצור ויהודה קיל, אטלס דעת מקרא, מוסד הרב קוק, תשנ"ח 1998, עמ' 160.
  7. ספר שופטים, פרק א', פסוק ל"ג
  8. 1 2 3 4 5 יער מג'דל שמס, באתר קרן קיימת לישראל
  9. ניר הר, סקר אקולוגי ברכס נמרוד ביער ובשמורה, 2019
  10. דו"חות אקלימיים, השירות המטאורולוגי הישראלי
  11. השירות המטאורולוגי הישראלי, אקלים החרמון
  12. השירות המטאורולוגי הישראלי, צפון הגולן, סקירות אקלימיות אזוריות, סקירות אקלימיות אזוריות
  13. מאגר נתונים מטאורולוגיים, באתר השירות המטאורולוגי הישראלי
  14. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת 2/8/2024 עמ' 12
  15. מאיר זמיר, כינונה של לבנון המודרנית, תל אביב: מערכות, 1993, עמ' 185
  16. גיא ורון כתב בצפון, בחירות מקומיות גם אצל הדרוזים בגולן, באתר מאקו, 7 בינואר 2018
  17. ניר דבורי, ירון אברהם, 12 צעירים נרצחו, בישראל נערכים לתגובה קשה מול חיזבאללה, באתר מאקו, 27 ביולי 2024
  18. יואב זיתון, עינב חלבי, ליאור בן ארי, ישראל מושקוביץ, מורן אזולאי ואיתמר אייכנר, 12 ילדים ונערים נרצחו בפגיעה ישירה במגרש כדורגל במג'דל שמס, באתר ynet, 27 ביולי 2024
  19. אורי שטנדל, הדרוזים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  20. מנחם רהט, "מי את?" שאל הדרוזי ששב אחרי 23 שנה בכלא הסורי, "אני בתך", ענתה האשה, מעריב, 4 באוגוסט 1974
    מנחם רהט, חלק שני, מעריב, 4 באוגוסט 1974
  21. "Golan Druze celebrate across barbed wire". BBC News. 18 באפריל 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ירכתי ארץ ישראל - אתר "מסע אחר".
  23. nrg מעריב - "ידויי אבנים במג'דל שמס לעבר החיילים", 5/6/2011 https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/247/759.html
  24. חגי עינב וחנן גרינברג, סוריה טוענת כי 14 נהרגו, מוקשים התפוצצו בגבול, באתר ynet, 5 ביוני 2011
  25. שי פוגלמן, היינו העיניים של סוריה, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2011
  26. חשיפת פרשת ריגול עבור המודיעין הסורי ,אתר שירות הביטחון הכללי
  27. תושב הגולן מואשם בריגול לסוריה, מערכת Israel Defense, 30/07/2012
  28. הושלמה רשת החשמל בכל יישובי הדרוזים בגולן, הצופה, 2 ביולי 1969
  29. פיתוח בשטחים, דבר, 16 בדצמבר 1970
    כפרי הדרוזים בגולן הוארו בחשמל, למרחב, 28 בינואר 1971
  30. חיים לנדאו, יום אחד בכפרי הדרוזים בגולן, על המשמר, 9 בפברואר 1971
  31. דותן לוי, הכי צפונית שיש: אושרה להפקדה שכונה חדשה במג'דל שמס, באתר כלכליסט, 21 בינואר 2020
  32. עופר פטרסבורג, רמת הגולן: הופקדה תוכנית מתאר חדשה ליישוב הדרוזי מג'דל שמס, באתר וואלה, 30 במרץ 2023
  33. פרופיל מג'דל שמס באתר הלמ"ס