הר דב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הר דב
جبل روس
הר דוב1.JPG
הר דב
גובה 1,529 מטר
מיקום הר החרמון ישראל
רכס הרים מול הלבנון
מסלול ההעפלה הקל כביש 999
קואורדינטות 33°17′32″N 35°42′31″E / 33.29222°N 35.70861°E / 33.29222; 35.70861קואורדינטות: 33°17′32″N 35°42′31″E / 33.29222°N 35.70861°E / 33.29222; 35.70861

Shabaa-farms2.png
מפת אזור חוות שבעא והר דב. החוות הנטושות מסומנות באדום
הר דב מתנשא מגובה כמה עשרות מטרים באזור נחל שניר והכפר ע'ג'ר לגובה רם של למעלה מאלף מטר
רמת הגולן והר דב מעמק החולה. בקדמת התמונה נראה תל אנפה

הר דב (כתף שׂיאוֹן או הר הבתרים) הוא שלוחה של הר החרמון בצדו המערבי, המגיע לגובה 1,529 מטר מעל פני הים. ההר קרוי בערבית ג'בל רוס (جبل روس "הר ראשים", על-פי אחת מצורות ההגייה של המילה رؤوس), ובעברית הוא נקרא על-שם סרן דב רודברג, שנפצע בו בקרב עם מחבלים ב־3 באוגוסט 1970 ונפטר מפצעיו שישה ימים לאחר מכן.

מההר תצפית לצד מערב, ומרחוק נראית שפלת החוף בגליל המערבי. פני ההר מכוסים סלעים קארסטים בעלות צורות מגוונות[1].

מעמדו הדתי של ההר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הר הבתרים

במפנה הדרומי של ההר, בדרום כֶּתֶף שיאון, נמצא הר הבתרים, בגובה 1,296 מעל פני הים. על ההר נמצא אתר מקודש ליהודים ולמוסלמים, שנקרא בערבית "משהד א-טיר אל-איבראהימי" (مشهد الطير الإبراهيمي) שפירושו "האתר הקדוש של ציפורי אברהם" או "מקאם איבראהים אל-ח'ליל" (مقام إبراهيم الخليل) שפירושו "האתר הקדוש של אברהם ידיד האל". לפי מסורות אחדות במקום זה התרחשה ברית בין הבתרים, ולפיכך נהגו יהודים לעלות לרגל אל ההר בשבוע של פרשת לך לך ולקרוא את הקטע בפרשה המתאר את ברית בין הבתרים. הביטוי "ציפורי אברהם" באחד משמות המקום בערבית מתייחס כנראה לפסוק 260 בסורת אל-בקרה, הסורה השנייה בקוראן. בפסוק זה מבקש האל מאברהם להקריב ארבעה סוגי עופות ולהניח את בתריהם על הר. האל מחיה את העופות כאות לאברהם שתחיית המתים אפשרית ברצון האל. גם בתיאור ברית בין הבתרים בספר בראשית מתבקש אברהם להקריב תור וגוזל (פרק ט"ו, פסוקים ט'-י'), וייתכן שיש קשר בין שני הקטעים בספר בראשית ובקוראן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1969 פשט כוח מחטיבת גולני על ג'בל רוס, הוא הר דב, והרג כחמישים מחבלים[2]. לאחר מכן שמר צה"ל על נוכחות קבועה בהר ואף בנה בו מוצבים מבוצרים. ב־3 באוגוסט 1970 נהרג סרן דב רודברג, שנפצע אנושות מפגיעת פגז מרגמה שירו מחבלים לעבר מוצב צה"ל שבהר. לאחר מותו הוחלט לקרוא את שם ההר על שמו- הר דב. ההר חולש על אזור נרחב בדרום לבנון, ומאז נסיגת צה"ל מדרום לבנון מהווה סלע מחלוקת בין ישראל לחזבאללה. ישראל טוענת כי מדובר בשטח שהיה סורי עד מלחמת ששת הימים אז עבר לידי ישראל יחד עם כל רמת הגולן, ואין לו כל קשר ללבנון. גם המזכיר הכללי של האו"ם קבע בדו"ח על נסיגת ישראל מלבנון מ-22 במאי 2000[3], כי לפי המפות שבידי האו"ם הר דב היה בשטח סוריה עד מלחמת ששת הימים ולפיכך נסיגת ישראל מלבנון אינה קשורה אליו. החזבאללה לעומת זאת טוען שהשטח (הידוע גם כחוות שבעא) הוא חלק מלבנון, ועל ישראל לפנות אותו, מכיוון שהיה בשטחה בתקופת המנדט הצרפתי.

בעקבות מלחמת לבנון השנייה קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 1701 שקוראת, בין היתר, לבחינה מחודשת של סוגיית חוות שבעא, ובכלל זה הר דוב. בדוח מזכ"ל האו"ם למועצת הביטחון מיום 30 באוקטובר[4]2007 נמסר על התקדמות בבדיקת העניין, אך אין החלטה סופית, כך שהמצב בשטח נשאר בעינו, והוא כעת בשליטת ישראל.

מאז נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000 ועד מלחמת לבנון השנייה ב-2006 היוותה סוגיית השליטה בשטח עילה לאנשי חזבאללה לתקוף מפעם לפעם את מוצבי צה"ל שבהר ואת היישובים הסמוכים, ולבצע ניסיונות חדירה וחטיפת חיילים. התקרית החמורה ביותר התרחשה באוקטובר 2000, ובה תקף חזבאללה סיור של צה"ל וחטף שלושה חיילים מחיל ההנדסה - בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד, תוך התעלמות של אנשי או"ם מכוח UNIFIL המוצב באזור. בדיעבד הסתבר שהחיילים נהרגו בהתקפה (המחבלים הכינו מטען לרק"ם אך שלושת החיילים נסעו בבט"שית) וחזבאללה חטף את גופותיהם. בשנת 2015, חזבאללה פרס מארב נ"ט סמוך להר ופגע בשני כלי רכב כתגובה לתקיפה אווירית בסוריה שממנה נהרג ג'יהאד מוע'ניה וגנרל איראני. כתוצאה מכך נהרגו שני חיילים ונפצעו שבעה.

פסגת הר דב בעת ערפל

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הר דב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור: עמנואל הראובני.
  2. ^ ערן נבון, השם שמאחחורי ההר, כתבה על הפשיטה על ג'בל רוס הוא הר דב ועל דובי רודברג שהתפרסמה במקור בעיתון ישראל היום, וואלה, ‏ 17.09.2010, "שבעה חודשים לפני הקרב שבו נפל סרן רודברג הוא חילק לחיילים שלו כמויות גדולות של תחמושת, פירות מיובשים לשהייה ארוכה בשטח, טבליות שוקולד ושתי מימיות מים. הכל כדי לנוע קדימה, לפשוט על ג'בל רוס ולהשמיד את קיני המחבלים באחד המבצעים הנועזים שביצעה חטיבת גולני במקום. כוח הטיהור, בראשותו של סרן זלוף, הגיע ליעד, פגע בחמישים מחבלים, חמישה עשר מהם נהרגו כבר ביעד עצמו. בתנאי מזג אוויר קשים למדי ביצעה פלוגה א' של גדוד 51 של גולני את משימתה, שהפכה למיתוס, ותיזכר כאחת הקשות שבוצעה אי פעם על ידי כוח רגלי בצה"ל".
  3. ^ דוח מס' S/2000/460
  4. ^ דוח מס' S/2007/641, סעיפים 54-58