סימונטה וספוצ'י

סימונטה וספוצ'י
Simonetta Vespucci

לידה	6 בפברואר 1453 פורטו ונרה, איטליה
פטירה	26 באפריל 1476 (בגיל 23) פירנצה, רפובליקת פירנצה
מקום קבורה	Ognissanti Church
שם לידה	Simonetta Cattaneo
מדינה	רפובליקת פירנצה
בן זוג	מרקו וספוצ'י

דיוקן של אישה צעירה (בערך 1476) מאת סנדרו בוטיצ'לי, המוזיאון הממלכתי, ברלין. ההשערה היא שמדובר בדיוקן אידיאלי של סימונטה שנוצר לאחר מותה.

פורטרט מאת פיירו די קוזימו, כקלאופטרה (בסביבות 1480), מוזיאון קונדה שנטילי. קלאופטרה מתוארת בפרופיל, כשחזה חשוף וצפע מקיף את צווארה, רגע לפני הנשיכה הקטלנית. ההשערה היא, בהתבסס על הכתובת, שכנראה נוספה מאוחר יותר, שזהו דיוקן של סימונטה לאחר מותה.

לידת ונוס מאת בוטיצ'לי (בערך 1482–1485), גלריית אופיצי. זיהוי הציור הזה כסימונטה מוטל בספק כמעט בכל הספרות המקצועית.

סימונטה קטאנו דה וספוצ'י (באיטלקית: Simonetta Cattaneo de Vespucci;‏ 1453 – 26 באפריל 1476) – "סימונטה היפה" (la bella Simonetta) – הייתה אשתו של מרקו וספוצ'י, פילגשו של ג'וליאנו דה מדיצ'י (אחיו של לורנצו המפואר) והמוזה של צייר הרנסאנס, סנדרו בוטיצ'לי.

חייה

סימונטה נולדה ב-1453 לאציל מג'נובה בשם גספר קטאנו דלה וולטה וקטרינה ויולנטה ספינולה (הידועה בשם קטוקיה) ב-28 בינואר 1453 (היסטוריונים חלוקים בדעותיהם לגבי מקום לידתה, האם בג'נובה או בפצאנו די פורטוונרה), ככל הנראה נולדה בג'נובה, אך המשורר בן זמנה, אנג'לו פוליציאנו כתב שהיא נולדה בפורטוונרה שבליגוריה, מקום לידתה של האלה ונוס. עובדה המקשרת אותה עם אלת היופי והאהבה.

מאמינים שסימונטה הייתה עם הוריה בגלות כילדה בווילה שהייתה בבעלות משפחת קטאנאו בפצאנו די פורטוונרה, שם התגוררה עד גיל שש. אמה נישאה לבטיסטה פרגוזו (1380 - 1442) כאשתה הראשונה. איתו נולדה לה בת, בטיסטה, שנישאה ליאקופו השלישי אפיאנו, אדון פיומבינו. במהלך תקופת הגלות, התארחו בני הזוג קטאנאו אצל האפיאני בפיומבינו. סימונטה נשארה בחצרו עד נישואיה למרקו וספוצ'י. כאן פיירו וספוצ'י, אביו של מרקו, התארח לעיתים קרובות מסיבות עסקיות. הנישואים בין סימונטה למרקו סודרו בפיומבינו.

מרקו נשלח על ידי אביו פיירו לג'נובה כדי ללמוד את התקנות של בנק סן ג'ורג'ו, אשר יאקופו השלישי עצמו היה קרוב אליו וגספרה קטנאו היה עורך דינו. בשנת 1464 היה עד להקדשת גנואה לפרנצ'סקו ספורצה, דוכס מילאנו (שהתרחשה בשנת 1464, ב-13 באפריל, והייתה אבן דרך חשובה בהיסטוריה של העיר, שסופחה לדוכסות מילאנו. ההחלטה הזו התקבלה כתוצאה מחוסר יציבות פוליטית ועימותים פנימיים בג'נובה, והוותה את סיום האוטונומיה שלה).

באפריל 1469, כשהייתה רק בת שש עשרה, נישאה למרקו וספוצ'י, בן דוד רחוק של מגלה הארצות אמריגו וספוצ'י, בכנסייה של סן טורפטה, בנוכחות הדוג'ה מג'נובה וכל אצולת העיר. מרקו וספוצ'י, שהתקבל בברכה על ידי משפחת קטנאו, התאהב בטירוף בסימונטה היפה והנישואין היו תוצאה הגיונית, בהתחשב בעניין של משפחת קטנאו לקשור את עצמה למשפחה חזקה של בנקאים פלורנטיניים, המקורבים לבית מדיצ'י. נפילת קונסטנטינופול האחרונה ואובדן המושבות המזרחיות השפיעו קשות על משפחת קטנאו מבחינה כלכלית.

וכך הגיעה הנערה היפהפייה לחברה הגבוהה של פירנצה בשיא הרנסאנס. לפי עדויות וציורים שיערה היה ארוך ובהיר, אפה ישר, צווארה ארוך, עורה בהיר וגיזרתה נחשבה, בתקופת הרנסאנס, למושלמת. לורנצו המפואר תיאר אותה כבעלת לא רק יופי חיצוני רב אלא גם כבעלת טעם טוב ואיכות פנימית מאוזנת, כמי שהלכה ורקדה בחן ומעולם לא חשבה מחשבה רעה.

האצילים עמם התרועעה היו בני משפחת מדיצ'י, שליטי העיר ובמיוחד אחיו של הנסיך, ג'וליאנו. היא השתלבה היטב בחברה הצעירה, שופעת החיים והאופטימיות שריכז סביבו לורנצו המפואר.

החיים בפירנצה בחצר מדיצ'י

לאחר חתונתם, התיישב הזוג בפירנצה, עירה של משפחת וספוצ'י. הגעת הזוג הטרי התרחשה במקביל לעלייתו של לורנצו המפואר לראשות הרפובליקה. שני האחים לורנצו וג'וליאנו קיבלו את פני הזוג הטרי בארמון מדיצ'י בויה לארגה וארגנו מסיבה מפוארת לכבודם בוילה קארג'י. הם חוו שנים קצרות של מסיבות וקבלות פנים מפוארות בחצר מדיצ'י.

מאהבה הראשון של סימונטה היה לורנצו עצמו: בלעדיו, בלעדי אהבתו המוצהרת והסכמתו, לא היו עדויות פואטיות וציוריות כה רבות על האישה. הוא עצמו, כשהייתה עדיין בחיים, הקדיש לה שירים כמו "Selve d'Amore", במרומז, בכנותו אותה "אשה כוכב" (donna-stella), על פי האישה המלאכית של דנטה.

בשנת 1473 הגיעה פמלייתה של אלאונורה מאראגון לפירנצה, מלווה באחיה אלפונסו, דוכס קלבריה ויורש העצר של נאפולי, אשר עמדה לנסוע לפרארה כדי להינשא לארקולה הראשון ד'אסטה. באותו אירוע פגש אלפונסו את סימונטה והתאהב בה, אך מערכת היחסים ביניהם הוצגה בספרות כבעלת אופי אפלטוני. במקרה זה, ניצל לורנצו המפואר את יופיה של הצעירה ככלי לכריתת ברית עם ממלכת נאפולי.

יש מספר עדויות לכך שג'וליאנו ראה בסימונטה את היפה בנשים. ב-1474 הוא הופיע בפיאצה סנטה קרוצ'ה בתחרות אבירים כאשר הוא נושא שלט, שצויר על ידי בוטיצ'לי ובו דמותה של סימונטה לבושה כאתנה וכיתוב בצרפתית La Sans Pareille ("זו שאין אחת שתשווה לה"), שנבחר על ידי לורנצו. באירוע זה ניצח ג'וליאנו שהכתיר את סימונטה ל"מלכת היופי". המשורר פוליציאנו כתב בפואמה "Stanze per la giostra di Giuliano de' Medici", על האהבה ליופייה של סימונטה שכישפה את ג'וליאנו.

דגל זה נהרס, בהתחשב באופיו המתכלה של הבד. דגל נוסף הוזמן מהסדנה של ורוקיו, שכנראה עוצב על ידי לאונרדו. גם הוא אבד, אך הטיוטה נשמרת בארון הרישומים באופיצי. סימונטה הייתה המנצחת והוכרזה כ"מלכת הטורניר", והציעה באופן אישי לג'וליאנו את פרס התחרות, קסדה מרהיבה שיוצרה בסדנה של ורוקיו. קסמה כבש כעת את תושבי פירנצה, ובראש ובראשונה את ג'וליאנו שהפך למאהבה. לאחר מותה של סימונטה, ג'וליאנו ניהל מערכת יחסים אחת בלבד עם גברת פלורנטינית, פיורטה גוריני ממשפחת פאצי, שגם ילדה לו בן, ג'וליו, לימים האפיפיור קלמנט השביעי. לואיג'י פולצ'י הקדיש לה כמה סונטות, ולורנצו גם הנציח אותה בספרו "ביערות האהבה" ובארבע סונטות לאחר מותה.

חייה של סימונטה היו מטאור חולף באמת, שכן ב-26 באפריל 1476, בגיל עשרים ושלוש בלבד, האישה הצעירה נפטרה. באופן מסורתי, נהוג לחשוב שהמוות נגרם משחפת (או דלקת ריאות, שהייתה קטלנית באותה תקופה); עם זאת, השערות חדשות מצביעות על כך שסימונטה סבלה למעשה מאדנומה של בלוטת יותרת המוח שהפרישה פרולקטין והורמון גדילה וכי ככל הנראה הייתה עקרה. הגידול הוביל למותה. ביום ההלוויה, 27 באפריל, היא נישאה דרך פירנצה בארון פתוח כשהיא לבושה בלבן כדי שהעם יוכל להעריץ אותה בפעם האחרונה, יוצא מן הכלל שנעשה רק לאנשים מיוחדים. רבים מבני פירנצה ליוו את ארונה והתאבלו עליה. בוטיצ'לי ביקש להקבר לרגליה בכנסיית משפחת וספוצ'י, בקשה שנענתה כעבור 34 שנים.

בעקבות מותה המוקדם כתב לורנצו המפואר ארבעה סונטות. גם ג'וליאנו כתב שירים לסימונטה, בוודאי לא ברמה של אלה של אחיו המפורסם יותר, אך עצובים ומרגשים באותה מידה.

היא נקברה בכנסיית אוניסנטי, שבחסות משפחת וספוצ'י, כנראה בקפלה של ג'וליאנו וספוצ'י, סבו של מרקו, בטרנספט השמאלי. קברה של סימונטה, אינו קיים עוד, משום שהקפלה הפכה מאוחר יותר לקפלת סן פרנצ'סקו והועברה או רוקנה, אך לא ידוע באיזו שנה או על ידי מי.

בתרבות ובאומנות

הביטוי המוכר ביותר של דמותה הוא הדמויות הנשיות הראשיות של בוטיצ'לי. כוונוס ב"הולדת ונוס" (שהושלם רק תשע שנים לאחר מותה) והדמות המרכזית ב"פרימוורה" כמו כן צייר אותה כמריה הקדושה וכאלה אתנה. בנוסף צייר בוטיצ'לי מספר פורטרטים של סימונטה ללא הקשר מיתולוגי.

פיירו די קוזימו צייר פורטרטים שלה, בין היתר כקלאופטרה, מלכת מצרים.

סימונטה נהנתה גם מחיבה בקרב סופרים ומשוררים מהמאה ה-19 וה-20, ובמיוחד בקרב ג'וזואה קרדוצ'י וגבריאלה ד'אנונציו. הראשון ערך מהדורה ביקורתית של "בית לכל שיעור" מאת פוליציאנו, ובהקדמה התעכב על "סימונטה היפה".

"בדיוקן הנימפה ובאהבתו של ג'וליאנו, נראה שהמשורר שאב מסאפו וטיבולוס, מוורגיליוס ואובידיוס, את המטרה הטהורה ביותר של הרגישות... שכן דמותה של סימונטה, אחת היפות ביותר בשירתנו, צבועה בעדינות כמו אלצ'ינה וארמידה, אך לא חושנית כמוהן; היא בו זמנית טהורה ושלווה, אך לא שקופה כמו אביניונזית: היא בשיא הנטורליזם; היא פסל יווני, פסל מאת קנובה; הבה, פסיכה, הנעה בצעדיה של אלה בנוף האביב הפורח. בציורו של המשורר מהמאה החמש עשרה, הטבע חש בנוכחותה של האלה, או ליתר דיוק, חש בחלק האלוהי של עצמו: 'כל הטבע צוחק סביבה...'"

(ג'וזואה קרדוצ'י, הקדמה לבית לכל הג'וסטרה)

לפיכך, זכותו של פוליציאנו הייתה בכך שהצליח לתאר דמות נשית תוססת ואותנטית יותר, סמל לאותה ייחודיות תקופה שהייתה הרנסאנס בפירנצה; אמיתית יותר מאלצ'ינה וארמידה, שהן דמויות פואטיות, אבל גם יותר מבאטריצ'ה ולורה, שהיו נשים אמיתיות: שתיהן היו חושניות מדי או אתריות מדי.

פוליציאנו חזר לעיתים קרובות לדמותה בכתביו עם התייחסויות חולפות אך עזות.

הו טוסקנה, הו טוסקנה,
מתוקה את בגינותיך
ששיחי הקוצים מקיפים אותך
והברוש מביט בך,
מתוקה את בגבעותיך
שנחל משקה
ועץ הזית מקשט אותך...
הו פירנצה, הו פירנצה,
שושן הכוח
נצר אביב;
ובוודאי שאין חן
יכול לעלות על חן אפריל שלך
כאשר עמקך הוא ערש
של פרחים וסימני שלום
שם שוכנת סימונטה.

— גבריאלה ד'אנונציו, אלקיונה

אפריל הוא, למעשה, החודש שבו מתה סימונטה.

המשורר בן זמנה פוליציאנו כתב אלגוריה על ג'וליאנו וסימונטה ובה נאום ארוך של ג'וליאנו המופנה אל נימפה יפהפייה המכשפת אותו ביופיה. גם לורנצו דה מדיצ'י הקדיש לה שיר וכך גם המחזאי המודרני גבריאלה ד'אנונציו. כמו כן היא מופיעה כדמות ברומן של סלמאן רושדי, "הקוסמת מפירנצה".

דמותה של סימונטה, לפחות כפי שהיא מוצגת לנו על ידי משוררים וסופרים, היא "המצאה" של ממש שנועדה לבטא רעיון שאינו רק אסתטי, אלא פילוסופי ופוליטי. לייצג כאייקון את התרבות הנאו-אפלטונית שטופחה והתבגרה בפירנצה הלורנצית בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-15. תרבות שהקנוניה של פאצי (1478) תהפוך למיושנת תוך זמן קצר.

בתרבות הפופולרית

• השחקנית הסיציליאנית ג'וסי בוסקמי גילמה את סימונטה וספוצ'י בסרט התיעודי סטנוטה א (2016).
• בסדרת הטלוויזיה מדיצ'י (עונה 2), סימונטה מגולמת על ידי מתילדה לוץ.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סימונטה וספוצ'י בוויקישיתוף

• La Giostra האלגוריה מאת פוליציאנו (באיטלקית ואנגלית)
• סקירה (באנגלית)
• La Bella Simonetta:Renaissance Super-model מאמר מאת דרלה גודרוד (Darla Goodroad) (באנגלית)
• סימונטה וספוצ'י, באתר "Find a Grave" (באנגלית)