סלמאן רושדי
 | |
| לידה |
19 ביוני 1947 (בן 73) מומבאי, הראג' הבריטי  |
|---|---|
| שם לידה |
Ahmed Salman Rushdie |
| עיסוק |
סופר, מחבר רומנים, מסאי, תסריטאי, סופר ילדים |
| בן/בת זוג |
Marianne Wiggins, פדמה לאקשמי, Elizabeth West |
| צאצאים |
Zafar Rushdie, Milan Rushdie |
| מקום לימודים |
בית הספר רוגבי, קינגס קולג', אוניברסיטת קיימברידג' |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| סוגה |
ריאליזם קסום |
| יצירות בולטות |
פסוקי השטן |
| שנות הפעילות | 1975 - הווה (כ־45 שנים) |
| הושפע מ |
איטלו קאלווינו, ולדימיר נבוקוב, כריסטופר היצ'נס, גבריאל גארסיה מארקס |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
  | |
סר אחמד סלמאן רושדי (בקשמירית: अहमद सलमान रुशदी; נולד ב-19 ביוני 1947) הוא מסאי וסופר בריטי-מוסלמי ממוצא הודי. עלילות ספריו מתרחשות לרוב בתת-היבשת ההודית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רושדי נולד וגדל בבומביי (כיום מומבאי). אביו לא היה מרוצה מצורת הלימוד בהודו ושלח את רושדי בן ה-13 ללמוד באנגליה למרות התנגדות האם. בינואר 1961 החל ללמוד בבית הספר "ראגבי" וסיים בהצטיינות. ב-1965 לאחר המלחמה בין פקיסטן והודו על חבל קשמיר עברה משפחתו לגור בפקיסטן ורושדי חזר לבית הוריו. לאחר זמן קצר חזר שוב לאנגליה, לדבריו היה זה כי הרגיש לא שייך בפקיסטן. באנגליה, התקבל לקינגס קולג' באוניברסיטת קיימברידג' וסיים בהצטיינות בשנת 1969. באותה השנה הכיר את מי שהייתה אשתו הראשונה קלריסה לוארד. למרות המעמד הגבוה של לוארד, עבד רושדי במשרד פרסום ולטענתו שנא את עבודתו.
מצבם הכלכלי של הזוג הצעיר היה עגום והם נאלצו להשכיר חדר בדירתם. לחדר הצטרפו מי שעתידה להיות המו"לית של בלומסברי פרס, ליז קולדר. את ספרו הראשון, ספר פנטזיה בשם "גריימוס", סיים לכתוב בשנת 1975. הספר לא זכה באהדת המבקרים, שחלקם מחו על העדר הרלוונטיות שלו לעם הבריטי.
בשנת 1979 נולד בנו הבכור זאפאר. שנה לאחר-מכן כתב את הרומן "ילדי חצות" וזכה בפרס "בוקר" היוקרתי באנגליה, בהמשך אותה שנה התגרש רושדי מאשתו קלריסה.
סגנונו הנרטיבי, המשלב מיתוס ופנטזיה יחד עם החיים האמיתיים, תואר כקשור לז'אנר הריאליזם המאגי.
בשנת 1993 קיבל הספר את פרס "הבוקר של הבוקרים", לספר הטוב ביותר שזכה בפרס בעשרים וחמש השנים הראשונות לקיומו.
בספטמבר 1988 פרסם רושדי את ספרו "פסוקי השטן", שזכה בפרס "וויטברד". הספר עורר את זעמם של מוסלמים רבים בשל הדרך שבה מוצגת בו דמותו של הנביא מוחמד, ובפברואר 1989 נאסר לפרסום ולהפצה בכל מדינה מוסלמית. ב-14 בפברואר 1989, בעקבות פרסום הספר, הוציא מנהיג איראן, האייתוללה רוחאללה ח'ומייני, פתווה הקוראת לרצח רושדי. מאז חי רושדי במחתרת ומסתובב עם מאבטח צמוד.
בשנת 1995 זכה ספרו "האנחה האחרונה של המורי" בפרס וויטברד, וב-1996 זכה גם בפרס אריסטיון של האיחוד האירופי.
ב-6 באוקטובר 2006 הוכרז כי רושדי יצטרף למחלקה לספרות אנגלית של אוניברסיטת אמורי.
רושדי חבר באגודת הספרות המלכותית, ובעל עיטור מפקד מסדר האמנויות והספרות של צרפת.
ביוני 2007 פרצה סערה בעולם המוסלמי בעקבות הענקת תואר האצולה הבריטי "סר" לרושדי. איראן ופקיסטן ייחסו את ההחלטה לגישה האנטי-אסלאמית של שלטונות בריטניה ובפרט של ראש הממשלה, טוני בלייר.[1]
השנים הרבות במחתרת לא ריפו את ידיו מלהמשיך לעסוק בנושא, ובשנת 2015, הוא הוציא ספר חדש העוסק בדמויות מהאסלאם בשם: "שנתיים, שמונה חודשים ועשרים ושמונה לילות".
כחודש אחרי הוצאת הספר, הוא נאם בפתיחת יריד ספרים בפרנקפורט, ואמר שם, בין היתר:
"כשאידאולוגיה מייעדת עצמה להפוך לדת, עוינות כלפי נשים ויהודים מטואטאת מתחת לשטיח במערב"
בשנת 2017 השתתף רושדי בעונה התשיעית של הסדרה תרגיע בתפקיד עצמו. בעונה זו לארי דייוויד נכשל בניסינו להעלות מחזמר-ביוגרפי אודות חייו של רושדי בשם "פתווה".
מספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיפורת:
- ילדי חצות (1981), תרגם אהרן אמיר, הוצאת זמורה-ביתן, 1987. תרגום נוסף: ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2011.
- בושה (1983), תרגם אהרן אמיר, הוצאת זמורה-ביתן, 1987. תרגום נוסף: ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2011.
- פסוקי השטן (1988),[2] תרגם משה הנעמי (זינגר),[3] הוצאת כתר, 1989.
- הרון וים הסיפורים (1990), תרגמו גדעון בן-ישראל ודינה בן ישראל, הוצאת כתר, 1993.
- מזרח-מערב (1994), תרגם עודד פלד, הוצאת כתר, 1996.
- האנחה האחרונה של המורי (1995), תרגם יורם מלצר, הוצאת כתר, 1999.
- האדמה מתחת לרגליה (1999), תרגמו אמנון כץ ושהם סמיט, הוצאת משכל, 2002.
- שאלימר הליצן (2005), תרגם ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2007.
- הקוסמת מפירנצה (2008), תרגם ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2009.
- לוקה ואש החיים (2010), תרגמה איריס ברעם, הוצאת כתר, 2011.
- שנתיים, שמונה חודשים ועשרים ושמונה לילות (2015), תרגמה קטיה בנוביץ', הוצאת זמורה-ביתן, 2015.
- בית גולדן (2017), תרגם ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2020.
עיון:
- חיוך היגואר (1987), תרגם משה זינגר, הוצאת כרם, 1987.
- הקוסם מארץ עוץ (1992), תרגם יניב פרקש, הוצאת רסלינג, 2008.
- חצה את הקו הזה (2002), תרגם בועז וייס, הוצאת מודן, 2005.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קובי נסים, אולם נשף גדוש בחלילים ונחשים, מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ"ח באייר תשנ"ט, 14 במאי 1999, (עמ' 45), על: סלמאן רושדי (בתרגום יורם מלצר) האנחה האחרונה של המורי / סלמאן רושדי (ירושלים : כתר, 1999).
- יהודה אטלס, "סלמאן רושדי: מלחמת בני אור בבני חושך", בספר ילדים גדולים (כרך 3, עמ' 206-201), הוצאת ידיעות אחרונות, 2003.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט של סלמאן רושדי- ניר ברעם, הנפילה מגן עדן, באתר הארץ
- אריאנה מלמד, מי כאן הליצן?, באתר ynet
- לילך וולך, אקרובטיקה, באתר של "רשת 13", 1 בנובמבר 2007 (במקור, מאתר "nana10")
- פטרישיה כהן, עכבר העיר אונליין, הצד הכי מוצלח שלי, באתר הארץ, 8 ביוני 2008
- גילי בר-הלל סמו, שלום לדרך האבנים הצהובות, באתר הארץ, 5.12.2008
- אנדרו אנתוני, אובזרבר, כיצד השתיק הפחד מאלימות את חופש הביטוי, באתר nrg, 17 בינואר 2009
- סלמאן רושדי, עכבר העיר אונליין, איך הופכים ספר לסרט?, באתר הארץ, 13.3.2009
- אפרת אסקירה, הודו במבוך המראות, באתר הארץ, 8.6.2009
- גידי וייץ, נביא בניו יורק, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2011
- מה מציע סלמן רושדי למערב לעשות מול זעם האסלאם?, באתר TheMarker, 25 באוקטובר 2012
ציפי שמילוביץ, סלמן רושדי: "משהו רע קרה באיסלאם בשנים האחרונות", באתר "ידיעות אחרונות", 26 במאי 2017- אריק גלסנר, על "שנתיים, שמונה חודשים ועשרים ושמונה לילות", של סלמאן רושדי, המדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות", יולי 2017
- סלמאן רושדי: "אנחנו חיים בעולם שבו השקר ניצח", ריאיון רדיו לגואל פינטו בכאן תרבות, 18.02.20
- סלמאן רושדי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מאיה שני, מלכת בריטניה הכתירה את רושדי לאביר, באתר News1 מחלקה ראשונה, 25 ביוני 2008
- ^ שם המתרגם הושמט כדי להגן עליו.
- ^ וייץ, גידי (12 באוקטובר 2011). "נביא בניו יורק". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-14 בפברואר 2019.