סלמאן רושדי

סלמאן רושדי
अहमद सलमान रुशदी
Salman Rushdie
	Rushdie in 2014
לידה	19 ביוני 1947 (בן 76); מומבאי, המחוז המנהלי של בומבי, הראג' הבריטי
מדינה	הממלכה המאוחדת, ארצות הברית
אירועים משמעותיים	stabbing of Salman Rushdie (12 באוגוסט 2022)
מקום לימודים	בית הספר רוגבי, קינגס קולג', Cathedral and John Connon School
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	ריאליזם קסום
זרם ספרותי	ביקורת היסטורית
יצירות בולטות	פסוקי השטן
תקופת הפעילות	1975–הווה (כ־48 שנים)
הושפע מ	איטלו קאלווינו, כריסטופר היצ'נס, ולדימיר נבוקוב, גבריאל גארסיה מארקס
בן או בת זוג	מריאן וויגינס (1988–1993); Elizabeth West (1997–2004); פדמה לאקשמי (2004–2007); Clarissa Luard (1976–1987) ;
צאצאים	Zafar Rushdie, Milan Rushdie
פרסים והוקרה	מפקד מסדר האמנויות והספרות (19 בפברואר 1993); פרס נורמן מיילר (2015); פרס אוסטריה לספרות אירופית (1992); פרס אריסטיון (1996); National Arts Awards (2009); Golden PEN Award (2010); Crossword Book Award (2005); פרס המלך הוא עירום (2018); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לייז' (24 בספטמבר 1999); עמית כבוד (2 ביוני 2022); הומניסט השנה (2019); פרס ספרות ע״ש קרל סנדברג (2009); עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (2022); הפרס הספרותי של סיינט לואיס (2009); פרס הספרות של האנס כריסטיאן אנדרסן (2014); פרס קורט טוכולסקי (1992); פרס טובת הכלל (2010); מדליית זהב של החוג לאמנויות היפות (2015); פרס פינטר (2014); פרס ג'יימס ג'ויס (2008); פרס בוקר (1981); פרס לזכר ג'יימס טיט בלק (1981); פרס קוסטה (1988); הפרס המיתופואטי (1992); פרס הספר הבריטי הלאומי של ספקסייוורס (1996); פרס קוסטה (1995); מסדר עמיתי הכבוד; Knight Bachelor; עמית החברה המלכותית לספרות; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת טרומסה; מסדר האמנויות והספרות ;
	www.salmanrushdie.com

סר אחמד סלמאן רושדי (באנגלית: Salman Rushdie; בקשמירית: अहमद सलमान रुशदी; נולד ב-19 ביוני 1947) הוא מסאי וסופר בריטי ממוצא הודי. עבודתו משלבת לעיתים קרובות ריאליזם פנטסטי עם רומן היסטורי ועוסקת בעיקר בקשרים בין תרבויות המזרח והמערב. עלילות ספריו מתרחשות לרוב בתת-היבשת ההודית.

ספרו השני של רושדי, "ילדי חצות", זכה בפרס בוקר ב-1981 ונחשב ל"הרומן הטוב מכל הזוכים" בשתי הזדמנויות, לציון 25 ו-40 שנה לפרס.^[1] לאחר פרסום הרומן הרביעי שלו, "פסוקי השטן" (1988), הפך רושדי למושא של מספר ניסיונות התנקשות ואיומי מוות, כולל פתווה הקוראת למותו שהוציא רוחאללה ח'ומייני, המנהיג העליון של איראן. מספר מקרי רצח ופיגועים בוצעו על ידי קיצונים שציינו את הספר כמניע,^[2] דבר שעורר ויכוח על צנזורה ואלימות על רקע דתי. ב-12 באוגוסט 2022 נדקר רושדי באירוע ספרותי במכון צ'וטקווה שבמדינת ניו יורק, לאחר שהתוקף הסתער על הבמה, דקר אותו מספר פעמים ופצעו באורח קשה.^[3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רושדי נולד וגדל בבומביי (כיום מומבאי) למשפחה מוסלמית ממוצא קשמירי. אביו לא היה מרוצה מצורת הלימוד בהודו ושלח את רושדי בן ה-13 ללמוד באנגליה למרות התנגדות האם. בינואר 1961 החל ללמוד בבית הספר "ראגבי" וסיים בהצטיינות. ב-1965 לאחר המלחמה בין פקיסטן והודו על חבל קשמיר עברה משפחתו לגור בפקיסטן ורושדי חזר לבית הוריו. לאחר זמן קצר חזר שוב לאנגליה, לדבריו היה זה כי הרגיש לא שייך בפקיסטן. באנגליה, התקבל לקינגס קולג' באוניברסיטת קיימברידג' וסיים בהצטיינות בשנת 1969. באותה השנה הכיר את מי שהייתה אשתו הראשונה קלריסה לוארד. למרות המעמד הגבוה של לוארד, עבד רושדי במשרד פרסום ולטענתו שנא את עבודתו^{[דרושה הבהרה]}.

מצבם הכלכלי של הזוג הצעיר היה עגום והם נאלצו להשכיר חדר בדירתם. לחדר הצטרפו מי שעתידה להיות המו"לית של בלומסברי פרס, ליז קולדר. את ספרו הראשון, ספר פנטזיה בשם "גריימוס", סיים לכתוב בשנת 1975. הספר לא זכה באהדת המבקרים, שחלקם מחו על היעדר הרלוונטיות שלו לעם הבריטי.

בשנת 1979 נולד בנו הבכור זאפאר. שנה לאחר מכן כתב את הרומן "ילדי חצות"^[4] וזכה בפרס בוקר היוקרתי באנגליה. בהמשך אותה שנה התגרש מאשתו קלריסה.

סגנונו הנרטיבי, המשלב מיתוס ופנטזיה יחד עם החיים האמיתיים, תואר כקשור לז'אנר הריאליזם המאגי.

פסוקי השטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1988 פרסם רושדי את ספרו "פסוקי השטן", שזכה בפרס ויטברד. הספר עורר את זעמם של מוסלמים רבים בשל הדרך שבה מוצגת בו דמותו של הנביא מוחמד. בעת יציאתו נאסר הספר לפרסום בהודו, בעיקר בשל לחצו של סייד שאהבודין, חבר מפלגת הג'אנאטה.^[5] בפברואר 1989 נאסר הספר לפרסום ולהפצה בכל מדינה מוסלמית. ב-14 בפברואר 1989, בעקבות פרסום הספר, הוציא מנהיג איראן, האייתוללה רוחאללה ח'ומייני, פתווה הקוראת לרצח רושדי, ורושדי נכנס לעשור בו חי במחתרת והסתובב עם מאבטח צמוד. לפי דברי רדיו טהראן הובטח פרס של ארבעה מיליון דולר למי שירצח את רושדי.^[6] בפקיסטן ובהודו התנהלו הפגנות נגד הספר בהן השתתפו אלפים, ונהרגו שישה אנשים.^[7]

במרץ 1989 הגיע הספר לראש רשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס.^[8] ב-1998 שוקמו יחסי ממשלות איראן ואנגליה בין השאר בתנאי שהפתווה לא תיאכף (מאחר שלא הסכימו לבטלה). עם זאת, מוסדות מוסלמיים לא ממשלתיים קבעו פרס כספי גבוה למי שיפגע בסופר, כך למשל ב-2012 קבעה קרן דתית איראנית פרס של 3.3 מיליוני דולר למי שיהרוג את רושדי. ב-2005 הודיע המנהיג הדתי של איראן עלי ח'אמנאי על החזרת אכיפת הפתווה מטעמו ומשמרות המהפכה האסלאמית אישרו זאת.

המשך הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ב-6 באוקטובר 2006 רושדי הצטרף למחלקה לספרות אנגלית של אוניברסיטת אמורי.

רושדי חבר באגודת הספרות המלכותית, ובעל עיטור מפקד מסדר האמנויות והספרות של צרפת.

השנים הרבות במחתרת לא ריפו את ידיו מלהמשיך לעסוק בנושא. בשנת 2015, הוא הוציא ספר חדש העוסק בדמויות מהאסלאם בשם: "שנתיים, שמונה חודשים ועשרים ושמונה לילות". כחודש אחרי הוצאת הספר, הוא נאם בפתיחת יריד ספרים בפרנקפורט, ואמר שם, בין היתר: ”כשאידאולוגיה מייעדת עצמה להפוך לדת, עוינות כלפי נשים ויהודים מטואטאת מתחת לשטיח במערב”.

בשנת 2017 השתתף רושדי בעונה התשיעית של הסדרה "תרגיע", בתפקיד עצמו. בעונה זו לארי דייוויד נכשל בניסיונו להעלות מחזמר ביוגרפי על אודות חייו של רושדי בשם "פתווה".

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 קיבל הספר "ילדי חצות" את פרס "הבוקר של הבוקרים", לספר הטוב ביותר שזכה בפרס בעשרים וחמש השנים הראשונות לקיומו. בשנת 2008 זכה לרגל לציון 40 שנות הפרס.^[9]

בשנת 1995 זכה ספרו "האנחה האחרונה של המורי" בפרס ויטברד, וב-1996 זכה גם בפרס אריסטיון של האיחוד האירופי.

בשנת 2007 הוענק לרושדי תואר האצולה הבריטי "סר". בעקבות זאת פרצה סערה בעולם המוסלמי. איראן ופקיסטן ייחסו את ההחלטה לגישה אסלאמופובית בבריטניה ושל ראש הממשלה, טוני בלייר.^[10]

התקיפה על במת מכון צ'וטקווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 באוגוסט 2022 הגיע רושדי למכון צ'וטקווה בניו יורק כדי לשאת דברים במסגרת כנס שעסק במקלט שמעניקה ארצות הברית לאומנים שנמלטו מארצם, ועל היותה "בית לחופש ביטוי יצירתי".^[11] בעת שהיה על הבמה, הותקף רושדי ונדקר בצווארו. הוא הובהל במסוק לבית חולים במדינת פנסילבניה. הוא סבל מדקירות שגרמו נזקים לעצבים בידו, לכבד שלו ולאחת מעיניו. לפי הודעת סוכנו אנדרו ווילי, רושדי היה מחובר למכונות הנשמה וככל הנראה יאבד את אחת מעיניו.^[12]

התוקף הוא האדי מטר, צעיר ממוצא לבנוני המתגורר בניו ג'רזי^[13], שהביע תמיכה ברשתות החברתיות בממשלת איראן ובמשמרות המהפכה שלה ונהג לפרסם רשומות. הוא נתפס עם רישיון נהיגה מזויף על שם חסן מורנייה, שילוב בין שמו הפרטי של מנהיג חזבאללה, חסן נסראללה, לבין שם משפחתו של סגנו לשעבר, עימאד מורנייה. להערכת משטרת ניו יורק, התוקף פעל לבדו.^[14]

ב-14 באוגוסט 2022 נותק רושדי ממכונת ההנשמה וחזר לדבר.

בשנת 2023 הופיע ברשימה השנתית טיים 100 של מגזין טיים.^[15]

מספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורת:

ילדי חצות (1981), תרגם אהרן אמיר, הוצאת זמורה-ביתן, 1987. תרגום נוסף: ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2011.
בושה (1983), תרגם אהרן אמיר, הוצאת זמורה-ביתן, 1987. תרגום נוסף: ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2011.
פסוקי השטן (1988),^[16] תרגם משה הנעמי (זינגר),^[17] הוצאת כתר, 1989.
הרון וים הסיפורים (1990), תרגמו גדעון בן-ישראל ודינה בן ישראל, הוצאת כתר, 1993.
מזרח-מערב (1994), תרגם עודד פלד, הוצאת כתר, 1996.
האנחה האחרונה של המורי (1995), תרגם יורם מלצר, הוצאת כתר, 1999.
האדמה מתחת לרגליה (1999), תרגמו אמנון כץ ושהם סמיט, הוצאת משכל, 2002.
שאלימר הליצן (2005), תרגם ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2007.
הקוסמת מפירנצה (2008), תרגם ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2009.
לוקה ואש החיים (2010), תרגמה איריס ברעם, הוצאת כתר, 2011.
שנתיים, שמונה חודשים ועשרים ושמונה לילות (2015), תרגמה קטיה בנוביץ', הוצאת זמורה-ביתן, 2015.
בית גולדן (2017), תרגם ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2020.

עיון:

חיוך היגואר (1987), תרגם משה זינגר, הוצאת כרם, 1987.
הקוסם מארץ עוץ (1992), תרגם יניב פרקש, הוצאת רסלינג, 2008.
חצה את הקו הזה (2002), תרגם בועז וייס, הוצאת מודן, 2005.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובי נסים, אולם נשף גדוש בחלילים ונחשים, מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ"ח באייר תשנ"ט, 14 במאי 1999, (עמ' 45), על: סלמאן רושדי (בתרגום יורם מלצר) האנחה האחרונה של המורי / סלמאן רושדי (ירושלים: כתר, 1999).
יהודה אטלס, "סלמאן רושדי: מלחמת בני אור בבני חושך", בספר ילדים גדולים (כרך 3, עמ' 206-201), הוצאת ידיעות אחרונות, 2003.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא סלמאן רושדי בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של סלמאן רושדי (באנגלית)
רשימת הפרסומים של סלמאן רושדי, בקטלוג הספרייה הלאומית
אלי שאלתיאל, יש בושה נושאת פרס, כותרת ראשית, 26 באוקטובר 1983
ניר ברעם, הנפילה מגן עדן, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2007
אריאנה מלמד, מי כאן הליצן?, באתר ynet
לילך וולך, אקרובטיקה, באתר של "רשת 13", 1 בנובמבר 2007 (במקור, מאתר "nana10")
פטרישיה כהן, עכבר העיר אונליין, הצד הכי מוצלח שלי, באתר הארץ, 8 ביוני 2008
גילי בר-הלל סמו, שלום לדרך האבנים הצהובות, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2008
אנדרו אנתוני, אובזרבר, כיצד השתיק הפחד מאלימות את חופש הביטוי, באתר nrg‏, 17 בינואר 2009
סלמאן רושדי, עכבר העיר אונליין, איך הופכים ספר לסרט?, באתר הארץ, 13 במרץ 2009
אפרת אסקירה, הודו במבוך המראות, באתר הארץ, 8 ביוני 2009
גידי וייץ, נביא בניו יורק, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2011
מה מציע סלמן רושדי למערב לעשות מול זעם האסלאם?, באתר TheMarker‏, 25 באוקטובר 2012
ציפי שמילוביץ, סלמן רושדי: "משהו רע קרה באיסלאם בשנים האחרונות", באתר "ידיעות אחרונות", 26 במאי 2017
אריק גלסנר, על "שנתיים, שמונה חודשים ועשרים ושמונה לילות", של סלמאן רושדי, המדור לספרות ב-"7 לילות" של "ידיעות אחרונות", יולי 2017
סלמאן רושדי: "אנחנו חיים בעולם שבו השקר ניצח", ריאיון רדיו לגואל פינטו בכאן תרבות, 18 בפברואר 2020
קרן דותן, "לפני 30 שנה הצנזורה הגיעה מהימין. היום היא מגיעה מהשמאל. עצוב שדווקא הקולות הצעירים הם הצנזורים", באתר ישראל היום, 8 באפריל 2020
גרדיאן, סלמן רושדי בראיון ראשון מאז נדקר ב-2022, באתר הארץ, 6 בפברואר 2023
סלמאן רושדי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סלמאן רושדי (1947-), דף שער בספרייה הלאומית

סלמאן רושדי, ברשת החברתית פייסבוק
סלמאן רושדי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
סלמאן רושדי, ברשת החברתית Goodreads

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ "Rushdie wins Best of Booker prize" (באנגלית בריטית). 2008-07-10. נבדק ב-2023-02-14.
^ פרץ, ליסה (2022-09-01). "7 הערות על ניסיון ההתנקשות בסלמאן רושדי". Globes. נבדק ב-2023-02-14.
^ "הסופר הבריטי סלמאן רושדי מונשם לאחר שנדקר באירוע; התוקף - בן 24 מניו ג'רזי". הארץ. 2022-08-12. נבדק ב-2023-02-14.
^ יגאל תומרקין, כך שהוא גם לא; ילדי חצות, כותרת ראשית, 1 ביולי 1987
^ אלי שי, מרגיז את המוסלמים, חדשות, 20 בינואר 1989
^ הפרס על ראשו של הסופר סלמאן רושדי: 4 מיליון דולר, מעריב, 17 בפברואר 1989
^ חומייני הוציא חוזה על הסופר רושדי, חדשות, 15 בפברואר 1989
^ חומייני לועג למדינות השוק שהחזירו שגריריהן לאיראן "מושפלים מבויישים ונכלמים", מעריב, 23 במרץ 1989
^ ""ילדי חצות" של רושדי נבחר לטוב מבין זוכי פרס בוקר". הארץ. 2008-07-14. נבדק ב-2023-02-14.
^ מאיה שני, מלכת בריטניה הכתירה את רושדי לאביר, באתר News1 מחלקה ראשונה, 25 ביוני 2008
^ יואב זהבי, החשוד בדקירת רושדי תמך באיראן ובחיזבאללה, באתר כאן 11, ‏13.8.2022
^ Jay Root, David Gelles, Elizabeth A. Harris and Julia Jacobs, Salman Rushdie is attacked onstage in Western New York., The New York Times, ‏12.8.2022
^ הסופר סלמן רושדי מונשם לאחר שנדקר על הבמה, נעצר חשוד במעשה, באתר ynet, 13 באוגוסט 2022
^ דקר כמה פעמים תוך 20 שניות: "החשוד בתקיפת רושדי - תומך המשטר האיראני", באתר ynet, 13 באוגוסט 2022
^ בונו, Salman Rushdie Is on the 2023 TIME 100 List, טיים, ‏13 באפריל 2023
^ שם המתרגם הושמט כדי להגן עליו.
^ גידי וייץ, נביא בניו יורק, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2011

[1] "Rushdie wins Best of Booker prize" (באנגלית בריטית). 2008-07-10. נבדק ב-2023-02-14.

[2] פרץ, ליסה (2022-09-01). "7 הערות על ניסיון ההתנקשות בסלמאן רושדי". Globes. נבדק ב-2023-02-14.

[3] "הסופר הבריטי סלמאן רושדי מונשם לאחר שנדקר באירוע; התוקף - בן 24 מניו ג'רזי". הארץ. 2022-08-12. נבדק ב-2023-02-14.

[4] יגאל תומרקין, כך שהוא גם לא; ילדי חצות, כותרת ראשית, 1 ביולי 1987

[5] אלי שי, מרגיז את המוסלמים, חדשות, 20 בינואר 1989

[6] הפרס על ראשו של הסופר סלמאן רושדי: 4 מיליון דולר, מעריב, 17 בפברואר 1989

[7] חומייני הוציא חוזה על הסופר רושדי, חדשות, 15 בפברואר 1989

[8] חומייני לועג למדינות השוק שהחזירו שגריריהן לאיראן "מושפלים מבויישים ונכלמים", מעריב, 23 במרץ 1989

[9] ""ילדי חצות" של רושדי נבחר לטוב מבין זוכי פרס בוקר". הארץ. 2008-07-14. נבדק ב-2023-02-14.

[10] מאיה שני, מלכת בריטניה הכתירה את רושדי לאביר, באתר News1 מחלקה ראשונה, 25 ביוני 2008

[11] יואב זהבי, החשוד בדקירת רושדי תמך באיראן ובחיזבאללה, באתר כאן 11, ‏13.8.2022

[12] Jay Root, David Gelles, Elizabeth A. Harris and Julia Jacobs, Salman Rushdie is attacked onstage in Western New York., The New York Times, ‏12.8.2022

[13] הסופר סלמן רושדי מונשם לאחר שנדקר על הבמה, נעצר חשוד במעשה, באתר ynet, 13 באוגוסט 2022

[14] דקר כמה פעמים תוך 20 שניות: "החשוד בתקיפת רושדי - תומך המשטר האיראני", באתר ynet, 13 באוגוסט 2022

[15] בונו, Salman Rushdie Is on the 2023 TIME 100 List, טיים, ‏13 באפריל 2023

[16] שם המתרגם הושמט כדי להגן עליו.

[17] גידי וייץ, נביא בניו יורק, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2011

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]