סלמאן רושדי
 | |
| לידה |
19 ביוני 1947 (בן 71) מומבאי, הודו  |
|---|---|
| שם לידה |
Ahmed Salman Rushdie |
| עיסוק |
סופר, מחבר רומנים, מסאי, תסריטאי, סופר ילדים |
| בן/בת זוג | Marianne Wiggins, Padma Lakshmi |
| מקום לימודים |
בית הספר רוגבי, קינגס קולג', אוניברסיטת קיימברידג' |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| סוגה |
ריאליזם קסום |
| יצירות בולטות |
פסוקי השטן |
| פרסים והוקרה |
מפקד מסדר האמנויות והספרות (19 בפברואר 1993) פרס פינטר (2014) פרס לזכר ג'יימס טיט בלק (1981) פרס מאן בוקר (1981) פרס ג'יימס ג'ויס (2008) פרס קורט טוכולסקי (1992) Gold Medal of the Círculo de Bellas Artes (2015) Knight Bachelor עמית החברה המלכותית לספרות הפרס המיתופואטי (1992) פרס קוסטה (1988) פרס קוסטה (1995) פרס הספר הבריטי הלאומי של ספקסייוורס (1996) Common Wealth Award of Distinguished Service (2010) פרס סנט לואיס לספרות (2009) Crossword Book Award (2005) פרס הספרות של האנס כריסטיאן אנדרסן (2014) National Arts Awards (2009) Golden PEN Award (2010) פרס אריסטיון (1996) פרס נורמן מיילר (2015) פרס אוסטריה לספרות אירופית (1992) |
| הושפע מ |
איטלו קאלווינו, ולדימיר נבוקוב, כריסטופר היצ'נס, גבריאל גארסיה מארקס |
|
salman-rushdie | |
  | |
סר אחמד סלמאן רושדי (בקשמירית: अहमद सलमान रुशदी; נולד ב-19 ביוני 1947) הוא מסאי וסופר בריטי-מוסלמי ממוצא הודי. עלילות ספריו מתרחשות לרוב בתת היבשת ההודית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רושדי נולד וגדל בבומביי (כיום מומבאי). אביו לא היה מרוצה מצורת הלימוד בהודו ושלח את רושדי בן ה-13 ללמוד באנגליה למרות התנגדות האם. בינואר 1961 החל ללמוד בבית הספר "ראגבי" וסיים בהצטיינות. ב-1965 לאחר המלחמה בין פקיסטן והודו על חבל קשמיר עברה משפחתו לגור בפקיסטן ורושדי חזר לבית הוריו. לאחר זמן קצר חזר שוב לאנגליה, לדבריו היה זה בגלל שהרגיש לא שייך בפקיסטן. באנגליה, התקבל לקינגס קולג' באוניברסיטת קיימברידג' וסיים בהצטיינות בשנת 1969. באותה השנה הכיר את מי שהייתה אשתו הראשונה קלריסה לוארד. למרות המעמד הגבוה של לוארד, עבד רושדי במשרד פרסום ולטענתו שנא את עבודתו.
מצבם הכלכלי של הזוג הצעיר היה עגום והם נאלצו להשכיר חדר בדירתם. לחדר הצטרפו מי שעתידה להיות המו"לית של בלומסברי פרס, ליז קולדר. את ספרו הראשון, ספר פנטזיה בשם "גריימוס", סיים לכתוב בשנת 1975. הספר לא זכה באהדת המבקרים, שחלקם מחו על העדר הרלוונטיות שלו לעם הבריטי.
בשנת 1979 נולד בנו הבכור זאפאר. שנה לאחר-מכן כתב את הרומן "ילדי חצות" וזכה בפרס "בוקר" היוקרתי באנגליה, בהמשך אותה שנה התגרש רושדי מאשתו קלריסה.
סגנונו הנרטיבי, המשלב מיתוס ופנטזיה יחד עם החיים האמיתיים, תואר כקשור לז'אנר הריאליזם המאגי.
בשנת 1993 קיבל הספר את פרס "הבוקר של הבוקרים", לספר הטוב ביותר שזכה בפרס בעשרים וחמש השנים הראשונות לקיומו.
בספטמבר 1988 פרסם רושדי את ספרו "פסוקי השטן", שזכה בפרס "וויטברד". הספר עורר את זעמם של מוסלמים רבים בשל הדרך שבה מוצגת בו דמותו של הנביא מוחמד, ובפברואר 1989 נאסר לפרסום ולהפצה בכל מדינה מוסלמית. ב-14 בפברואר 1989, בעקבות פרסום הספר, הוציא מנהיג איראן, האייתוללה רוחאללה ח'ומייני, פתווה הקוראת לרצח רושדי. מאז חי רושדי במחתרת ומסתובב עם מאבטח צמוד.
בשנת 1995 זכה ספרו "האנחה האחרונה של המורי" בפרס וויטברד, וב-1996 זכה גם בפרס אריסטיון של האיחוד האירופי.
ב-6 באוקטובר 2006 הוכרז כי רושדי יצטרף למחלקה לספרות אנגלית של אוניברסיטת אמורי.
רושדי חבר באגודת הספרות המלכותית, ובעל עיטור מפקד מסדר האמנויות והספרות של צרפת.
ביוני 2007 פרצה סערה בעולם המוסלמי בעקבות הענקת תואר האצולה הבריטי "סר" לרושדי. איראן ופקיסטן ייחסו את ההחלטה לגישה האנטי-אסלאמית של שלטונות בריטניה ובפרט של ראש הממשלה, טוני בלייר.[1]
השנים הרבות במחתרת לא ריפו את ידיו מלהמשיך לעסוק בנושא, ובשנת 2015, הוא הוציא ספר חדש העוסק בדמויות מהאסלאם בשם: "שנתיים, שמונה חודשים, ועשרים ושמונה לילות".
כחודש אחרי הוצאת הספר, הוא נאם בפתיחת יריד ספרים בפרנקפורט, ואמר שם, בין היתר:
"כשאידאולוגיה מייעדת עצמה להפוך לדת, עוינות כלפי נשים ויהודים מטואטאת מתחת לשטיח במערב"
מספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בושה, תרגם אהרן אמיר, הוצאת זמורה-ביתן, 1987. תרגם ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2011.
- חיוך היגואר, תרגם משה זינגר, הוצאת כרם, 1987.
- ילדי חצות, תרגם אהרן אמיר, הוצאת זמורה-ביתן, 1987. תרגם ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2011.
- פסוקי השטן,[2] תרגם משה הנעמי (זינגר)[3], הוצאת כתר, 1989.
- הרון וים הסיפורים, תרגמו גדעון בן-ישראל ודינה בן ישראל, הוצאת כתר, 1993.
- מזרח-מערב, תרגם עודד פלד, הוצאת כתר, 1996.
- האנחה האחרונה של המורי, תרגם יורם מלצר, הוצאת כתר, 1999.
- האדמה מתחת לרגליה, תרגמו אמנון כץ ושהם סמיט, הוצאת משכל, 2002.
- חצה את הקו הזה, תרגם בועז וייס, הוצאת מודן, 2005.
- שאלימר הליצן, תרגם ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2007.
- הקוסם מארץ עוץ, תרגם מאנגלית: יניב פרקש. הוצאת רסלינג, 2008.
- הקוסמת מפירנצה, תרגם ארז אשרוב, הוצאת זמורה-ביתן, 2009.
- לוקה ואש החיים, תרגמה איריס ברעם, הוצאת כתר, 2011.
- שנתיים, שמונה חודשים, ועשרים ושמונה לילות, 2015.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קובי נסים, אולם נשף גדוש בחלילים ונחשים, מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ"ח באייר תשנ"ט, 14 במאי 1999, (עמ' 45), על: סלמאן רושדי (בתרגום יורם מלצר) האנחה האחרונה של המורי / סלמאן רושדי (ירושלים : כתר, 1999).
- יהודה אטלס, "סלמאן רושדי: מלחמת בני אור בבני חושך", בספר ילדים גדולים (כרך 3, עמ' 206-201), הוצאת ידיעות אחרונות, 2003.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניר ברעם, הנפילה מגן עדן, באתר הארץ
- אריאנה מלמד, מי כאן הליצן?, באתר ynet
- לילך וולך, אקרובטיקה, באתר של "רשת 13", 1 בנובמבר 2007 (במקור, מאתר "nana10")
- פטרישיה כהן, עכבר העיר אונליין, הצד הכי מוצלח שלי, באתר הארץ, 8 ביוני 2008
- גילי בר-הלל סמו, שלום לדרך האבנים הצהובות, באתר הארץ, 5.12.2008
- אנדרו אנתוני, אובזרבר, כיצד השתיק הפחד מאלימות את חופש הביטוי, באתר nrg, 17 בינואר 2009
- סלמאן רושדי, עכבר העיר אונליין, איך הופכים ספר לסרט?, באתר הארץ, 13.3.2009
- אפרת אסקירה, הודו במבוך המראות, באתר הארץ, 8.6.2009
- גידי וייץ, נביא בניו יורק, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2011
- מה מציע סלמן רושדי למערב לעשות מול זעם האסלאם?, באתר TheMarker, 25 באוקטובר 2012
- ציפי שמילוביץ, סלמן רושדי: "משהו רע קרה באיסלאם בשנים האחרונות", באתר "ידיעות אחרונות", 26 במאי 2017
- אריק גלסנר, על "שנתיים, שמונה חודשים ועשרים ושמונה לילות", של סלמאן רושדי, המדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות", יולי 2017
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מאיה שני, מלכת בריטניה הכתירה את רושדי לאביר, באתר News1 מחלקה ראשונה, 25 ביוני 2008
- ^ שם המתרגם הושמט כדי להגן עליו.
- ^ וייץ, גידי (12 באוקטובר 2011). "נביא בניו יורק". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-14 בפברואר 2019.
