סימפוניה מס' 3 לעוגב של סן-סנס
הסימפוניה מס' 3 לעוגב אופוס 78 ברשימת יצירותיו של קאמי סן-סנס היא יצירה לתזמורת מלאה בלווי עוגב ופסנתר. זהו הכינוי המקובל ליצירה אך סן-סנס למעשה חתם עליה כסימפוניה עם עוגב (ולא לעוגב) כיוון שהיצירה היא למעשה סימפוניה תזמורתית, והעוגב (וגם הפסנתר) אינם מופיעים בה ככלים סולניים כבקונצ'רטו ואף לא הוגדרו בתוך התכליל ככלים שהם אובליגטו. היצירה הוזמנה על ידי האגודה הפילהרמונית המלכותית האנגלית(אנ'), הושלמה בשנת 1886 ובוצעה ב-19 במאי באותה שנה באולם סנט-ג'יימס בלונדון בניצוחו של המלחין. סן-סנס בן ה-50 היה אז בשיא הקריירה שלו. יותר מאוחר הוא כתב ש"נתתי לה כל מה שיכולתי לתת. מה שהשגתי כאן לא אוכל להשיג שוב"[1]. אמנם, הסימפוניה היא האחרונה של סן-סנס והייתה לאחת מהיצירות המוכרות שלו.
היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרקי היצירה הם:
- אדאג'ו - אלגרו מודרטו; פוקו אדאג'יו
- אלגרו מודרטו - פרסטו; מאסטוזו - אלגרו
מבנה הסימפוניה תואם לכאורה את המבנה המסורתי של 4 פרקים, אך כפי שציין המלחין "הפרק הראשון עוצר באמצע התפתחותו ומשמש כמעין הקדמה לפרק האדאג'ו. הסקרצו (הפרק השלישי) מוביל ברציפות לפרק הסיום"[1] כך שהיצירה מבוצעת בפועל בשני חלקים. משך היצירה כ-35 דקות.
הסימפוניה כתובה לתזמורת הכוללת: 3 חלילים ופיקולו המתחלף עם החליל השלישי, 2 אבובים, 2 קרנות אנגליות, 2 קלרינטים, קלרינט בס, 2 בסונים, קונטרה-בסון, 4 קרנות יער, 3 חצוצרות, 3 טרומבונים, טובה, טימפני, משולש, מצילה, תוף בס, מיתרים (כינורות, ויולות, כלי צ'לו וקונטרבסים), בתוספת פסנתר (ל-2 ו-4 ידיים) ועוגב.
המוטיב המעובד[עריכת קוד מקור | עריכה]
_by_Camille_Saint-Sa%C3%ABns_-_Main_Theme.png)
|
|
| |
| לעזרה בהפעלת הקבצים | ||
נושא קצר (ראו איור) חוזר במקומות רבים ביצירה בצורות שונות, לפעמים כשרק חלק ממנו מוזכר או משמש לבניית מלודיה נוספת. הנושא מופיע בפתיחה (בדקה 1:19 בבצוע של תזמורת פריז[2]) במבנה AABB אחרי אדאג'ו קצר (הכולל גם הוא ציטוטים של מוטיב B - למשל בדקה 0:49). כאן הנושא מופיע בצורה דרמטית חסרת מנוחה. אחר כך, נושא A יופיע שוב בצורה שונה כפיציקטו שקט בקונטרבסים (למשל בדקה 9:50), אחר כך שוב בצורה שונה ומהירה מאוד בחלק השני של היצירה (למשל בדקה 21:18). בפרק הסיום הוא יופיע בצורה הידועה יותר שלו באופן חגיגי בעוגב עם ארפג'ים מהירים ברקע על הפסנתר (למשל בדקה 28:48).
מהלך היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק ראשון: אחרי אדאג'ו קצר מופיע הנושא העיקרי של היצירה באופן דרמטי. אחריו מופיעים נושאים רגועים יותר (2:28 ו-3:46) המשתלבים אחר כך בנושא העיקרי החוזר (7:13 ו-8:22) וחלק A של המוטיב המרכזי מופיע שוב בצורת פיציקטו בקונטרבסים (9:50). העוגב מופיע ומכריז באקורד שקט (10:44) על הקטע הבא - הפוקו אדאג'יו. מוטיב לירי רגוע במיתרים חוזר אחר כך גם בכלי הנשיפה (12:09). חלק A של המוטיב בגרסת הפיציקטו חסרת המנוחה חוזר שוב (16:19) ויחד עם המוטיב הלירי המצטרף אליו הם מובילים לסיום הפרק.
פרק שני (הסקרצו): פותח (20:55) בנושא אגרסיבי מהיר ובמהרה (21:18) מצטרף אליו שוב מוטיב A הפעם בגרסה מהירה היוצרת אווירת מתח המתגבר לקראת קטע פרסטו מהיר אליו מצטרף הפסנתר מספר פעמים בקטעי ארפג'ו עולים מהירים ביותר בהרמוניות שונות (כמו ב-22:36). הסקרצו חוזר ואחריו גם מוטיב A בגרסתו המהירה ואז מצטרפות החצוצרות. המתח נרגע לקראת סוף הקטע, אבל הרוגע מופר על ידי העוגב הפוצח באקורד חזק (28:16) החוזר עוד פעמיים לפני שהתזמורת מציגה את המוטיב המרכזי שוב, והפעם בגרסה חגיגית דמוית כוראל. אחר כך (29:28) העוגב חוזר על גרסה זאת כשברקע הפסנתר ב-4 ידיים משמיע קישוט מהיר ורצוף דמוי פעמונים. המוטיב בגרסתו המהירה חוזר שוב ושוב ויוצר התרגשות המגיעה לשיא בסיום אנרגטי בו לוקחים חלק כל הכלים (36:14-33:44).
השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש טוענים[3] שלמוטיב המרכזי של הסימפוניה קיבל סן-סנס השראה ממוטיב דומה מפתיחת המזמור הגרגוריאני Dies Irae מתוך תפילת הרקוויאם (מיסת המתים) הקתולית[4], או מריקוד המוות (Totentanz[5]) של פרנץ ליסט (ידידו של סן-סנס והמלחין הנערץ עליו), שמבוסס באופן ישיר על ה-Dies Irae. יש הרואים דמיון של המוטיב לנושא של Ave Maria מאת המלחין הצרפתי בן המאה ה-19 פייר-לואי דיטש(אנ') שיחס אותו בתורו למלחין הרנסאנס יאקוב ארקאדלט. גם את ה-Ave Maria הזאת עיבד ליסט לפסנתר[6]. טענות אלה אבל מתייחסות לחלק A של המוטיב שהוא קצר ובסיסי למדי ולכן לא ברור אם באמת יש כאן השפעה אמיתית או יד המקרה.
לליסט בכל אופן הייתה השפעה ברורה ומוצהרת על סן-סנס, ומליסט הוא קיבל את הרעיון של פואמה סימפונית שבה נכלל מוטיב החוזר בעיבודים שונים במהלך היצירה[7]. סן-סנס לבסוף הקדיש את הסימפוניה לליסט שמת כמה חודשים לפני הופעת הבכורה.
ביצועים וגרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסימפוניה בוצעה לראשונה כאמור ב-19 במאי 1886 באולם סנט-ג'יימס בלונדון בניצוחו של המלחין. ב-9 בינואר 1887 סן-סנס ניצח על בצוע בצרפת וחודש אחר כך בוצעה היצירה באולם המטרופוליטן בניו-יורק בניצוחו של תיאודור תומאס. סן-סנס עצמו ניצח על היצירה שוב בסן פרנסיסקו לקול תשואות הקהל. מאז הייתה היצירה לחלק מהרפרטואר התזמורתי המקובל וזכתה לבצועים רבים ביותר.
ב-1977 עיבד הזמר הסקוטי סקוט פיצג'רלד(אנ') את המוטיב בגרסתו החגיגית (מהמאסטוזו של פרק הסיום) לשיר "If I Had Words"[8] שהגיע למקום 3 במצעד הסינגלים הבריטי ומכר יותר ממיליון תקליטים. השיר עובד אחר כך כשיר הנושא של סרט הילדים בייב[9] מ-1995 וגם של סרט ההמשך מ-1998 והופיע בעוד סרטים והופעות רבות בהמשך.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- התווים של הספרון לעוגב, ב-International Music Score Library Project
תווים של היצירה- סימפוניה מס' 3 לעוגב של סן-סנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Camille Saint-Saëns quoted in David Dubal, The Essential Canon of Classical Music, New York, 2003, p. 337.
- ^
סימפוניה מס' 3 לעוגב של סן-סנס, בביצוע תזמורת פריז בנצוחו של Paavo Järvi, על העוגב Thierry Escaich, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 36:30), מתוך מופע הפרומס 2013
- ^ סימפוניה מס' 3 לעוגב של סן-סנס סיכום של John Palmer מתוך אתר https://www.allmusic.com
- ^ Dies Irae מזמור גרגוריאני מתוך מיסת הרקוויאם, בביצוע Alfred Deller Consort, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 6:30)
- ^ Totentanz מאת פרנץ ליסט, בביצוע Played by Enrico Pace, 1989 at the Liszt Competition, Utrecht, Netherlands.
1st prize., סרטון באתר יוטיוב (אורך: 14:58)
- ^ Ave Maria - Chanson D'Arcadelt, עבוד לפסנתר של פרנץ ליסט, בביצוע Played בצוע של Magdalena Baczewska, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 3:01)
- ^ מדריך לסימפוניה מס' 3 לעוגב של סן-סנס באתר https://www.theguardian.com
- ^ If I Had Words, בביצוע Scott Fitzgerald, Yvonne Keeley, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 3:46)
- ^ Babe Soundtrack - If I Had Words, בביצוע Yvonne Keely and Scott Fitzgerald (high speed version) and the Victorian Philharmonic Orchestra, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 2:52)
