סיקינוס

סיקינוס
Σίκινος
נתונים גאוגרפיים
מיקום	הים האגאי
קואורדינטות	36°41′00″N 25°07′00″E / 36.683333333333°N 25.116666666667°E
שטח	41.676 קילומטר רבוע
נתונים מדיניים
מדינה	יוון
אוכלוסייה	180 (2021)
	(למפת יוון רגילה) אתונה סלוניקי הרקליון פטרס לאריסה יואנינה קומוטיני מיטילנה פלופונסוס רודוס כרתים טורקיה אלבניה בולגריה מקדוניה; הצפונית; הים האגאי הים היוני הים התיכון סיקינוס

סיקינוס (ביוונית: Σίκινος) הוא אי ועירייה יוונית באיים הקיקלאדיים וחלק מהיחידה האזורית תירה.^[1] הוא ממוקם באמצע הדרך בין האיים איוס ופולגנדרוס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת העתיקה היה ידוע כאינואה או אוינואה ביוון העתיקה. הוא שונה מהאיים הסמוכים, כגון איוס, בכך שהוא שקט ופחות מפותח יחסית. באי ישנם שני כפרים, "אלופרוניה" על צד ים הדרום, השוכן על חוף הים ומשמש כנמל, וכפר נוסף, גבוה יותר בהרים, המכונה החורה. החורה, המוקמת על הגבעות, מורכבת משני מרכזים סמוכים, "קסטרו" במערב ו"חוריו" במזרח. מונח ה"חורה" מתאר לא רק את המרחב או המקום במובנו הפיזי, אלא גם תפיסה רחבה יותר הקשורה למשמעות תרבותית וארכיטקטונית. בהקשר זה, החורה אינה רק הליבה הגאוגרפית של האי, אלא גם מרכז החיים הקהילתיים והתרבותיים, המשקף את הזהות וההיסטוריה העשירה של המקום.^[2] יש מספר טברנות בחורה ובנמל. החוף ליד הנמל הוא אחד משני החופים החוליים הגדולים באי. באי ישנן מספר חורבות עתיקות אף על פי שחלקן מרוחקות. ישנם שלושה כבישים מרוצפים, אחד נבנה כדי להתחבר למנחת המסוקים ולחוף השני, וישנם מספר כבישי עפר מתוחזקים היטב, ושבעה שבילים ממופים. אין גישה קלה אל האי בשל הקרקע. כמעט כל שטח האי מכוסה במדרגות שהוקמו בעבר לחקלאות נרחבת. כיום רק מספר קטן מהן מנוצל ברחבי האי, רובן פועלות על סמך מענקי ממשלה. הרשות המוניציפלית ספרה 273 תושבים בסיקינוס במפקד האוכלוסין של 2011.שטח הקרקע הכולל שלה הוא 42.507 קילומטרים רבועים (16.412 מיילים רבועים).^[3] בעת העתיקה, האי כלל עיר באותו השם.^[4] נאמר שהוא נקרא מקורית אוינואה בשל גידול הגפן, אך נקרא סיקינוס לאחר בן של תואס ואוינואה.^[5] ככל הנראה המתיישבים הראשונים האי היו איונים הוא כמו רוב האיים היווניים האחרים, הוא נכבש לחשיארש הראשון במלחמות יוון–פרס, אך לאחר מכן היה חלק מהאימפריה הימית האתונאית. ישנם שרידים של העיר העתיקה הממוקמת על הר גבוה וסלעי.

עדיין קיים מקדש עתיק של אפולו, שכיום הוא הפך לכנסייה. הוא ממוקם במורד בין רכס ההרים הראשי לבין הפסגה הנמצאת יותר משמאל, עליה עומדות חורבות העיר העתיקה. אנו לומדים מכתובת שנמצאה שם שזה היה מקדשו של אפולו. האתר נבדק על ידי החוקר הבריטי תאודור בנט ואשתו בינואר 1884.