סמואל גומפרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סמואל גומפרס
Samuel Gompers cph.3a02952.jpg
לידה 27 בינואר 1850
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בדצמבר 1924 (בגיל 74)
סן אנטוניו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות סליפי הולו עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה JFS עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע חבר איגוד מקצועי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה היכל התהילה של העבודה (1989) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סמואל גומפרסאנגלית: Samuel Gompers; ‏26 בינואר 1850, לונדון - 13 בדצמבר 1924, סן אנטוניו, טקסס) היה מנהיג פועלים אמריקאי.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גומפרס נולד למשפחה יהודית ממוצא הולנדי שהיגרה ללונדון באמצע המאה התשע עשרה. אביו של גומפרס עבד במפעל סיגריות ומשפחתו השתייכה למעמד הפועלים. גומפרס למד רק כארבע שנים בבית ספר שכן מגיל צעיר סייע לאביו בעבודתו. בגיל שלוש עשרה היגר עם משפחתו לארצות הברית ועבד במפעל סיגריות. הוא נשא לאישה את סופיה יוליאן ובשנת 1872 קבל אזרחות אמריקאית.

כמנהיג פועלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המשבר הכלכלי בשנת 1873 הקים גומפרס את איגוד העובדים של פועלי הסיגריות. בשנת 1881 הקים את הפדרציה של האיגודים המקצועיים בארצות הברית. בשנת 1886 אורגן האיגוד מחדש בשם "פדרציית העבודה האמריקאית". הייתה זו פדרציה של איגודי עובדים בענפים שונים.

גומפרס עמד בראש ארגון זה עד סוף ימיו, למעט שנה אחת ב-1895. לימים, בשנת 1904, תאגד פדרציה זאת של איגודים מקצועיים למעלה ממיליון וחצי פועלים וב-1914 אף יגיע מספר הפועלים בפדרציה לכשני מיליון עובדים. עם זאת הפדרציה לא ניסתה לאגד בתוכה פועלים בלתי מיומנים.

גומפרס התנגד למעורבות של איגודי הפועלים בפוליטיקה האמריקאית ולכן התנגד נחרצות למפלגה הסוציאליסטית האמריקאית של יוג'ין דבס. הוא האמין שעל הפועלים להאבק להשגת זכויותיהם במסגרת החברה הקפיטליסטית ולא לערר על יסודות קיומה[1].

גומפרס גם האמין שאת זכויות העובדים יש להשיג במסגרת משא ומתן קיבוצי ולא במסגרת חקיקה שתכפה מלמעלה על המעסיקים. עם זאת בפרספקטיבה היסטורית יש הזוקפים לזכותו את מרבית החקיקה לטובת העובדים בארצות הברית.

בשנת 1899 היה גומפרס מאישי הציבור האמריקניים שיצאו נגד המלחמה של ארצות הברית בפיליפינים וגינו את אמצעי הדיכוי שבהם נעשה שימוש ואת מה שכונה "הרוח האימפריאליסטית" שאחזה בארצות הברית. גומפרס תמך בהגבלות על ההגירה לארצות הברית, מכיוון שלטענתו גרמה ההגירה להורדת שכר העובדים[2]. פועלים יהודים טענו נגדו שהוא מתנכר לעמו, בין השאר בגלל התנגדותו להגירה חופשית[3]. את הפרעות שביצעו לבנים בשחורים באיסט סנט לואיס תירץ בכך שבעלי ההון הביאו פועלים שחורים מהדרום שדחקו את רגליהם של הפועלים הלבנים ושברו שביתות[4]. גומפרס היה ממתנגדי הקומוניסטים והתנגד לכל משא ומתן עם ברית המועצות[5].

בזמן מלחמת העולם הראשונה סייע גומפרס לנשיא וודרו וילסון לרתום את האיגודם המקצועיים האמריקאים למאמץ המלחמתי. לשם כך מונה כחבר במועצה להגנה לאומית שרכזה את מאמצי המלחמה האמריקאיים. לא היה זה דבר של מה בכך שכן אגודי עובדים ומנהיגי עובדים אמריקאים אחרים כגון יוג'ין דבס התנגדו למעורבות אמריקאית במלחמה. הוא השתתף בוועידת השלום בורסאי לאחר מלחמת העולם הראשונה כיועץ לענייני עבודה.

ב-6 בדצמבר 1924, בעת כנס פועלים במקסיקו סיטי, התמוטט גומפרס ולאחר מספר ימים נפטר[6].

גומפרס כתב מספר ספרים ובהם האוטוביוגרפיה, "Seventy Years of Life and Labour", שיצאה לאור בשנת 1925.

בספרה "המגדל הגאה" (עמוד 484), כותבת ההיסטוריונית ברברה טוכמן שעל אף שהתנגד לרעיון של מלחמת המעמדות עדיין היה בעל תודעה מעמדית מובהקת. היא מצטטת את גומפרס שהעיד על עצמו:

אני פועל ברמ"ח אברי ובשס"ה גידי. בכל שאיפותי ומעשי אני בצד המקדם את האינטרסים של אחי הפועלים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סמואל גומפרס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]