סנג'ובזה
 | |
| סוג |
זן ענבים  |
|---|---|
| מוצא |
איטליה |
| צבע |
שחור |
  | |
סנג'ובזה (באיטלקית: Sangiovese) הוא זן ענבי יין איטלקי אדום ששמו נגזר מה-sanguis Jovis הלטיני, "דמו של יופיטר".[1] על אף שזהו העינב של רוב מרכז איטליה ממחוז רומאניה (Romagna) ועד לאציו (העינב הנפוץ ביותר בטוסקנה),[2] קמפניה וסיציליה, מחוץ לאיטליה היא מפורסמת ביותר בתור הרכיב היחיד של ברונלו די מונטלצ'ינו ורוסו די מונטלצ'ינו והמרכיב העיקרי של הבלנדים קיאנטי, קרמיניאנו, וינו נובילה די מונטפולצ'יאנו ושל מורלינו די סקנסנו (Morellino di Scansano), אם כי הוא יכול לשמש לייצור יינות זניים כגון Sangiovese di Romagna ויינות "סופר טוסקנה" המודרניים כמו Tignanello.[3]
הסנג'ובזה היה ידוע כבר במאה ה-16. פרופיל DNA אחרון שנערך על ידי José Vouillamoz מ-Istituto Agrario di San Michele all'Adige מצא כי אבותיו של הסנג'ובזה הם Ciliegiolo ו-Calabrese Montenuovo. הראשון ידוע כזן עתיק בטוסקנה, השני הוא שריד כמעט נכחד מקלבריה, מ"הבוהן" של איטליה.[4] קיימים לפחות ארבעה עשר שיבוטים של סנג'ובזה, מהם הברונלו (Brunello) הוא אחד הנחשבים ביותר. הניסיון לסווג את השיבוטים למשפחות Sangiovese grosso (כולל ברונלו) ו-Sangiovese Piccolo זכה לתמיכה ראייתית מועטה.[5]
לסנג'ובזה הצעיר יש טעמים פירותיים טריים של תות ומעט חריפות, אבל הוא מקבל בקלות טעמים של אלון, אפילו זפת, כאשר הוא מתיישן בחביות.[6] אף על פי שאינו ארומטי כמו זני יין אדום אחרים כגון פינו נואר, קברנה סוביניון ושיראז, לסנג'ובזה יש לרוב פרופיל טעם של דובדבנים אדומים חמוצים עם ניחוחות אדמתיים ונגיעות של עלי תה. ליינות העשויים מסנג'ובזה יש בדרך כלל טאנינים בינוניים פלוס וחומציות גבוהה.[7]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיאוריות מוקדמות על מקור הסנג'ובזה תיארכו את העינב לתקופת ייצור היין הרומאי. הייתה הנחה שהעינב תורבת לראשונה בטוסקנה כבר על ידי האטרוסקים מגפן יין הבר (Vitis vinifera). התרגום המילולי של שם העינב, "דם ג'וב", מתייחס לאל הרומי יופיטר. לפי האגדה, השם נטבע על ידי נזירים מהקומונה של סנטארקאנג'לו די רומאניה מקום שהפך לנפת רימיני במחוז אמיליה-רומאניה שבמזרח מרכז איטליה.[6]
האזכור המתועד הראשון של סנג'ובזה היה בכתביו משנת 1590 של ג'ובאן וטוריו סודריני (Giovan Vettorio Soderini) (הידוע גם בשם העט של צ'רייג'ולו). זיהוי העינב כ"סנג'וגטו" מציין סודריני שבטוסקנה מהעינב הזה מפיקים יין טוב מאוד, אך אם היינן לא נזהר הוא מסתכן בהפיכתו לחומץ. אף על פי שאין הוכחה חותכת לכך שסנג'וגטו הוא סנג'ובזה, רוב היסטוריוני היין מחשיבים בדרך כלל שזהו האזכור ההיסטורי הראשון של העינב. בלי קשר, רק במאה ה-18 זכה הסנג'ובזה לתשומת לב נרחבת ברחבי טוסקנה, כשהוא הפך עם מאלווזיה וטרביאנו לענבים הנטועים ביותר באזור.
מוצא[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2004, פרופיל DNA שנעשה על ידי חוקרים חשף כי העינב הוא תוצר של הצלבה בין Ciliegiolo לבין Calabrese Montenuovo. בעוד של-Ciliegiolo יש היסטוריה ארוכה הקשורה לאזור טוסקנה, מוצאו של Calabrese Montenuovo (שאינו קשור לעינב הידוע בכינויו Calabrese, או נרו ד'אבולה) מקורו בדרום איטליה, שם מוצאו כנראה באזור קלבריה לפני שעבר בדרך ארוכה למעלה לקמפניה. זה בעצם אומר שהמורשת הגנטית של הסנג'ובזה היא חצי טוסקנה וחצי דרום איטליה.[6]
מערכת יחסים עם Ciliegiolo[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסנג'ובזה הוכיח את עצמו כמתאימה לסוגים רבים ושונים של קרקעות כרמים, אך נראה שהיא משגשגת בקרקעות עם ריכוז גבוה של אבן גיר, בעלת פוטנציאל לייצר יינות אלגנטיים עם ניחוחות חזקים. באזור "קיאנטי קלאסיקו", סנג'ובזה משגשג על אדמת פצלי חימר חרסיתית מאוד המכונה גאלסטרו (galestro). באזור מונטלצ'ינו, יש שיעור גבוה של קרקעות אלברזיות המבוססות על אבן גיר המתחלפות עם מרבצים של גאלסטרו. האזורים הנמוכים יותר של הכינוי הגנרי קיאנטי הם בעיקר קרקעות חימר, שלעיתים קרובות מפיקים מהן יין באיכות גבוהה כמו אלברזה וגאלסטרו.
ייצור יין[עריכת קוד מקור | עריכה]
החומציות הגבוהה ומאפייני הגוף הקלים של עינב הסנג'ובזה עלולים להוות בעיה לייצור יין. העינב גם חסר חלק מהתרכובות הפנוליות יוצרות הצבע הידועות בשם אנתוציאנינים אצילים.[8] ייננים מודרניים המציאו טכניקות רבות המנסות למצוא דרכים להוסיף גוף ומרקם לסנג'ובזה - החל משימוש בענבים המגיעים מגפנים עם תנובה נמוכה במיוחד, ועד לכוונון הטמפרטורה, אורך התסיסה והשימוש של טיפול נרחב בחביות יין מעץ אלון. טכניקה היסטורית אחת היא מיזוג של זני ענבים אחרים עם סנג'ובזה, על מנת להשלים את האיכויות האטרקטיביות שלו ולמלא את החסר של כמה מנקודות התורפה שלו. ליינות המבוססים על סנג'ובזה של קיאנטי יש מסורת ארוכה של שותפי ערבוב כמו Canaiolo, Ciliegiolo, Mammolo, Colorino ואפילו ענבי היין הלבן כמו טרביאנו ומלווזיה. מאז סוף המאה ה-20, ענבי יין בורדו, ובמיוחד קברנה סוביניון, היו שותפים מועדפים לתערובת, אם כי באזורי DOC/ DOCG רבים באיטליה ישנה הגבלה לגבי מרבית הזנים האחרים שמותר לערבב עם הסנג'ובזה. בקיאנטי המגבלה לקברנה היא 15%.
יינות[עריכת קוד מקור | עריכה]
יינות העשויים מסנג'ובזה נוטים להפגין את החומציות הגבוהה הטבעית של העינב, כמו גם תכולת טאנינים בינונית עד גבוהה וצבע בהיר. לעירבוב יכול להיות השפעה בולטת על שיפור איכות היין. האופי הדומיננטי של הקברנה יכול לפעמים להשפיע באופן לא פרופורציונלי על היין, אפילו אופי סנג'ובזה מהמם עם טעם דובדבן שחור, ענבי שועל, תות עץ ושזיפים. אפילו אחוזים נמוכים של 4 עד 5% של קברנה סוביניון יכולים לשפר את הסנג'ובזה אם איכות הפרי לא גבוהה. ככל שהיין מתיישן, חלק מהטעמים הדומיננטיים של הקברנה הללו יכולים להתרכך ולחשוף יותר אופי סנג'ובזה.[9]
עם אוכל[עריכת קוד מקור | עריכה]
החומציות הגבוהה של הסנג'ובזה והאלכוהול המתון הופכים אותו ליין מאוד ידידותי לאוכל בכל הנוגע לזיווג אוכל ויין. אחד הזיווגים הקלאסיים במטבח האיטלקי הוא פסטה ופיצה על בסיס עגבניות עם קיאנטי על בסיס סנג'ובזה. סנג'ובזה זני או כאלה עם כמות קטנה יותר של הקברנה העוצמתי והמלא, יכולים להדגיש את הטעמים של מנות תפלות יחסית כמו קציץ בשר ועוף צלוי. תיבול עשבי תיבול כמו בזיליקום, טימין ומרווה משלימים את טעמי הענבים. סנג'ובזה שעבר טיפול אגרסיבי יותר בעץ אלון משתלב היטב עם אוכל צלוי ומעושן. אם קברנה, מרלו או שיראז ממלאים תפקיד דומיננטי ביין, אופציית שילוב המזון צריכה להתייחס לתערובת הסנג'ובזה כאחת מאותם אדומים בעלי גוף מלא יותר ולהתאים למנות כבדות יותר כמו סטייק ומרקים סמיכים כמו ריבוליטה ומרק מחית שעועית.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Robinson, J (1986). Vines, Grapes & Wines. Mitchell Beazley. pp. 150–152. ISBN 1-85732-999-6.
- ^ it:Sangiovese
- ^ Robinson, J, ed. (2006). The Oxford Companion to Wine (3 ed.). Oxford University Press. pp. 606–607. ISBN 0-19-860990-6.
- ^ Robinson, J. "Italian grape mysteries unraveled". jancisrobinson.com. אורכב מ-המקור ב-2011-07-13. נבדק ב-2007-04-03.
- ^ "Sangiovese". Wine Pros.
- ^ 1 2 3 J. Robinson, J. Harding and J. Vouillamoz, Wine Grapes - A complete guide to 1,368 vine varieties, including their origins and flavours, pp. 942-946, Allen Lane 2012 מסת"ב 978-1-846-14446-2
- ^ Wine & Spirits Education Trust, Wine and Spirits: Understanding Wine Quality, pp. 6-9, Second Revised Edition (2012), London, מסת"ב 9781905819157
- ^ Oz Clarke, Encyclopedia of Grapes, pp. 209-216, Harcourt Books 2001 מסת"ב 0-15-100714-4.
- ^ E. Goldstein, Perfect Pairings, pp. 176-180, University of California Press 2006 מסת"ב 978-0-520-24377-4.