ספנים ערבים
"ספנים ערבים" היא סדרת ציורים מאת ישראל פלדי מן המחצית השנייה של שנות ה-20 של המאה ה-20. העבודות מתארות את עובדי הנמל הערביים ביפו, השטים אל ספינות המטען.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
_LOC_matpc.18222.jpg)
בשנת 1927 עיצב ישראל פלדי תלבושות ותפאורה עבור הפקתו השנייה של תיאטרון "האהל". היה זה מחזה בן ארבעת המערכות בשם "דייגים", עיבוד של משה הלוי למחזה "אובדן התקווה" (בהולנדית: Op Hoop van Zegen) מאת המחזאי ההולנדי הרמן הרמאנס (Hermann Heyermans).[1] במחזה זה נטרפת ספינה בשל ההזנחה של בעל הספינה הציני והנצלן.
תצלום מתוך פרולוג ההצגה, שבכורתה הייתה ב-5 במרץ, מציג משטח אלכסוני, המשמש כמעין סירה עבור השחקנים, המושכים את הרשתות תוך כדי שירה. בביקורתו אודות תפאורת ההצגה כותב יצחק כץ כי "פלדי מתאים את העיקרון הקוביסטי בלי הצמצום [לא ברור]. [...] הוא שובר בזהירות את הפרספקטיבה שלשת הממדים על הבימה, וחוץ משהו מסיר על ידי כך מן המחזה את הסימטריה הנגלית והמעייפת שלה, הוא יוצר מרחב גדול יותר למילוי תפקיד המשחק".[2] גם אביגדור המאירי שיבח את העיצוב וכתב כי "הדקורציה של פלדי אינה נופלת במעלה ממדרגות ההצגה כולה. חוץ ממעלתה היסודית, שכשרון ויכולת יצירה מלוא-אונים ספונים בה. ואולם גם בה אתה מוצא את החסרון ההוא: בצד הקונסטרוקציה המובהקת שלה רואה אתה פתאום חלקים מצוירים במקום בנויים ועשויים".[3]
יש להניח כי בעקבות עיסוקו בעיצוב ההצגה החל לעסוק פלדי לעסוק בתיאור הספנים הערבים בנמל יפו.[4] יצירות אלו הצטרפו לתיאורים רבים של אנשי עמל, רבים מהם של ערבים, שהיו פופולריים בקרב אמני ארץ-ישראל בשנות ה-30-20. מלבד הממד הריאליסטי של התיאור, כמעין תיאור ז'אנר, הנחשף דרך תצלומי נמל יפו בשנות ה-20–30, קיים בבחירה גם ממד אידאי. על פי יגאל צלמונה מרבית האמנים המודרניסטים בארץ ישראל "התמכרו לאפותיאזה של הערבי כדגם של צורת-חיים ושל שורשיות. [...] [הם] ביקשו להשתלב במזרח וראו בו מקור של כוח להתחדשות לאומית וקיומית".[5]
סדרת הציורים, המתוארכים לשנים 1927–1928, מציגה סירות משוטים ובהם דמויות גברים ערבים, המזוהים על ידי בגדיהן הססגוניים וגוון עורם הכהה. הם נוהגים בסירות מצד שמאל לימין התיאור. ברקע מתוארות ספינות אליהן הם מובילים תוצרת מקומית הארוזה בחביות או חבילות גדולות. פלדי מדגיש את הגופניות של הדמויות, על ידי הצבתן בתנוחות סיבוביות או אלכסוניות, כשהן נשענות על מוטות משוטים גדולים.
במאמרה אודות שנות ה-20 בציור הארץ-ישראלי, טענה גילה בלס כי מכנה משותף לאמנים בני התקופה הוא "ניסיון לטפל במציאות (הווי, נוף, דיוקנאות, טבי דומם), תוך הבלטת האמצעים הצורניים והטכניים, כגון שימוש חופשי בצבע, עיוות מסוים של הדמויות או בנייה גאומטרית כל שהיא של הצורות".[6] ואכן, בראיון מאוחר תיאר פלדי את ענינו בתיאור "דייגים, פועלי בניין ודומים" שבעזרתם ניסה "לכבוש את הנוף, 'להתלבש' על דמויות ונופי הארץ. אבל יחד עם זה משך אותי הזרם האקספרסיוניסטי בתור טכניקה, שנתנה ביטוי יותר למה שאני מרגיש, מאשר אני רואה - לאופטי"."[7]
גרסת הציור הנמצאת כיום במוזיאון תל אביב לאמנות הוצגה, תחת השם "ספנים", ב"תערוכת אמנים מודרניים" השנייה, שהתקיימה בצריף האוהל ב-1927.[8] בביקורת בעיתון "הארץ" צוין ציור זה לטובה.[9] בשנת 1928 הציג פלדי תערוכת יחיד באולם גן העיר בירושלים. בתערוכה הוצגו כ-50 יצירות,[10] וייתכן כי הוצגו בה גם ציורי הספנים. יוסף זריצקי כתב על תערוכה זו כי "בתמונות אחדות כבר ראינו עצמיות המשחררת מהשפעות. בעצמיות זו נראהו גם בתור יוצר הדקורציות ל'דייגים' של 'האוהל', אלו הן הדקורציות היחידות שהולידה הארץ".[11]
ביוני 1929 הוצגו יצירותיהם של ראובן רובין ופלדי בתערוכת הקיץ הבינלאומית של מוזיאון ברוקלין.[12] ייתכן כי בהקשר לכך פורסם ב"כתובים" (ל"ג, 1929) תצלום הציור ממוזיאון תל אביב תחת השם "בסירה", לצד ציור של ראובן.[13] צ'ארלס בורוז (Carlyle Burrows), כתב ביקורת על התערוכה בעיתון ב"ניו יורק הראלד טריביון", ובה תיאור של העבודה. "'ספנים ביפו" של פלד'", כתב ברורוז, "[הוא] ציור גדול של גברים [ה]מנהלים קרב נחוש [מול] איתני הטבע (elemants) בסירת משוטים קטנה. זה הוא [תיאור] חי, כמעט מציאות מצוירת. התמונה מהווה מעיין המשך ימי לנושא של 'ספני הוולגה', [בייחוד] בקצביות הריתמית השכיחה [שבו]. התנועות של הדמויות מרמזת על כוח ועל תנועה מהירה, היוצרת תיאור ציורי יעיל ומתוכנן הייטב, אך המצויר [באופן] גס למדי".[14] ב-5 ביולי אך צוטטה ביקורת זו בעיתון "דואר היום".[15]}}
במחצית יולי 1929 נסע פלדי לפריז עם מבחר ציורים שלו.[16] כנראה אחד מציורים אלו היה "דייגים בנמל יפו". תצלום ציור זה, ללא חתימה, פורסם בספרו של אליאס אליהו ניומן - "Art in Palestine" (1939) תחת השם "Jaffa Boatmen" ("ספנים ביפו"}. ציור זה נרכש במכירה פומבית שנערכה ב-26 בפברואר 2023 בבית המכירות 'אלכסנדרה לנדרה' בבון, צרפת, תמורת 86,500 יורו, לאחר שמיקומו לא היה ידוע. "דייגים ביפו", היה באוסף אוסף חנה וצמח (ססיל) היימן, ונרכש מאוחר יותר על ידי יוסף חכמי עבור אוסף חברת הפניקס.
הרישום של הספנים נרכש בשנת 2018 בבית המכירות מצארט בעבור 552 דולר. הוא אינו נושא תאריך, אך ניתן להעריך, על פי סגנונו, כי הוא שייך לעבודות המוקדמות בנושא זה.
בשנות ה-30 וה-50 חזר פלדי לנושא זה. עבודות מאוחרות אלו מאופיינות בגישה חופשית יותר לצורה ולהנחת הצבע, לעיתים תוך שימוש באימפסטו כבד.
סגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדומה לציירים ארץ-ישראלים אחרים, גם עבודות אלו של פלדי משקפות את השילוב בין תיאור בעל סממנים אוריינטליסטים לבין אקספרסיוניזם אירופי. פלדי מדגיש את האקסטטיות של מאבק הספנים בים על ידי יצירת קומפוזיציות מורכבות, המלאות בקווים אלכסוניים ובניגוד בין צבע המים לצבע היבשה והסירות. הדמויות מתוארות כבעלות גוף מוצק וכהה המדגיש את שריריהן באמצעות תנוחות המדגישות את המאמץ הפיזי שלהן. תיאור זה מתקרב בחלקים שונים אל קוביזם מתון. הסירות והנוף מצוירים בעזרת צבע לוקאלי, חם ברובו, ובעזרת משיכות מכחול מודגשות. בייחוד בולט הדבר בתיאור גלי הים.
הציור מאוסף הפניקס (לשעבר אוסף חנה וצמח היימן, ירושלים) מציג ארבע סירות משוטים של דייגים על רקע של מצוק ובו תיאור של פרוורי נמל: קבוצה שני סוורים נושאים אבן או חבילות מרובעות וסוור נוסף הגורר חבילה לכיוון הנגדי. במרכז שלושה אפנדים ערבים בבית קפה על רקע מבנה ערבי. הסירות אינן נראות בנמל, כי אם ביציאה אל הים. ברקע התיאור, מצידו הימיני העליון, מתוארות שתי ספינות מפרש, מהן נפרקת הסחורה שבסירות המשוטים.
שני הציורים הנוספים - מאוסף מוזיאון תל אביב לאמנות ומאוסף אסף היימן מציגים כל אחד סירה בודדת, המתוארת במבט גבוהה מצידה של בסירה. פלדי מקדיש מקום נרחב יותר לתיאור הים. פח החלקו השמאלי מופיע תיאור של שביל ואדמה עם צמחייה.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
דייגים (1927), תצלום מארכיון התיאטרון ע"ש יהודה גבאי -
דייגים בנמל יפו (1928 בקירוב), צבעי שמן על בד, אוסף אסף היימן, לונדון -
דייגים בנמל יפו (1928 בקירוב), תצלום מספרו של אליאס אליהו נוימן (1939) -
דייגים ביפו (1928), צבעי-שמן על בד, גובה 98 ס"מ, רוחב 120 ס"מ, אוסף הפניקס -
ספנים ערבים (בלי תאריך), דיו על נייר, גובה 22 ס"מ, רוחב 27 ס"מ, אוסף שגב-בורנשטיין, תל אביב-יפו -
דייגים ערבים ביפו (שנות ה-30), צבעי-שמן על נייר, גובה 49 ס"מ, רוחב 69 ס"מ, אוסף בנק דיסקונט -
דייגים ערבים ביפו (שנות ה-30), צבעי-שמן על נייר, גובה 49 ס"מ, רוחב 69 ס"מ, אוסף הפניקס
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גדעון עפרת, "פלדי וההיימנים", באתר המחסן של גדעון עפרת, 19 ביולי 2023
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ראו: עפרת, גדעון, "תיאטרון המודרניזם הארצישראלי", באתר המחסן של גדעון עפרת
- ^ כץ, יצחק, "פלדי ב'דייגים'", תיאטרון ואמנות: ירחון לעניני האמנות בכל צורותיה, מס' 9, 1927, עמ' 13
- ^ אביגדור המאירי, "דייגים", הארץ, 22 במרץ 1927
- ^ הבחירה במילה 'ספנים' מרמזת כיום על עובדי ספינות, אולם בשנות ה-30-20 שימש הכינוי לתיאור כולל של משיטי הסירות בנמל.
- ^ צלמונה, יגאל, "מזרחה! מזרחה? על המזרח באמנות ישראל, בתוך: קדימה: המזרח באמנות ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, עמ' 56
- ^ בלס, גילה, "ציירי ארץ-ישראל בשנות העשרים והקוביזם", בתוך: שנות העשרים באמנות ישראל, מוזיאון תל אביב, תל אביב-יפו, 1982, עמ' 12.
- ^ שיחה מוקלטת עם הצייר ישראל פלדי: ערך יצחק לודן ביום 12/6/1976", תיק ישראל פלדי, ספריית מוזיאון תל אביב לאמנות
- ^ ראו: רובין, כרמלה, 60 שנה אחרי...: תערוכת "אמנים מודרניים" בצריף ה"אוהל", בית ראובן, תל אביב-יפו, 1987.
- ^ ראו: בספרות ובאמנות, הארץ, 20 במאי 1927
- ^ ראו: זריצקי, יוסף, "שנה של תערוכות בירושלים: סקירה כללית", תיאטרון ואמנות: ירחון לעניני האמנות בכל צורותיה, מס' 8
- ^ זריצקי, יוסף, "שנה של תערוכות בירושלים: סקירה כללית", תיאטרון ואמנות: ירחון לעניני האמנות בכל צורותיה, מס' 8
- ^ ראו: The New Palestine, june 14, 1929, p. 535
- ^ פלדי: בסירה, כתובים, 16 במאי 1929
- ^ Burrows, Carlyle, "The Brooklyn Show; Other Events in Art", New York Herald Tribune, 9/6/1929, p. 8
- ^ ראו: פרסום לאמנות א"י באמריקה, דואר היום, 5 ביולי 1929 עמ' ב-[2]
- ^ ראו: "הצייר פלדי יוצא לחו'ל", הארץ, 21 ביולי 1929, עמ' 4