ראובן רובין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ראובן רובין
לידה 13 בנובמבר 1893
גאלאץ, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 באוקטובר 1974 (בגיל 80)
תל אביב-יפו, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Rubin Zelicovici עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות טרומפלדור עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ישראל (1973)
פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול (1964) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ראובן רובין בשנות ה-50
דיוקן עצמי (1924), אוסף מוזיאון ישראל
דיוקן עצמי (1921), אוסף מוזיאון ישראל
ראובן רובין, פסל של חנה אורלוף
חדר העבודה בבית ראובן
קברם של ראובן רובין ורעייתו אסתר

ראובן רוּבִּין (13 בנובמבר 1893, גאלאץ13 באוקטובר 1974, תל אביב) היה מגדולי הציירים הישראליים; התפרסם בתקופת המנדט הבריטי ובראשית המדינה. הוא ביטא ביצירותיו את תחושת האור והרוחניות של ארץ ישראל. על מכלול יצירתו זכה בפרס ישראל לשנת 1973.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראובן רובין נולד בגאלאץ שברומניה למשפחה חסידית ענייה, בשם ראובן זליקוביץ'.[2] אביו היה חזן.[1] בשנת 1912 עלה לארץ ישראל בפעם הראשונה, והחל ללמוד אמנות בבצלאל. הוא לא אהב את השיטה שהייתה נהוגה בבצלאל, וכעבור שנה, ב-1913, עזב לפריז,[3] כדי ללמוד באקדמיה "אקול דה-בוזאר". עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר לרומניה לעיירה פלטיצ'ן שבצפון מולדובה הרומנית, ובה נשאר עד תום המלחמה. ב-1915 ערך ביקור באיטליה.

ב-1919 הגיע לצ'רנוביץ (בירת בוקובינה) ושהה בה עד 1920, כשאז נסע לארצות הברית. בתקופת זו פרסם מספר יצירות שיריות ביידיש, בין היתר בכתב העת Libertatea (ברומנית: החירות). שיאו של המסע היה תערוכת יחיד בניו יורק ב-1922.

ב-1923 שב רובין לארץ ישראל חדור בתפיסה אמנותית ייחודית ובעל ידע בטכניקות ציור שהכיר באמריקה. הוא היה מהבולטים באמני אסכולת ארץ ישראל שמרדו באסכולה ה'גלותית', לשיטתם, שנלמדה לכאורה בבצלאל. ב-1924 היה רובין הצייר הארצישראלי הראשון, שהציג תערוכת יחיד של ציוריו במגדל דוד שבירושלים. שם התערוכה היה "הכל מזמר בקווים ובצבעים את יופי החיים".

בעקבות סירובו של הנציב העליון הרברט סמואל להשתתף בפתיחת התערוכה בשל הסתייגותו מסגנונו האמנותי של רובין, השתתף רובין בהקמת אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל, ונבחר לוועד הראשון שלה ביחד עם יוסף זריצקי ואברהם מלניקוב. במשך מספר שנים היה יושב ראש האגודה.[4]

ראובן רובין נהג לחתום על ציוריו בשם "ראובן", צייר בסגנון גאה ואישי, וכמו ציירים אחרים בני דור החלוצים יצר בסגנון ארצישראלי נקי וישיר. עם השנים הלך ופחת המבע החומרי בציוריו, והנושאים נעשו יותר ויותר רוחניים, אפופים בכעין עשן קסום או ערפל מואר. הוא הרבה לצייר את נופי הארץ, עצי הזית, ואת נופי ירושלים והגליל.

כמו כן עבד ראובן בתכנון תפאורה לתיאטרון הבימה, ולעוד תיאטראות בתל אביב.

ב-1948 מונה לחבר בוועדה המקצועית של ועדת הסמל והדגל, שבחרה בסמל מדינת ישראל. בשנים 1948–1950 היה הציר הדיפלומטי הראשון של ישראל ברומניה.

ראובן זכה בפרס דיזנגוף ב-1964, ובפרס ישראל ב-1973.

רובין נפטר ב-1974, ונטמן בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. קברו עוצב על ידי הפסל משה ציפר. את ביתו הוא הוריש לעיריית תל אביב. ב-1983 נפתח בו בית ראובן, המשמש מוזיאון ליצירותיו. אלמנתו, אסתר (שהפרש הגילים ביניהם היה 18 שנים), נפטרה ביולי 2010, בגיל 99.[1]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1912 בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
  • 1914-1913 בית הספר לאמנויות בוזאר, פריז ואקדמיה קולרוסי, פריז

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1926 פרס הלורד פלומר לציור
  • 1945 קבלת תואר דוקטור לשם כבוד, המכון היהודי לדת, ניו יורק
  • 1964 פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב יפו, תל אביב
  • 1971 פרס אמן השנה, האוניברסיטה ליהדות, לוס אנג'לס
  • 1973 פרס ישראל לציור

מיצירותיו הנודעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדר העבודה של ראובן רובין

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תשס"ז 2007 נערכו שתי תערוכות תערוכה רבות היקף של עבודתו, אליהן הובאו יצירות ממוזיאונים, מוסדות ציבור ואספנים פרטיים ברחבי תבל. היצירות הוצגו במוזיאון ישראל בתערוכת "נביא בעיר",[5] ובמוזיאון תל אביב לאמנות, בתערוכת "מקום חלום".[6]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ראובן רובין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Rosenfeld, Jeannie (2008-04-14). "Demand for Reuven Rubin is rising. So are the prices". Haaretz. נבדק ב-2008-05-31.(הקישור אינו פעיל, 5.11.2021)
  2. ^ "Falticeni". www.jewishvirtuallibrary.org.
  3. ^ "Fine Art Auctions. Buying & Selling Israeli And Judaica Art – Hammersite.com". www.hammersite.com.
  4. ^ דוד תדהר (עורך), "ראובן רובין (זליקוביץ)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1662
  5. ^ ראו: אמיתי מנדלסון, נביא בעירו: יצירתו המוקדמת של ראובן רובין, 1923-1914, ירושלים מוזיאון ישראל, 2007.
  6. ^ ראו: כרמלה רובין (עורכת), מקום חלום: ראובן רובין והמפגש עם ארץ ישראל בציוריו משנות ה-20 וה-30, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2007.