יוסף חכמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף חכמי - (חכמישוילי)
יוסף חכמישוילי, סגן מנהל בנק ברקליס ירושלים, 1932 מתוך דואר היום

יוסף חכמי (חכמישוילי) (2 באוקטובר 1886 - 23 ביוני 1961[1]) איש ציבור יהודי שהיה מדמויות המפתח בעולם הבנקאות בארץ ישראל בתקופת היישוב ולאחריה. הוא סלל את הדרך להקמת האימפריה הכלכלית של משפחת חכמי בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף חכמי נולד בירושלים כיוסף חכמישווילי לאביו הרב יעקב חכמישווילי, שהיה מחלוצי העלייה הראשונים של יהדות קווקז לארץ ישראל, בן למשפחת רבנים (מכאן הכינוי "חכמישווילי" - "בן החכם"), ולאמו לאה בת יוסף גורל (בני משפחתו לקחו חלק ניכר בגאולת קרקעות לבניין שכונות בירושלים). למד בתלמוד תורה ספרדי, בבית-המדרש "דורש ציון" ובביה"ס של חברת כל ישראל חברים (אליאנס) בירושלים. בין לבין השתלם בלמודי שפות. הוריו שלחו אותו ללמוד באירופה וארצות הברית מדעי מסחר ובנקאות ובשנת 1907 חזר ארצה והחל לעבוד בדויטשה פלשתינה בנק. הוא כיהן כמנהל מחלקות שונות בסניף הירושלמי של הבנק, ומשנת תרע"ה מונה למנהל הבנק. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הופקד על ידי הקונסול האמריקאי בירושלים, ד"ר אוסקר גלאזברוק, ליועצו ולנאמנו בנושא חלוקת הסיוע לנזקקים. בתקופה זו הוא עזר בסילוק קשיים להעברת כספים ארצה לסיוע ולמוסדות היהודיים. בתרע"ב נשא לאשה את ונציה בת שמואל בכר מירושלים (אחיה יהושע בכר היה פקיד ראשי במחלקת העלייה של הסוכנות היהודית).

לאחר שהבריטים כבשו את ירושלים חוסל למעשה הבנק הגרמני[2] וחכמי עבר לשרות בבנק האנגלו-מצרי בירושלים, שלימים הפך לבנק ברקליס. הוא החל לכהן בתפקיד סגן-מנהל הבנק[3] וב-תרצ"ה הוא מונה למנהל הסניף הראשי של הבנק בתל אביב, (בזמן המנדט היה בנק ברקליס הבנק הממשלתי). הוא הרחיב את פעולות הבנק בעיר ובסביבה ופתח לו סניפים בתל אביב וברמת-גן. הוא העביר את הסניף המרכזי של הבנק לבנין גדול יותר ברחוב אלנבי[4].

יוסף חכמי טווה מערכת של הכרויות וקשרי משפחה עם הדמויות המובילות בבנקאות ובעסקים בתקופת היישוב. בספטמבר 1935, פחות מחצי שנה מאז נפתח בנק דיסקונט לישראל, הכריזה איטליה מלחמה על חבש. מפקידים מבוהלים החלו למשוך כספים מכל הבנקים, כדי להפקידם בבנקים זרים. לכך נתלוו גם תקריות עוינות בין יהודים וערבים, וקריסת ענף הבנייה, המנוע של הכלכלה בארץ באותם ימים. מחירי הקרקעות נפלו באופן חד. חיים קרסו מספר בזיכרונותיו כי משה קרסו (אחיו), ממייסדי דיסקונט, פנה ליוסף חכמי ואמר לו "הבנק שלך הוא 'פורט נוקס' של תל אביב, אנו זקוקים להלוואה ממך כדי לעמוד בלחץ המפקידים". חכמי דאג למלא את בקשתו כבר ביום למחרת ובנק דיסקונט שרד את המשבר[5].

משנת תרצ"ו עד תרצ"ח היה חבר הוועד הפועל של לשכת המסחר ביפו-ת"א. היה חבר לשכת בני ברית. באוקטובר 1946 נתמנה ל"דירקטור מקומי" של הבנק.

ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית חכמישווילי רחוב האור 1 ברוממה. הבית מפואר וגדול מאד, וכולל מרפסת קדמית מעוגלת. בדומה לבתים רבים בשכונה, ניתן להבחין בשני עצי וושינגטוניה הצומחים בחזית, כסמל לעושר ולברכה. יושבי הבית כיום הפכו מחצית מן הגינה המטופחת למגרש חנייה.

בשנת 1934 נבחר למועצת העיר ירושלים על משבצת של נציג העדה הגורג'ית, כבא כוחם של אגודת ישראל, היהודים הספרדים ובני עדות המזרח[6][7]. עזר להתפתחות ירושלים בסידור הלוואות למסחר, לגאולת קרקעות ולבניין שכונות והיה בין ראשוני הבונים בשכונת רוממה. יחד עם משה חזן היה האחראי על חניכת קו האוטובוס הראשון משער יפו לרוממה וחזרה, בשעה שהעגלות היו מגיעות רק עד מחנה יהודה.

במהלך כהונתו תמך חכמישוילי באי חידוש החוק להגבלה על שכר הדירה בירושלים[8]. אולם מצד שני פרסם הודעה שיפעל לחידוש החוק אם יתברר לו כי המשכירים ניצלו את השינוי לרעה והפקיעו מחירים[9]. באוקטובר 1938 התפטר חכמישוילי ממועצת העיר ירושלים, כיוון שלא יכל למלא את תפקידו מפאת ישיבתו הקבועה בתל אביב[10].

על שמו רחוב בשכונת בית וגן בירושלים.

בשנת 1961 הלך לעולמו בתל אביב. ליוסף חכמי היו ארבעה ילדים: אפרים שניהל את בנק ברקליס בירושלים, מנשה שניהל סוכנות למכירת תרופות, עליזה שהתחתנה עם משה מזרחי (הוריו של עו"ד שמעון מזרחי) ודוד[11], שבהיותו בן 24 בלבד, ב-1943, הקים סוכנות ביטוח ששיווקה פוליסות של חברת הפניקס האנגלית. אחיו היה ישראל חכמישווילי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוסף חכמי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]