סקיילאב 4

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סקיילאב 4
טלאי משימה
Skylab3-Patch.png
נתוני משימה
שם החללית אפולו #118
כן שיגור LC-39B ,נמל החלל קייפ קנוורל
שיגור 11 בנובמבר 1973, 14:01:23 UTC
נחיתה 8 בפברואר 1974, 15:16:43 UTC
משך המשימה 84 יום, 1 שעה, 15 דקות ו-30 שניות
מספר קטלוג לוויינים 06936
מאגר המידע הלאומי 1973-090A
נתוני חללית
מסת החללית 20,847 ק"ג בשיגור
משגר סטורן IB[1]
נתוני מסלול
מספר הקפות 1214[1]
תחנת עגינה סקיילאב
תאריך עגינה 16 בנובמבר 1973, 21:55:00 UTC[2]
תאריך עזיבה 8 בפברואר 1974, 02:33:12 UTC
משך העגינה 83 ימים, 4 שעות, 38 דקות ו-12 שניות
צוות
אנשי צוות 3
Skylab4 crew.jpg
משמל לימין: קאר, גיבסון, פוג
משימות קשורות
משימה קודמת
Skylab2-Patch.png סקיילאב 3
תמונה אחרונה של תחנת החלל סקיילאב, כאשר צוות סקיילאב 4 עזב את התחנה וחזר לכדור הארץ

סקיילאב 4 (באנגלית: Skylab 4, ידוע גם כ-SL-4 ו. SIM-3[3]) היא המשימה השלישית והאחרונה המאוישת אל תחנת החלל סקיילאב.

המשימה נמשכה 84 ימים, שעה ו-16 דקות, הארוכה ביותר עד לאותו זמן. האסטרונאוטים שהו במצטבר 6,051 שעות בהם ביצעו ניסויים מדעיים בתחומי הרפואה, ביצעו תצפיות על כדור הארץ ותצפיות אסטרונומיות על השמש, שביט קוהואוטק ועוד. המשימה ידוע גם בתור המשימה שבה התרחשה "השביתה" הראשונה בחלל ואבן דרך לגבי התנהלות וימי עבודה במהלך שהות ממושכת בחלל.

הצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות המשימה היה מורכב כולו מטירונים שטרם טסו לחלל, והיה הצוות הגדול ביותר של טירונים ששוגר על ידי נאס"א עד לאותה טיסה. לאחר משימה זו, המשימה היחידה שהייתה מלאה בצוות של טירונים שטרם טסו לחלל הייתה משימת המעבורת STS-2.

  • מפקד המשימה - ג'רלד קאר, טיסתו היחידה לחלל
  • טייס וקצין המדע - אדוארד ג' גיבסון, טיסתו היחידה לחלל
  • טייס - ויליאם ר פוג, טיסתו היחידה לחלל

שלושת האסטרונאוטים הצטרפו לנאס"א במהלך תוכנית אפולו, כאשר פוג וקאר היו מיועדים למשימת אפולו 19 שבוטלה. לאור מהלך המשימה, אף אחד מהאסטרונאוטים לא שב לחלל, וכל אחד מהם פרש מנאס"א לפני השיגור הראשון של מעבורת החלל.[4] גיבסון, שהיה מאומן כמדען-אסטרונאוט, פרש מנאס"א בדצמבר 1974 לעשות מחקר על השמש בהמשך לנתונים שנאספו מהמשימה.

צוות הגיבוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות הגיבוי של המשימה היה:[1]

  • מפקד המשימה - ואנס ד. ברנד
  • טייס וקצין המדע - וויליאם לנואר
  • טייס - דון לינד

צוות תמיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפייני המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מסה: 20,847 ק"ג[1]
  • גובה מקסימלי: 440 ק"מ (הגיעו לגובה זה בתאריך 16 בנובמבר 1973)
  • מרחק שעברו במצטבר 34.5 מיליון ק"מ
  • רכב שיגור: סטורן IB
  • אפוגיאה: 437 ק"מ
  • פריגיאה: 422 ק"מ
  • נטיית מסלול: 50.04°
  • זמן הקפה: 93.11 דקות

מהלך המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הבובות, שצוות סקיילאב 3 השאיר לצוות סקיילאב 4, זו עם תג המשימה של הטייס פוג
ביל פוג (משמאל) וג'ראלד קאר מעבירים זבל דרך air lock במקום המתוכנן לסילוק פסולת מהתחנה
Kohoutek-uv
תמונה של שביט קוהואוטק באורכי גל אולטרה סגול כפי שצולמה תוך כדי הליכת החלל ב-25 בדצמבר 1973.
התפרצות שמש שצולמה ב-19 בדצמבר 1973 באמצעות טלסקופ אפולו על התחנה

המשימה התחילה עם שיגור צוות שלושת האסטרונאוטים ב-16 בנובמבר 1973 על משגר ה-סטורן IB ממרכז החלל קנדי, בפלורידה. כל אנשי הצוות היו "טירונים" בטיסתם הראשונה בחלל. כאשר הם נכנסו לתחנת החלל סקיילאב, הם גילו שמחכות להם שלוש דמויות לבושות חליפות טיסה. בבדיקה נוספת התגלה שאלו שלוש בובות הנושאות את טלאי המשימה של סקיילאב 4 עם שמות חברי הצוות, כחלק מבדיחה שהושארה על ידי הצוות הקודם - אלן בין, ג'ק לוסמה ואוון גאריוט.[5]

המשימה התחילה ברגל שמאל כאשר הצוות ניסה להסתיר את מחלת הטיסה של פוג מרופאי המשימה. בקרי המשימה גילו את העובדה הזו לאחר שהם הורידו את ההקלטות הקוליות וגילו שיחה בה האסטרונאוטים התלבטו אם לזרוק את שקית ההקאה או לשמור אותה בשביל הרופאים לאחר הנחיתה. האחראי על משרד האסטרונאוטים, אלן שפרד נזף בהם ואמר שהם "ביצעו טעות שיפוט חמורה".[6]

כיוון שהצוות היה בטיסתו הראשונה לחלל, הוא היה פחות מנוסה מהצוות הקודם, והיה לו קשה להסתגל לאותה רמה של עומס פעילות כמו קודמיהם. משימתם הראשונה הייתה לפרוק ולאחסן את אלפי הפריטים הנדרשים למשימה במהלך השהות הממושכת בחלל. המשימה הייתה עמוסה וקשה, בעיקר כי פוג לא היה יכול לבצע חלק ממטלותיו כיוון שהוא לא הרגיש טוב. הפעלת התחנה והשמשתה לחיים בתחנה הכתיבה רצף פעולות ארוך ועמוס, והצוות מצא את עצמו במהירה מפגר מאחורי לוח הזמנים המשוער, עייף ומתוסכל. חלק מתהליך הפעלת ושימוש התחנה נעשה לא נכון, בזמן שהצוות ביצע משימות אליהן הוא לא התאמן כיאות.[7]

ביום השביעי למשימה, נוצרה בעיה במערכת בקרת ההכוון של התחנה, אשר יכלה להביא לסיום מוקדם של המשימה. בתחנת החלל סקיילאב יש שלושה ג'יירוסקופים גדולים שמסייעים לסובב ולתמרן את התחנה להכוון הרצוי. מספיק שניים, והשלישי משמש כגיבוי למקרה כשל.[8] לאחר ניתוח הטלמטריה הוחלט כי הג'יירוסקופ נכשל עקב חוסר בחומר שימון. מאוחר יותר ג'יירוסקופ שני הראה בעיות דומות. ללא הג'יירוסוקופים התחנה הייתה מתמרת לאט יותר ותלויה בכמות הדלק שיש בשביל חלק מהתמרונים, דבר שהיה מגביל את המשימה ל-20 יום נוספות לאחר התקלה.[9][10] בקרת טמפרטורה מיוחדת ושינוי בעומס על הג'יירוסקופ שמרו עליו פועל ומנעו כשלים נוספים.

בסביבות חג ההודיה, גיבסון, ופוג ביצעו הליכת חלל במשך 6 וחצי שעות. במהלך הליכת החלל הם פרסו ניסויים, החליפו סרט צילום בטלסקופ המותקן על התחנה וצופה בשמש, והחזירו לשימוש אנטנה שהתקלקלה במשימה הקודמת.[11] אנשי הצוות דיווחו כי האוכל היה טוב, אבל מעט תפל. עם זאת, הכמות וסוג המזון היו תחת משטר דיאטה קפדני. הצוות העדיף שהיה אפשר להשתמש בעוד תבלינים כדי לשפר את טעמו של האוכל, (השימוש במלח היה מוגבל בגלל מטרות רפואיות) בשלב זה של המשימה השלישית הממושכת המטבח של נאס"א סיפק תבלינים בצורה נוזלית כיוון שבמשימה הקודמת גרגירי המלח והפלפל היוו "זיהום אוויר" בתחנה.[12]

ב-13 בדצמבר, הצוות עקב וצילם אחר שביט קוהואוטק, על שם האסטרונום הצ'כי לובוש קוהואוטק באמצעות הטלסקופ המוכוון לשמש ומצלמות שהם החזיקו ביד. הם אספו מידע אודות ספקטרה על זה באמצעות ספקטרומטר מסה המצלם בתחום האולטרה סגול.[13] הם המשיכו לעקוב אחריו ולצלם אותו במהלך התקרבותו אל השמש. ב-30 בדצמבר, הם צילמו אותו כשהוא בדרכו המתרחקת מהשמש, וקאר וגיבסון ראו אותו תוך כדי ביצוע הליכת חלל. תצפיות השביט תוכננו במיוחד כדי להשתלב עם מגוון תצפיות מאמצעים שונים בכדור הארץ.

"שביתה בחלל"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל שמשימת סקיילאב התקדמה, האסטרונאוטים התלוננו כי עומס העבודה גדול מדי, בעוד בקרי תחנת הקרקע התלוננו שהם לא עומדים בקצב העבודה הרצוי. בתחקירים שבוצעו לאחר מכן, נקבע שאחד מהגורמים לתחושת העומס של האסטרונאוטים הייתה תוספת של מספר רב של משימות חדשות, אשר הוספו ללא אימון לגביהן לפני השיגור, או ללא הדרכה מספקת, וכן משימות שדרשו חיפוש של ציוד אשר לא הושאר במקומו הנכון בתחנה.[14] יום המשימה התשיעי היה היום הראשון שבו הצוות קיבל יום מנוחה, והם נחשבו כמפגרים מאוחרי הלו"ז.[15]

עומס העבודה היה זהה למשימת סקיילאב 3, אולם השוואת ההתקדמות הייתה מול המשימות הקודמות שהיו עם צוותים מנוסים בחלל. והקצב הנדרש היה זהה לקצב שהצוותים הקודמים הספיקו לקראת סיום המשימות שלהם, כאשר כבר צברו ניסיון.[12]

הצוות הביע "חוסר רצון" להשלים את המשימות בימי המנוחה שלהם, וחלק מהצוות הקרקעי חשש כי הוא מראה סימנים של דיכאון.

ב-28 לחודש הצוות ביצע שביתה איטלקית, כיבה את כל התקשורת מול הקרקע וביצע יום חופשי ללא מטלות. גיבסון בילה ליד טלסקופ השמש, קאר ופוג בילו בתצפיות על כדור הארץ.[16][17]

ב-31 בדצמבר בוצעה שיחת ועידה בין הקרקע לאסטרונאוטים כדי להפיג את תחושת התסכול, אשר הוביל לשינוי בעומס העבודה ובלוחות הזמנים. הוסכם כי לאסטרונאוטים מגיע זמן מנוחה לפני ואחרי תקופת השינה, וגם זמן לביצוע אימון גופני ממושך. עם סיום המשימה, התברר שהצוות הצליח להשלים אפילו יותר ממה שתוכנן במקור.[18][19]

האירוע נחקר ונלמד בתור מקרה בוחן להתנהגות צוות בתנאי משימה ממושכת ולחוצה, ומהווה אבן דרך בגיבוש נהלים בהמשך. בתיעוד של נאס"א, לא מוזכרת המילה "שביתה" או "מרד"[4]

לאחר השביתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצוות המשיך במשימה לעוד מספר שבועות לפני חזרתו לכדור הארץ. זו הייתה הפעם האחרונה שאסטרונאוטים היו בתחנת חלל עד לתוכנית מיר ומעבורות החלל בשנות התשעים של המאה ה-20.

משימת סקיילאב 4 תרמה רבות למדע בניסויים שהם ביצעו. בוצעו תצפיות רבות של כדור הארץ ושל השמש. במהלך המשימה נאספו למעלה מ-20,000 תמונות של כדור הארץ וכ-75,000 תמונות של השמש, שצולמו באורכי גל ברחבי הספקטרום מהאור הנראה ועד רטנגן ועל-סגול[20] ב-21 בינואר 1974, גיבסון הצליח לצלם היווצרות של התפרצות סולארית בפעם הראשונה מהחלל.[21]

בין התמונות הרבות של כדור הארץ מהחלל, התברר שהצוות צילם את אזור 51. הדבר גרם למחלוקת בין גופים שונים, שכן על פי החוק, כל התמונות של נאס"א חופשיות לציבור. בסופו של דבר, התמונה פורסמה יחד עם כל האחרות אולם לא קיבלה תהודה ציבורית למשך שנים.[22]

במהלך המשימה האסטרונאוטים ביצעו 1,214 הקפות סביב כדור הארץ. הם נסעו 34.5 מיליון ק"מ ושהו 84 ימים, 1 שעה ו-16 דקות בחלל. סקיילאב 4 הייתה המשימה המאוישת האחרונה לתחנת החלל, אולם התחנה עצמה דעכה ונפלה ממסלולה רק בשנת בשנת 1979. הצוות עצמו מעולם לא טס שוב לחלל.[4]

הליכות חלל שבוצעו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המשימה בוצעו מספר הליכות חלל[2]

מס' צוות זמן התחלה זמן סיום משך
1 גיבסון, פוג 22 בנובמבר 1973, 17:42 UTC 23 בנובמבר 1973, 00:15 UTC 6 שעות, 33 דקות
2 קאר, פוג 25 בדצמבר 1973, 16:00 UTC 25 בדצמבר 1973, 23:01 UTC 7 שעות ודקה
3 קאר, גיבסון 29 בדצמבר 1973, 17:00 UTC 29 בדצמבר 1973, 20:29 UTC 3 שעות, 29 דקות
4 קאר, גיבסון 3 בפברואר 1974, 15:19 UTC 3 בפברואר 1974, 20:38 UTC 5 שעות, 19 דקות

מיקום החללית כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

תא הפיקוד של משימת סקיילאב 4 בתצוגה במוזיאון האוויר והחלל הלאומי.

נכון ל-2018, תא הפיקוד של סקיילאב 4, שחזר לכדור הארץ, נמצא בתצוגה במוזיאון האוויר והחלל הלאומי בוושינגטון.

טלאי המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב טעות בתיאום בין גופים בנאס"א, אף על פי שהמשימות המאוישות לסקיילאב נקראו באופן רשמי סקיילאב 2, סקיילאב 3 וסקיילאב 4, הסימון של טלאי המשימה היה לפי מספור המשימות המאוישות - "סקיילאב I", "סקיילאב II" וסקיילאב 3" בהתאמה.[23][3]

טלאי המשימה של סקיילאב 4 כלל את המספר "3" בגדול, כאשר הוא מקיף את שלושת תחומי המחקר של המשימה: העץ מייצג את חקר ותצפיות כדור הארץ. אטום המימן, שהוא אבן הבסיס של הייקום, מייצג את חקר היקום ותצפיות על השמש. האדם מייצג את יישום המדע והמחקרים הרפואיים.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סקיילאב 4 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 טבלת סיכום נתוני משימת סקיילאב 4, אתר Nasa History, נאס"א
  2. ^ 2.0 2.1 אודות משימת סקיילאב 4 באתר spacefacts.de
  3. ^ 3.0 3.1 "Skylab Numbering Fiasco". Living in Space. האתר הרשמי של ויליאם פוג. 2007. ארכיון ארכיון מהמקור מ-February 8, 2009. בדיקה אחרונה ב-22 בספטמבר 2018. 
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Kat Eschner (8 בפברואר 2017). "Mutiny in Space: Why These Skylab Astronauts Never Flew Again". Simthonianmag. 
  5. ^ "Photo-sl3-113-1587". spaceflight.nasa.gov. בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2015. 
  6. ^ Wilford, John Noble (18 בנובמבר 1973). "Skylab Astronauts Are Reprimanded In 1st Day Aboard". New York Times (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-11 ביולי 2018. 
  7. ^ "Astronauts Try to Make Up Time". New York Times (באנגלית). Associated Press. 19 בנובמבר 1973. בדיקה אחרונה ב-11 ביולי 2018. 
  8. ^ "A Skylab Gyroscope Fails, Leaving Only 2 for Control". New York Times (באנגלית). Associated Press. 24 בנובמבר 1973. בדיקה אחרונה ב-11 ביולי 2018. 
  9. ^ "Gyro on Skylab Is Erratic; Officials Are Not Alarmed". New York Times (באנגלית). Associated Press. 8 בדצמבר 1973. בדיקה אחרונה ב-11 ביולי 2018. 
  10. ^ "Skylab Gyroscope Falters, Puzzling Ground Engineers". New York Times (באנגלית). United Press International. 4 בינואר 1974. בדיקה אחרונה ב-11 ביולי 2018. 
  11. ^ "Two Astronauts fix Skylab Antenna". New York Times (באנגלית). Associated Press. 23 בנובמבר 1973. בדיקה אחרונה ב-11 ביולי 2018. 
  12. ^ 12.0 12.1 "תמליל ראיון עם וויליאם פוג אודות זכרונותיו מסקיילאב". Voices of Oklahoma. ינואר 2013. 
  13. ^ "SP-404 Skylab's Astronomy and Space Sciences". אורכב מ-המקור ב-November 13, 2004. בדיקה אחרונה ב-14 במאי 2013. 
  14. ^ "Lethargy of Skylab 3 Crew Is Studied" (באנגלית). Reuters. 12 בדצמבר 1973. בדיקה אחרונה ב-11 ביולי 2018. 
  15. ^ "Skylab Crew Takes Day Off for Rest". New York Times (באנגלית). Associated Press. 25 בנובמבר 1973. בדיקה אחרונה ב-11 ביולי 2018. 
  16. ^ Cooper, Henry S. F. (30 באוגוסט 1976). "Life in a Space Station". The New Yorker. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2017. 
  17. ^ Broad, William J. (16 ביולי 1997). "On Edge in Outer Space? It Has Happened Before". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-29 בינואר 2017. 
  18. ^ "Astronauts Debate Work Schedules With Controllers". New York Times (באנגלית). Associated Press. 31 בדצמבר 1973. בדיקה אחרונה ב-11 ביולי 2018. 
  19. ^ Vitello, Paul (10 במרץ 2014). "ויליאם פוג, האסטרונאוט ששבת בחלל, מת בגיל 84". הניו יורק טיימס. בדיקה אחרונה ב-22 בספטמבר 2018. 
  20. ^ Skylab, תיאור השתלשלות המשימה המאוישת השלישית של תחנת החלל סקיילאב, אתר ההיסטוריה של נאס"א, פרק 9 מתוך SP-400 Skylab, Our First Space Station
  21. ^ "PART III: Skylab Development and Operations: February 1970-November 1974 (continued)". SP-4011 Skylab: A Chronology. NASA. 
  22. ^ The Space Review: Secret Apollo published November 26, 2007
  23. ^ Pogue, William. "Naming Spacecraft: Confusion Reigns". collectSPACE. בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2011. 
  24. ^ William Pogue's Seiko 6139 Watch Flown on Board the Skylab 4 Mission, from his Personal Collection... The First Automatic Chronograph to be Worn in Space.