פרשה
פרשה או פרשיה הוא מונח המשמש כינוי לקטעים קצרים אשר מכונים פרשה פתוחה או פרשה סתומה בהתאם לצורת העימוד בתחילת הפרשה. החלוקה לפרשות היא החלוקה היחידה המופיעה בספרי התורה, לעומת החלוקה לפרקים או סדרים שלא מופיעה בהם. לפי הרמב"ם, סימון לא נכון של פרשיות פתוחות או סתומות פוסל את ספר התורה.
החלוקה לפרשיות מופיעה במגילות ים המלח ומוזכרת בספרות התלמוד ובספרא דבורא דנדבא.
כאשר קוראים בתורה, החלוקה לקוראים השונים (שבעה קוראים בשבת ושלושה בשני וחמישי) מתחשבת לרוב בחלוקה לפרשיות. כמו כן החלוקה לפרשות שבוע לרוב נחלקת בתחילת פרשיה וכך גם החלוקה לסדרים.
כיום משמש המונח "פרשה" בדרך כלל ככינוי לאחת מפרשות השבוע.
סוגי פרשות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרשה פתוחה היא פרשה המתחילה בתחילת שורה, ומסמלת הפסקה גדולה יותר מאשר פרשה סתומה, והמרווח בינה לבין הפרשה הקודמת הוא בן תשע אותיות לפחות. בתורה ישנן 290 פרשיות פתוחות לפי כתר ארם צובא, לפי כתב יד לנינגרד יש 293 פרשיות ואילו בכל התנ"ך יש 1,181 פרשיות פתוחות.
פרשה סתומה היא פרשה המתחילה בדרך־כלל באמצע שורה, והמרווח בינה לבין הפרשה הקודמת הוא בן תשע אותיות לפחות. אם אין מרווח של תשע אותיות, כך שניתן לכתוב את המילה הראשונה בפרשה באותה שורה, הפרשה תתחיל בשורה חדשה, מעט לאחר תחילת השורה. בתורה ישנן 379 פרשיות סתומות לפי כתר ארם צובא, לפי כתב יד לנינגרד יש 394 פרשיות סתומות ואילו בכל התנ"ך יש 1,981 פרשיות סתומות.
בספרי תורה תימניים הרווח המינימלי לאחר פרשה פתוחה או סתומה הוא כ-27 אותיות. לכן, במקרים רבים אחרי פרשה פתוחה יש רווח עד סוף השורה ובנוסף שורה ריקה לאחריה. כך גם, במקרים רבים לאחר פרשה סתומה יש רווח עד סוף השורה, והשורה הבאה מתחילה רק באמצעה.
החלוקה לפרשות
[עריכת קוד מקור | עריכה]החלוקה לפרשות היא לרוב עניינית, וכל פרשה מכילה מספר לא קבוע של פסוקים (מפסוק אחד ועד עשרות רבות) בהתאם לנושא. בדרך כלל פרשה פתוחה תכיל נושא גדול שלפעמים יהיה מחולק למספר נושאים קטנים באמצעות החלוקה לפרשיות סתומות.
אולם יש סיבות אחרות לקיומם של פרשות. לעיתים יש הפסקה של פרשה סתומה באמצע עניין, ואפילו באמצע פסוק, לפני דיבור של ה' (למשל, לפני יהושע ה' ט, לפני יהושע ז' י, שמ"א י' כב, שמ"א ט"ז ב). יש שניצלו עיקרון זה כדי לטעון במקרה ספציפי (למשל יהושע ו' פסוק ב') בו נראה שפרשה חדשה מתחילה בעניין חדש שבעצם הפרשה החדשה היא המשך ישיר של הקודמת.
יש מספר מקומות בהם יש הפסקה של פרשה פתוחה באמצע פסוק (בראשית ל"ה כב, במדבר כ"ו א), והפרשנים דנים בסיבת הדבר. יש המפרשים, שהסיבה היא אירוע מצער בפרשה המסתיימת. המקרה הבולט ביותר הוא עשרת הדיברות (גם בספר שמות וגם בספר דברים), יש פרשה סתומה לכל דיבר "לא תרצח" "לא תנאף" "לא תגנב" וכו'.
הרמב"ם, מונה בהלכות ספר תורה את כל הפרשיות הפתוחות והסתומות על פי הספר הידוע שהגיהו בן אשר, שרבים מזהים אותו ככתר ארם צובא[1][2].
לפני חלוקת התנ"ך לפרקים היה נהוג להפנות אנשים לפסוקים מסוימים לפי הפרשיה בהם הם נמצאים, למשל בפירושו של רש"י לספר שמות כז' ה': "כבר שמענו בפרשת 'מזבח אדמה תעשה לי': 'לא תעלה במעלות' וגו'". אפשר לשים לב ששם הפרשיה הוא לא בהכרח מהמילים הראשונות בפרשיה, כמו כן ההפניה בדוגמה זאת היא לפרשיה סתומה ולא בהכרח לפרשיה פתוחה.
מנהגים שונים לגבי החלוקה לפרשיות בפרשת צו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במנותו את פרשיות ספר ויקרא, כותב הרמב"ם[3] שיש פרשה פתוחה בפסוק "וידבר" שלפני "דבר אל בני ישראל". והעיר על כך בהגהות מיימוניות שיש בפרשת צו, בפרק ז', שני פסוקים שעונים להגדרה זו: פסוק כ"ב ופסוק כ"ח. וכתב על כך: ”ובדקתי ודרשתי בכל הספרים הטובים אשר מצאתי, ומצאתי שתיהם פתוחות... וכן מצאתי שוב בתיקון ספר תורה אשר עשה הה"ר יוסף נקדן המומחה והעתיקו מן המיימוני ז"ל: דבר כל חלב פתוחה, דבר המקריב פתוחה”. כלומר, בכל ספרי התורה שהיו לפני בעל הגהות מיימונית שתי הפרשיות היו פתוחות. לפי עדויות גם בכתר ארם צובא, שרבים מזהים אותו עם הספר שעליו הסתמך הרמב"ם, הייתה פרשה בשני המקומות. לעומת זאת, במסורת העדות השונות יש פרשה אחת: בספרי התורה של יהודי תימן יש פרשה רק לפני פסוק כב, ואילו בספרי התורה של יהודי אשכנז ספרד והמזרח יש פרשה רק לפני פסוק כח[4]. הנושא נידון באחרונים ובעל קסת הסופר הכריע שספר תורה שנעשתה בו פרשה פתוחה לפני פסוק כב אין לפסלו[5].
מספור הפרשות
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר הרמב"ם סופר את הפרשות הפתוחות או הסתומות הוא בעצם מונה את הרווחים בספר התורה שמסמלים את הפרשות. הרמב"ם כותב שיש 43 פרשות פתוחות בספר בראשית ו-48 פרשות סתומות ובסך הכל 91. אולם, אם אנו נמנה את הפסקאות עצמם נקבל מספר קצת שונה, לפי מניין הרמב"ם הפסקה הראשונה לא נספרת, כי אין שם רווח, אולם פסקה זו היא בעצם הפרשה הפתוחה הראשונה כי היא מתחילה בתחילת שורה ולכן מנין הפרשות הפתוחות הוא 44 לפי ספירת הפיסקאות. אם נתייחס לפרשיה סתומה בתור תת-נושא בתוך פרשיה פתוחה נקבל שיש בספר בראשית 30 פרשיות פתוחות ללא חלוקה משנית ועוד 14 פתוחות שמתחלקות ל-62[6] פרשיות סתומות וסך כולל של 92 פרשיות.
הרציונאל מאחורי גישתו של הרמב"ם הוא שאופן הרווח בין פרשות (פתוחות או סתומות) מגדיר את הקשר בין הפרשה שלפני הרווח לפרשה שאחריו, כך שזו טעות לספור את הפרשה הראשונה בכל ספר כפרשה פתוחה (רק בגלל שהיא בתחילת שורה), וזאת כי אין לפניה כל טקסט אחר, וממילא גם אין כל רווח להתייחס אליו, כך שכל פרשה ראשונה בחמשת הספרים היא פרשה גרידא, לא פתוחה ולא סתומה. ויפה הביא לידי ביטוי ברור דברים אלו מרן יוסף קארו בפירושו על הרמב"ם - "כסף-משנה" וכך כתב שם: "מדשתק רבינו מלהזכיר פרשיות שבראשי חמשה ספרים שבתורה משמע שאותן הפרשיות אין לכללן לא בפתוחות ולא בסתומות לפי שהן תחלת ספר". ולפי הנ"ל על השאלה כמה פרשות פתוחות וסתומות יש בספר בראשית (לדוגמה) התשובה היא צ"א פרשות כסיכומו של הרמב"ם. אבל אם השאלה תהיה כמה פרשות (גרידא!) יש בספר בראשית התשובה יכולה להיות צ"ב.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסי פרץ, מסורות החלוקה של הפרשיות הפתוחות והסתומות בתורה בכתבי יד אשכנזיים מקראיים מימי הביניים, JSIJ 14, 2018
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יוסף עופר, כתר ארם צובה לאור רשימותיו של מ"ד קאסוטו, ספונות סח ד [יט] (תשמ"ט), עמ' 325–330
- ^ על פרשת נסיעתו המסוכנת של קאסוטו לסוריה וביקורו בארם צובא, וכן באופן דרמטי על גילוי טעותו של קאסוטו בידי יוסי עופר, ראו בספרו של אמנון שמוש "הכתר", הוצאת יד בן צבי בפרק הרביעי (הקישור לכרטסת הספרייה הלאומית). על גילוי הטעות באופן מדויק יותר ראו הרצאתו ועדותו האישית של יוסף עופר (בערוץ שלו ביוטיוב)
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ח', הלכה ד'.
- ^ ראו תנ"ך חורב, מהדורת הרב מרדכי ברויאר בספר ויקרא עמוד 162, ובסיום הספר "על המהדורה" עמוד 7 ובהערה 2.
- ^ ראו שפתי כהן על יורה דעה, סימן רע"ה ס"ק ו', ובקסת הסופר חלק ב פרשת צו פרק ז
- ^ 48 פרשיות סתומות לפי הרמב"ם שהם בעצם אחרי ההפסק ועוד 14 שהם הפסקאות הראשוניות של 14 הפרשיות הפתוחות שמתחלקות, כי לפי הרמב"ם סופרים רק את הרווחים ולא את הפסקאות.
