לדלג לתוכן

יוסף עופר (חוקר תנ"ך)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף עופר
יוסף עופר, 2011
יוסף עופר, 2011
לידה 15 באוקטובר 1955 (בן 68)
תל אביב-יפו, ישראל ישראלישראל
ענף מדעי בלשנות
מקום מגורים ישראלישראל ישראל
מנחה לדוקטורט ישראל ייבין, משה בר־אשר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט נחמיה גורדון עריכת הנתון בוויקינתונים
https://yosefofer.com
תרומות עיקריות
חקר המסורה למקרא ופרשנות המקרא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוסף עופר (נולד ב־15 באוקטובר 1955 כ"ט בתשרי ה'תשט"ז) הוא פרופסור במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן. בין השנים תשע"ד–תשע"ו עמד בראש המחלקה. לימד גם בחוג לתנ"ך במכללת הרצוג שבאלון שבות. תחומי התמחותו העיקריים הם חקר המסורה ונוסח המסורה, וכן מנהגי קריאת התורה וההפטרה. כמו כן, משמש סגן נשיא האקדמיה ללשון העברית.

נולד בתל אביב. בוגר ישיבת הר עציון. בתשנ"ה קיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית בירושלים. מתגורר ביישוב כרמי צור שבגוש עציון.

מחקר ופעילות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי המחקר העיקריים שלו הם המסורה למקרא ופרשנות המקרא. כמו כן הוא עוסק בעברית החדשה וערך ספרים בתחומים שונים.

עופר חקר את כתר ארם צובא ופרסם כמה עדויות חשובות על החלקים שאבדו מכתב היד: רשימותיו של פרופ' משה דוד קאסוטו, התנ"ך של רבי שלום שכנא ילין[1] וארכיונו של י"ז בער. שימש אחראי מדעי על מהדורת התנ"ך כתר ירושלים (2000).

ספרו על המסורה הבבלית (הוצאת האקדמיה ללשון העברית ומאגנס, 2001) הוא מחקר חלוצי בתחום זה. כמו כן ערך ועדכן את ספרו של ישראל ייבין "מבוא למסורה" (2003) ואת המהדורה החדשה של חיבור המסורה "מנחת שי" לרבי ידידיה שלמה נורצי (איטליה, המאה הי"ז), שהתקין ד"ר צבי בצר (2005). בשנת 2022 יצא לאור ספרו "המסורה למקרא ודרכיה - פרקי מבוא", ובו תיאור של עקרונות ודרכי הפעולה של המסורה, מידת התפשטותו של נוסח המסורה במהלך הדורות, כתבי היד החשובים של התנ"ך ומסורתם, ותחומי ההשקה שבין המסורה והדקדוק, בין המסורה וההלכה, ובין המסורה ופרשנות המקרא.

בתחום פרשנות המקרא בימי הביניים פרסם כמה מחקרים על דרכי פרשנותם של רש"י, רשב"ם וחזקוני ועל כתבי-היד של פירושיהם. בשנת 2013 פרסם יחד עם ד"ר יהונתן יעקבס את הספר תוספות הרמב"ן לפירושו לתורה שנכתבו בארץ ישראל. במסגרת מפעל "מקראות גדולות הכתר" באוניברסיטת בר-אילן עסק בפרשנות חמש מגילות. כמו כן הדריך תלמידי מחקר רבים בתחום זה. עסק גם במנהגי הקריאה בתורה וההפטרה בארץ ישראל ובבבל, וערך רשימה מקיפה של קטעי הגניזה שבהם הפטרות ארץ-ישראליות לפי המנהג התלת-שנתי.

עופר הוא חבר האקדמיה ללשון העברית (חבר יועץ משנת תשס"א-2001 וחבר מלא משנת תשע"א-2011). שימש בה מזכיר מדעי בשנים תש"ן-תשנ"ח (1998-1990) והיה יושב ראש ועדת הדקדוק של האקדמיה בשנים תשע"ג-תשע"ט (2019-2013). כך נתוודע אל בעיות הלשון האופייניות לעברית החדשה ולדרכה של האקדמיה ללשון העברית בפתרונן. בתחום זה עסק גם בהוראתו האקדמית בחוג ללשון העברית באוניברסיטה העברית בירושלים ובמכללת הרצוג באלון שבות, ופרסם כמה מאמרים הנוגעים לעברית החדשה.

בשנת ה'תשפ"ב-2022 מונה לסגן נשיא האקדמיה, במקום פרופסור אהרן ממן שקודם לתפקיד הנשיא.[2]

עופר ערך את ספריו של הרב מרדכי ברויאר "פרקי בראשית" (תשנ"ח), "תורת הבחינות" (תשס"ה) ו"פרקי ישעיהו" (תש"ע), והשתתף בעריכת קובצי המחקרים "עיוני מקרא ופרשנות" כרך ז, מנחות ידידות והוקרה למנחם כהן (בר-אילן, תשס"ה) ו"תשורה לעמוס" (תשס"ז).

במשך שנים רבות השתתף בעריכת כתב-העת "מגדים" – ביטאון לענייני תנ"ך היוצא לאור במכללת הרצוג, היה חבר במערכת כתב-העת "לשוננו לעם" של האקדמיה ללשון העברית והביטאון התורני "מעלין בקודש" לענייני המקדש וקדשיו.

בשנים תשנ"ט–תש"ס היה החוקר הראשון במרכז בן-יהודה לחקר תולדות הלשון העברית.

ספרים שפרסם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • תוספות רמב"ן לפרושו לתורה שנכתבו בארץ ישראל, יחד עם יהונתן יעקבס, הוצאת המכללה האקדמית הרצוג, ירושלים תשע"ג (מהדורה שנייה מורחבת ירושלים תשפ"ב)
  • המסורה הבבלית לתורה - עקרונותיה ודרכיה, הוצאת מאגנס, תשס"א
  • המסורה למקרא ודרכיה - פרקי מבוא, הוצאת מאגנס והוצאת דה גרוייטר, תשפ"ב

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאמרים

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ יוסף עופר, כתר ארם צובא והתנ"ך של ר' שלום שכנא, מהדורה מקוונת באתר "דעת", מתוך ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, עמוד 295 ואילך.
  2. ^ נשיא חדש לאקדמיה ללשון העברית באתר האקדמיה ללשון העברית, 21 בספטמבר 2022