לדלג לתוכן

עאסמה ג'האנגיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עאסמה ג'האנגיר
عاصمہ جہانگیر
לידה 27 בינואר 1952
לאהור, הדומיניון של פקיסטן עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 בפברואר 2018 (בגיל 66)
לאהור, פקיסטן עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Asma Jilani עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פקיסטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים אסלאמאבאד עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • הקולג' לנשים קינרד (1978)
  • אוניברסיטת פנג'אב עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר ילדים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
כתב מיוחד של האומות המאוחדות להוצאות להורג ללא משפט
1998–2004
(כ־6 שנים)
כתב מיוחד של האומות המאוחדות לזכויות אדם באיראן
1 בנובמבר 2016 – 11 בפברואר 2018
(שנה ו־3 חודשים)
Ahmed Shaheed
כתב מיוחד של האומות המאוחדות לחופש הדת והאמונה
2004–2010
(כ־6 שנים)
נציב זכויות האדם בפקיסטן
1987–2011
(כ־24 שנים)
נשיאת איגוד עורכי הדין של בית המשפט העליון בפקיסטן
27 באוקטובר 2010 – 31 באוקטובר 2012
(שנתיים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עאסמה ג'האנגיר (אורדו: عاصمہ جہانگیر; 27 בינואר 1952 - 11 בפברואר 2018) הייתה עורכת דין לזכויות אדם ופעילה חברתית פקיסטנית, שייסדה ועמדה בראש הוועדה לזכויות אדם של פקיסטן[1]. ג'האנגיר לקחה חלק פעיל בתנועת עורכי הדין שהובילה תנועת מחאה עממית שיצאה נגד ההתנהלות בלתי חוקתית של הנשיא פרבז מושארף ב-2007. היא החזיקה במספר תפקידים בינלאומיים ביניהם, חוקרת מיוחדת של האו"ם בנושא חופש דת או אמונה[2][3][4].

ג'האנגיר נולדה וגדלה בלאהור להורים שהיו פעילי זכויות אזרח. אביה, מאליק גולאם ג'ילאני, היה עובד מדינה שהחל לשהיות פעיל פוליטית עם פרישתו ושהה שנים בכלא ובמעצר בית על התנגדותו לדיקטטורות צבאיות. הוא גינה את ממשלת פקיסטן שבמהלך פעילות הצבאית במזרח פקיסטן, בנגלדש של ימינו, נרצחו חפים מפשע[5]. אמה, סביחה ג'ילאני, הייתה האישה המוסלמית הראשונה שלמדה פורמן כריסטיאן קולג' בלאהור. היא ניהלה חברת ביגוד עד שאדמות המשפחה הורחמו ב-1967 בגלל פעילותו הפוליטית של בעלה[6].

ג'האנגיר למדה משפטים במכללת קינאירד (לאהור) ב-1978. ב-1980, היא נקראה לשרת בבית המשפט הגבוהה בלאהור ושנתיים מאוחר יותר, בבית המשפט העליון של פקיסטן. בתחילת שנות השמונים היא הייתה פעילה לשינוי המשטר והחזרת השלטון הדמוקרטי לפקיסטן. בשנת 1983 נאסרה כשלקחה חלק בהתנועה לשיקום הדמוקרטיה שפעלה נגד המשטר הצבאי של מוחמד זיא אל-חאק. ב-1986, ג'האנגיר עזבה לג'נבה והתמנתה לסגנית הנשיא של הארגון הבינלאומי להגנת על ילדים. היא חזרה לפקיסטן ב-1988[7].

ב-1987, ג'האנגיר הייתה ממייסדי הוועדה לזכויות אדם בפקיסטן ושימשה כמזכירה הכללית של הארגון עד 1993, ובהמשך כיושבת ראש שלו[8]. בשנת 2007, היא הייתה במעצר בית על תפקידה בתנועת עורכי דין, מחאה המונית שהובילו עורכי דין פקיסטנים בתגובה לניסיונו של הנשיא פרובז מושארף לפטר את נשיא בית המשפט העליון של פקיסטן והכריז על מצב חירום והשעה את החוקה[9][10].

ג'האנגיר הייתה האישה הראשונה בפקיסטן שכיהנה כנשיאה של איגוד עורכי הדין של בית המשפט העליון בפקיסטן[11]. היא הייתה יושבת ראש שותפה של הפורום המזרח אסייתי לזכויות אדם ושימשה כסגנית הנשיא של הפדרציה הבינלאומית לזכויות האדם[10]. ג'האנגיר שימשה כחוקרת מיוחדת של האו"ם בנושא חופש הדת מאוגוסט 2004 ועד יולי 2010[2], בתקופה זו היא לקחה חלק בחקירת הפרות זכויות האדם בסרי לנקה ומשלחת של האו"ם לבדיקת העובדות (UN fact-finding missions) בהתנחלויות. ב-2016[12][13], היא מונתה כחוקרת מיוחדת לאו"ם בנושא מצב זכויות האדם באיראן[14]. היא החזיקה בתפקיד עד שנפטרה בפברואר 2018.

ג'האנגיר ניהלה מאבק נגד הענישה שנקבעה בחוקי הכפירה, עונש המוות, שהובילו מוסלמים שמרנים במדינה[11], ולעיתים קרובות היא קיבלה איומים על חייה. היא הגנה גם על ארגוני חברה אזרחית שונים, שפעלו נגד הממשלה וכן סייע למשפחות של פעילים שנעלמו לדרוש מידע על יקיריהם[10].

פרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1995: פרס מרטין אנולס למגיני זכויות האדם ובפרס רמון מגסאיסאי.
  • 2000: פרס הפיתוח הבינלאומי של המלך בודואן.
  • 2001: ג'האנגיר ואחותה, הינה ג'ילאני, זכו בפרס המילניום לשלום מטעם קרן הפיתוח של האו"ם לנשים (UNIFEM)
  • 2002: פרס ליסל וליאו אייטינגר (אוניברסיטת אוסלו).
  • 2010: במסגרת פרס ארבע חירויות הבינלאומי, ג'האנגיר קיבלה את עיטור חופש הפולחן ואת העיטור הכבוד השני בחשיבותו בפקיסטן הילאל-אני-אימטיאז על פועלה בתחום זכויות האדם.
  • 2012: פרס צפון-דרום של מועצת אירופה.
  • 2014: פרס סטפנוס לפעולה לקידום חופש הפולחן והאמונה ופרס הקיום הנכון.
  • 2018: לאחר מותה, הוענק למשפחתה פרס האומות המאוחדות בתחום זכויות האדם על תרומתה לקידום זכויות אדם.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עאסמה ג'האנגיר בוויקישיתוף
  • עאסמה ג'האנגיר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. "Leading human rights lawyer Asma Jahangir passes away in Lahore". DAWN.COM (באנגלית). 2018-02-11. ארכיון מ-11 בפברואר 2018.
  2. 1 2 Ijaz, Saroop. "Asma Jahangir (1952-2018): The human rights icon from Pakistan was a feisty street fighter". Scroll.in (באנגלית אמריקאית).
  3. Raza Rumi, Asma Jahangir's victory is a cause for celebration, http://pakteahouse.net, 29 באוקטובר 2010 (ארכיון)
  4. "Asma Jahangir: Executive Profile & Biography - Businessweek". Businessweek.com. ארכיון מ-4 במרץ 2016.
  5. Friends of Bangladesh 71 (2016-01-17), Malik Ghulam Jilani, Interviewee: Asma Jahangir (Daughter)
  6. Reporter, The Newspaper's Staff (2012-10-01). "Begum Sabiha Jilani passes away". DAWN.COM (באנגלית אמריקאית).
  7. "DCI calls for the release of political prisoner, Ms Asma Jahangir, former member of DCI's International Executive Council" (PDF). ארכיון (PDF) מ-11 בפברואר 2018.
  8. Pakistan: Asma Jahangir leaves behind a powerful human rights legacy, www.amnesty.org (באנגלית)
  9. [http://www.defenceforchildren.org/wp-content/uploads/2010/04/DCI-Appeal-Asma-Jahangir.pdf DCI calls for the release of political prisoner, Ms Asma Jahangir, former member of DCI’s International Executive Council], 7th November 2007
  10. 1 2 3 Leading human rights and pro-democracy advocate Asma Jahangir dies at 66, PBS NewsHour (באנגלית)
  11. 1 2 Bukhari, Mubasher. "Pakistani human rights champion Asma Jahangir dies". U.S. (באנגלית אמריקאית).
  12. International Fact-Finding Mission on Israeli Settlements in the Occupied Palestinian Territory, www.ohchr.org (באנגלית)
  13. Sunil, W. A. "UN appoints panel for inquiry into Sri Lankan human rights violations".
  14. "Pakistani human rights champion dies". BBC News (באנגלית בריטית). 2018-02-11.