עאסמה ג'האנגיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עאסמה ג'האנגיר
عاصمہ جہانگیر
Asma Jahangir (33308430296).jpg
לידה 27 בינואר 1952
לאהור, הדומיניון של פקיסטן עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 בפברואר 2018 (בגיל 66)
לאהור, פקיסטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פקיסטן עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • אוניברסיטת פנג'אב
  • Kinnaird College for Women עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פעילת זכויות אדם, משפטנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס גזן (2002)
  • עיטור ארבע החירויות
  • פרס מרטין אנלס למגני זכויות אדם (1995)
  • פרס צפון–דרום (2012)
  • הילאל-אי-אימטיאז (2010)
  • פרס רמון מגסאיסאי (1995)
  • פרס הקיום הנכון (2014)
  • פרס האומות המאוחדות בתחום זכויות האדם (2018)
  • נישאן-י אימתיאז (2018) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עאסמה ג'האנגיר (אורדו: عاصمہ جہانگیر;  27 בינואר 1952 - 11 בפברואר 2018) הייתה עורכת דין לזכויות אדם ופעילה חברתית פקיסטנית , שייסדה ועמדה בראש הוועדה לזכויות אדם של פקיסטן[1]. ג'האנגיר לקחה חלק פעיל בתנועת עורכי הדין שהובילה תנועת מחאה עממית שיצאה נגד ההתנהלות בלתי חוקתית של הנשיא פרבז מושארף ב-2007. היא החזיקה במספר תפקידים בינלאומיים בניהם, חוקרת מיוחדת של האו"ם בנושא חופש דת או אמונה[2][3][4].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'האנגיר נולדה וגדלה בלאהור להורים שהיו פעילי זכויות אזרח. אביה, מאליק גולאם ג'ילאני, היה עובד מדינה שהחל לשהיות פעיל פוליטית עם פרישתו ושהה שנים בכלא ובמעצר בית על התנגדותו לדיקטטורות צבאיות. הוא גינה את ממשלת פקיסטן שבמהלך פעילות הצבאית בפקיסטן המזרחית, בנגלדש של ימינו, נרצחו חפים מפשע[5]. אמה, סביחה ג'ילאני, הייתה האישה המוסלמית הראשונה שלמדה פורמן כריסטיאן קולג' בלאהור. היא ניהלה חברת ביגוד עד שאדמות המשפחה הורחמו ב-1967 בגלל פעילותו הפוליטית של בעלה[6].

ג'האנגיר למדה משפטים במכללת קינאירד (לאהור) ב-1978. ב-1980, היא נקראה לשרת בבית המשפט הגבוהה בלאהור ושנתיים מאוחר יותר, בבית המשפט העליון של פקיסטן. בתחילת שנות השמונים היא הייתה פעילה לשינוי המשטר והחזרת השלטון הדמוקרטי לפקיסטן. בשנת 1983 נאסרה כשלקחה חלק בהתנועה לשיקום הדמוקרטיה שפעלה נגד המשטר הצבאי של מוחמד זיא-אל-חאק. ב-1986, ג'האנגיר עזבה לג'נבה והתמנתה לסגנית הנשיא של הארגון הבינלאומי להגנת על ילדים. היא חזרה לפקיסטן ב-1988[7].

ב-1987, ג'האנגיר הייתה ממייסדי הוועדה לזכויות אדם בפקיסטן ושימשה כמזכירה הכללית של הארגון עד 1993, ובהמשך כיושבת ראש שלו[8]. בשנת 2007, היא הייתה במעצר בית על תפקידה בתנועת עורכי דין, מחאה המונית שהובילו עורכי דין פקיסטנים בתגובה לניסיונו של הנשיא פרובז מושארף לפטר את נשיא בית המשפט העליון של פקיסטן והכריז על מצב חירום והשעה את החוקה[9][10].

ג'האנגיר הייתה האישה הראשונה בפקיסטן שכיהנה כנשיאה של איגוד עורכי הדין של בית המשפט העליון בפקיסטן[11]. היא הייתה יושבת ראש שותפה של הפורום המזרח אסייתי לזכויות אדם ושימשה כסגנית הנשיא של הפדרציה הבינלאומית לזכויות האדם[10]. ג'האנגיר שימשה כחוקרת מיוחדת של האו"ם בנושא חופש הדת מאוגוסט 2004 ועד יולי 2010[2], בתקופה זו היא לקחה חלק בחקירת הפרות זכויות האדם בסרי לנקה ומשלחת של האו"ם לבדיקת העובדות (UN fact-finding missions) בהתנחלויות. ב-2016[12][13], היא מונתה כחוקרת מיוחדת לאו"ם בנושא מצב זכויות האדם באיראן[14]. היא החזיקה בתפקיד עד שנפטרה בפברואר 2018.

ג'האנגיר ניהלה מאבק נגד הענישה שנקבעה בחוקי הכפירה, עונש המוות, שהובילו מוסלמים שמרנים במדינה[11], ולעיתים קרובות היא קיבלה איומים על חייה. היא הגנה גם על ארגוני חברה אזרחית שונים, שפעלו נגד הממשלה וכן סייע למשפחות של פעילים שנעלמו לדרוש מידע על יקיריהם[10].

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'האנגיר זכתה במספר פרסים:  2014 - פרסם הקיום הנכון;  2010 - פרס החרות מטעם ועדת הצלה בינלאומית ואת עיטור הכבוד השני בחשיבותו בפקיסטן  הילאל-אני-אימטיאז (Hilal-i-Imtiaz); 2005 העיטור הכבוד השלישי בחשיבותו בפקיסטן (Sitara-i-Imtiaz) ופרס רמון מגסאיסאי ; 1995 - אונסק"ו / פרס בילבאו לקידום תרבות של זכויות האדם ובלגיון הכבוד של ממשלת צרפת[15].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עאסמה ג'האנגיר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Leading human rights lawyer Asma Jahangir passes away in Lahore". DAWN.COM (באנגלית). 11 בפברואר 2018. ארכיון ארכיון מהמקור מ-11 February 2018. בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2018. 
  2. ^ 2.0 2.1 Ijaz, Saroop. "Asma Jahangir (1952-2018): The human rights icon from Pakistan was a feisty street fighter". Scroll.in (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2018. 
  3. ^ Raza Rumi, Asma Jahangir's victory is a cause for celebration, http://pakteahouse.net, ‏29 באוקטובר 2010
  4. ^ "Asma Jahangir: Executive Profile & Biography - Businessweek". Businessweek.com. ארכיון ארכיון מהמקור מ-4 March 2016. בדיקה אחרונה ב-27 בפברואר 2016. 
  5. ^ Friends of Bangladesh 71 (17 בינואר 2016), Malik Ghulam Jilani, Interviewee: Asma Jahangir (Daughter), בדיקה אחרונה ב-7 ביולי 2018 
  6. ^ Reporter, The Newspaper's Staff (1 באוקטובר 2012). "Begum Sabiha Jilani passes away". DAWN.COM (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-7 ביולי 2018. 
  7. ^ "DCI calls for the release of political prisoner, Ms Asma Jahangir, former member of DCI's International Executive Council". ארכיון ארכיון מהמקור מ-11 February 2018. 
  8. ^ Pakistan: Asma Jahangir leaves behind a powerful human rights legacy, www.amnesty.org (באנגלית)
  9. ^ [http://www.defenceforchildren.org/wp-content/uploads/2010/04/DCI-Appeal-Asma-Jahangir.pdf DCI calls for the release of political prisoner, Ms Asma Jahangir, former member of DCI’s International Executive Council], ‏7th November 2007
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 Leading human rights and pro-democracy advocate Asma Jahangir dies at 66, PBS NewsHour (בAmerican English)
  11. ^ 11.0 11.1 Bukhari, Mubasher. "Pakistani human rights champion Asma Jahangir dies". U.S. (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-6 ביולי 2018. 
  12. ^ International Fact-Finding Mission on Israeli Settlements in the Occupied Palestinian Territory, www.ohchr.org (בAmerican English)
  13. ^ Sunil, W. A. "UN appoints panel for inquiry into Sri Lankan human rights violations". בדיקה אחרונה ב-6 ביולי 2018. 
  14. ^ "Pakistani human rights champion dies". BBC News (באנגלית). 11 בפברואר 2018. בדיקה אחרונה ב-6 ביולי 2018. 
  15. ^ "Fighting for rights: Asma Jehangir receives French honour | The Express Tribune". The Express Tribune (באנגלית). 1 באוקטובר 2014. בדיקה אחרונה ב-7 ביולי 2018.