דנג שיאופינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דנג שיאופינג, 1979

דֶנְג שְׂיָאו פִּינְג (סינית מסורתית: 鄧小平, , 22 באוגוסט 190419 בפברואר 1997) היה מהפכן וממנהיגי המפלגה הקומוניסטית בסין, מנהיגה בפועל של סין מ-1976 ועד 1997, למרות שמעולם לא אחז בתפקידים הרשמיים של נשיא הרפובליקה, ראש הממשלה, או מזכ״ל המפלגה הקומוניסטית. שיאופינג היווה את גרעין הדור השני בהנהגת המפלגה, לאחר מות מאו דזה דונג. תחת הנהגתו התפתחה הכלכלה הסינית למעמדה ככלכלה מתפתחת ומודרנית, מהגדולות והחזקות בעולם.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנג נולד בכפר שִׂישְׂייֵן שבמחוז סצ'ואן. הוא התחנך בצרפת ושם, בדומה למהפכנים סינים רבים, התוודע לראשונה לתורת המרקסיזם-לניניזם.

הוא התחתן שלוש פעמים ולו 5 ילדים מאשתו השלישית ג'ווֹ לין, שהייתה גם היא חברת המפלגה הקומוניסטית.

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנג הצטרף לשורות המפלגה בעודו סטודנט ולאחר שהשתתף במצעד הארוך. בהיותו מקורב של מאו דזה דונג הוא מונה על ידו לאחר המהפכה למזכ"ל המזכירות הראשית במפלגה הקומוניסטית, וניהל את ענייני היום יום של המדינה יחד עם הנשיא המכהן ליו שאוצ'י. לאחר התפכחות המדינה וגילוי אי שביעות הרצון מתוכנית הדילוג הגדול קדימה של מאו, צברו דנג וליו כוח ופופולריות בקרב העם וראשי המפלגה, וזאת על חשבון מאו עצמו.

מאו, שחשש לאיבוד שליטתו במפלגה בראותו את הצלחתם של השניים, הגה את המהפכה התרבותית, שבמהלכה סר חינו של דנג מעיני העם, והוא נאלץ לפרוש מתפקידיו במפלגה, אך הוא חזר לתפקידו ב-1974. מפלה נוספת ב-1976 לא עצרה בעדו מלשוב ולתפוס את הנהגת המדינה מיד לאחר מותו של מאו באותה השנה.

החזרה לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל הנצחה לזכר דנג שיאופינג בעיר שנג'ן

בעזרת כוח רצון חזק ואינטליגנציה גבוהה, הצליח האיכר המזדקן דנג להפוך בהדרגה למנהיגה של המדינה המאוכלסת בעולם לאחר מותו של מאו.

על ידי העברה זהירה של תמיכתו בתוך המפלגה הקומוניסטית, הצליח דנג לתמרן את יורשו החוקי של מאו חְווָה גְווֹפֶנְג וסילק אותו מראשות המדינה ב-1980. בניגוד לחילופי שלטון קודמים במדינה, התיר דנג לחווה, אשר נשאר חבר בוועדת המפלגה, לפרוש בשקט ויצר תקדים בו מנהיג מודח מסיים את כהונתו מבלי להפגע באופן פיזי.

לאחר תפיסתו את השלטון דחה דנג את המהפכה התרבותית, והחל את התקופה הידועה כאביב של בייג'ינג, תקופה בה הותרה ביקורת על הסבל שנגרם בעת המהפכה התרבותית. הוא החליש את האנשים שהתחזקו בעקבות המהפכה, בעודו מחזק את האנשים שהודחו במהלכה, ביניהם הוא עצמו.

למרות שתפקידו הרשמי היה צנוע מאוד (יושב ראש הוועדה הצבאית-מרכזית של המפלגה), הוא החליף את המזכ"לים תחתיו ולמעשה היה האיש החזק ביותר בשלטון.

ההפתחות למערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנג שיאופינג במפגש דיפלומטי עם נשיא ארצות הברית באותה תקופה ג'ימי קרטר

תחת שלטונו של דנג, קשריה של סין עם המערב התפתחו ללא תקדים. הוא קיים פגישות עם מנהיגים מערביים ואף נסע לארצות הברית להפגש עם הנשיא ג'ימי קרטר בבית הלבן, לאחר שארצות הברית הפסיקה את יחסיה הדיפלומטיים עם הרפובליקה הסינית (טיוואן) ב-1979.

הישג נוסף של דנג היה ההסכם שנחתם בין בריטניה וסין ב-19 בדצמבר 1984, הסכם לפיו תועבר הונג קונג לידי סין בשנת 1997 עם תום 99 שנות החכירה של רוב שטח המושבה. דנג הסכים באותו חוזה להשאיר את המשטר הקפיטיליסטי באי על כנו למשך 50 השנים מרגע ההחזרה. כינויה של התוכנית: "מדינה אחת, שתי שיטות", שווקה בקרב הסינים כפתח אפשרי לאיחוד סין עם טיוואן בשנים הקרובות.

דנג שיאופינג (דגם שעווה משוחזר) במפגש דיפלומטי עם ראש ממשלת בריטניה באותה תקופה מרגרט תאצר

לעומת זאת, בהצמדו לדרך המאואיסטית, דנג לא פיתח את היחסים עם ברית המועצות, בעקבות תפיסתו כי ברית המועצות הינה מעצמת על שווה בעוצמתה לארצות הברית, אך קרבתה הפיזית לסין מסכנת את האחרונה.

הרפורמה בכלכלת סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחוזי הגידול בתמ"ג לנפש 1990-2007 [1] ניתן לראות כי אחוזי הצמיחה בסין היו באותה תקופה מהגבוהים בעולם
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הרפורמה בכלכלת סין

משנת 1978 עד למותו ב-1997 הוביל דנג רפורמות כלכליות פוליטיות נרחבות שכללו כלל פתיחה של המשק הסיני להשקעות זרות ולמיקור חוץ,דה-קולקטיביזציה של ענף החקלאות לסחר חופשי וחידוש היחסים עם העולם המערבי . הרפורמות שהוביל הובילו לצמיחה מסיבית של התמ"ג הסיני [2] והפיכתת סין לאחת המעצמות הכלכליות והפוליטיות המשפיעות והחזקות בעולם והחל מאמצע העשור השני של המאה העשרים ואחת למעצמה הכלכלית הגדולה בעולם על פי תמ"ג כוח קנייה[3]

כשנשאל על ההתנגשות בין קומוניזם ובין השוק החופשי אמר דנג, "לא חשוב אם החתול הוא לבן או שחור. חתול טוב תופס עכברים".

דנג שיאופינג נפטר ב-19 בפברואר 1997 בגיל 93.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דנג שיאופינג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://unstats.un.org/unsd/snaama/selbasicFast.asp
  2. ^ ‎‎‎Scissors, Derek‎‎ (May–June 2009). ‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎"Deng Undone: The Costs of Halting Market Reform in China"‎‎‎‎‎‎. Foreign Affairs‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎ 88‎‎ (3)‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎.‎ 
  3. ^ ‎‎‎‎‎‎‎‎"Report for Selected Country Groups and Subjects (PPP valuation of country GDP)"‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎. IMF‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎. בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2015‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎‎.‎ 


הקודם:
חואה גוופנג
מנהיג הרפובליקה העממית של סין

דנג שיאופינג

הבא:
ג'יאנג דזה-מין