עדית פאנק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

עָדית פּאנק (נולדה ב-4 במאי 1952) היא ציירת, פזמונאית, מעצבת תפאורה, עיתונאית וסופרת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאנק נולדה וגדלה בעיר תל אביב בשם עדית סופר. בשנת 1971 שיחקה בסרט "חסמבה ונערי ההפקר" בתור שולמית החובשת. ב-1972 סיימה לימודי אמנות בבית ברל.

הופיעה בתוכנית "תופסים ראש" לצד נתן דטנר.

פאנק מרצה בתחום הפסיכותרפיה הגופנית במכללת רידמן.

הייתה נשואה לאבי פאנק, מנחה תוכניות כושר.

כציירת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציוריה הוצגו בתערוכות קבוצתיות רבות. כמו כן, הציגה במספר תערוכות יחיד[1], ביניהן, בשנת 1980 בתיאטרון הקאמרי ושנה אחר כך בתיאטרון הלאומי הבימה.

איירה עשרות ספרים ואף עמלה על תפאורה למופעים.

קיבלה את פרס האיור לספרי ילדים מטעם אוניברסיטת חיפה.

כפזמונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבה שירים, שרבים מהם הולחנו והושרו על ידי אמנים מוכרים, וביניהם אריק סיני, שלומי שבת, יוני רועה, דין דין אביב, רמי קלינשטיין ועידן רייכל.

בין פזמוניה: "הימים שעוד נכונו לנו" (לחן וביצוע: חנן יובל) ו"הניחי לי" (רמי קלינשטיין).

לאלבומה של גלי עטרי "צעד אחד לפני הנהר", שיצא בשנת 1988, כתבה פאנק את השיר "קסמים". השיר דורג במקום ה־20 במצעד השנתי תשמ"ח, והוא המצליח ביותר של פאנק במצעדים.

שירה "איזה ילד", שהלחין טל סונדק הפך להמנון של "עמותת חיים".

כעיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאנק כותבת הן בעיתונות הכתובה והן בזו האינטרנטית (כתבה בידיעות אחרונות, במעריב, במגזין הורים וילדים וכיום באתר nrg).

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כל כך רציתי גור, כתבה וציירה: עדית פאנק, הוצאת ידיעות אחרונות, מכיל 34 עמודים
  • רומן עם הרוח עדית פאנק וקובי נחושתן, יצא לאור על ידי קוד, בשנת 1998, 239 עמודים
  • מגע ישיר עדית פאנק וקובי נחושתן, הוצאת ידיעות אחרונות, בשנת 2003, מכיל 261 עמודים
  • גם כאן אותו דבר, עדית פאנק, הוצאת תמוז
  • מילים שלא צירתי, עדית פאנק, הוצאת ספרית פועלים, בשנת 1980
  • שבת שלום שירים לשבת, עדית פאנק

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]