מיטל טרבלסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיטל טרבלסי
מיטל טרבלסי, 1999
מיטל טרבלסי, 1999
לידה 18 בנובמבר 1971 (בת 52)
רמלה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אלעד מרגי ויהונתן מרגי
http://www.meitaltrabelsi.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מֵיטָל טְרָבֶּלְסִי (נולדה ב-18 בנובמבר 1971) היא זמרת ושחקנית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרבלסי נולדה וגדלה ברמלה למשפחה יוצאת מרוקו ותוניס. כשהייתה בת 6 עברה משפחתה לאופירה שבסיני, שם התגוררו כחמש וחצי שנים, עד שפונה היישוב והמשפחה שבה לרמלה.

בצעירותה השתתפה טרבלסי בלהקות נוער עירוניות וארציות, ולאחר מכן שירתה במקהלת צה"ל. היא התפרסמה ב-1991 כשהופיעה במשדר חגיגי של הערוץ הראשון לנעמי שמר, שם שרה את "נועה", ומשכה את תשומת לבה של שמר. לאחר שירותה היא השתתפה בתוכנית הטלוויזיה "שירים ומשהו", שהנחה דודו אלהרר. ב-1993 שרה עם אלון אולארצ'יק ולהקת "שפתיים" את השיר "בן בסט", שנכלל באלבומו של אולארצ'יק "תגיד לי מה אתה מרגיש" שיצא באותה השנה.

ב-1996 הציעה לה שמר לשיר את שירו של וולט ויטמן, "הו רב חובל" (Oh Captain, My Captain), שנכתב לאחר רצח נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן, תורגם לעברית על ידי שמר. גרסה זו הוקדשה לזכרו של יצחק רבין, ובוצעה לראשונה על ידי טרבלסי במלאת שנה להירצחו, בתוכנית "כבר שנה" של הערוץ הראשון.

טרבלסי נבחרה להשתתף בתפקיד הראשי במחזמר "סיפור הפרברים", בתיאטרון "הבימה", ובתיאטרון חיפה ב–1996, בבימוייה של הבמאית הדנית, דני סייריס. כיכבו לצידה אקי אבני ונועה תשבי.

ב-1996 השתתפה בסרטו של איתן גרין "זולגות הדמעות מעצמן" לצידם של אריה מוסקונה, אבי גרייניק, עמי סמולרצ'יק ואחרים.

אלבומה הראשון, "נשאר לי שיר", יצא ב-1998 בחברת התקליטים אן. אם.סי ולא זכה להצלחה רבה.[1] האלבום הכיל 13 שירים, ביניהם "הו רב חובל", "עוד יהיו לנו שעות יפות" שהלחינה טרבלסי, "כל פעם" ו"נשאר לי שיר" שכתבה טרבלסי והלחין מאיר בנאי, "סיפור קצר" שכתב יהונתן גפן והלחין אלון אולארצ'יק שגם הפיק מוזיקלית את האלבום, "חזרת מאוחר" שהלחין מיקי גבריאלוב, "עכשיו אני נלחמת" שכתבה טרבלסי והלחין יוני רועה, "געגוע לשארם", שכתבה והלחינה על געגועיה לשארם א-שייח' שם התגוררה בילדותה, וכן גרסת כיסוי ל"בלדה לשוטר", שיר הנושא של הסרט "השוטר אזולאי", שבוצע במקור על ידי אושיק לוי.

ב-1999 ביצעה ביחד עם יגאל כרמל את שיר הפתיחה של התוכנית "כן לציפור".

ב-2001 השתתפה בסרט הדוקומנטרי "פונאר" של הבמאית רחלי שוורץ. שם ליוותה את ניצול השואה, הפסנתרן והמוזיקאי, פרופ' אלכסנדר תמיר.

ב-2006 הוציאה טרבלסי ספר ילדים שכתבה יחד עם המאיירת שולמית צרפתי, אותו היא גם איירה, בשם "פילי אחד מכולם". הספר עוסק בקבלת האחר והשונה בחברה, יצא בהוצאת "קוראים", ועד היום הודפסו מהדורות רבות שלו.

בשנת 2009 החלה להופיע בתוכנית עם שירי מרסדס סוסה המתורגמים לעברית על ידי אהוד מנור ורחל שפירא ובהפקתו המוזיקלית של קובי אושרת.

משנת 2010 היא מופיעה יחד עם ד"ר מוטי זעירא בשתי סדרות מופעים שונות, האחת, "עוד חוזר הניגון", מתמקדת בסיפור חייהם ושירתם של משוררים; השנייה, "הלילה הוא שירים", מספרת על הישראליות והשתקפותה בזמר העברי .

שנתיים אחרי, ב-2012 בעקבות הצלחת המופעים, הוציאה שני אלבומים. האחד - "עוד חוזר הניגון", אלבום כפול עם שירים נבחרים מהסדרה. והשני - "שירת נעמי", אלבום מחווה לשירים בכתבה והלחינה נעמי שמר. את שירי האלבום עיבד רועי פרידמן.

ב-2014 השתתפה באודישן העיוור בעונה השלישית של התוכנית "The Voice ישראל", בו ביצעה את השיר "Fields Of Gold" של סטינג, אך לא עברה את האודישן. באותה שנה שרה בסרט "טוביאנסקי" את שירו של נתן אלתרמן "אלמנת הבוגד".

בשנת 2022 שיחקה בסדרה "מיוחדת" של כאן חינוכית בתפקיד משנה בתור אמא של נועה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרבלסי הייתה נשואה במשך 24 שנים לפדי מרגי. השניים התגרשו בשנת 2015, ולהם שני בנים - הגדול מביניהם, יהונתן מרגי, שהגיע ב-2018 למקום השני בגמר התוכנית "הכוכב הבא לאירוויזיון", ומשם המשיך לקריירה מקצועית מצליחה גם במוזיקה וגם בתחום המשחק.

בשנת 2004, לאחר שילדה את בנה השני בניתוח קיסרי, חלתה בארגמנת תרומבוציטופנית חיסונית, מחלה המונעת קרישה של הדם במקרה של פגיעה. טרבלסי החלימה מהמחלה לאחר חמש שנים וחצי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיטל טרבלסי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ענת בלזברג, שלום, אני חוזרת, "ידיעות ראשון", 6 בנובמבר 2009