עודד (תנועה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תנועת עודד הייתה תנועה של סטודנטים יהודיים מרוקאיים ששמה לעצמה למטרה לאזן את חוסר האיזון החברתי בקרב עולי מרוקו בישראל. על מנת להשיג את מטרתה פעלה התנועה הן לעידוד עלייתם של אליטות אינטלקטואליות, בעיקר סטודנטים ואקדמאיים, מקרב יהדות מרוקו, ובמשך שנות פעילותה הביאה לעלייתם של כ-1,000 סטודנטים, והן על ידי עידוד ותמיכה בסטודנטים יוצאי מרוקו בישראל. בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 הצטרפו חלק מפעילי התנועה למערכת הפוליטית ובראשית שנות ה-80 התפרקה התנועה.

אסון אוניית המעפילים אגוז ב-1961 היה הזרז שהביא להתאגדותם של סטודנטים יהודים בנפרד מהתאגדות הסטודנטים המרוקאיים בני כל הדתות שפעלו ב"בית מרוקו" שבאוניברסיטת פריז. התנועה הוקמה בפריז בשנת 1962 בידי בוגרי תנועות נוער ציוניות, ושנתיים לאחר מכן, אחרי סמינרים, הכנה רעיונית וביסוס התנועה, עלו לישראל 120 סטודנטים יוצאי מרוקו. בשנת 1968 עבר מרכז התנועה לירושלים. התנועה העניקה מלגות לסטודנטים על מנת שיעלו לישראל וכן פעלו בקרב עולי מרוקו במפעלים כגון מתן שיעורי עזר לכ-10,000 תלמידים, מרביתם בשכונות מצוקה, "מכינה" לטכניון, מחנות קיץ לילדים ממשפחות מעוטות יכולת, מפעלים תרבותיים כגון תיאטרון בובות נודד ולהקה ועוד.

במחצית השנייה של שנות ה-70 פנו חלק מפעילי התנועה לפוליטיקה. מספר פעילים הצטרפו למפ"ם ואילו אחרים הצטרפו לתנועה הדמוקרטית לשינוי, שהעניקה משקל רב לבעיות חברתיות. בכנסת התשיעית ייצג מרדכי אלגרבלי את תנועת עודד בסיעת התנועה הדמוקרטית לשינוי. לאחר התפוררות התנועה הדמוקרטית לשינוי התמודד אלגרבלי יחד עם סעדיה מרציאנו, איש הפנתרים השחורים בבחירות לכנסת העשירית, אולם מפלגתם, מפלגת האיחוד, לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה. אחדים מהפעילים הפוליטיים שפנו למפ"ם היו בין מייסדי תמ"י, אולם רובם חדלו מפעילותם הפוליטית בראשית שנות ה-80. איש תנועה אחר שהפך לפעיל בפוליטיקה הישראלית היה אלי דיין, שנבחר לראש עיריית אשקלון בשנת 1978 ולימים היה לחבר כנסת ולסגן שר מטעם המערך ומפלגת העבודה.

בשנת 1981 התפרקה התנועה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]